נזיפה יצרה פגיעה נפשית אצל מורה - שהוכר כנפגע עבודה
מורה ותיק זומן, בלי הכנה מראש, לשיחה את מנהלת בית הספר שבו עבד. כשהגיע הוא נאלץ להתמודד עם נזיפה פומבית מול תלמידה והוריה, ודרישה להתנצל על כך שטען שהתלמידה שיקרה. למחרת הוא פנה לרופא המשפחה והתלונן על חרדה ודיכאון, בהמשך קיבל טיפול פסיכיאטרי ונעדר
מעבודתו עד שפרש לפנסיה
בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, בראשות השופט טל גולן, הכיר בפגיעה הנפשית של מורה ותיק כ"תאונת עבודה". פסק הדין עוסק באירוע שהתרחש ב-2017, שבמסגרתו הוזמן המורה לחדרה של מנהלת בית הספר שבו עבד, ונאלץ להתמודד עם עימות פומבי משפיל שניהלה המנהלת לעיני תלמידה והוריה.
האיש, ששימש מורה לפיזיקה ולמתמטיקה במשך יותר משני עשורים, הוזמן ב-9 בינואר 2017 לחדרה של מנהלת בית הספר. שם, בנוכחות תלמידה והוריה, דרשה ממנו המנהלת להתנצל על כך שטען שהתלמידה שיקרה בנוגע לעבודה שניתנה בכיתה. המורה הופתע מהפגישה, שלא הוכן אליה מראש, ונאלץ להתמודד עם הביקורת של המנהלת שהטיחה בו כי "התנהלותו אינה ראויה".
לפי עדותו, האירוע גרם לו לתחושות קשות של השפלה וסערת רגשות. הוא סיים את יום הלימודים ויצא לביתו במצב נפשי ירוד. למחרת, הוא פנה לרופא משפחה שהתלונן בפניו על חרדה ודיכאון, ובהמשך נזקק לטיפול פסיכיאטרי ונעדר מעבודתו עד פרישתו לפנסיה באותה שנה.
ביטוח לאומי: מצב תחלואתי טבעי שלא קשור לעבודה
המוסד לביטוח לאומי דחה בתחילה את תביעתו של המורה להכרה בפגיעה כנגרמת מתאונת עבודה. הביטוח הלאומי טען כי מצבו הנפשי אינו תוצאה של האירוע בבית הספר, אלא נובע ממצב תחלואתי טבעי שאינו קשור לעבודה. בעקבות דחיית התביעה, פנה המורה לבית הדין האזורי לעבודה.
- כבאי שנפגע ממפגע בתחנה יפוצה בסכום אסטרונומי
- חקירת המשטרה נגד עו"ד תיחשב "אירוע מיוחד בעבודה"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
במסגרת ההליך שהתנהל בבית הדין, מונה פרופ' יובל מלמד, מומחה בתחום הפסיכיאטריה, לבדוק את הקשר הסיבתי בין האירוע לבין מצבו הנפשי של המורה. בחוות דעתו קבע המומחה כי המורה סבל מתגובת הסתגלות חרדתית ודיכאונית בעקבות האירוע החריג. המומחה ציין בחוות הדעת שהגיש כי, "האירוע בעבודה היה הקש ששבר את גב הגמל", וכי לא ניתן למצוא עדויות למצוקה נפשית קודמת אצל המורה. הוא גם הדגיש כי הדרישה מהמורה להתנצל בנוכחות ההורים והתלמידה, וההתנהלות של המנהלת שלא גיבתה אותו, היו גורמים מכריעים להידרדרות במצבו הנפשי.
לאחר בחינת חוות דעת המומחה וניתוח כלל הראיות, פסק בית הדין כי קיים קשר סיבתי ברור בין האירוע לבין הפגיעה הנפשית של המורה. השופט גולן הדגיש כי, "לא מדובר במצב תחלואתי טבעי אלא באירוע נקודתי, חמור וחריג, שהוביל להתפרצות ההפרעה הנפשית". הוא גם הוסיף כי, "האירוע התרחש במקום העבודה, כחלק מעבודתו של התובע כמורה, ולכן יש להכיר בו כתאונת עבודה על פי החוק".
המומחה טען שהמורה לא כשיר לחזור לעבודה
חוות הדעת הרפואיות שהוגשו לבית הדין הצביעו על כך שהמורה החל לסבול מחרדות, דיכאון והפרעות שינה מיד לאחר האירוע. הוא נאלץ להפסיק את עבודתו כמורה ופנה לטיפול פסיכיאטרי אינטנסיבי. המומחה התעסוקתי קבע כי המורה אינו כשיר לחזור לעבודה, ולאור גילו, הוא פרש לגמלאות בגיל 67.
- אושר: רוקחים בחוזה אישי יוכלו להגיש ייצוגית נגד לאומית
- מבקש מקלט סודני זכה לאזרחות ישראלית אחרי עשור של מאבק משפטי מול רשות האוכלוסין
- תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
- ויתר על הירושה כדי לא לשלם לנושים - מה קבע בית המשפט?
הביטוח הלאומי ניסה לערער על חוות דעת המומחה, ולטעון כי מצבו הנפשי של המורה לא נבע מהאירוע, אך בית הדין דחה את הטענות. השופט ציין כי חוות דעתו של המומחה מטעם בית הדין היתה מפורטת ומנומקת, וכי לא נמצאו בה פגמים כלשהם.
בית הדין פסק כי הפגיעה הנפשית של המורה מוכרת כתאונת עבודה. הביטוח הלאומי חויב לשלם למורה דמי פגיעה בגין התקופה שבה נעדר מעבודתו, ולכסות את עלויות הטיפולים הנפשיים שלהם נזקק בעקבות הפגיעה. כמו כן, נפסקו לזכות המורה הוצאות משפט בסכום כולל של 3,000 שקל.
בית הדין האזורי לענייני עבודה בתל אביב הכריע בחודש שעבר
בתביעה שהוגשה להכרה בתאונת עבודה אחרי התקף לב שעבר מנהל פרויקטים בחברה, בעקבות שיחה מלחיצה עם המנהל הישיר שלו. התובע, בן 61, עבד כמנהל פרויקטים בחברה, ובמסגרת תפקידו נשא באחריות רבה. ב-1 במרץ 2022 נערכה שיחה מקצועית בינו לבין המנהל הישיר שלו שבה התעוררו מתחים
בין השניים. במהלך אותה שיחה הושמעה ביקורת חריפה על אופן תפקודו, שהיתה גם מלווה בלחץ ובמתח רב. התובע טען בתביעתו כי חווה תחושת עלבון והשפלה מהאופן שבו הוצגה הביקורת. לדבריו, השיחה לוותה באווירה מלחיצה, שלא איפיינה את העבודה היומיומית. בהמשך אותו יום, חש התובע
ברע. באותו ערב הוא פנה לבית החולים בעקבות תחושת כאבים בחזה, ואז הוא אובחן עם התקף לב. לאחר האירוע החליט העובד להגיש בקשה למוסד לביטוח לאומי כדי שזה יכיר בו כנפגע מתאונת עבודה, אך בקשתו נדחתה.
בוטל חלקו של הבן בצוואת אמו - אף שאיש לא התנגד
פסק דין דרמטי של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים קובע כי מעורבות הבן בעריכת צוואת אמו שוללת ממנו את הזכייה בעיזבון לפי הצוואה. השופטת ריבי לב אוחיון הדגישה כי הוראת סעיף 35 לחוק הירושה היא "חזקה חלוטה" שלא ניתנת לערעור - גם כשכל היורשים מסכימים לקיום הצוואה. עם זאת, היא הציעה פתרון שיאפשר ליורשים להסדיר את החלוקה ביניהם ולהותיר לבן חלק כלשהו בעיזבון אם יחפצו בכך.
באולם הקטן של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים התכנסו רק המסמכים והטיעונים, לא אנשים. אף אחד מהצדדים לא טרח להגיע לדיון, אולי מתוך ביטחון שהכל כבר סגור. אחרי הכל, איש לא התנגד לצוואה. אבל השופטת ריבי לב אוחיון לא קיבלה את הבקשה כפשוטה. היא פתחה את ההחלטה במשפט חד־משמעי: "סעיף 35 לחוק הירושה קובע חזקה חלוטה להשפעה בלתי הוגנת", והמשמעות - אין מנוס מלבטל את חלקו של הבן בצוואת אמו, משום שהוא עצמו הודה שהיה מעורב בעריכתה.
המקרה נסב סביב צוואת אם שנכתבה ב-2005, עם עדכונים ב-2008 וב-2010. לאחר פטירתה, פנה בנה לבית המשפט בבקשה למתן צו קיום צוואה. בית המשפט בחן את הבקשה והעלה קושי מהותי: הבן, שהוא גם המבקש, היה מעורב בעריכת הצוואה - עובדה שעולה כדי פסלות לפי סעיף 35 לחוק הירושה. בהחלטה קודמת מ-26 במאי השנה, נקבע כי "עולה ממנה באופן מובהק כי היה מעורב בעריכת הצוואה".
למרות הקביעה הקשה, בית המשפט אפשר ליורשים להגיב. ואכן, כל היורשים - הן אלה שמופיעים בצוואה והן יורשים על פי דין - הגישו תצהירים שבהם הבהירו שאין להם התנגדות לקיום הצוואה כפי שהיא. אפילו בא כוחה של היועצת המשפטית לממשלה הודיע כי אין לו התנגדות, לאחר שקיבל את הסכמת אמו של אחד היורשים הקטינים.
אחת ההוראות המחמירות בחוק הירושה
הנקודה המשפטית שעמדה במרכז ההכרעה היתה סעיף 35 לחוק הירושה, שקובע כי הוראת צוואה המזכה את מי שערך אותה, היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה - בטלה. מדובר באחת ההוראות המחמירות בחוק הירושה, שכן היא יוצרת "חזקה חלוטה" להשפעה בלתי הוגנת, גם אם בפועל לא היתה כל השפעה כזו. השופטת ציטטה פסקי דין רבים, בהם הררי, זיידה ובוסקילה, והדגישה כי מדובר בהנחה שאי אפשר לסתור. גם אם יוכח שהמצווה פעלה מרצונה החופשי, עצם מעורבות הנהנה בצוואה מבטלת את חלקו. "אפילו נניח שלא היתה כל השפעה בלתי הוגנת על המנוחה... הוראות צוואה המזכות את המבקש ובת זוגו בטלות", כתבה השופטת.
במקרה הזה לא היתה מחלוקת עובדתית: המבקש עצמו הודה בתצהיר שהגיש כי הוא זה ש"העלה את רצונותיה של המנוחה על הכתב" - הן בעת עריכת הצוואה לראשונה והן בעדכונים שנעשו בה. ההודאה הזו הפכה את ההכרעה לפשוטה במידה רבה, משום שלפי הפסיקה "עורך הצוואה הוא מי שנוטל חלק בניסוחו או בכתיבתו של המסמך", ומכאן שקיימת במקרה הזה אחת מעילות הבטלות שבחוק.
הנושים נגד החברים: של מי הדירה?
בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה את הטענות של בני זוג, שלדבריהם רכשו את הדירה לפני שנים רבות מהמוכרים, אך לא הצליחו להציג הסכם מכר חתום או כל ראיה אחרת רלוונטית לכך. השופט קבע כי השיעבוד שרשמה חברת ההלוואות על הנכס גובר על טענותיהם, וכי הם לא הצליחו להרים
את הנטל להוכיח את הבעלות
הסכם מכר במרכזו של פסק דין שניתן באחרונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב עמד סכסוך ממושך על זכויות בדירה קטנה בבני ברק, שנהפך לזירה משפטית מורכבת בין חברת הלוואות לבין בני זוג שטענו כי רכשו את הדירה שנים קודם לכן. הסיפור החל כשהחברה, שבידיה שיעבוד רשום לטובתה על הנכס, ביקשה לממש את זכויותיה ולפעול למימוש המשכון, בעוד שבני הזוג התנגדו וטענו כי הם בעלי הדירה האמיתיים.
השופט שדן בתיק פתח את הכרעתו בתיאור העובדות והקונפליקט שנפרש בפניו. לדבריו, "הסוגיה שבפניי היא אם זכויות הבעלות בנכס מצויות בידי בני הזוג - כפי שטענו - או שמא בידי חברת ההלוואות, אשר רשמה שעבוד כדין בלשכת רישום המקרקעין". כבר בפתח הדברים הבהיר בית המשפט כי השאלה המרכזית היא הוכחת הבעלות, והאם ניתן להסתמך על טענות בעל פה ומסמכים חלקיים כדי לגבור על רישום פורמלי וברור של משכנתא.
הזוג טען כי רכש את הדירה עוד בשנות התשעים מהמוכרים, ששימשו בעלי הזכויות הרשומים, וכי אף החזיקו בה מאז. לטענתם, הם שילמו את התמורה המלאה, נכנסו להתגורר בנכס ואף ביצעו בו שיפוצים, אך מסיבה שאינה ברורה, ההסכם מעולם לא נרשם בטאבו. בבית המשפט הודו השניים כי הם לא יכולים להציג הסכם מכר חתום או מסמך המעגן את העסקה. "בשלב זה לא נותר בידינו אלא להסתמך על תצהירינו ועדויותינו", הם אמרו.
ניסייון להדוף ללא בסיס משפטי
מנגד, חברת ההלוואות טענה כי מדובר בניסיון של בני הזוג להדוף מימוש משכון כדין ללא בסיס משפטי. נציגי החברה הציגו את רישום השעבוד בלשכת רישום המקרקעין, והסבירו כי הוא נרשם לאחר שהמוכרים קיבלו הלוואה מהחברה ולא פרעו אותה. לאחר שלא הוצגה עסקת מכר כתובה, טענה החברה כי אין בסיס לקביעה שהזכויות עברו לבני הזוג.
- שמאי מקרקעין ניסה להתחמק ממס שבח - השיטה ומה קבעה השופטת?
- מוכרי הדירה הסתירו דבר חשוב מהקונים - וישלמו
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בית המשפט בחן את הראיות שהוצגו ואת עדויות הצדדים. השופט התייחס בחומרה לכך שהזוג לא הציג אף מסמך המעיד על תשלום תמורה או על הסכם מחייב. בפסק הדין שפורסם נכתב כי, "נטל ההוכחה מוטל על הטוען לזכות במקרקעין שאינה רשומה. במקרה זה לא הוצגה ולו ראשית ראיה כתובה המעידה על העברת זכויות". השופט הדגיש כי בעסקות מקרקעין נדרשת דרגת הוכחה גבוהה במיוחד, לאור החשיבות של הרישום והוודאות המשפטית.
