תקציב משרד הבינוי והשיכון הצטמק במונחים ריאליים מ-9.54 מיליארד שקל בשנת 2000 ל-2.49 מיליארד שקל בשנת 2011, צניחה של כ- 74% ב-11 שנים, כך עולה ממחקר של מרכז אדוה העוסק בשוויון ובצדק חברתי.

בחישוב למשק בית, תקציב המשרד ירד משיא של 8,388 שקל ב-1995, בשיא תקופת קליטת ההגירה המונית ממדינות חבר העמים, ל-1,130 שקל ב-2011, צניחה של 86.5%.

בתוך תקציב משרד השיכון, ההקצאה למענקים התכווצה מ-2.03 מיליארד שקל בשנת 2000 ל-150 מיליון שקל בשנת 2011. מימון המשכנתאות התכווץ מ-3.74 מיליארד שקל ל-120 מיליון שקל בלבד, ההקצאה לסיוע בשכר דירה התכווצה מ-1.84 מיליארד שקל ל-1.28 מיליארד שקל. זאת ועוד, מספר יחידות הדיור הציבורי התכווץ בכ-30%.

מהמחקר עולה כי מדד מחירי הדירות עלה בין 1988 ל-2011 נומינאלית ב-815%וריאלית, בנטרול האינפלציה בכ-240%. בעוד שמדד המחירים לצרכן עלה ב-350%. שיעור הבעלות על דירה ירד עד 2008 ל-66.4%.

באדווה מציינים שההסבר הנפוץ להצטמקות התקציב הוא סיום גל העלייה ההמונית, אולם מציינים שתקציב 2011 היה כמעט זהה בגודלו הריאלי לזה של 1988, התקציב האחרון שקדם לגל העלייה, זאת בשעה שבין 1988 ל-2011 גדל מספר משקי הבית בישראל ב-90%. הקיצוץ בתקציב משרד השיכון בולט על רקע העובדה שתקציב המדינה בכללותו גדל.

ב-12 השנים האחרונות קטן מלאי הדירות הציבוריות בכ-30%. בעקבות ביצוע חלקי של חוק הדיור הציבורי משנת 1998 נמכרו יחידות רבות של דיור ציבורי, בעיקר לשוכניהן, אך דירות חדשות כמעט ולא נקנו או נבנו. בשנת 1999 היו כ-108 אלף דירות בדיור הציבורי. עד אוגוסט 2011 נמכרו כ-37 אלף מדירות אלו ונכון לשנת 2011 מספר הדירות עמד על 75.5 אלף.

"ההתכווצות בתקציב הבינוי והשיכון מזמן אינה נובעת עוד מסיומו של גל העלייה והיא בולטת במיוחד על רקע הצורך הגובר לסיוע בדיור הנובע מהעלייה במחירי הדירות. מדובר במהלך מתמשך שבמסגרתו ממשלות ישראל השילו מעל עצמן את אחריותן לדיור עבור כלל הישראלים", מוסרים באדוה.

ומה קרה לגודל הדירות בעשור האחרון? בשנת 2011 גודלה הממוצע (ברוטו) של דירה חדשה עמד על 178 מ"ר לעומת 143 (ברוטו) בשנת 2000. משקלן של דירות בנות 5 חדרים ומעלה עלה מ-39.2% מכלל הבנייה ב-2000 ל-53.8% ב-2011, בעוד שמשקל הדירות בנות 3 חדרים ומטה ירד מ-20.2% ל-8.7%.