העובדות

----------------

התאחדות המלאכה והתעשייה בישראל (להלן: "הארגון") הינה צד להסכם קיבוצי כללי-מלאכה ותעשיה זעירה שנחתם ביום 8.3.79 (להלן: "ההסכם הקיבוצי"), אשר תחולתו הורחבה בהוראות צו ההרחבה.

הארגון הגיש עתירה בבית הדין האזורי בשאלת חבותה של אוד ביס מזון 1998 בע"מ, חברה העוסקת בתחום המזון (להלן: "המעביד") בתשלום דמי טיפול ארגוני מקצועי, מכח הוראות תקנות הסכמים קיבוציים (תשלום דמי טיפול ארגוני-מקצועי לארגון מעבידים), תשל"ז-1977 (להלן: "התקנות").

על פי תקנה 1 לתקנות, מעביד, שחל עליו צו הרחבה של הסכם קיבוצי כללי, המסדיר את שכר העבודה, ישלם לארגון המעבידים שהוא צד להסכם הקיבוצי דמי טיפול ארגוני-מקצועי.

על פי צו ההרחבה הורחבה תחולתן של הוראות ההסכם הקיבוצי "על כל העובדים והמעבידים בישראל המעסיקים לא יותר מ- 20 עובדים בענפי המלאכה והתעשייה הזעירה המפורטים בתוספת השניה...".

הארגון טען, שהמעביד מנהל עסק בענף המזון, שהינו אחד הענפים המפורטים בתוספת השניה לצו ההרחבה, וכי הוא מעסיק פחות מ- 20 עובדים, ומשכך חלות עליו הוראות צו ההרחבה.

המעביד מצידו טען, כי הוראות צו ההרחבה בענפי המלאכה והתעשיה הזעירה אינן חלות עליו, מאחר ואינו עוסק בתחום התעשייה והמלאכה, ומאחר ולא העסיק עובדים ולא פעל עסקית מאז איגודו.

פסק דין

---------------

על מנת שארגון יטיל על מעביד חובת תשלום דמי טיפול ארגוני על פי התקנות, על הארגון להראות כי הוראות צו ההרחבה חלות על המעביד.

נטל ההוכחה, בעניין זה, מוטל על כתפי הארגון, הטוען לתחולת צו ההרחבה.

בית הדין קבע, כי לצורך סיווג תחום העיסוק של המעביד, ובדיקה אם הוא נכלל ב"ענף המזון", כמשמעותו בתוספת השנייה לצו ההרחבה, מקובל להתבסס על הסיווג האחיד של ענפי הכלכלה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (להלן: "הסיווג האחיד") (דב"ע מב/1-6 גולד בע"מ נ' "מבטחים" מוסד לביטוח סוציאלי, פד"ע יג 302).

כמו כן נקבע ע"י ביה"ד, כי אין די בכך שתיאור עיסוקו של המעביד בתדפיס רשם החברות הינו "בתחום המזון" על מנת לסווגו כמעסיק ב"ענף המזון" על פי צו ההרחבה, אלא יש לבחון לצורך סיווג תחום העיסוק את מהות עיסוקו של המעביד, והאם העיסוק עונה על הגדרת הענף, על פי הסיווג האחיד.

בית הדין בחן את הסיווג האחיד ומצא, כי ענפי הכלכלה מסווגים לענפים עיקריים וענפים ראשיים, ומצא כי ענף "המזון" מסווג כענף ראשי תחת הענף העיקרי שהינו "תעשיה". מעובדה זו הסיק, כי ענף המזון, שהינו למעשה "ענף תעשיית מוצרי מזון", כהגדרתו על פי הסיווג האחיד, מתייחס להליכי הייצור של המזון. מסקנתו זו חיזק בית הדין מעיון ברשימת תחומי העיסוק הנכללים בענף תעשיית המזון על פי הסיווג האחיד, ביניהם: בתי מטבחיים ומשחטות, יצור שימורי ירקות וקטניות, עיבוד דגים, יצור שמני מאכל, עיבוד חלב למוצריו השונים, טחינת תבואה וגריסתה, וכן מאפיות העוסקות ביצור לחם טרי, פיתות וכדו' וקונדיטוריות ליצור עוגות, פשטידות, מוצרי מאפה וכדו'.

ענף נוסף בתחום המזון, על פי הסיווג האחיד, הינו "ענף המסעדות ושירותי אוכל", המסווג תחת הענף העיקרי של "שירותי אירוח ואוכל", שעניינו "מכירת אוכל מוכן ומשקאות לצריכה מיידית במקום", ונכללים בו, בין היתר, מסעדות, סטייקיות, פיצריות, בתי קפה, וכן קונדיטוריות העוסקות בעיקר בהגשת דברי מאפה.

במקרה הקונקרטי, נקבע על פי חומר הראיות, כי המעביד הינו עסק לממכר מוצרי מאפה, בהכנה עצמית. לפיכך שוכנע ביה"ד כי תחום עיסוקו של המעביד מתאים יותר לענף "המסעדות ושירותי אוכל" מאשר לענף "תעשיית המזון" שכן למרות שהמעביד מייצר את מוצרי המאפה הנמכרים על ידו, הייצור נעשה על מנת למכור את מוצרי המאפה, בדומה לפיצריות העוסקות בין היתר באפיית הפיצות, לשם מכירתן במקום, והמסווגות בענף המסעדות ושירותי האוכל.

מאחר ונקבע כי תחום עיסוקו של המעביד אינו בענף המזון, כהגדרתו על פי הסיווג האחיד, לא מצא ביה"ד צורך להכריע בשאלה אם המעביד העסיק עובדים. ולפיכך פסק כי הוראות צו ההרחבה אינן חלות על המעביד.

לאור האמור נפסק, כי לא הוכחה חבותו של המעביד בתשלום דמי טיפול אירגוני מקצועי על פי התקנות, ולכן דין עתירת הארגון להידחות. הארגון חויב בהוצאות ושכ"ט המעביד.

(*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".