פיצוי לאישה שחשבה שביצעה הפלה ונשארה בהריון

התובעת נכנסה להריון מקשר בלתי מחייב עם בן זוג, והחליטה לעשות הפלה. משאושרה בקשתה על ידי הוועדה להפסקת הריון, ועוד באותו היום בוצעה הגרידה, ע"י ד"'ר אבי יפה, גניקולוג מטעם קופ"ח מכבי, בבי"ח "רמת מרפא" בב"ש, והיא בשבוע החמישי להריונה. חומר הגרידה נשלח, כמקובל, לבדיקה במעבדה ונבדק כעבור ימים ספורים.

כעבור שבועות מספר, החלה התובעת לחוש גודש ומלאות, ופנתה טלפונית לד"ר יפה, אשר לדבריה, הסביר לה, כי זוהי הרגשה צפויה וכי המצב ישתפר במהרה.

כעבור חודש, ניגשה התובעת לבדיקה, כפי שהורה לה ד"ר יפה, אצל ד"ר פילנט, גניקולוג מאילת, ממנו התבשרה - כעבור חודש נוסף, על בסיס בדיקת דם שביצעה שבוע לאחר הבדיקה וכן בדיקת אולטרסאונד שנערכו לה, על כך שהינה בשבוע 15 להריונה. הוברר לה, כי הפלה בשלב זה עשויה להביאה לכדי סיכון לא זניח של קריעת הרחם. מסיבות אלה ואחרות, החליטה התובעת שלא לבצע הפסקת הריון בשנית, ולהמשיכו. לבסוף ילדה התובעת תינוק בריא.

התובעת טענה, כי התנהגותו של ד"ר יפה בביצוע הגרידה, היתה בלתי סבירה, וזאת לנוכח ביצועה בשלב מוקדם מדי של ההריון, לנוכח העובדה שלא בדק את תוצאות דגימת המעבדה כנדרש, ולכן לא הובא לידיעתה כי היא עודנה בהריון.

נקבע על ידי בית המשפט, כי לנוכח חוסר תשומת הלב של ד"ר יפה, קמה עילה נזיקית, בת פיצוי לתובעת. כאמור, ככל הנראה, ראה ד"ר יפה את תוצאות הבדיקה כשבוע לאחר עריכתה, ובכך שלא היסב את תשומת ליבו ולב התובעת לאמור שם, התרשל והפר את חובתו כלפי התובעת בכל הקשור למעקב נאות וסביר, החל על רופא מטפל - וזאת ביתר שאת - כאשר מדובר במטופלת שהביעה את רצונה המפורש, אף בפני ועדה, שאינה מעוניינת בהריון.

קופת החולים ניסתה לטעון, כי לו התובעת לא רצתה בילד, שהיום היא תובעת פיצויים על לידתו, היה עליה להקטין את נזקה, באופן שתבצע הפלה נוספת, או לחילופין, למוסרו לאימוץ. טענה זו נדחתה על ידי בית המשפט. ניזוק אינו מחויב לצאת מגדרו בנסותו למלא אחר החובה המוטלת עליו להקטין את נזקו. הקטנת הנזק במקרה זה, היתה כרוכה בסיכון מוגבר לגרימת נזק בלתי הפיך לפוריות התובעת ויכולתה ללדת ילדים בעתיד, ואף אם לא כך היה, לא ניתן לצפות מהתובעת לבצע הפלה נוספת, בנסיבות שנוצרו, ואין לזקוף את חלטתה להשאיר את ההריון על כנו, לחובתה. קל וחומר לגבי מסירת בנה לאימוץ. כאשר נשאלה מדוע לא מסרה את בנה לאימוץ, ענתה התובעת: "זה ילד שלי ומאז שנולד הוא כל חיי". הסבר זה, טבעי ומתבקש, אנושי מאין כמוהו.

יחד עם זאת, אם לא היתה התובעת משתהה זמן כה ממושך בטרם פנתה לבדיקת הרופא ולביצוע הבדיקות הנלוות, סביר שיכלה לבצע הפלה נוספת, וזאת מבלי שהדבר ילווה בסיכון גבוה. התנהגות זו מלמדת על חוסר אחריות או "עצימת עיניים". אולם, אין להתעלם מכך שלא הרי רשלנות רופא כהרי רשלנות מטופל. לפיכך, הוחלט כי יש להפחית מפיצוי התובעת שיעור של 30%, וזאת בשל אשמה התורם והתנהלותה בכל הקשור לביקורת רפואית הולמת.

רצונה של התובעת היה ועודנו - הקמת בית ויצירת תא משפחתי. התובעת היתה רוצה בילד במסגרת משפחתית מסודרת ותקינה, בה שותף גם בעל תומך, עוזר ושותף - בין היתר - לטיפול בילד ובהוצאות הכרוכות בגידולו. ניכר מדבריה, שבנה ממלא אותה באושר ובשמחה, על אף הנסיבות שהביאוהו לעולם.

לפיכך נקבע על ידי בית המשפט, כי איזון ראוי ייעשה אם הפיצוי הכספי שישולם לתובעת, ישקף את ההפסד שבו נשאה, וחסרון הכיס שנגרם לה, שעה שהתבשרה כי עודנה בהריון, והחליטה להמשיכו - חרף שהיה עליה לשאת לבדה בעול גידול הילד, לפחות למשך שנים אחדות.