פיצוי בגובה 5 משכורות לעובד שפוטר בשל מילואים
העובדות ----------------- איגור רובינשטיין (להלן: "העובד") הועסק אצל מובילי סלע בע"מ (להלן: "המעבידה") כנהג משאית.
ביום 14.05.2005 נגנבה המשאית עליה נהג ולטענת המעבידה העובד היה מעורב בכך.
לטענת העובד, פוטר ע"י המעבידה לאחר גניבת המשאית ויום אחד לפני יציאתו לשירות מילואים. עוד טען, כי פוטר בשל שירות המילואים אליו נקרא.
העובד פנה לועדת התעסוקה (להלן: "הועדה") שהוקמה לצורך ביצוע חוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה), תש"ט – 1949 (להלן: "חוק חיילים משוחררים"). הועדה קיבלה את תביעת העובד וחייבה את המעבידה בתשלום פיצוי בגובה חמש משכורות.
בית הדין האזורי קיבל את ערעור המעבידה על החלטת הועדה, מכאן הערעור.
פסק הדין ----------------- בית הדין ציין, כי הועדה מהווה טריבונל מעין שיפוטי ותפקידה העיקרי של הועדה הוא להכריע במחלוקת בין שני צדדים באשר לשאלה, האם הופרו הזכויות המוקנות מכוח החוק. תפקידה לברר את העובדות הנוגעות לעניין, לאחר שמיעת טענות הצדדים ולהכריע בסוגיות העומדות בפניה. סמכותו של בית הדין האזורי בערעור המוגש על החלטת הועדה היא רחבה ודומה לסמכותו של בית משפט רגיל הדן בערעור על פסק דין של ערכאה נמוכה.
בית הדין הארצי קיבל את ערעורו של העובד וקבע, כי אין מקום להתערב בהחלטת הועדה.
האיסור לפטר עובד, שנקרא לשירות מילואים, קבוע בסעיף 41א לחוק חיילים משוחררים. על מהותו ופרשנותו של סעיף זה עמד זה מכבר בית המשפט: "...חל איסור על פיטורי עובד בשני מעגלים: המעגל הרחב – חל איסור על פיטורי עובד בשל שירות במילואים, בשל קריאה לשירות מילואים או בשל שירות צפוי במילואים [סעיף 41א(א1)]. והמעגל הצר - הוא המעגל הנוגע לעניינו - אוסר על פיטורי עובד בתקופת שירותו במילואים, עם הרחבה של 30 ימים שלאחר שירות מילואים בן יומיים רצופים לפחות [סעיף 41א(ב)]. האיסור במעגל הרחב הוא מוחלט: פיטורים בשל שירות במילואים או קריאה לשירות במילואים או שירות צפוי במילואים בטלים ואין דרך לסטות מכך. לעומת זאת, האיסור במעגל הצר הוא יחסי: נקודת המוצא היא שפיטורים במהלך שירות המילואים חזקה עליהם שהם קשורים בשירות... פיטורים אלה אסורים אפוא אלא בהיתר של ועדת התעסוקה וזו אינה מוסמכת ליתן היתר אלא אם הפיטורים "אינם בשל המילואים". לעניין זה קובע החוק במפורש, כי הנטל להוכיח, כי הפיטורים "אינם בשל שרות המילואים" מוטל על המעסיק".
בית הדין קבע, כי אין הבדל ממשי, מבחינת תכלית החקיקה, בין פיטורים בשעות ערב צאתו של העובד לשירות מילואים, ובין פיטוריו ביום למחרת, כאשר התחילה תקופת המילואים. פיטורים אלה אסורים, אלא אם הותרו ע"י ועדת התעסוקה, בנימוק שאין קשר בין שירות המילואים, פעולה שלא נעשתה במקרה זה. גם אם יהיה מי שירצה לדקדק בקוצו של יום ולטעון, כי הפיטורים נעשו יום לפני תחילת המילואים, שלדעת ביה"ד פירוש זה אינו נכון בנסיבות הקיימות, אזי התוצאה, שהגיעה אליה ועדת התעסוקה נכונה גם על פי עקרון תום הלב, שהרי פיטורים ממש ערב שירות המילואים מנוגדים לתכלית החוק,שבאה להגן על תעסוקתו של איש המילואים בתקופת שירות המילואים ושלושים יום לאחריה עקב המילואים. אשר על כן הערעור התקבל.
נקבע, כי על המעבידה לשלם לעובד תוך 30 יום את הסכומים הנקובים בהחלטת ועדת התעסוקה, קרי סכום השווה ל- 5 פעמים שכרו החודשי של העובד.
יצוין, כי כב' השופט שמואל צור הסכים, כי דין הערעור להתקבל אך חלק על הנימוק המשפטי וטען, כי לא ניתן לקבוע שפיטורי העובד יום לפני תחילת המילואים כמוהם כפיטוריו בתוך תקופת המילואים. לפיכך, אין מנוס מבחינת השאלה אם פיטורי העובד היו בשל השירות במילואים אם לאו, היינו בחינת הקשר הסיבתי בין פיטורים אלה ובין הקריאה לשירות מילואים. יתירה מכך, בחינת תכלית החוק יכולה להוביל למסקנה שככל שפיטוריו של עובד מתבצעים סמוך לתחילת תקופות המילואים, כך ניתן ליצור חזקה שבעובדה שהפיטורים נעשו בשל שירות המילואים ועול ההוכחה המוטל על המעביד להפריך זאת חייב להיות מובהק, חד משמעי ומשכנע ביותר. לענייננו, לא ניתן לקבוע שעלה בידי המעבידה לשכנע שפיטורי העובד ערב יציאתו למילואים נעשו מסיבה שאינה קשורה במילואים.
(*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".
