המפולת בסין: מוכרים בחנויות מחזיקים תוכנות מסחר וניתוח טכני - שמועות והמלצות עוברות מפה לאוזן
אין כמעט זר בסין, תייר או תושב שלא מכיר את צ'יינה דיילי (China Daily). זהו העיתון היחידי באנגלית שפועל בסין (משנת 1981) כשהמדורה היומית המודפסת שלו מופצת בכ-200 אלף עותקים. כמו כל כלי תקשורת מרכזי בסין הכול כמובן בניהול ובבעלות הממשלה.
ניסיון להכיר קצת יותר מקרוב את המערכת העיתונאית בסין נתקל די במפתיע בהזמנה לביקור במערכת העיתון. אמנם עדיין מבלי לדבר על נושאים רגישים אבל בכל זאת מעניין לשמוע ולקרוא דעות וניתוחים על הנעשה בסין מפי העיתונאים של צ'יינה דיילי ובעיקר הזרים שבהם.
במהלך הביקור פגשתי את דבביש רוי, אנליסט ועיתונאי הודי שמסתובב כבר כמה שנים בלא מעט מדינות בעולם ובשנתיים האחרונות מתגורר בסין, מנתח, מסתובב וכותב על הנעשה במדינה, בעיקר בצד הכלכלי.
חוששים מטרור
* דבביש, אולימפיאדה בסין אחרי כל כך הרבה שנים של ציפיות. לעיניים מערביות כמו שלי נדמה לפעמים שהרחובות שקטים מידי. מי שציפה לקרנבל מתאכזב במידה מסוימת?
"לעניין הזה הייתי מייחס גורם יחידי – הפחד מטרור. הישראלים או אפילו ההודים כבר רגילים אבל עבור הסינים מדובר באיום והתמודדות עם משהו חדש. מבחינתם אין דבר כזה לקחת סיכונים. ראינו בימים הראשונים רחובות בהם הוחשכו מסכים לפני טקס הפתיחה רק כדי לא ליצור התקהלויות מסוכנות והקהל מקבל את זה. מעבר לזה הקהל הסיני הוא כמובן לא הקהל האירופאי או הדרום אמריקאי וההתנהגות שלו בהתאם. לא תמצא כאן חוליגנים".
* ההצלחות הסיניות וההישגים מסחררים. יש כאן סוד כלשהו שאנחנו לא מודעים אליו?
"האמת שכן. אפשר ללמוד מסיפור ההצלחה של יאו מינג הכדורסלן ויאנג ליו רץ המשוכות ולהבין פחות או יותר את התמונה. מינג נולד כתינוק ענק. הוא סומן מגיל אפס ע"י ועדה הספורט המרכזית. גם יאנג ליו זוהה בערך בגיל 5 ונכנס לתוכנית מיוחדת לקידום ספורטאים. ועדת הספורט בסין היא גוף רציני בעל כוח ותקציבים שכולל מנהל מרכזי ונציגות במחוזות ובערים הגדולות.
"הנציגים מסתובבים בבתי ספר מזהים ומסמנים ספורטאים פוטנציאליים בגיל צעיר מאוד ומכניסים אותם לתוכנית הכוללת תקצוב המשפחה, בחירת מסגרת חינוכית, אימונים ואפילו שליטה על מרכיבי המזון במהלך גיל ההתבגרות. ההערכה היא שכל אתלט במשלחת הסינית עלה למדינה כ-6 עד 8 מיליון דולר מהיום שבו זוהה. במידה מסוימת הוא נשלט מהיום בו סומן ולא היה צריך לעשות כמעט דבר חוץ מאשר לעסוק בספורט. המשפחה שלו כמובן נהנית ומרוויחה מהעניין וביום מן הימים הוא גם יחזיר למדינה חלק מההשקעה. את התוצאות אנחנו רואים בימים האלו".
אגב, את הבסיס לאהבה וקידום הספורט נתן כבר היו"ר מאו לפני 40 שנה כשאמר כי הספורט צריך להיות נחלת הכלל ולא רק משחק לעשירים.
* איך אתה רואה את בייג'ין שלאחר המשחקים?
"הייתי אומר שתושבי בייג'ינג רוצים כבר שהמסיבה תסתיים. קשה להיות כל כך הרבה זמן בתוך תהליך מתמשך וארוך. ההשקעה בתשתיות היתה עצומה, ברור שלא תימשך בעוצמה הקודמת אבל יש הרבה מאוד תכנונים להמשיך ולהרחיב תשתיות, לדוגמא 5 קווי רכבת תחתית נוספים. לדעתי בחודשים הקרובים צפוי מן הסתם גל של פיטורים וצמצומים אבל במהרה אפשר יהיה לחזור לשגרה ולהגיע לתפקוד נורמאלי של עיר בסדר גודל הזה".
"גורם הפחד מספר 1 - ארה"ב"
* העניינים הכלכליים נמצאים בכותרות אצלכם כל הזמן. הכותרות של הימים האחרונים מדברות על שינוי במשטר שער החליפין ועוד שלב קדימה בדרך ל"יואן" חופשי ונסחר. אתה רואה את זה קורה באמת?
"צריך להבין איך השיטה עובדת. כאשר הממשלה מתכננת שינוי היא מתחילה לדבר עליו ו'לנהל' ויכוח סביב הנושא חודשים לפני ביצוע השינוי בפועל. דיבורים, ויכוחים, טענות לכאן ולכאן אבל בסופו של דבר לא מדברים על משהו לפני שהתקבלה החלטה שהוא באמת יקרה. ברגע שאין אופוזיציה ולשלטון יש שקט הוא יכול לנהל את התהליכים באופן איטי ורגוע וזה מה שקורה גם בעניין היואן. הכוונה היא בהחלט להקים זירות מסחר שיאפשרו לכולם, כולל משקיעים זרים, לנהל מסחר במטבע חוץ בסין".
* בהסתכלות על הצמיחה בשנים הקרובות, האם יש משהו שמפחיד אותך ויוצר לדעתך חששות אצל הממשל?
"בסופו של דבר גורם הפחד מספר אחד לדעתי הוא ארה"ב. קודם כל חשש מהמשך משבר הסאב-פריים והכניסה למיתון שתשפיע על הייצוא מסין לארה"ב אבל מעבר לכך קיים כאן חשש מסוים מחילופי שלטון בארה"ב. החשש הוא שממשל דמוקרטי בהנהגת אובאמה לא יהסס לבצע פעולות הגנה על היצרנים האמריקאים, מכסים, הגבלות וכו' וזה כמובן יכול לפגוע באופן רציני ביצואנים הסינים. ה'שינוי' שאובאמה מרבה לדבר עליו יכול להיות בסופו של דבר חזרה לאחור בכל הקשור לחופש במסחר העולמי וסין תהיה הראשונה להיפגע מכך".
* הצרכן הסיני מבלה יותר בקניונים, קונה וצורך, הצריכה לא אמורה להפוך למנוע הצמיחה שיאזן את הירידה ביצוא?
"לא הייתי בונה על זה בטווח הקרוב. חשוב לזכור שבמזרח חוסכים ובמערב מבזבזים. צריכה מבוססת על לקיחת אשראי, הלוואות או רכישות בתשלומים ובמזרח להיות בחוב זו בושה. זה עניין תרבותי שמושרש בתפיסה הבסיסית של האזרחים וייקח הרבה מאוד זמן להרגיל את האנשים להיכנס ל'עולם' האשראי. גם אני, למרות שנים רבות במערב משתמש בכרטיס אשראי כאמצעי תשלום בלבד, ממעט לבצע רכישות באשראי או לקבל הלוואות. חברת האשראי לא מרוויחה עלי דבר. קיים כמובן גידול בצריכה אבל התהליך יהיה איטי הרבה יותר ממה שנדמה, לא תהיה כאן "התפוצצות" של הצריכה כמו שאנחנו רואים במערב ועד אז מנוע הצמיחה של הכלכלה הסינית חייב להיות מבוסס על הייצוא".
* כל תייר שמגיע לסין לא יכול שלא לשים לב לכמות העובדים בכל חנות, מסעדה, מלון, בנק וכו'. אני מניח שזה כך גם במשרדים ובחברות. בישראל אנחנו מורגלים להתייעלות, צמצומים ועובד אחד שעושה עבודה של שני אנשים, איך אתה יכול להסביר את ההיפך הגמור שאני רואה כאן?
"אפשר לחלק את ההסבר לשניים. בעסקים שמופעלים ע"י הממשלה, ויש הרבה כאלו כולל חנויות ואתרי תיירות, יש מטרה ברורה לייצר תעסוקה לכמות גדולה של אנשים ולהפחית בכך את האבטלה. זה חשוב לא פחות מלהרוויח. השכר כמובן נמוך ולממשלה לעיתים עדיף לשלם משכורות ליותר עובדים ממה שהחנות או העסק צריכים באמת. במקרים רבים העסק גם מספק לעובדים מקום לינה ומזון והשלטון נתפס באור חיובי כאשר הוא מספק עבודה לרבים.
"בעסקים הפרטיים אין הוראה או הנחייה של הממשלה להעסיק כמות עובדים גדולה אבל מבחינה תדמיתית בסין גודל שווה כבוד ועוצמה. מלצר לכל שולחן במסעדה נראה כבזבוז לאדם מערבי אבל עבור הסועד הסיני מדובר במקום מכובד ורציני שמעניק רמת שירות גבוהה. בשורה התחתונה זה פשוט משתלם למעסיק. מעבר לכך צריך לזכור שכאשר יש כל כך הרבה אנשים, תיירים ומקומיים, המחזור העסקי של כל עסק מספיק גדול ובהתחשב בעלויות השכר הנמוכות זה לא בעיה להעסיק כמויות עובדים גדולות.
"התחתית בבורסה ממש לא נראית באופק"
* ולסיום, בוא נדבר קצת על הבורסה הסינית. אי אפשר להתאפק ולא לשאול את השאלה המתבקשת לגבי התחתית וסיום הירידות, האם לדעתך היא נראית באופק?
"האנליסטים הטכניים מדברים על תמיכות ונוקבים בכל מיני מספרים אבל בעניין הזה אני מרשה לעצמי להיות די נחרץ ולומר שהתחתית ממש לא נראית באופק. קודם כל בתקופה הקרובה צפויות חברות ממשלתיות רבות לעבור תהליך של הנפקה. זה נמצא כבר בתכנון וקרוב לביצוע והמשמעות תהיה מניות חדשות והרבה היצע שייכנס לשוק.
"מעבר לכך המטרה העיקרית והחשובה ביותר של הממשלה כעת היא המלחמה באינפלציה והקטנת היצע הכסף בשווקים והיא תעשה את זה בכל מחיר. הבורסה וטובת המשקיעים לא נמצאים בראש סדר העדיפויות של הממשלה ומי שמכיר את סין יודע שמה שלא נמצא בראש סדר העדיפויות של הממשלה, הסיכוי שיקרה קטן. תוסיף לזה את מצב הרוח הגרוע בכל הקשור לבורסה.
"אם לא תהיה איזושהי תוכנית כלכלית חדשה ויוצאת דופן, וכרגע אין תכנון לאחת כזו, אני לא רואה את הבורסה הסינית מתאוששת בחודשים הקרובים.
הנקודה האופטימית היחידה יכולה להגיע מכיוון קרנות ה- QFII. מי שעוסק בשוק הסיני כדאי לו להכיר את פעילות הקרנות הללו (Qualified Foreign Institution Investors). אלו למעשה קרנות המופעלות גם ע"י גופים זרים כגון חברות ביטוח ובנקים ובאמצעותם יכולים זרים להשקיע גם במניות מסוג A בשוק הסיני. ה- QFII מוגבלות ומפוקחות אבל מתנהל דיון וקיימת כוונה להגמיש את ההגבלות שמוטלות עליהן. כאשר צעד כזה יקרה זה יכול כמובן להוסיף כסף חדש שיזרום לשוק ויכול לעורר אותו".
בסיום הראיון מספר דבביש על מספר משקיעים סינים שהוא מכיר. הסיפורים נשמעים מוכרים. משקיעים שנכנסו בתקופת השיא כאשר מדד שנחאי היה ברמות 5,000 ו-6,000 נקודות ורובם עדיין מחזיקים במניות ולא העזו למכור במהלך הירידות. לא מעט מוכרים סינים בחנויות, בקניונים ובשווקים מחזיקים על המחשב תוכנות מסחר וניתוח טכני וסוחרים במהלך היום, טיפים, שמועות והמלצות עוברים מפה לאוזן והרבה מהם מאמינים שאחרי האולימפיאדה תיעצר מגמת הירידה. נראה כי התנהגות משקיעים אכן זהה בכל העולם, לפחות בהיבט הזה לא ניכרים הבדלי תרבות.

בנק אש עומד להיכשל - הנה הסיבות
רעש גדול בהשקה היום, אבל לבנק אש של ניר צוק אין בשורה אמיתית; הלוואי והוא היה מייצר תחרות אמיתית. זה יכול להשתנות בעתיד, בינתיים הוא צל חיוור של ההבטחות
בנק אש היה אמור להביא בשורה לצרכנים. זה לא קרה. אולי זה יקרה בהמשך. אבל הוא בזבז תחמושת על השקה של מוצר נחות ביחס למוצר של הבנקים הגדולים. הסיכוי שיעברו אליו מסה גדולה של אנשים הוא נמוך מאוד. זה עומד מהבחינה הזו להיות כישלון, אבל הוא בהחלט יכול לייצר ערך לקהלים מסוימים שיפתחו חשבון משני לצד חשבון ראשי בבנק המסורתי שלהם.
הבנק החדש מציע מודל של חלוקת רווחים ושקיפות עם הלקוחות. אך אין בו משכנתאות, אין בו פעילות של ניירות ערך והוא חסר בשירותים בנקאיים נוספים כמו המרת מט"ח, אפשרות להיות במינוס ועוד. התוצאה: מוצר חלקי שקשה לראותו הופך לחשבון הראשי של הישראלים
הבנק שהוקם על ידי ניר צוק ויובל אלוני, יצא לדרך כמעט שלוש שנים לאחר שקיבל רישיון מבנק ישראל. באירוע ההשקה, הציגו המייסדים מודל של "חלוקה שווה": 50% מהכנסות הריבית על כספי העו"ש יחזרו ישירות ללקוחות, לצד התחייבות מוחלטת שלא לגבות עמלות עו"ש או דמי מנוי.
המרווח הבנקאי עצום, מסבירים מנהלי הבנק וטוענים שהם רוצים לחלוק אותו עם הלקוחות בצורה הוגנת ושקופה. הבנק יהיה כמעט אוטונומי לחלוטין וכמות העובדים בו מעטה - כ-70 לכל היותר. זה אומר שהבנק עשוי להיות עם נקודת איזון סבירה, וכלכלית הוא יצליח, אך מבחינת הצלחה ציבורית - זה לא נראה באופק.
- בנק אש יוצא לדרך: הבנק הדיגיטלי החדש ייחשף מחר רשמית; איפה הוא צפוי להוות תחרות לבנקים?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
ומה כן הבנק יציע? שירותי עו"ש בסיסיים, פיקדונות ואשראי בלבד. הציבור הישראלי אמנם מתלונן לא פעם על עמלות גבוהות ומתסכלות של הבנקים. הציבור גם ממש לא אוהב את הבנקים, אבל הוא בוטח בהם והם נותנים לו יריעה מלאה לצרכים שלו. מה שמחזיק את רוב הלקוחות בבנקים הגדולים הוא תחושת הביטחון העמוקה, המעטפת המלאה והמקיפה של שירותים – החל מהלוואות, משכנתאות, דרך מסחר בניירות ערך מתקדם ועד פתרונות השקעה מגוונים; אשראי גמיש ומט"ח זמין והנוחות שבקבלת הכל תחת קורת גג אחת, ללא צורך בקפיצות בין פלטפורמות. אחרת, כבר מזמן היתה נהירה לבנק ירושלים שנותן את הריבית הטובה ביותר על פיקדונות. זה לא קורה כי אנשים לא רוצים להעביר לחשבון פיקדון סכום מסוים ולנהל מעין שני חשבונות. הם רוצים את הכל במקום אחד.

הנגיד: "פועל להעביר את הכוח מהבנקים לציבור" - האומנם?
פרופ' אמיר ירון מתעתע בציבור - מדבר על החלשת הבנקים, בפועל הוא רק חיזק אותם ופגע בציבור; האם 10 מיליונים איש אנונימיים פחות חשובים מעשרות החברים והמכרים של הנגיד במערכת הבנקאית? בסוף הכל אישי
הבנקים חזקים - הציבור חלש. אין מספיק תחרות, והבנקים מצפצפים עלינו - אפס על ריבית עו"ש ביתרת זכות, 12.2% על ריבית עו"ש ביתרת חובה. הנגיד ובנק ישראל מסבירים לנו שהם עושים הכל כדי לשנות את זה - הם מסבירים את זה כבר שנים, אבל שום דבר לא השתנה למעט דבר אחד - הרווחים של הבנקים. הם שוברים מדי שנה שיאים. על חשבוננו.
וכך מגיע היום הנגיד, פרופ' אמיר ירון לכנס על תמורות בשוק האשראי הקמעונאי ומסביר על הפעולות של הבנק, ההצלחות, הכיוון קדימה. אפשר להתרשם, וננסה להיות עדינים שהנגיד לא ממש מבין את הסיטואציה או מנסה לייצר נרטיב שגוי בעם. האמת היא שהאחריות עליו והוא לא שינה את יחסי הכוחות בין הבנקים לציבור - אפילו ההיפך. בתקופתו הבנקים הפכו לחזקים עוד יותר. הוא זה שאשם במצב לצד צמרת בנק ישראל שהמוני ישראלים לא מקבלים ריבית על העו"ש וזו רק דוגמה. מאות סעיפים של עמלות מיותרות ויקרות לצד ניצול ועושק של ציבור הדיוט, מטשטשים את היכולת לבדוק ולהבין על מה הציבור משלם. בנק ישראל יכול בלחיצת כפתור לפתור את הבעיה. הוא מדבר גבוה על הרצון לשמור על עצמאיות הבנקים - אם בעולם המערבי עושים כך, גם אצלנו אפשר, כשנזכיר לנגיד שאצלנו השוק לא תחרותי ולכן רגולטור יכול וצריך להתערב.
אבל זה לא האינטרס של הנגיד. הוא רוצה ללכת לישון כל לילה כשהוא רגוע לחלוטין שאין שום סכנה ליציבות הבנקים והדרך לעשות זאת היא לפטם אותם ברווחים. הנגיד הוא המנכ"ל על של הבנקים. הוא קובע את הרווחים שלהם דרך המרווחים על הבנקים, דרך עמלות, דרך קביעת התחרות, דרך קביעת מבנה השוק המקומי, השחקנים בו ותעריפי העמלות והריביות. כשהוא רואה שהריבית היא אפס, והוא מדבר על כך שהוא משנה את יחסי הכוחות בין הבנקים לבין הציבור, מצופה שיורה על ריבית על העו"ש. הבנקים ירוויחו במקום 16% על ההון "רק" 14% (הם בתשואות שיא על ההון). מספיק שהבנקים ישלמו כ-2.5%-3% על העו"ש כדי לשנות משמעותית לובה את המאזן כוחות בין בנקים לציבור - הוא בוחר לא לעשות זאת. למה לריב עם החברים שלך? 10 מיליון איש הם אנונימיים בלי שמות, אבל את עשרות הבכירים במערכת הבנקאית הוא מכיר אישית.
אז הנה דברי הנגיד, איכשהו הם לא ממש מתחברים למציאות - "הצעדים השונים שאנו נוקטים מהווים מהלך סדור שמטרתו לייצר שוק אשראי תחרותי, מגוון וחדשני בו הכוח עובר לצד של הצרכן וכושר המיקוח שלו מול ספקי האשראי השונים, מתעצם. אנחנו פועלים כדי להעביר את הכוח מספקי האשראי והבנקים לציבור הלווים. הדרך לכך נשענת על שני צירים מרכזיים.
- בנק ישראל: פחות מעשירית מהכסף השוכב בעו"ש מקבל ריבית
- בנק ישראל פרסם תכנית כוללת להקלות כלכליות לחיילי חובה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
"הציר הראשון עוסק בהעצמת כוחו של הצרכן ביחס למידע הפיננסי שלו. בעידן המודרני, מידע הוא אחד הנכסים החשובים ביותר. הוא מאפשר לגופים פיננסיים להבין את צורכי הלקוח, להעריך סיכונים בצורה מיטבית, להציע מוצרים מותאמים ולפעול בסביבה תחרותית והוגנת יותר.