אין כמעט זר בסין, תייר או תושב שלא מכיר את צ'יינה דיילי (China Daily). זהו העיתון היחידי באנגלית שפועל בסין (משנת 1981) כשהמדורה היומית המודפסת שלו מופצת בכ-200 אלף עותקים. כמו כל כלי תקשורת מרכזי בסין הכול כמובן בניהול ובבעלות הממשלה.

ניסיון להכיר קצת יותר מקרוב את המערכת העיתונאית בסין נתקל די במפתיע בהזמנה לביקור במערכת העיתון. אמנם עדיין מבלי לדבר על נושאים רגישים אבל בכל זאת מעניין לשמוע ולקרוא דעות וניתוחים על הנעשה בסין מפי העיתונאים של צ'יינה דיילי ובעיקר הזרים שבהם.

במהלך הביקור פגשתי את דבביש רוי, אנליסט ועיתונאי הודי שמסתובב כבר כמה שנים בלא מעט מדינות בעולם ובשנתיים האחרונות מתגורר בסין, מנתח, מסתובב וכותב על הנעשה במדינה, בעיקר בצד הכלכלי.

חוששים מטרור

* דבביש, אולימפיאדה בסין אחרי כל כך הרבה שנים של ציפיות. לעיניים מערביות כמו שלי נדמה לפעמים שהרחובות שקטים מידי. מי שציפה לקרנבל מתאכזב במידה מסוימת?

"לעניין הזה הייתי מייחס גורם יחידי – הפחד מטרור. הישראלים או אפילו ההודים כבר רגילים אבל עבור הסינים מדובר באיום והתמודדות עם משהו חדש. מבחינתם אין דבר כזה לקחת סיכונים. ראינו בימים הראשונים רחובות בהם הוחשכו מסכים לפני טקס הפתיחה רק כדי לא ליצור התקהלויות מסוכנות והקהל מקבל את זה. מעבר לזה הקהל הסיני הוא כמובן לא הקהל האירופאי או הדרום אמריקאי וההתנהגות שלו בהתאם. לא תמצא כאן חוליגנים".

* ההצלחות הסיניות וההישגים מסחררים. יש כאן סוד כלשהו שאנחנו לא מודעים אליו?

"האמת שכן. אפשר ללמוד מסיפור ההצלחה של יאו מינג הכדורסלן ויאנג ליו רץ המשוכות ולהבין פחות או יותר את התמונה. מינג נולד כתינוק ענק. הוא סומן מגיל אפס ע"י ועדה הספורט המרכזית. גם יאנג ליו זוהה בערך בגיל 5 ונכנס לתוכנית מיוחדת לקידום ספורטאים. ועדת הספורט בסין היא גוף רציני בעל כוח ותקציבים שכולל מנהל מרכזי ונציגות במחוזות ובערים הגדולות.

"הנציגים מסתובבים בבתי ספר מזהים ומסמנים ספורטאים פוטנציאליים בגיל צעיר מאוד ומכניסים אותם לתוכנית הכוללת תקצוב המשפחה, בחירת מסגרת חינוכית, אימונים ואפילו שליטה על מרכיבי המזון במהלך גיל ההתבגרות. ההערכה היא שכל אתלט במשלחת הסינית עלה למדינה כ-6 עד 8 מיליון דולר מהיום שבו זוהה. במידה מסוימת הוא נשלט מהיום בו סומן ולא היה צריך לעשות כמעט דבר חוץ מאשר לעסוק בספורט. המשפחה שלו כמובן נהנית ומרוויחה מהעניין וביום מן הימים הוא גם יחזיר למדינה חלק מההשקעה. את התוצאות אנחנו רואים בימים האלו".

אגב, את הבסיס לאהבה וקידום הספורט נתן כבר היו"ר מאו לפני 40 שנה כשאמר כי הספורט צריך להיות נחלת הכלל ולא רק משחק לעשירים.

* איך אתה רואה את בייג'ין שלאחר המשחקים?

"הייתי אומר שתושבי בייג'ינג רוצים כבר שהמסיבה תסתיים. קשה להיות כל כך הרבה זמן בתוך תהליך מתמשך וארוך. ההשקעה בתשתיות היתה עצומה, ברור שלא תימשך בעוצמה הקודמת אבל יש הרבה מאוד תכנונים להמשיך ולהרחיב תשתיות, לדוגמא 5 קווי רכבת תחתית נוספים. לדעתי בחודשים הקרובים צפוי מן הסתם גל של פיטורים וצמצומים אבל במהרה אפשר יהיה לחזור לשגרה ולהגיע לתפקוד נורמאלי של עיר בסדר גודל הזה".

"גורם הפחד מספר 1 - ארה"ב"

* העניינים הכלכליים נמצאים בכותרות אצלכם כל הזמן. הכותרות של הימים האחרונים מדברות על שינוי במשטר שער החליפין ועוד שלב קדימה בדרך ל"יואן" חופשי ונסחר. אתה רואה את זה קורה באמת?

"צריך להבין איך השיטה עובדת. כאשר הממשלה מתכננת שינוי היא מתחילה לדבר עליו ו'לנהל' ויכוח סביב הנושא חודשים לפני ביצוע השינוי בפועל. דיבורים, ויכוחים, טענות לכאן ולכאן אבל בסופו של דבר לא מדברים על משהו לפני שהתקבלה החלטה שהוא באמת יקרה. ברגע שאין אופוזיציה ולשלטון יש שקט הוא יכול לנהל את התהליכים באופן איטי ורגוע וזה מה שקורה גם בעניין היואן. הכוונה היא בהחלט להקים זירות מסחר שיאפשרו לכולם, כולל משקיעים זרים, לנהל מסחר במטבע חוץ בסין".

* בהסתכלות על הצמיחה בשנים הקרובות, האם יש משהו שמפחיד אותך ויוצר לדעתך חששות אצל הממשל?

"בסופו של דבר גורם הפחד מספר אחד לדעתי הוא ארה"ב. קודם כל חשש מהמשך משבר הסאב-פריים והכניסה למיתון שתשפיע על הייצוא מסין לארה"ב אבל מעבר לכך קיים כאן חשש מסוים מחילופי שלטון בארה"ב. החשש הוא שממשל דמוקרטי בהנהגת אובאמה לא יהסס לבצע פעולות הגנה על היצרנים האמריקאים, מכסים, הגבלות וכו' וזה כמובן יכול לפגוע באופן רציני ביצואנים הסינים. ה'שינוי' שאובאמה מרבה לדבר עליו יכול להיות בסופו של דבר חזרה לאחור בכל הקשור לחופש במסחר העולמי וסין תהיה הראשונה להיפגע מכך".

* הצרכן הסיני מבלה יותר בקניונים, קונה וצורך, הצריכה לא אמורה להפוך למנוע הצמיחה שיאזן את הירידה ביצוא?

"לא הייתי בונה על זה בטווח הקרוב. חשוב לזכור שבמזרח חוסכים ובמערב מבזבזים. צריכה מבוססת על לקיחת אשראי, הלוואות או רכישות בתשלומים ובמזרח להיות בחוב זו בושה. זה עניין תרבותי שמושרש בתפיסה הבסיסית של האזרחים וייקח הרבה מאוד זמן להרגיל את האנשים להיכנס ל'עולם' האשראי. גם אני, למרות שנים רבות במערב משתמש בכרטיס אשראי כאמצעי תשלום בלבד, ממעט לבצע רכישות באשראי או לקבל הלוואות. חברת האשראי לא מרוויחה עלי דבר. קיים כמובן גידול בצריכה אבל התהליך יהיה איטי הרבה יותר ממה שנדמה, לא תהיה כאן "התפוצצות" של הצריכה כמו שאנחנו רואים במערב ועד אז מנוע הצמיחה של הכלכלה הסינית חייב להיות מבוסס על הייצוא".

* כל תייר שמגיע לסין לא יכול שלא לשים לב לכמות העובדים בכל חנות, מסעדה, מלון, בנק וכו'. אני מניח שזה כך גם במשרדים ובחברות. בישראל אנחנו מורגלים להתייעלות, צמצומים ועובד אחד שעושה עבודה של שני אנשים, איך אתה יכול להסביר את ההיפך הגמור שאני רואה כאן?

"אפשר לחלק את ההסבר לשניים. בעסקים שמופעלים ע"י הממשלה, ויש הרבה כאלו כולל חנויות ואתרי תיירות, יש מטרה ברורה לייצר תעסוקה לכמות גדולה של אנשים ולהפחית בכך את האבטלה. זה חשוב לא פחות מלהרוויח. השכר כמובן נמוך ולממשלה לעיתים עדיף לשלם משכורות ליותר עובדים ממה שהחנות או העסק צריכים באמת. במקרים רבים העסק גם מספק לעובדים מקום לינה ומזון והשלטון נתפס באור חיובי כאשר הוא מספק עבודה לרבים.

"בעסקים הפרטיים אין הוראה או הנחייה של הממשלה להעסיק כמות עובדים גדולה אבל מבחינה תדמיתית בסין גודל שווה כבוד ועוצמה. מלצר לכל שולחן במסעדה נראה כבזבוז לאדם מערבי אבל עבור הסועד הסיני מדובר במקום מכובד ורציני שמעניק רמת שירות גבוהה. בשורה התחתונה זה פשוט משתלם למעסיק. מעבר לכך צריך לזכור שכאשר יש כל כך הרבה אנשים, תיירים ומקומיים, המחזור העסקי של כל עסק מספיק גדול ובהתחשב בעלויות השכר הנמוכות זה לא בעיה להעסיק כמויות עובדים גדולות.

"התחתית בבורסה ממש לא נראית באופק"

* ולסיום, בוא נדבר קצת על הבורסה הסינית. אי אפשר להתאפק ולא לשאול את השאלה המתבקשת לגבי התחתית וסיום הירידות, האם לדעתך היא נראית באופק?

"האנליסטים הטכניים מדברים על תמיכות ונוקבים בכל מיני מספרים אבל בעניין הזה אני מרשה לעצמי להיות די נחרץ ולומר שהתחתית ממש לא נראית באופק. קודם כל בתקופה הקרובה צפויות חברות ממשלתיות רבות לעבור תהליך של הנפקה. זה נמצא כבר בתכנון וקרוב לביצוע והמשמעות תהיה מניות חדשות והרבה היצע שייכנס לשוק.

"מעבר לכך המטרה העיקרית והחשובה ביותר של הממשלה כעת היא המלחמה באינפלציה והקטנת היצע הכסף בשווקים והיא תעשה את זה בכל מחיר. הבורסה וטובת המשקיעים לא נמצאים בראש סדר העדיפויות של הממשלה ומי שמכיר את סין יודע שמה שלא נמצא בראש סדר העדיפויות של הממשלה, הסיכוי שיקרה קטן. תוסיף לזה את מצב הרוח הגרוע בכל הקשור לבורסה.

"אם לא תהיה איזושהי תוכנית כלכלית חדשה ויוצאת דופן, וכרגע אין תכנון לאחת כזו, אני לא רואה את הבורסה הסינית מתאוששת בחודשים הקרובים.

הנקודה האופטימית היחידה יכולה להגיע מכיוון קרנות ה- QFII. מי שעוסק בשוק הסיני כדאי לו להכיר את פעילות הקרנות הללו (Qualified Foreign Institution Investors). אלו למעשה קרנות המופעלות גם ע"י גופים זרים כגון חברות ביטוח ובנקים ובאמצעותם יכולים זרים להשקיע גם במניות מסוג A בשוק הסיני. ה- QFII מוגבלות ומפוקחות אבל מתנהל דיון וקיימת כוונה להגמיש את ההגבלות שמוטלות עליהן. כאשר צעד כזה יקרה זה יכול כמובן להוסיף כסף חדש שיזרום לשוק ויכול לעורר אותו".

בסיום הראיון מספר דבביש על מספר משקיעים סינים שהוא מכיר. הסיפורים נשמעים מוכרים. משקיעים שנכנסו בתקופת השיא כאשר מדד שנחאי היה ברמות 5,000 ו-6,000 נקודות ורובם עדיין מחזיקים במניות ולא העזו למכור במהלך הירידות. לא מעט מוכרים סינים בחנויות, בקניונים ובשווקים מחזיקים על המחשב תוכנות מסחר וניתוח טכני וסוחרים במהלך היום, טיפים, שמועות והמלצות עוברים מפה לאוזן והרבה מהם מאמינים שאחרי האולימפיאדה תיעצר מגמת הירידה. נראה כי התנהגות משקיעים אכן זהה בכל העולם, לפחות בהיבט הזה לא ניכרים הבדלי תרבות.