חווה התקף לב אחרי שיחה קשה בעבודה - ביטוח לאומי סירב להכיר בו
בית הדין האזורי לענייני עבודה בתל אביב פסק באחרונה כי התקף לב שעבר מנהל פרויקטים בחברה, בעקבות שיחה מלחיצה עם המנהל הישיר שלו - יוכר כתאונת עבודה. מדובר בפסיקה שמדגישה את החשיבות של הכרה בהשפעות של לחץ נפשי בעבודה על בריאות העובדים, ומשמעותה עשויה לחולל שינוי בגישת המעסיקים לניהול סביבת העבודה.
התובע, בן 61, עבד כמנהל פרויקטים בחברה, ובמסגרת תפקידו נשא באחריות רבה. ב-1 במרץ 2022 נערכה שיחה מקצועית בינו לבין המנהל הישיר שלו שבה התעוררו מתחים בין השניים. במהלך אותה שיחה הושמעה ביקורת חריפה על אופן תפקודו, שהיתה גם מלווה בלחץ ובמתח רב. התובע טען בתביעתו כי חווה תחושת עלבון והשפלה מהאופן שבו הוצגה הביקורת. לדבריו, השיחה לוותה באווירה מלחיצה, שלא איפיינה את העבודה היומיומית.
בערב לאחר השיחה פונה העובד לבית חולים עם כאבים בחזה צילום: לילך צור
בהמשך אותו יום, חש התובע ברע. באותו ערב הוא פנה לבית החולים בעקבות תחושת כאבים בחזה, ואז הוא אובחן עם התקף לב. לאחר האירוע החליט העובד להגיש בקשה למוסד לביטוח לאומי כדי שזה יכיר בו כנפגע מתאונת עבודה, אך בקשתו נדחתה.
לטענת הביטוח הלאומי התובע נסבל ממחלות רקע
- שיקר לביטוח לאומי והעלים מסים במיליונים - סוף גנב לתליה
- מה הזכויות שלכם בביטוח לאומי - מחשבון ושאלות ותשובות
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בעקבות דחיית תביעתו על ידי הביטוח הלאומי, פנה התובע לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. הוא טען כי התקף הלב נגרם ישירות מהלחץ שנוצר בעקבות השיחה עם המנהל, שלדבריו היתה אירוע חריג בעבודתו.
מנגד, המוסד לביטוח לאומי טען כי אין ראיות לכך שהאירוע היה חריג, וכי לא ניתן לקשור בין העבודה לבין הפגיעה הבריאותית. לטענת המוסד, התובע סבל ממחלות רקע, שהן הגורם העיקרי להתקף הלב שהוא חווה.
במהלך הדיון נשמעו עדויות של התובע ושל המנהל הישיר. מצד אחד התובע תיאר את השיחה כמתוחה ויוצאת דופן, ואילו מנגד המנהל שלו טען כי השיחה היתה מקצועית ועניינית, וכי לא היתה בה שום חריגה מהתנהלות שגרתית. כדי להכריע במחלוקת, מינה בית הדין מומחה רפואי בלתי תלוי.
- מבקש מקלט סודני זכה לאזרחות ישראלית אחרי עשור של מאבק משפטי מול רשות האוכלוסין
- החייבת לא ביקשה - הרשם הפחית ריביות של 450 אלף ש'
- תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
- ויתר על הירושה כדי לא לשלם לנושים - מה קבע בית המשפט?
העד המומחה שמונה על ידי בית הדין קבע בחוות דעתו כי התובע סבל ממחלת לב טרשתית עוד לפני האירוע, אך הסביר כי שיחה מתוחה עם ביקורת קשה עשויה להיות אירוע חריג המפעיל עומס נפשי משמעותי. הוא ציין כי יש קשר סיבתי בין האירוע החריג בעבודה לבין התקף הלב, וכי הלחץ הנפשי שנגרם מהשיחה היה גורם משמעותי בהתרחשות התקף הלב.
בית הדין: השיחה היתה אירוע חריג
בית הדין האזורי אימץ את חוות הדעת הרפואית של המומחה וקבע כי יש להכיר באירוע כתאונת עבודה. בפסק הדין צוין כי השיחה המדוברת לא היתה חלק משגרת העבודה, אלא היתה אירוע יוצא דופן שבו נוצר לחץ נפשי משמעותי. בהתאם לכך, נקבע כי יש קשר סיבתי בין האירוע החריג לבין הפגיעה הבריאותית.
הפסיקה של בית הדין לעבודה מדגישה את האחריות של מעסיקים לנהל את סביבת העבודה כך שתהיה תומכת ורגועה, תוך התחשבות בהשפעות האפשריות של מצבים מלחיצים על בריאות העובדים. המקרה פותח פתח להכרה רחבה יותר במצבים שבהם לחץ נפשי גורם לנזק פיזי - מה שמספק לעובדים כלים משפטיים להתמודד עם פגיעות שכאלה.
עובדים שחווים לחץ נפשי בעבודתם צריכים להיות מודעים לזכויותיהם, ולדעת שגם פגיעות שנגרמות כתוצאה מלחץ נפשי עשויות להיות מוכרות כתאונות עבודה. פסק הדין יוכל לסייע רבות לעובדים במימוש זכויותיהם, ולחזק את מעמדם מול מעסיקים שלא מתחשבים בתנאי העבודה הנפשיים.
בוטל חלקו של הבן בצוואת אמו - אף שאיש לא התנגד
פסק דין דרמטי של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים קובע כי מעורבות הבן בעריכת צוואת אמו שוללת ממנו את הזכייה בעיזבון לפי הצוואה. השופטת ריבי לב אוחיון הדגישה כי הוראת סעיף 35 לחוק הירושה היא "חזקה חלוטה" שלא ניתנת לערעור - גם כשכל היורשים מסכימים לקיום הצוואה. עם זאת, היא הציעה פתרון שיאפשר ליורשים להסדיר את החלוקה ביניהם ולהותיר לבן חלק כלשהו בעיזבון אם יחפצו בכך.
באולם הקטן של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים התכנסו רק המסמכים והטיעונים, לא אנשים. אף אחד מהצדדים לא טרח להגיע לדיון, אולי מתוך ביטחון שהכל כבר סגור. אחרי הכל, איש לא התנגד לצוואה. אבל השופטת ריבי לב אוחיון לא קיבלה את הבקשה כפשוטה. היא פתחה את ההחלטה במשפט חד־משמעי: "סעיף 35 לחוק הירושה קובע חזקה חלוטה להשפעה בלתי הוגנת", והמשמעות - אין מנוס מלבטל את חלקו של הבן בצוואת אמו, משום שהוא עצמו הודה שהיה מעורב בעריכתה.
המקרה נסב סביב צוואת אם שנכתבה ב-2005, עם עדכונים ב-2008 וב-2010. לאחר פטירתה, פנה בנה לבית המשפט בבקשה למתן צו קיום צוואה. בית המשפט בחן את הבקשה והעלה קושי מהותי: הבן, שהוא גם המבקש, היה מעורב בעריכת הצוואה - עובדה שעולה כדי פסלות לפי סעיף 35 לחוק הירושה. בהחלטה קודמת מ-26 במאי השנה, נקבע כי "עולה ממנה באופן מובהק כי היה מעורב בעריכת הצוואה".
למרות הקביעה הקשה, בית המשפט אפשר ליורשים להגיב. ואכן, כל היורשים - הן אלה שמופיעים בצוואה והן יורשים על פי דין - הגישו תצהירים שבהם הבהירו שאין להם התנגדות לקיום הצוואה כפי שהיא. אפילו בא כוחה של היועצת המשפטית לממשלה הודיע כי אין לו התנגדות, לאחר שקיבל את הסכמת אמו של אחד היורשים הקטינים.
אחת ההוראות המחמירות בחוק הירושה
הנקודה המשפטית שעמדה במרכז ההכרעה היתה סעיף 35 לחוק הירושה, שקובע כי הוראת צוואה המזכה את מי שערך אותה, היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה - בטלה. מדובר באחת ההוראות המחמירות בחוק הירושה, שכן היא יוצרת "חזקה חלוטה" להשפעה בלתי הוגנת, גם אם בפועל לא היתה כל השפעה כזו. השופטת ציטטה פסקי דין רבים, בהם הררי, זיידה ובוסקילה, והדגישה כי מדובר בהנחה שאי אפשר לסתור. גם אם יוכח שהמצווה פעלה מרצונה החופשי, עצם מעורבות הנהנה בצוואה מבטלת את חלקו. "אפילו נניח שלא היתה כל השפעה בלתי הוגנת על המנוחה... הוראות צוואה המזכות את המבקש ובת זוגו בטלות", כתבה השופטת.
- הבת תבעה את האם - שנישלה אותה מהירושה
- זייפה כתב יד של אמה כדי לסכל צוואה - ותשלם ביוקר
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
במקרה הזה לא היתה מחלוקת עובדתית: המבקש עצמו הודה בתצהיר שהגיש כי הוא זה ש"העלה את רצונותיה של המנוחה על הכתב" - הן בעת עריכת הצוואה לראשונה והן בעדכונים שנעשו בה. ההודאה הזו הפכה את ההכרעה לפשוטה במידה רבה, משום שלפי הפסיקה "עורך הצוואה הוא מי שנוטל חלק בניסוחו או בכתיבתו של המסמך", ומכאן שקיימת במקרה הזה אחת מעילות הבטלות שבחוק.
מבקש מקלט סודני זכה לאזרחות ישראלית אחרי עשור של מאבק משפטי מול רשות האוכלוסין
בית המשפט לעניינים מינהליים חשף התנהלות חמורה של הרשות שכללה סחבת, החלטות סותרות והתעלמות מפסיקת בית המשפט העליון
פסק דין חריג בחומרתו ניתן השבוע בבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב, כאשר השופטת מיכל אגמון-גונן הורתה לרשות האוכלוסין וההגירה להעניק אזרחות ישראלית למבקש מקלט מדארפור שבסודן, לאחר מסע התשה משפטי ובירוקרטי שנמשך כעשור. המקרה חושף תמונה מטרידה של התנהלות רשות ממשלתית שהשופטת תיארה כהפרה בוטה של חובת ההגינות המנהלית.
הסיפור מתחיל ב-2008, כאשר המערער, אזרח סודן מחבל דארפור יליד 1976, הגיע לישראל והגיש בקשת מקלט. שמונה שנים לאחר מכן, בינואר 2016, הוא נישא לאזרחית ישראלית ילידת 1986 בבית הדין השרעי. מאז נישואיהם נולדו לזוג ארבעה ילדים, בשנים 2017, 2018, 2019 ו-2022. למרות שמרכז חייהם בישראל והקשר הזוגי הוכח כאותנטי מהרגע הראשון, המשפחה נקלעה למבוך בירוקרטי קפקאי שממנו לא הצליחה להיחלץ ללא התערבות בית המשפט.
השופטת אגמון-גונן, שניתחה בפסק דין מפורט את השתלשלות העניינים, מצאה שהרשות ניהלה את עניינו של המערער בשני מסלולים מקבילים באופן שיצר בלבול מכוון. פעם אחת טיפלה בו כמבקש מקלט ופעם כבן זוג של אזרחית ישראלית, תוך שהיא מקבלת החלטות סותרות ומכתירה בקשות שהוגשו בעניין אחד כאילו הוגשו בעניין אחר. "הערעור שלפניי מעורר בעיקר שאלות הנוגעות להתנהלות הרשות, כאשר היא זו השולטת בהליכים ובמתן הרישיונות", קבעה השופטת בפתח פסק הדין.
התנהלות הרשות התאפיינה בסחבת קיצונית שחייבה את המערערים להגיש לא פחות משלושה עררים נפרדים במהלך השנים, שניים מהם רק בגין אי מענה לבקשותיהם. בכל פעם נדרשו חודשים ארוכים של המתנה, עשרות מכתבי תזכורת ופניות חוזרות ונשנות רק כדי לקבל החלטה כלשהי. כאשר הרשות כן השיבה, היא דרשה מהמערער להמציא מסמכים רשמיים מסודן, דרישה שעמדה בניגוד מוחלט לפסיקת בית המשפט העליון בעניין איזנברג משנת 2019, שקבעה במפורש כי אין לדרוש ממבקשי מקלט מסודן מסמכים ממדינת מוצאם.
- אחרי כמה ניסיונות: משפחה ממזרח ירושלים תקבל אזרחות ישראלית
- הסבתא מועמדת לגירוש, הבן לוחם בעזה, האם בית המשפט הסכים לבטל את הגירוש?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אחד הפרטים המדהימים שעולים מפסק הדין הוא שבמשך ארבע שנים, מ-2018 ועד 2022, הרשות עצמה האריכה את רישיון השהייה של המערער מדי שנה במסגרת נוהל הנישואין, תוך שהיא דורשת ובוחנת מסמכים המוכיחים את כנות הקשר הזוגי ומרכז החיים המשותף. בכל שנה נשלחו למשפחה טפסים ורשימות מסמכים על פי נוהל הנישואין, נערכו ראיונות זוגיים, והאשרות הוארכו בהתאם. אולם כאשר הגיע הזמן להעניק למערער אזרחות בתום ההליך המדורג, פתאום "נזכרה" הרשות לטעון שהאשרה המקורית ניתנה לו במסגרת אחרת - החלטת ממשלה למבקשי מקלט מדארפור - ולכן הוא אינו זכאי להתאזרחות.
