היועץ המשפטי לממשלה מתנגד. השותפים הקואליציוניים גם. אז מה גורם לנתניהו בכל זאת להתעקש ולנסות להעביר את חוק הלאום, המורכב מאסופת הצעות חוק פרטיות של חברי כנסת קיצוניים מהצד הימני של המפה הפוליטית? פשוט מאוד - אצל נתניהו חברי המרכז באים לפני כולנו. עד עכשיו, ראינו את האפליה הממוסדת בהחלטות ובתקציבים. מעכשיו, מותר גם להמר על הביטחון של כולנו, ולעזאזל המדינה. ושלא תטעו - העיתוי אינו מקרי. דווקא בימים אלה, כשירושלים בוערת, כשנרשם שיא חדש במתח בין יהודים וערבים והגזענות והאלימות נחשפות במלוא כיעורן - נתניהו מוצא לנכון לשפוך חבית של בנזין על כל אלה. כאילו שנגמרו הבעיות במדינה ולאזרח הישראלי שנאנק תחת יוקר המחייה הגואה ונפילה דרמטית בתחושת הביטחון, נתניהו מספק את התשובה: בוא נחזק בך את תחושת היהדות, כי זה הדבר החשוב והדחוף ביותר לעשות כרגע. דווקא במשמרתו של מי שקורא לעצמו "מר ביטחון", הביטחון האישי של כולנו בשפל וגישת "ניהול הסכסוך" שהוביל פשוט מתנפצת. במקום מנהיגות שפויה ואחראית, אנו מקבלים פוליטיקאי שמקצין ומלהיט, ראש ממשלה פירומן, שבמקום לכבות את הלהבות שמדליקים הקיצוניים, נהנה לשחק בהן במשחק שעלול לכלות את כולנו. נבחרי הציבור שמתעקשים לעלות להר הבית ולייצר פרובוקציות פוליטיות זולות על חשבון ביטחונם של תושבי ירושלים ואזרחי ישראל כולה, טוענים באותה הנשימה כי הביטחון הוא בראש סדר עדיפויותיהם. האמת הכואבת, שההון הפוליטי שלהם הוא הדבר הראשון והיחיד שמעניין אותם, ועבור עוד מנדט בבחירות הקרובות הם יהיו מוכנים גם להפוך את הסכסוך מלאומי לדתי. אופייה היהודי והדמוקרטי של המדינה מעוגן במגילת העצמאות. מצד אחד, אותה מגילה מספקת עקרונות מנחים ברורים, ומגדירה באופן חד משמעי את אופייה וסדרי עדיפויותיה של מדינת ישראל. מן הצד השני, חוכמתה ורגישותה מאפשרים שוויון זכויות לתושביה, ללא קשר לדתם, מינם או מוצאם. דבר זה, הוא בדיוק המאפשר לישראל להמשיך ולהתקיים כמדינה יהודית ודמוקרטית. יהודית ודמוקרטית, דמוקרטית ויהודית כך שזרו מייסדי האומה את מרכיביה, ולא בכדי. ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, ואנו איננו זקוקים לחוק שיגיד לנו את זה. מה שהחוק הזה כן יעשה, הוא ייפגע במרקם היחסים העדין והשביר ממילא שבין המדינה למיעוטים. חוק הלאום הוא יריקה מעליבה בפרצופם, שפשוט אומר להם "לעולם לא תהיו שייכים לכאן", לעולם לא תהיו חלק מאתנו. לא ברור איזו בעיה בא אותו חוק לפתור, אולם ברור מאליו מה תהיה השפעתו: הרחבת הקרע העמוק ממילא שבין יהודים וערבים בישראל. אז מה יש בה במגילה הזו שאנו כל כך אוהבים? המילה דמוקרטיה לא מוזכרת בה, אך לאורה ישראל הצליחה להיות למדינה הדמוקרטית היחידה במזרח התיכון. גם אלוהים אינו מוזכר בפירוש, אך הפלא ופלא, ברור וידוע לכולם כי זוהי מדינתו של העם היהודי. אולי כל הסיפור, שישנם חברי כנסת החשים החמצה על כך שלא נכחו במעמד החתימה וכיום הם מנסים להוסיף את שמם למגילה. אני מקווה שהם חשבו על חתימה מספיק מכובדת למעמד. אז למה להעבירו? ככה! פשוט כי אפשר נתניהו קורץ לימין על חשבון היחסים שלנו עם העולם, על חשבון שמה הטוב של ישראל כמדינה ליברלית וסובלנית, על חשבון הכלכלה שנפגעת אנושות מהמצב הביטחוני המעורער, על חשבון ביטחונם של בוחריו. מטרתו של החוק היא להסית את עיני הציבור מהתקציב האנטי-חברתי שבכוונת הממשלה להעביר בחודש הבא ולשבות את ליבם של בוחרי הימין לקראת הבחירות הקרובות. מדינת ישראל היא מדינת העם היהודי. אין לנו ספק בכך. אין צורך גם לשיעורים בציונות ואהבת הארץ מאף אחד. היהדות שאני מכיר אינה כה קשה, מתנשאת ומאובנת. אבל בניגוד לעמיתנו בימין, איננו דוגלים רק בכוח או מרוכזים בשילהוב האלקטורט על חשבון האינטרס הלאומי. כי לפני המפלגה, צריכה לבוא המדינה. השאלה הגדולה האם נקבל אותה כמסוכסכת, מפולגת ותועה או מאחדת, שוויונית ומקווה.