אילון מאסק, היזם שכבר כבש את הכבישים עם טסלה ואת השמיים עם ספייסאיקס, הוסיף לרזומה שלו תואר חדש: מייסד עיר. בשבת האחרונה כ-500 תושבים המתגוררים בסמיכות לאתר השיגורים של החברה בטקסס – רובם עובדי ספייסאיקס– הצביעו ברוב מוחץ של 212 מול 6 להפוך את האזור לעיר רשמית. סטארבייס, שנבנתה סביב מתקני השיגור בבוקה צ'יקה, היא לא סתם עיר: זו קהילה תאגידית שבה ספייסאיקס שולטת בהכל – מהמסים ועד הרחובות. אם תגיעו לבקר יקבל את פניכם פסל ברונזה גדול מימדים בדמותו של מאסק, ואם לא תדברו מאסקית תשוגרו מהר מאוד בחזרה או אולי למאדים.

עיר חדשה או מנזר תאגידי?

לפני עשור, בוקה צ'יקה הייתה פינה מנומנמת בדרום טקסס, עם חופים שקטים ופנסיונרים משועממים, עד שהגיע מאסק. ספייסאיקס השקיעה כ-150 מיליון דולר ברכישת קרקעות, בניית מתקני שיגור, מפעלים ומגורים לעובדים. וכיום, סטארבייס המיועדת משתרעת על 3.9 קמ"ר, עם למעלה מ מ-260 עובדי החברה ובני משפחותיהם אוכלוסיית העיר עומדת על כ-500 תושבים. 

בדצמבר האחרון, החברה ביקשה ממחוז קמרון להפוך את האזור לעיר, ובשבת לאחר קיום משאל אישרו התושבים את הפיכת היישוב לעיר. מפתחות העיר נתנו לבובי פדן, סגן נשיא ספייסאיקס והאחראי על תחום הבדיקות והשיגורים בחברה, לא היו לא מתחרים לראשות העיר שלא לדבר על אופוזיציה. בכל זאת אף אחד לא רוצה להתחרות על ראשות העיר שבסופו של יום אחראית על תלוש המשכורת. סטארבייס קיבלה סמכויות מוניציפליות. היא יכולה לגבות מיסים כמו מס רכוש, לתכנן בנייה, לנהל רישוי עסקים ולספק שירותים עירוניים כמו מים וחשמל. אבל כשכל ההנהגה היא בידיים של ספייסאיקס, מי מפקח על ההחלטות? 

מאסק רואה בסטארבייס בסיס לחדשנות: עיר שתתמוך בפיתוח טיל ה-סטארשיפ העצום, שמיועד לשגר בני אדם למאדים. התוכנית כוללת בתי ספר עם דגש על הנדסה, תחבורה יעילה ומגורים לעובדים – מבתים טרומיים ועד קרוואנים יוקרתיים. החברה מתכננת להשקיע 500 מיליון דולר עד 2030 כדי להגדיל את האוכלוסייה ל-5,000 תושבים ולבנות תשתיות מתקדמות. 

• SpaceX בדרך לאבד את המונופול על חזרה לירח
• ניסוי עשירי מוצלח של סטארשיפ: ספייס אקס מתקדמת לשלב המסחרי
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

"זו תהיה עיר עתידינית", התבטא מאסק. אפשר להתווכח לגבי העתיד אבל בהווה בינתיים, סטארבייס היא ברכה למחוז כולו. במחוז קמרון שבו היא שוכנת, 27% מהתושבים חיים בעוני. ספייסאיקס מעסיקה יותר מ 3,300 עובדים בשכר ממוצע של 85,000 דולר בשנה, ובכך תורמת כ-100 מיליון דולר בשנה לכלכלה המקומית. אמנם התרומה הזאת גם יוצרת פערים כששכר הדירה בבראונסוויל הסמוכה זינק ב-15% מאז 2020 בתגובה לביקושים של הקהל האיכותי שהיגר לאיזור. בנוסף הגישה לחוף בוקה צ'יקה עליו התמקמו מתקני החברה הוגבלו מה שכמובן פגע בתיירות ובמקומיים. 

מודל העיירה התאגידית - לקחים מהעבר

'עיירות חברה', שנבנו ונוהלו על ידי תאגידים, היו תופעה נפוצה במאות ה-19 וה-20, בעיקר בתעשיות כבדות כמו כרייה, רכבות וטקסטיל. פולמן, אילינוי, שהוקמה ב-1880 על ידי חברת הרכבות של ג'ורג' פולמן, היא דוגמה קלאסית. העיירה, שכללה דיור, ספרייה וכנסיות ל-6,000 עובדים, הוקמה כדי לשפר את הפריון של העובדים באמצעות סביבה מבוקרת. אבל השליטה המוחלטת של החברה – כולל קביעת שכר דירה גבוה ופיקוח על חיי התושבים – הובילה לשביתה גדולה ב-1894, שבה אפילו נאלץ להתערב הצבא הפדרלי. 

לעומת פולמן הכושלת, הרשי שנוסדה בפנסילבניה ב-1903 על ידי מילטון הרשי, הייתה דווקא סיפור הצלחה. העיירה סיפקה דיור איכותי, בתי ספר ופארקים לכ-7,000 תושבים, ושגשגה כלכלית הודות לניהול קשוב יותר לצרכי העובדים. גם בקטלוניה בספרד, הוקמו מעל 75 מושבות טקסטיל בין 1850 ל-1900, אבל רובן קרסו עם דעיכת התעשייה, וכיוון שהן היו תלויות במפעל יחיד שעמד בלב העיירה וכשזה שבק חיים התפזרו התושבים-העובדים מהמקום. 

• אפולו נסוגה מהעסקה - פאפא ג'ונס צונחת ב־20%
• שופיפיי מציגה זינוק של 32% בהכנסות - אך הרווח נחתך והמניה נופלת ב-5%
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• הונאה של 2 מיליארד דולר - עונש של 11 אלף שנות מאסר - ומוות...

אין ספק שיש מלא אתגרים מובנים בעיירות תאגידיות והם בוודאי רלוונטיים גם לסטארבייס הצעירה. בפורדלנדיה, שהוקמה ב-1928 על ידי הנרי פורד בברזיל לייצור גומי,הושקעו על ידי חברת פורד למעלה מ-20 מיליון דולר (כ-300 מיליון דולר כיום) אבל למרות ההשקעה האדירה, העיירה התמוטטה בגלל ניהול לקוי, התנגדות תרבותית של עובדים מקומיים וגם מחלות טרופיות שפקדו את התושבים. 

ההיסטוריה מלמדת כי אם עיירה תאגידית רוצה להצליח היא חייבת לתת את הדעת על האיזון בין שליטה תאגידית לבין החופש של התושבים. כאמור בסטארבייס, יש שליטה מלאה של ספייסאיקס ואין בה שום נבחרי ציבור עצמאיים, מה שמעלה הרבה סימני שאלה על עתידה. מעבר לחופש והאינטרסים הפרטיים של התושבים התלות המלאה בחברת ספייסאיקס הוא סיכון לקיומה של העיר שבמרכזה יעמוד מגדל השיגור. הרי אם תחליט החברה להעתיק את השיגורים לאיזור אחר כל ה'תירוץ' לקיום העיר לא יתקיים.

סטארבייס היא גם הימור מסוכן: היא כבר מסבה הפסדים של למעלה ממיליארד דולר ב-2024 והעלות של התשתיות בה עוברות את ה-50 מיליון דולר. זהו נטל כספי עצום על החברה מה שעשוי לגרור אותה לחסוך בפעילות או אפילו להעתיק את השיגורים ואת מרכז המחקר לאיזור אחר. במקרה שכזה העיר עשויה להפוך לעיר רפאים, וההסיטוריה תחזור על עצמה. משפטית, הרשויות עשויות לבחון את השליטה התאגידית ולוודא שחופש הפרט נשמר. החברה רוצה להגדיל את השיגורים ל-25 בשנה ולהרחיב את העיר, ומאסק משתף בחלומות שסטארבייס תהיה מודל ליישובים בחלל. אבל ההיסטוריה מזהירה: בלי תושבים מרוצים ופיקוח אמיתי, גם פסל ברונזה לא יציל את סטארבייס.