קיה פורטה החדשה: מבחן דרכים השקה ישראלית

המשפחתית של קיה גדלה והיבואנית מסתערת עימה על לב השוק. יצאנו לבדוק האם המתחרים צריכים לדאוג
אלי שאולי |

קיה פורטה החדשהקיה סיימה את השנה הטובה ביותר שלה בישראל וכעת היא כבר לא אנדרדוג מפתיע, אלא שחקנית מפתח בשוק שצריכה לשמור על מעמדה. לכן היא לא יכולה ולא מתכוונת לנוח על זרי דפנה ואחד מכלי הנשק החשובים שלה ל-2013 היא הפורטה החדשה.
כשהחל שיווקה של הפורטה הקודמת בסוף 2009, הייתה המכונית השחקנית העיקרית במהפך הגדול שחוללה קיה בשוק הישראלי והכניסה את המותג הקוריאני כשווה בין שווים לשוק החשוב בארץ. עכשיו מגיע דור חדש, והציפיות מימנה גדולות ביותר – גם בשוק המקומי וגם מבחינת האספקט העולמי שכן ישראל היא השוק האירופאי הראשון שמקבל את המשפחתית החדשה.
 
עיצוב

לפורטה, שחולקת בסיס עם ה-i35 של יונדאי וכמוה מיועד יותר לשוק האמריקני, קלפי פתיחה מצוינים. נתון בסיס הגלגלים, 270 ס"מ שווה לגדולות בקטגוריה ומנוע ה-1.6 ליטר שלה הוא עדיין מהחזקים בתחום העממי עם 130 כ"ס (ההבדל בשני הסוסים לעומת האחות של יונדאי נובע משיטות מדידה).
 
 
 
וישנו כמובן את המראה. כן, בזריזות מרשימה הפך העיצוב ממגרעת לנשק חשוב של קיה ושל הקוריאנים בכלל. ואחד הצעדים הגדולים לעומת הפורטה היוצאת הוא המראה המושך של המכונית. החזית לובשת כמובן את 'לוע הנמר' הקוריאני, אלא שכאן היא קמורה ומשתלבת היטב בחרטום הקצר. הפורטה ארוכה ורחבה מבעבר אך גם נמוכה יותר מה שיוצר פרופורציות דינאמיות יותר ומראה נקי ומעט גרמני. הקווים מזכירים את מה שראינו באופטימה ובריו אבל באופן הרבה יותר יפה ומושך. במבט מאחור יש בה משהו בסגנון מכוניות הקופה, גם אם יחידות התאורה מזכירות במשהו את פורד פוקוס וה-i35.

מבפנים
לקוחות קיה ירגישו מייד בבית בפורטה החדשה שעושה אבולוציה נאה למרכיבים המוכרים. הקווים המעוגלים והמוטים לכיוון הנהג נאים מבעבר ומושכים יותר ומערך השמע והאקלים נראה מוכר ומשתמש בתאורה האדומה שנוסכת תחושה גרמנית. את התחושה הזו מחזקים הגוונים הכהים והמאוד ייעודיים וכיסוי המחוונים דמוי העור. סה"כ התחושה מאוד נעימה גם אם היא אינה פורצת דרך. מבחינת איכות החומרים נמצא לא מעט חלקים עם פלסטיק קשיח (ובעלי תחושה מוצקה) ומספר מתגים (איתות, מגבים) נראים מיושנים.
תנוחת הנהיגה טובה למדי לנמוכים אך לגבוהים קו הגג עלול להסתיר. מאחור המושב מעט נמוך ויש בו מרחב טוב לרגליים, אך המרווח לראש אינו מרהיב. תא המטען מציע נפח טוב אך אין לו פתיחה חיצונית.
 
 

בתנועה
לפורטה היוצאת לא הייתה בעיית ביצועים ובכל זאת אחד השיפורים נמצא בחטיבת הכוח. עם המהדורה המוכרת מיונדאי של מנוע ה-1.6 ליטר שבעזרת תזמון שסתומים משתנה כפול מייצר 130 כ"ס ומומנט של 16.1 קג"מ ב-4,850 סל"ד גבוהים. כל זה משודך לתיבה אוטומטית עם 6 הילוכים. זו יחידת כוח נעימה, וזורמת למדי. היא רושמת נתוני תאוצה נאים (11.9 שניות ל-100 קמ"ש) ומעניקה תחושה טובה בייחוד למי שלא יתבייש ללחוץ על המצערת. המנוע אוהב לחיות בסל"ד גבוה, שם הוא מעט רועש גם אם לא באופן מטריד, אבל אל תצפו מהפורטה להיות תזזיתית. התיבה עובדת היטב ומזכירה לנו מדוע אנחנו עדיין מעדיפים אוטומטיות מסורתיות על פני כפולות מצמד. בתנאים מגוונים צריכת הדלק נעה סביב 13.5 ק"מ לליטר. בהחלט נאה.
 
קו השיפור של קיה ממשיך גם להתנהגות כאשר לפורטה יכולת טובה והתנהגות מאוזנת וברורה. לכך מצטרף ריסון נכון של תנודות השלדה, ותגובות נכונות להרפיות מהמצערת. ההגה הקל קצת פחות מבריק ומרגיש מלאכותי ומנותק.
נראה שהפורטה מעט נוחה מאחותה בייחוד מחוץ לעיר שם היא מתמודדת לא רע עם שיבושים קטנים ופעולת המתלים מרגישה בוגרת. רעשי הכביש היו מעט נוכחים מדי וכך גם והרוח.
 
 

סיכום
קיה פורטה הקודמת הייתה אפרורית מדי, החדשה מוסיפה לתפריט את כוח המשיכה החזותי. היא נראית מיוחדת, וגם נעימה מבפנים, היא מציעה מפרט נכון לשוק, 7 שנות אחריות, ורמת אבזור נאותה אפילו בגרסה הבסיסית (שמע, עם בלוטות' ושליטה מההגה, בקרת שיוט ובקרת אקלים). זה כבר לא מפתיע שיש לקיה קלף שצריך להדאיג את המתחרים. בקיה ישראל כנראה שיודעים זאת שכן עם תג מחיר שנע בין 127,000 ל-129,000 שקלים (בדיוק מחירי יונדאי i35)  הם כבר לא מתהדרים במחיר זול מהמתחרים. הצפיות הם בהתאם: מכירות של כ-5,000 יחידות בשנה בחלוקה של 70% לציי רכב כשהיתר לשוק הפרטי.
הרבה יותר על הפורטה החדשה תוכלו לקרוא בגיליון אוטו 236.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
זוג מבוגרים פנסיה
צילום: pvproductions@freepik

מה הסוד של תושבי מודיעין-מכבים-רעות לאריכות ימים?

תוחלת החיים הממוצעת בעיר היא 87.5 - פער של 4.4 שנים מעל הממוצע הארצי; מחקרים מצביעים על שילוב של גורמים חברתיים-כלכליים, סביבתיים והתנהגותיים, ומצביעים על פערים בין מרכז לפריפריה ובין ישובים יהודיים לערביים

ענת גלעד |

איפה בישראל קונים עוד 8 שנים של חיים? נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנים האחרונות מציבים את מודיעין-מכבים-רעות בראש רשימת הערים בישראל במדד תוחלת החיים, עם ממוצע של 87.5 שנים. זהו פער של כ-4.4 שנים מעל הממוצע הארצי, שעמד בתקופת המדידה על 83.1 שנים. מאז הבדיקה עלתה תוחלת החיים, על פי ההערכות, בכ-0.7 שנים נוספות. על פי OECD, תוחלת החיים בארץ הגיעה ל-83.8 שנים ב-2023, ונותרה יציבה גם ב-2024-2025 למרות אתגרי המלחמה.

העיר מקדימה ערים כמו רעננה (86.7 שנים), הוד השרון (85.7 שנים), גבעתיים (85.4 שנים) וכפר סבא (85.3 שנים). לעומת זאת, בערים כמו אום אל-פאחם תוחלת החיים היא 78.8 שנים, וברהט 79.8 שנים - פערים של עד 8.7 שנים. הפערים הללו משקפים שילוב של גורמים חברתיים-כלכליים, סביבתיים והתנהגותיים, כפי שמעידים מחקרים עדכניים של ארגון הבריאות העולמי, OECD ומכוני מחקר ישראליים.

ישראל במקום הרביעי העולמי - למרות הפערים הפנימיים

תוחלת החיים בישראל עלתה בשנים האחרונות ל-83.8 שנים ב-2023, מה שמציב את המדינה במקום הרביעי ב-OECD, אחרי יפן (84.5 שנים), שווייץ (84.0 שנים) וספרד (83.9 שנים). אצל גברים תוחלת החיים היא 81.7 שנים בממוצע, ובקרב נשים 85.7 שנים בממוצע - פער מגדרי של ארבע שנים שעקבי עם המגמה העולמית. עלייה זו נמשכה למרות השפעות מגפת הקורונה והמלחמה שהחלה ב-2023, אם כי תמותה עודפת בקרב צעירים (כולל חיילים שנפלו בלחימה) השפיעה מעט על הנתון הכללי.

מחקר מרכז טאוב מציין "פלא ישראלי" - תוחלת חיים גבוהה ב-6-7 שנים מעבר למה שצפוי בהתחשב ברמת עושר, השכלה ואי-שוויון. החוקרים מייחסים זאת לשילוב של תרבות משפחתית חזקה, קהילתיות גבוהה, תזונה ים-תיכונית ומערכת בריאות ציבורית נגישה. עם זאת, פערים פנימיים גדולים חושפים אי-שוויון מבני, בעיקר בין אוכלוסיות יהודיות לערביות ובין מרכז לפריפריה - תופעה שמאיימת לשחוק את היתרון הישראלי בעתיד.

הכסף קובע: 60%-80% מהפערים נובעים ממצב סוציו-אקונומי

מחקרים מהשנים 2024-2025 מאשרים כי גורמים בריאותיים מסבירים רק 10%-20% מהשונות בתוחלת חיים, בעוד 60%-80% מהשונות נובעים מגורמים חברתיים-כלכליים. דוח שנת 2025 של OECD מדגיש הכנסה, השכלה, הוצאות רווחה והשקעות סביבתיות כמפתחות מרכזיים. מחקר ב-JAMA מ-2024 מראה שהפרשי הכנסה מתורגמים לפערים של עד 10 שנים במדינות מפותחות, דפוס דומה לישראל עם מתאם של 0.85 בין אשכול סוציו-אקונומי לתוחלת חיים.

חן שרייבר  (ניב קנטור)חן שרייבר (ניב קנטור)

תהליכי הדמוקרטיזציה שמחויבים לטובת מעמד רואי החשבון בישראל

מאמר דעה של נשיא לשכת רואי החשבון לקראת הבחירות בלשכה: על מבנה ההנהגה והבחירה הדמוקרטית

חן שרייבר |

על רקע הבחירות מחר בלשכת רואי החשבון, שבמסגרתן צפויים חברי הלשכה להצביע גם על שינוי תקנון הנוגע למבנה ההנהגה ולמשך כהונת נשיא הלשכה מתפרסם המאמר הבא. אחד הסעיפים המרכזיים שעומדים על הפרק הוא ביטול מגבלת הקדנציות הרצופות לנשיא, מהלך שעורר בחודשים האחרונים חילוקי דעות בתוך הלשכה. הדברים שלהלן משקפים את עמדתו של נשיא הלשכה המכהן, חן שרייבר, כפי שהיא מובאת במאמר דעה מטעמו.


מעמד המקצוע הוא הנושא החשוב ביותר שנמצא על סדר יומי מאז הודעתי על כניסה לחיים הציבוריים והתמודדתי על נשיאות לשכת רואי החשבון בישראל. הוא החזון, הוא הדרך, הוא העתיד של כולנו. כל בר דעת יודע שבשביל שמעמד המקצוע שלנו יהיה במקום הראוי לו – בקדמת הבמה של המגזר העסקי בישראל, אנו צריכים לשכה חזקה, שהכוח נמצא בידי כלל חבריה ולא בידי קבוצה מצומצמת.

לכן בקדנציה הראשונה שלי כנשיא לשכת רואי החשבון, הובלתי את המעבר לבחירות דיגיטליות בין חברות וחברי הלשכה לוועד ולנשיאות. כעת, אנחנו עתידים להשלים את המהלך עם הסרת מגבלת קדנציות, שהוא הלכה למעשה מימוש של עקרונות הדמוקרטיה המהותית, כאשר המטרה היא להשאיר בידי חברי הלשכה, ובידיהם בלבד, את הכוח והחופש לבחור את ההנהגה כהבנתם, פעם בשלוש שנים.

מדוע מדובר במהלך דמוקרטי וכל כך חשוב? מכיוון שהבחירה אם להישאר עם ההנהגה באשר היא, תהיה אך ורק בידי החברות והחברים בכל שלוש שנים. במסגרת התהליך, ההכרעה עוברת אך ורק לכלל החברים, כמקובל בלשכות המקבילות כמו לשכת עורכי הדין ולשכת יועצי המס, ואנו מחסלים בעצם את ההצבעה המיושנת בקלפיות והבחירה של ההנהגה בידי קומץ עסקנים. 

חשוב לציין כי מעבר לערך הדמוקרטי החשוב והמעבר להתנהלות תקינה, בריאה ושמכבדת את המקצוע שלנו, מדובר בצעד בהתאם להחלטה גורפת של הוועד המרכזי של לשכת רואי החשבון, שהתקבלה בהצבעה של 23 בעד ו-9 נגד. חברות וחברי לשכה רבים יודעים כי זהו צעד חשוב שמאפשר ראייה לטווח ארוך והובלה רציפה של רפורמות מהותיות – הן בתוך המקצוע והן ברמת המשק. בתקופה שבה הלשכה נדרשת למעורבות עמוקה יותר בקידום נושאים פיננסיים, רגולטוריים וכלכליים שתומכים בפיתוח המשק והכלכלה, רציפות ניהולית היא תנאי קריטי להצלחה.