מדד יולי יזיז את פישר? וגם - על הרכישות בארזים
מסחר שקט ומגמה חיובית מתונה מאד, בהמתנה למדד המחירים לצרכן שפורסם רק אחרי סיום שבוע המסחר איפיין את שוק אגרות החוב הממשלתיות השבוע, בעוד שברקע נסחר הדולר, כמעט לאורך כל שבוע המסחר ברמות הנושקות ל 3.60 שקל.
כפועל יוצא, רמות התשואות של אגרות החוב הממשלתיות דומות לאלו בהן נסגר המסחר בסוף השבוע הקודם, עם עליה קלה מאד בציפיות האינפלציוניות הגלומות בפערים בין השחרים לגלילים במח"מים זהים לרמה של כ 2.7% במח"מ בינוני ועד לרמה של 2.85% במח"מ ארוך של כ 10 שנים.
שבוע המסחר יפתח היום על רקע מדד המחירים לצרכן שפורסם ביום שישי ועלה ב1.1%, הרבה מעבר לציפיות המוקדמות. שוב נראה כי התחזית היחידה הנכונה לגבי מדד המחירים היא שהתחזיות לגביו תתבדינה, פעם כלפי מטה, כמו בחודש יוני למשל, והפעם כלפי מעלה.
נראה כי המדד הגבוה יחזיר את האפשרות להעלאת ריבית ע"י בנק ישראל, אפשרות שבשל המדד הקודם (יוני) נראה היתה שנזנחה, מה שאם יקרה,
יזיק כמובן לכל השוק הסולידי, וזאת כמובן בנוסף לנזקים הנגרמים לחברות בשל עליה חזקה בהוצאות המימון שלהן.
ויחד עם זאת, האפשרות הנ"ל אינה ודאית, שכן המדד הוא במידה מסוימת חדשות ישנות, שכן בשבועות האחרונים אנו עדים לירידה דרסטית במחירי
הסחורות, שהיוו בעלייתן המצטברת בתחילת השנה גורם מרכזי לאינפלציה בישראל.
לכן, על אף הציפייה הטבעית לירידות חדות הבוקר באגרות החוב השקליות ובצמודים הארוכים, ולעליה משמעותית באגרות החוב הצמודות למדד קצרות הטווח, יתכן כי התגובה תהיה מעט מתונה יותר בשל ההתפתחויות האמורות בשוק הסחורות .
כמדי שבוע בשוק אגרות החוב הקונצרני זכינו גם השבוע לשורת התרחשויות מענינות.
בניגוד למחצית השנה הראשונה, בה היה "פיצול" בין התנהגות אגרות החוב "החלשות", הבלתי מדורגות, שירדו בשיעורים ניכרים, לבין אגרות החוב ה"חזקות" (מדורגות) שעלו בחזקה , בשבועות האחרונים
הצטרפו אגרות החוב המדורגות לחברותיהן וצנחו בשיעורים ניכרים, מה שגורם לירידת מחירים במדדי התל בונד השונים וכן לפתיחת מרווחים גדולה יחסית בינן לבין אגרות החוב הממשלתיות המקבילות.
השבוע, לאחר שכבר הורד דירוגן של אגרות החוב מקבוצת אפריקה וגזית, המשיכו ל"היחתך" דרוגיהן של חברות הנדל"ן השונות: דרוגה של אלוני חץ הורד בשתי דרגות מ-AA- ל– A ואילו בחברת הבת אמות עדין לא הורד הדרוג אולם הוצב ב-Negative, מה שמעיד על אפשרות קרובה להורדת הדרוג גם כאן. גם באלקטרה נדל"ן הורד הדרוג מ-A+ ל-A , וכך הולכות ומצטרפות כמעט מדי יום אגרות חוב נוספות, רובן מסקטור נדל"ן, לחוג החברות בהן הורד הדירוג.
נכון הוא כי השוק לא ממש חיכה להורדות הדרוג של חברות הדרוג השונות והוא כבר מזמן תימחר את אגרות החוב מסקטור הנדל"ן באופן שונה לחלוטין (תשואות גבוהות בהרבה) משאר אגרות החוב, ויחד עם זאת השפעת הורדת הדירוג עדיין ניכרת, בעיקר בשל העובדה שגופים מוסדיים לא מעטים נוהגים לקבוע לעצמם רף דרוג מסוים שמהם הם אינם מוכנים לרדת, כך שברגע שמתבצעת הורדת דרוג שכזו הם מחויבים למכור את הסחורה שברשותם וכך יוצרים לחץ על אגרות החוב.
אבל, בעוד שבשוק אגרות החוב המדורגות הסערות הן תופעה חדשה יחסית, באגרות החוב הבלתי מדורגות התרגלנו כבר אליהן, כאשר מדי שבוע ישנן "כוכבות" חדשות.
השבוע נתבשרנו על כך שחברת ליטו לא תוכל לשלם את התשלום הראשון בגין קרן אגרות החוב שהיה אמור להיות משולם בסוף החודש הזה. ליטו אמורה היתה לשלם כ-11 מיליון שקל אולם זה זמן רב שהשוק לא ממש מאמין שהיא תוכל לעמוד במשימה הזו כך שההודעה מהשבוע לא ממש היוותה הפתעה, יתרה מכך, היות שליטו הודיעה כי תשלם את הריבית וכמו כן תנסה להגיע להסדר בו היא תפרוס את התשלום (ולא תמחק חלק ממנו) נראה כי אפשר למצוא בה גם אלמנטים אופטימיים. יחד עם זאת, נכון לשעת כתיבת שורות אלו פרטי הצעת ההסדר טרם פורסמו, כך שלמעשה דבר לא מובטח למחזיקי האג"ח.
מי שכבר כמעט יכולים לברך על המוגמר אלו מחזיקי אגרות החוב של חברת טופספין מדיקל, שהשבוע אישרו כל האסיפות הרלוונטיות את ההסדר בינם לבין החברה, הסדר הכולל תשלום במזומן של 25 אג' וכן 9 מניות בגין כל אג"ח.
בהקשר זה חובה להזכיר כי מנית טופספין מדיקל עלתה בפראות רבה בעת האחרונה ממחיר של 2 אג' בזמן הדיונים על ההסדר ועד למחיר של 11 אג', ונכון לסגירת המסחר בסוף השבוע שעבר שערה עמד על 6.6 אג', כך שנכון למחיר זה מחזיקי האג"ח מקבלים סך הכל כ-84 אג', הרבה מעבר לציפיותיהם המוקדמות. יחד עם זאת, ההסדר זקוק עדיין לאישור בית המשפט כך שעד שזה יגיע, אם יגיע, עשוי עוד מחיר המניה להטלטל לכל כיוון ובכך להפוך את הקערה על פיה.
חברה נוספת שנמצאת בתהליך של הסדר מול מחזיקי אגרות החוב שלה היא חברת טי.אר.די שמנסה להאיץ את התהליך על מנת לחסוך מעצמה תשלום של 600 אלף שקל שאותו היא אמורה לשלם בספטמבר, וזאת עפ"י התנאים המקוריים של האג"ח. ההסדר כולל כזכור הצעת רכש ע"י החברה לכ- 40% מסדרת האג"ח במחיר של קצת פחות מחצי מהערך המתואם, ופריסה מחודשת של יתרת הסדרה.
לא ניתן לסיים את הטור השבועי העוסק בעניני אג"ח בלי לציין את הפעילות באגרות החוב של חברת ארזים, קרי קניות בהיקפים אדירים ולמעשה תקדימיים. גם השבוע המשיכה החברה לרכוש את אגרות החוב שלה, בעיקר אג"ח 4 ומעט אג"ח 3, והיקף רכישותיה במצטבר עומד על 143 מיליון ע"נ , כשבגין רכישות אלו החברה תרשום רווח של כ-90 מיליון שקל ! לא זו בלבד, אלא שבשל הדיפרסיה העמוקה בו נמצא השוק החברה עושה את הפעילות הנ"ל מבלי להעלות את מחירי אגרות החוב, מה שבמצב נורמלי היה בלתי אפשרי כמובן.

צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.