כמה חזקה צמיחת המשק? תלוי איך מסתכלים על זה
עד כמה חזקה הצמיחה במשק? תלוי איך מסתכלים על זה. הנתון הרשמי, שעורר השתאות, כולל את המסים נטו על הייבוא. זה גדל מאוד ברביעים האחרונים, על רקע היחלשות הדולר. אם לא מודדים את המסים האלה, כפי שנעשה עד הרביע הראשון של 2006, הצמיחה הנמדדת נמוכה משמעותית בהשוואה לרביעים הקודמים.
בשנת 2006 נעשה שינוי באופן בו מוצגים נתוני השינוי בתוצר. עד אז, התוצר המקומי הגולמי לא כלל מיסים נטו על ייבוא. למעשה, סוכם הערך המוסף הגולמי של כל היצרנים במשק, לפי מדדי המחירים ליצרן, אך המסים נטו על ייבוא (מיסים על ייבוא פחות תמיכות בייצוא) לא צורפו לחישוב. בעקבות השינוי, צורפו המסים נטו על ייבוא לחישוב ולכן שינויים בהיקף, או הרכב, סחר החוץ החלו להשפיע על התוצאות. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה סיפקה לכך מספר הסברים והדגישה כי בכך היא התאימה את ההגדרה להמלצות הבינלאומיות.
כשנעשה השינוי, הסבירה הלשכה, כי המדידה החדשה אמנם גבוהה ב 4%-5% מהחישוב הקודם, השינויים בין שנה לשנה דומים מאוד בשתי השיטות. עם זאת, לפי השנתון הסטטיסטי של הלשכה, החישוב המקורי עשוי בכל זאת לייצג בצורה נכונה יותר את ההתפתחויות הכלכליות, בכך שאינו מאפשר לשינויים בהיקף סחר החוץ, או בהרכבו, להשפיע על התוצאות.
בנק ישראל נדרש לכך, לראשונה, בהודעת הריבית האחרונה, עת הזכיר כי בניכוי השפעת המיסוי על הייבוא, שיעור השינוי בתוצר ברביע הראשון של 2008 היה מתון יותר ועמד על 4.2%. נזכיר, כי הנתון הרשמי הראה עלייה גבוהה יותר בת 5.4%.
התבוננות בנתונים מראה, כי בין הרביע האחרון ב-2004 לרביע הראשון ב 2006, אז נעשה השינוי בהגדרה, אכן היה דמיון בהתנהגות שתי הסדרות. אולם, בין הרביע השלישי ב 2006 לרביע הראשון של 2008 התהפכה התמונה לחלוטין: השינוי בתמ"ג המלא הפך גבוה ב 3.8% בהשוואה לשינוי במדד שאינו כולל את מסי הייבוא. ברביע הראשון של 2008 כבר עמד הפער בין השניים על 1.2%. אמנם, יש לנקוט זהירות בהסתמכות על נתונים לפי רביעים, מה עוד שהם מבוטאים במונחים שנתיים ועשויים להיות מתוקנים לאחור, אך גם כך ניתן להצביע על פתיחה של פער בין שתי הסדרות.
מה הביא לכך? לפי ההדרגה הרשמית, הכוללת כאמור את המסים נטו על ייבוא, גידול בייבוא מוצרים עתירי מס מביא לגידול בתמ"ג הנמדד, שכן לפריטים אלו משקל גבוה יותר בסך השימושים מאשר בייבוא. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מביאה כדוגמא את כלי הרכב הפרטיים, הנרשמים בסך השימושים בערך כפול מאשר ערכם בייבוא. לכן, גידול בהם יביא לגידול במדידת התמ"ג.
ואכן, ברביעים האחרונים רשם הייבוא האזרחי עליות גבוהות. ברביע הראשון של 2008 קפץ הייבוא ב 20%. משרד האוצר דיווח על קפיצה בהכנסות המדינה ממסי ייבוא ללא מע"מ: מ 714 מיליוני שקל ב 2007 ל 1,295 מיליוני שקל ב 2008. מסי הקנייה בייבוא קפצו, בין שתי השנים, בשיעור חד אף יותר: מ-582 ל 1,100 מיליוני שקל. בארבעת החודשים הראשונים של 2008 עלו ההכנסות ממסי ייבוא ללא מע"מ ב 25.5% בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד ובחודש אפריל התעצמה התופעה – עלייה בת 74% בהשוואה לאפריל אשתקד.
באוצר הסבירו, כי עיקר הגידול בייבוא נבע מייבוא מכוניות, שההכנסות ממנו קפצו פי 2 באפריל 2008 והגיעו ל 690 מיליוני שקל. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אומרת, כי ההוצאה לצריכה פרטית על מוצרים בני קיימא – פריטים גדולים המיובאים מחו"ל ועתירי מס – זינקו ב-99% ברביע הראשון של 2008 וגם ברוב הרביעים הקודמים הם עלו בשיעורים דו ספרתיים גבוהים.
הנתונים שפורטו לעיל מצביעים על תפנית כלכלית – תנופה חזקה בייבוא הסחורות לארץ. בשל כך, ובשל התמקדות במוצרים בני קיימא (הן בקרב משקי בית והן אצל חברות), השינוי הנמדד בתוצר היה גבוה ברביע הראשון של השנה. ניתן לומר כי התנופה בייבוא תרמה חלק חשוב לנתון המרשים. כאמור, ללא מסים נטו על הייבוא, עלה התוצר ב 4.2% - נתון יפה, אך מרשים פחות, שהיה קרוב יותר להערכות המוקדמות.
נקל לשער, כי להתחזקות המהירה והחדה בשער השקל מול הדולר היה חלק בתנופה זו. הישראלים מיהרו לנצל את שעת הכושר כדי להצטייד במוצרים המיוצרים בחו"ל ומתומחרים במטבע האמריקאי. ניתן להניח כי במקרים לא מעטים עסקאות רכישה לא היו מתבצעות, לולא הפיחות בשער הדולר מול ה שקל. לכן, השינוי ביחסי הכוחות לרעת המטבע האמריקאי מביא, בפני עצמו, לכך שברביעים האחרונים נמדדים שיעורי שינוי תוצר גבוהים מכפי שהיו מדווחים תחת ההגדרה הקודמת. את האמור לעיל צריך לסייג כמובן, שכן בחלק מהמקרים העליות במחירי התשומות לייצור העפילו על הפיחות בשער הדולר וכן חלק משמעותי מהייבוא הוא מגושים לא דולאריים.
שי בייליס (רשתות)תלוש פיקטיבי - המנכ"ל שהוציא תלוש לאשתו ומה העונש?
פורמולה וונצ'רס רשמה שכר של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של שי בייליס, בעל השליטה, למרות מעולם לא עבדה בחברה; ובכך העבירה החברה כסף לקרובו של בעל השליטה וגם הפחיתה את חבות המס בחברה
הדרכים להפחתת המס מרובות. חלק מהן במסגרת תכנון מס לגיטימי, חלק אחר אפור, אבל אפשרי וחלק אחר כבר חוצה את הקו האדום. בהתחלה מנסים לתכנן בהתאם לחוק, ואז במקרים לא מעטים גולשים ועוברים את הגבול. לפעמים זו מעידה קלה ורשות המס מוותרת על הליך פלילי, אבל קובעת כופר. הנה מקרה של הגדלת הוצאות באופן פיקטיבי שמבטא גם העברת כספים גדולה של 1 מיליון שקל לבעל השליטה מבלי שהוא צריך לשלם על זה מס.
המקרה של פורמולה וונצ'רס ויו"ר ומנכ"ל החברה שי בייליס - על פי פרסום רשמי של רשות המסים, בין השנים 2017 ל-2022 רשמה החברה בספריה תשלומי שכר בסך כולל של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של בעל השליטה - מינה בייליס. על אף שמעולם לא עבדה בפועל בחברה. כלומר, הכסף שולם ללא כל תרומה עסקית מצידה. המהלך הזה סיפק לחברה 'תועלת כפולה' - אך לא חוקית: העברת כסף למקורב, במקרה זה, לאשתו של בעל השליטה, מבלי שנדרשה לבצע עבודה בפועל. ובכך היא ביצעה הפחתה של חבות המס, הרי ששכר עבודה נחשב כהוצאה מוכרת לצורכי מס. כשהחברה רושמת הוצאה כזו, היא מקטינה את ההכנסה החייבת שלה, וכך משלמת פחות מס לקופת המדינה. אלא שהמשמעות בפועל היא פגיעה כפולה: מצד אחד, המדינה, כלומר הציבור - מקבל פחות הכנסות ממסים. אבל מצד שני, והחמור יותר - משקיעי החברה רואים חלק מהכסף שלהם מנותב למטרות שאין להן ערך עסקי אמיתי. ולא נועדו כדי להצמיח את החברה אלא כדי להונות את המשקיעים באופן של תרמית מתוחכמת כביכול, והפעם במקרה שלנו - היא יצאה מזה עם קנס של פחות מ-300 אלף שקל.
במקום לנהל הליך פלילי שיכול להיגרר שנים, לרשות המסים יש אפשרות להציע לנישום הסדר כופר - תשלום קנס מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. זה לא 'פיצוי' בלבד, אלא סוג של עסקת טיעון אזרחית-מנהלית: הנישום לא מודה באשמה בבית משפט, אבל משלם סכום שנקבע, ומנקה את התיק הפלילי הספציפי הזה. במקרה של פורמולה וונצ'רס, ההסדר הזה הסתיים בתשלום כופר של 275 אלף שקל לרשות המסים. מבחינת המדינה, זה חוסך זמן, משאבים ודיונים משפטיים; מבחינת החברה, זה סוגר את הפרשה בלי להגיע לכתב אישום - אך כמובן לא מונע את הצורך לשלם את חבות המס האמיתית, שכוללת גם ריבית וקנסות. רשות המסים לא מסתפקת בקריאת דוחות שנתיים. היא משווה נתוני שכר מול ביטוח לאומי, בודקת היתכנות מקצועית (האם ה''עובד' מדווח במקביל על משרה אחרת, האם יש לו כתובת דואר אלקטרוני פעילה בחברה, האם הוא נוכח בפגישות), ולעיתים מקבלת מידע פנימי מעובדים או שותפים לשעבר.
פערים חריגים בין שכר לבין תרומה ממשית לחברה הם בדרך כלל הדגל האדום שמפעיל חקירה. העסקת עובדים פיקטיביים או רישום הוצאות שכר כוזבות אינה תופעה חדשה. בשנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 זה היה כלי נפוץ בחברות קטנות ובינוניות, ולעיתים אף בחברות ציבוריות, להעברת כספים לבעלי עניין. החקיקה והאכיפה התקדמו מאז, אך המקרים ממשיכים לצוץ, לעיתים בסכומים גבוהים מאוד. ההשלכות הן לא רק פליליות. ברגע שחברה נחשדת או נתפסת בעבירות כאלה, היא מסתכנת בנזק תדמיתי קשה, בפגיעה ביחסים עם משקיעים ובבעיות מול גופים מממנים. החוק מטיל אחריות ישירה גם על מנהלים ודירקטורים, ולא רק על החברה. בעצם מדובר על 'הרמת מסך' שבה חברה אשר כביכול היא 'חברה בע"מ' ובעלי המניות בה חסינים. עד למקרה כזה של תרמית ופגיעה ישירה במשקיעים וברשות המסים. המשמעות היא שגם אם העבירה בוצעה ב'דרג נמוך', מנהלים בכירים שלא פיקחו או שלא מנעו את ההפרה יכולים להיחשב אחראים לה. המקרה של שי בייליס ופורמולה וונצ'רס ממחיש עד כמה רישום משכורות פיקטיביות הוא לא 'טריק חשבונאי' אלא עבירה שיכולה להגיע גם למאסר בפועל. מדובר במעשה שפוגע בציבור, בחברה עצמה ובשוק ההון כולו.
מסלול של 'הסדר כופר'
על פי פקודת מס הכנסה, רישום כוזב של הוצאות - ובכלל זה שכר לעובד פיקטיבי, מוגדר כ'עבירה פלילית חמורה', כאשר סעיפים מוגדרים בפקודה קובעים כי במקרים של כוונה להתחמק ממס מדובר בעבירה שעונשה עד שבע שנות מאסר, לצד קנסות כבדים. במקרים מסוימים בתי המשפט אף שלחו נאשמים למאסר בפועל, במיוחד כשנמצא דפוס פעולה שיטתי והיקפים כספיים גבוהים. במקביל, רשות המסים יכולה לבחור במסלול של 'הסדר כופר' - תשלום מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. פתרון שחוסך זמן ומשאבים לשני הצדדים, אך מונע הכרעת דין פומבית ואינו מרתיע כמו הרשעה.
יו"ר ועד אל על נגד רגב: "מהלך שירסק את התעופה הישראלית"
שרון בן יצחק יצא נגד כוונת שרת התחבורה להקים בישראל בסיס פעילות לחברת הלואו קוסט וויז אייר, שיהיה בנתב"ג ויכלול צוותים ישראליים. לדבריו, "המשמעות היא העברת יעדים לחברות זרות, קריסה של החברות הקטנות, צמצום דרמטי של אל על ולבסוף השתלטות זרה על השוק, שתביא דווקא לעליית מחירים לציבור"
יו"ר ועד עובדי אל על, שרון בן יצחק, יוצא במתקפה חריפה על שרת התחבורה מירי רגב, בעקבות היוזמה שלה להקים בישראל בסיס פעילות לחברת הלואו-קוסט ההונגרית וויז אייר. לדבריו, מדובר בצעד פופוליסטי וחסר אחריות שעלול להמיט פגיעה קשה על ענף התעופה המקומי.
בשלב זה, קבעה רגב כבר שיחות עם מנכ"ל וויז אייר והיא בוחנת את הקמת הבסיס בנמל התעופה בן‑גוריון. המהלך הוגדר על ידה כ"מהלך שובר שוק", שבמרכזו הקמת בסיס של ממש, שיכלול מטוסים ויכלול צוותים ישראליים, כולל טייסים ודיילים. לדברי רגב, התוכנית צפויה להוביל לירידה משמעותית במחירי הכרטיסים, להתרחבות היצע היעדים הבינלאומיים - בין היתר להודו, מרוקו ואף מזרח הרחוק - ולתחרות מוגברת בשוק המקומי. כתנאי למהלך, השרה דרשה שוויז אייר תתחייב להמשיך ולהפעיל טיסות גם בעתות חירום, כפי שנדרש מחברות תעופה ישראליות - מה שיכול לשפר את הקיימות והרציפות התעופתית במצבי סיכון. בשבועות האחרונים התקיימו דיונים אינטנסיביים במשרד התחבורה, בהם השתתפו אנשי מקצוע, רשות שדות התעופה והרשות לתעופה אזרחית. למרות התנגדויות נחרצות מצד גורמי רגולציה וכמה חברות תעופה ישראליות, הוחלט להמשיך ולמקד את המהלך, ולבצע עבודת מטה שתבחן לעומק את ההשלכות הכלכליות והרגולטוריות. המשרד אף הנחה לקדם פגישה עם הנהלת וויז אייר העולמית בהקדם.
בן יצחק טוען כי משרד התחבורה "זורע חול בעיני הציבור" כשהוא מציג את המהלך כפתרון להורדת מחירי הטיסות. לדבריו, גם אם השרה מבטיחה כרטיסי טיסה זולים - בפועל המחירים לא יירדו. במקום להתמודד עם הבעיה האמיתית, שהיא סירובן של חברות זרות רבות לשוב ולטוס לישראל מזה שנה וחצי בעקבות המצב הביטחוני, בוחרת רגב לקדם מהלך שעלול להחליש עוד יותר את חברות התעופה הישראליות. הוא הוסף כי הקמת מערך ובסיס קבוע של וויז אייר בישראל יוצרת אפליה ברורה מול החברות המקומיות, שכן החברה הזרה לא תחויב באותם כללים רגולטוריים ושיקולי ביטחון. "זהו תקדים מסוכן שאין לו אח ורע בעולם", התריע בן יצחק. "המשמעות היא העברת יעדים לחברות זרות, קריסה של החברות הקטנות, צמצום דרמטי של אל על ולבסוף השתלטות זרה על השוק, שתביא דווקא לעליית מחירים לציבור".
בן יצחק אף הרחיב את הביקורת מעבר לענף התעופה, ואמר כי מדובר במדרון חלקלק: "אם מאפשרים לחברה זרה לפעול בלי חובות רגולטוריות, מחר זה יכול לקרות גם במערכת הבריאות, בבנקאות ובתחומים נוספים. לפי השיטה הזו, כל עובד ישראלי ניתן להחלפה בעובד זול ממזרח אירופה". בהתייחסו לעבר, הזכיר יו"ר הוועד כי עובדי אל על היו אלה ששמרו על רצף תעופתי בתקופת הקורונה וגם בזמן המלחמה הנוכחית, כשחברות זרות הפסיקו את פעילותן בארץ. "אנחנו הוכחנו שאין לישראל על מי לסמוך מלבד על עצמה", אמר. לסיום, קרא בן יצחק לשרת התחבורה לעצור את המהלך: "אם תתעקש להמשיך בדרך הזו - היא תיזכר לדיראון עולם כמי שפגעה במו ידיה בתעופה הישראלית".
