עד כמה חזקה הצמיחה במשק? תלוי איך מסתכלים על זה. הנתון הרשמי, שעורר השתאות, כולל את המסים נטו על הייבוא. זה גדל מאוד ברביעים האחרונים, על רקע היחלשות הדולר. אם לא מודדים את המסים האלה, כפי שנעשה עד הרביע הראשון של 2006, הצמיחה הנמדדת נמוכה משמעותית בהשוואה לרביעים הקודמים.

בשנת 2006 נעשה שינוי באופן בו מוצגים נתוני השינוי בתוצר. עד אז, התוצר המקומי הגולמי לא כלל מיסים נטו על ייבוא. למעשה, סוכם הערך המוסף הגולמי של כל היצרנים במשק, לפי מדדי המחירים ליצרן, אך המסים נטו על ייבוא (מיסים על ייבוא פחות תמיכות בייצוא) לא צורפו לחישוב. בעקבות השינוי, צורפו המסים נטו על ייבוא לחישוב ולכן שינויים בהיקף, או הרכב, סחר החוץ החלו להשפיע על התוצאות. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה סיפקה לכך מספר הסברים והדגישה כי בכך היא התאימה את ההגדרה להמלצות הבינלאומיות.

כשנעשה השינוי, הסבירה הלשכה, כי המדידה החדשה אמנם גבוהה ב 4%-5% מהחישוב הקודם, השינויים בין שנה לשנה דומים מאוד בשתי השיטות. עם זאת, לפי השנתון הסטטיסטי של הלשכה, החישוב המקורי עשוי בכל זאת לייצג בצורה נכונה יותר את ההתפתחויות הכלכליות, בכך שאינו מאפשר לשינויים בהיקף סחר החוץ, או בהרכבו, להשפיע על התוצאות.

בנק ישראל נדרש לכך, לראשונה, בהודעת הריבית האחרונה, עת הזכיר כי בניכוי השפעת המיסוי על הייבוא, שיעור השינוי בתוצר ברביע הראשון של 2008 היה מתון יותר ועמד על 4.2%. נזכיר, כי הנתון הרשמי הראה עלייה גבוהה יותר בת 5.4%.

התבוננות בנתונים מראה, כי בין הרביע האחרון ב-2004 לרביע הראשון ב 2006, אז נעשה השינוי בהגדרה, אכן היה דמיון בהתנהגות שתי הסדרות. אולם, בין הרביע השלישי ב 2006 לרביע הראשון של 2008 התהפכה התמונה לחלוטין: השינוי בתמ"ג המלא הפך גבוה ב 3.8% בהשוואה לשינוי במדד שאינו כולל את מסי הייבוא. ברביע הראשון של 2008 כבר עמד הפער בין השניים על 1.2%. אמנם, יש לנקוט זהירות בהסתמכות על נתונים לפי רביעים, מה עוד שהם מבוטאים במונחים שנתיים ועשויים להיות מתוקנים לאחור, אך גם כך ניתן להצביע על פתיחה של פער בין שתי הסדרות.

מה הביא לכך? לפי ההדרגה הרשמית, הכוללת כאמור את המסים נטו על ייבוא, גידול בייבוא מוצרים עתירי מס מביא לגידול בתמ"ג הנמדד, שכן לפריטים אלו משקל גבוה יותר בסך השימושים מאשר בייבוא. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מביאה כדוגמא את כלי הרכב הפרטיים, הנרשמים בסך השימושים בערך כפול מאשר ערכם בייבוא. לכן, גידול בהם יביא לגידול במדידת התמ"ג.

ואכן, ברביעים האחרונים רשם הייבוא האזרחי עליות גבוהות. ברביע הראשון של 2008 קפץ הייבוא ב 20%. משרד האוצר דיווח על קפיצה בהכנסות המדינה ממסי ייבוא ללא מע"מ: מ 714 מיליוני שקל ב 2007 ל 1,295 מיליוני שקל ב 2008. מסי הקנייה בייבוא קפצו, בין שתי השנים, בשיעור חד אף יותר: מ-582 ל 1,100 מיליוני שקל. בארבעת החודשים הראשונים של 2008 עלו ההכנסות ממסי ייבוא ללא מע"מ ב 25.5% בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד ובחודש אפריל התעצמה התופעה – עלייה בת 74% בהשוואה לאפריל אשתקד.

באוצר הסבירו, כי עיקר הגידול בייבוא נבע מייבוא מכוניות, שההכנסות ממנו קפצו פי 2 באפריל 2008 והגיעו ל 690 מיליוני שקל. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אומרת, כי ההוצאה לצריכה פרטית על מוצרים בני קיימא – פריטים גדולים המיובאים מחו"ל ועתירי מס – זינקו ב-99% ברביע הראשון של 2008 וגם ברוב הרביעים הקודמים הם עלו בשיעורים דו ספרתיים גבוהים.

הנתונים שפורטו לעיל מצביעים על תפנית כלכלית – תנופה חזקה בייבוא הסחורות לארץ. בשל כך, ובשל התמקדות במוצרים בני קיימא (הן בקרב משקי בית והן אצל חברות), השינוי הנמדד בתוצר היה גבוה ברביע הראשון של השנה. ניתן לומר כי התנופה בייבוא תרמה חלק חשוב לנתון המרשים. כאמור, ללא מסים נטו על הייבוא, עלה התוצר ב 4.2% - נתון יפה, אך מרשים פחות, שהיה קרוב יותר להערכות המוקדמות.

נקל לשער, כי להתחזקות המהירה והחדה בשער השקל מול הדולר היה חלק בתנופה זו. הישראלים מיהרו לנצל את שעת הכושר כדי להצטייד במוצרים המיוצרים בחו"ל ומתומחרים במטבע האמריקאי. ניתן להניח כי במקרים לא מעטים עסקאות רכישה לא היו מתבצעות, לולא הפיחות בשער הדולר מול ה שקל. לכן, השינוי ביחסי הכוחות לרעת המטבע האמריקאי מביא, בפני עצמו, לכך שברביעים האחרונים נמדדים שיעורי שינוי תוצר גבוהים מכפי שהיו מדווחים תחת ההגדרה הקודמת. את האמור לעיל צריך לסייג כמובן, שכן בחלק מהמקרים העליות במחירי התשומות לייצור העפילו על הפיחות בשער הדולר וכן חלק משמעותי מהייבוא הוא מגושים לא דולאריים.