הירידות לא רק במניות - לאן ברחו המשקיעים?

ערן סטפק, מנהל השקעות בכיר במיטב, מסתכל על השבוע שהיה בשוק האג"ח הישראלי
ערן סטפק |

אז לא רק בשוק המניות היתה תחושה של משבר בשבוע החולף. בהמשך לחודש וחצי האחרונים, תחושת המשבר בשוק אגרות החוב הקונצרניות ריחפה באויר לאורך כל השבוע, מה שגרם לירידות שערים חדות מאד בעשרות רבות של אג"ח חברות בלתי מדורגות.

השבוע, כמו ברוב עתות הסגריר, נצמדו המשקיעים אל הצמודים הקצרים, ממשלתיים או קונצרניים בדרוג גבוה, מה שגרר עליות שערים חדות מאד באפיקים אלו, פרט ליום חמישי בו הם התממשו מעט.

כתוצאה מעליות השערים הנ"ל וכן מירידות השערים בשחרים, גבהו הציפיות האינפלציוניות, כפי שהן מתבטאות בפערים בין אגרות החוב הצמודות לשקליות, במח"מים זהים, לרמה של כ-3.5%, רמה שאותה לא ראינו בשנים האחרונות בטווחי זמן לפדיון בינוניים – ארוכים.

אבל, כאמור, את הארטילריה הכבדה בשוק אגרות החוב שמרו הפעילים בעיקר לשוק הקונצרני, שם ניתכו מדי בוקר היצעים כבדים על עשרות ואולי אף מאות אג"ח חברות, מבלי שיש גורם בשוק (מלבד בעלי העניין עליהם נפרט בהמשך) המסוגל לקלוט אותם.

השבוע אף הגיעו ההיצעים לחברות שלא היו כל כך במעגל התשואות הדו ספרתיות כדוגמת אוסיף וארזים. באוסיף, חברה שאך לא מזמן גייסה כסף באגרות חוב, נרשמו היצעים כבדים, שגברו לאחר הידיעות על עזיבתו של אורי שני את קבוצת גאידמק. כתוצאה מכך נושקות אגרות החוב של החברה לרמת תשואה של 17%, למרות הטווח הקצר לפדיון שלהן (שנה עד שנתיים ).

יתרה מכך, באגרות החוב של אוסיף מזרח אירופה, חברת הבת של אוסיף, התקיים השבוע מסחר דל מאד וביום חמישי ירדה אגרת החוב של החברה ב-32.5% לאחר שאחד המשקיעים התיאש מלנסות ולמכור את 8000 ע"נ אג"ח שהיו ברשותו ומכר אותם בירידה זו וכתוצאה מכך תשואת האג"ח האמירה לרמה של 43%.

גם בחברת ארזים לא רק מחזיקי המניה סובלים (ירידה של למעלה מ-80% מתחילת השנה) גם מחזיקי האג"ח לא רוו נחת השבוע. מעבר לירידות החדות באגרות החוב, התקשו המוכרים באג"ח ד' של החברה למכור את מרכולתם למרות שהציעו אותה בירידה המקסימלית של 6%. בעוד שבשתי הסדרות האחרות של החברה ניתן למכור מעט מעת לעת הרי שבאג"ח זו (סדרה ד') כבר קרוב לחודש ימים לא התבצעה ולו עסקה אחת. יש לזכור שמדובר בחברה שעד לא מכבר נסחרה במדד תל אביב 100 ואגרות החוב שלה מדורגות בדרוג המחמיא של A+ ע"י מעלות.

אז אם בארזים נפלה שלהבת מה יגידו אזובי הקיר?

כאמור, אגרות חוב בלתי מדורגות רבות נשטפו השבוע בהיצעים כבדים שגררו ירידות שערים חדות בהן, מה שהזמין שוב את בעלי העניין לרכוש אותן חזרה.

השבוע, הקונים הגדולים ביותר היו החברות סטארנייט וחברת הבת שלה אס.די.אס שהזדרזו ביום האחרון של הרבעון לרכוש חזרה כמות נכבדה של אגרות חוב ובתשואות של כ-30%.

גם אלבר שתשואותיה נמוכות בהרבה, כ-7%-7.5% , קנתה כ-8 מיליון אג"ח, ואילו לאון רקנאטי קנה באגרות החוב של חברת גמול שבעלותו, לאחר שהתשואה עלתה לרמה דו ספרתית של כ-10%.

עוד בקונים השבוע ארקו, מטיס, אלוני מיתר, וכן בקבוצת שרם, שם, בחברות פולאר תקשורת ושרם פודים טכנולוגיות, הגיעו זה מכבר התשואות לרמות גבוהות, מה שגורם גם להם לקנות מפעם לפעם את אגרות החוב.

השבוע הצטרפה לרוכשי אגרות החוב חברת רש"י, שעה שהודיעה על מסגרת רכישה של 2.5 מיליון שקל .תמורת סכום זה מיהרו המחזיקים באג"ח (תוך כשעה!) למכור לחברה כמות של למעלה מ-4 מיליון ע"נ אג"ח , מה שיצר לחברה רווח מיידי של כ-1.6 מיליון שקל .

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
נשיא צרפת מקרון
צילום: איי.פי

צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?

מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים

משה כסיף |

שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.

הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי,  בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.

מדינה על הנייר, כיבוש במציאות

הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.

הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.

ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.