מחקר של הטכניון: חוק התכנון והבנייה הישראלי לוקה בחולשת הפרסום ובחובת התצהיר
חוק התכנון והבניה הישראלי נמצא ב"מקום טוב באמצע" מבחינת המתנגדים והוא עדיף על החוק האנגלי וההולנדי מבחינת הזמן המוקצה למתנגדים וחיוב הרשויות להשיב להם, אולם הוא לוקה בחולשות בפרסום ובחובת התצהיר- כך עולה ממחקר השוואתי שנערך בטכניון.
החוקרות, ד"ר דפנה כרמון והמנחה פרופסור רחל אלתרמן, שתיהן מתכננות ערים ומשפטניות, מציינות כי בדיני התכנון של רוב המדינות, זכות הטיעון נמצאת בגלעין של שיתוף הציבור בהליכי התכנון הסטטוטוריים. זכות הטיעון היא כלל מכללי הצדק הטבעי והיא חלק מהמשפט המינהלי של מדינות דמוקרטיות והיא עשויה להשתנות בהתאם לתפיסות משפטיות שונות, ממדינה למדינה ומעת לעת. הזכות לטעון יכולה להיות צרה ולכלול את המרכיבים ה"קלאסיים" בלבד והיא יכולה להיות רחבה יותר ואף להתמזג עם זכויות נוספות המוסדרות על פי חוקים באותה מדינה, כמו הזכות לחופש מידע.
לדבריהן, בישראל, אנו עדים בשנים האחרונות לניסיונות חוזרים ונשנים של המחוקק הישראלי לצמצם עוד ועוד את הזכות להתנגד, ומנגד אנו מוצאים בבתי המשפט מגמה שונה השואפת להרחבת הזכות להתנגד. מגמות סותרות אלו מעלות שאלות רבות לגבי ישום הזכויות בפועל בוועדות התכנון וכן לגבי המדיניות הראויה לשמירה על הזכויות של הפרט בתהליכי התכנון.
במחקרן בוחנות ד"ר כרמון ופרופסור אלתרמן באופן ביקורתי את ההסדר המשפטי של זכות הטיעון בתכנון בישראל, כפי שזכות זו מופעלת הלכה למעשה, וזאת בהשוואה לאנגליה ולהולנד. "מחקרנו מראה כי שלוש המדינות נותנות ערך לזכות לטעון בהליכי התכנון", אומרות החוקרות. "עם זאת, כששמים עליהן מיקרוסקופ שבוחן את ההסדרים של הזכות לטעון כפי שעשינו במחקר הנוכחי, מתגלים הבדלים משמעותיים וחשובים בין המדינות".
בישראל זיהו החוקרות מספר נקודות חולשה: הראשונה והבולטת ביותר היא קיומן של מגבלות הנגישות, החובה להגיש תצהיר והסמכות לחייב בהוצאות. "למגבלות אלו לא ראינו זכר לא באנגליה ולא בהולנד", הן אומרות. "נקודת חולשה נוספת בהסדר הישראלי היא המועד בו מוקנית הזכות לטעון, בשלב מאוחר בחייה של תוכנית, לאחר הפקדתה".
הפרסום והיידוע בישראל גם הם "חלשים". מועד פרסומן של תוכניות, הן בחוק והן בפרקטיקה הוא מועד מאוחר בחייה של תוכנית, לאחר הפקדתה ודרכי הפרסום הקבועות בחוק אינן אפקטביות. יתר על כן: רק בישראל מוטלת על המתנגדים החובה להגיש תצהיר חובה שעלולה לגזול זמן יקר וחשוב יותר, להרתיע קבוצות מוחלשות מהגשת התנגדות.
חובת התצהיר היא אחד הגורמים שהביאו ל"משפטיזצית יתר" של הליכי התיכנון והבנייה בישראל משום שבעת הפנייה לעורך דין לחתימה על תצהיר העובדות, רבים סבורים בטעות שעליהם להיעזר בעורך דין להגשת ההתנגדות עצמה. התברר גם שלתצהיר גם אין תועלת מעשית בניפוי של התנגדויות "סוררות".
לעומת זאת, מציינות החוקרות כי "נקודת חוזק מפתיעה במיוחד אותה גילינו במחקר נוגעת למגבלות הזמן להגשת התנגדויות.מהמחקר עולה כי החוק הישראלי מקנה את הזמן המירבי להגשת התנגדויות מבין המדינות: חודשיים מול שישה שבועות בהולנד ופחות מחודש באנגליה. נקודות חוזק נוספות שהתגלו במחקר הן חובת ההנמקה ורמת השמיעה. בכל הנוגע לחובת ההנמקה, חוק התכנון והבניה הישראלי הוא היחיד, מבין החוקים שנבחנו, המחייב את רשויות התכנון לא רק לנמק את ההתנגדויות אלא גם לשלוח את הנימוקים למתנגדים. בכל הנוגע לרמת השמיעה גם כאן התגלה החוק הישראלי כיחיד במינו בחייבו את רשויות התכנון לשמוע את המתנגדים.
