פיצוי לאישה שחשבה שביצעה הפלה ונשארה בהריון
התובעת נכנסה להריון מקשר בלתי מחייב עם בן זוג, והחליטה לעשות הפלה. משאושרה בקשתה על ידי הוועדה להפסקת הריון, ועוד באותו היום בוצעה הגרידה, ע"י ד"'ר אבי יפה, גניקולוג מטעם קופ"ח מכבי, בבי"ח "רמת מרפא" בב"ש, והיא בשבוע החמישי להריונה. חומר הגרידה נשלח, כמקובל, לבדיקה במעבדה ונבדק כעבור ימים ספורים.
כעבור שבועות מספר, החלה התובעת לחוש גודש ומלאות, ופנתה טלפונית לד"ר יפה, אשר לדבריה, הסביר לה, כי זוהי הרגשה צפויה וכי המצב ישתפר במהרה.
כעבור חודש, ניגשה התובעת לבדיקה, כפי שהורה לה ד"ר יפה, אצל ד"ר פילנט, גניקולוג מאילת, ממנו התבשרה - כעבור חודש נוסף, על בסיס בדיקת דם שביצעה שבוע לאחר הבדיקה וכן בדיקת אולטרסאונד שנערכו לה, על כך שהינה בשבוע 15 להריונה. הוברר לה, כי הפלה בשלב זה עשויה להביאה לכדי סיכון לא זניח של קריעת הרחם. מסיבות אלה ואחרות, החליטה התובעת שלא לבצע הפסקת הריון בשנית, ולהמשיכו. לבסוף ילדה התובעת תינוק בריא.
התובעת טענה, כי התנהגותו של ד"ר יפה בביצוע הגרידה, היתה בלתי סבירה, וזאת לנוכח ביצועה בשלב מוקדם מדי של ההריון, לנוכח העובדה שלא בדק את תוצאות דגימת המעבדה כנדרש, ולכן לא הובא לידיעתה כי היא עודנה בהריון.
נקבע על ידי בית המשפט, כי לנוכח חוסר תשומת הלב של ד"ר יפה, קמה עילה נזיקית, בת פיצוי לתובעת. כאמור, ככל הנראה, ראה ד"ר יפה את תוצאות הבדיקה כשבוע לאחר עריכתה, ובכך שלא היסב את תשומת ליבו ולב התובעת לאמור שם, התרשל והפר את חובתו כלפי התובעת בכל הקשור למעקב נאות וסביר, החל על רופא מטפל - וזאת ביתר שאת - כאשר מדובר במטופלת שהביעה את רצונה המפורש, אף בפני ועדה, שאינה מעוניינת בהריון.
קופת החולים ניסתה לטעון, כי לו התובעת לא רצתה בילד, שהיום היא תובעת פיצויים על לידתו, היה עליה להקטין את נזקה, באופן שתבצע הפלה נוספת, או לחילופין, למוסרו לאימוץ. טענה זו נדחתה על ידי בית המשפט. ניזוק אינו מחויב לצאת מגדרו בנסותו למלא אחר החובה המוטלת עליו להקטין את נזקו. הקטנת הנזק במקרה זה, היתה כרוכה בסיכון מוגבר לגרימת נזק בלתי הפיך לפוריות התובעת ויכולתה ללדת ילדים בעתיד, ואף אם לא כך היה, לא ניתן לצפות מהתובעת לבצע הפלה נוספת, בנסיבות שנוצרו, ואין לזקוף את חלטתה להשאיר את ההריון על כנו, לחובתה. קל וחומר לגבי מסירת בנה לאימוץ. כאשר נשאלה מדוע לא מסרה את בנה לאימוץ, ענתה התובעת: "זה ילד שלי ומאז שנולד הוא כל חיי". הסבר זה, טבעי ומתבקש, אנושי מאין כמוהו.
יחד עם זאת, אם לא היתה התובעת משתהה זמן כה ממושך בטרם פנתה לבדיקת הרופא ולביצוע הבדיקות הנלוות, סביר שיכלה לבצע הפלה נוספת, וזאת מבלי שהדבר ילווה בסיכון גבוה. התנהגות זו מלמדת על חוסר אחריות או "עצימת עיניים". אולם, אין להתעלם מכך שלא הרי רשלנות רופא כהרי רשלנות מטופל. לפיכך, הוחלט כי יש להפחית מפיצוי התובעת שיעור של 30%, וזאת בשל אשמה התורם והתנהלותה בכל הקשור לביקורת רפואית הולמת.
רצונה של התובעת היה ועודנו - הקמת בית ויצירת תא משפחתי. התובעת היתה רוצה בילד במסגרת משפחתית מסודרת ותקינה, בה שותף גם בעל תומך, עוזר ושותף - בין היתר - לטיפול בילד ובהוצאות הכרוכות בגידולו. ניכר מדבריה, שבנה ממלא אותה באושר ובשמחה, על אף הנסיבות שהביאוהו לעולם.
בנק ישראל: בנק מזרחי טפחות הוא הכי יקר בהלוואות ומשכנתאות
ההלוואות הכי יקרות בבנק מזרחי טפחות; מי הזול במערכת, ועל ההבדל בין ממוצע לחציון ומה הריבית הסבירה על ההלוואות?
השוואה פשוטה בין הריביות שגובים חמשת הבנקים הגדולים בישראל מראה פערים עצומים בין הבנקים, ומתבלט לרעה בנק מזרחי טפחות. כך עולה מהנתונים האחרונים של בנק ישראל וכך גם עלה לאורך כל התקופה האחרונה. בנק מזרחי טפחות הוא הכי גרוע ללווים, הכי גרוע ללוקחי המשכנתאות (ריבית המשכנתא ירדה, עוד לפני החלטת הנגיד)ומסתבר שהוא גם לא בולט במיוחד לחוסכים (ריבית על הפיקדונות נמוכה).
מנתוני בנק ישראל עולה כי הריבית החציונית ללקוחות הבנק היא 11.3%. כלומר, מחצית ממהלווים מקבלים הלוואה בריבית גבוהה יותר ומחצית מתחת לריבית הזו. זו ריבית גבוהה במיוחד, כשבנק הפועלים השני במערכת ביוקר הריביות מספק ללקוחות שלו הלוואה חציונית ב-10.36%. שלושת הבנקים האחרים (לאומי, דיסקונט, הבינלאומי) בריבית חציונית של 8% פלוס.
ההפרש בריביות יכול לנבוע מרמת סיכון שונה של הלקוחות. ככל שהלקוחות "מסוכנים" יותר, כלומר יכולת החזר החוב שלהם מוטלת יותר בספק, אז הבנק ייקח פרמיית סיכון, כלומר ריבית גבוהה יותר. אבל, במספרים גדולים, צפוי (לא בטוח) שהמדגם של האוכלוסייה בין הבנקים די קרוב אחד לשני. כלומר שהסיכון של הלקוחות במזרחי טפחות, פועלים, לאומי, דיסקונט והבינלאומי די קרוב. יש גופים שפועלים במגזרים מסוימים, נראה שמרכנתיל של דיסקונט למשל פועל יותר במגזר הערבי והחרדי. גם מזרחי טפחות פועל במגר החרדי ודתי יותר מאשר אחרים, ועדיין, הסיכון הכולל, גם בשל גודל המדגם, צריך להיות דומה.
אם מסתכלים על הממוצע, ולא על החציון, התמונה נשארת דומה, וגם בחיתוך הזה מזרחי מוביל לרעה עם ריבית של 9.41%. מדובר על אחוז מעל דיסקונט הנמוך במערכת, שממוצע הריבית על ההלוואות שלו עומד על 8.41%. גם בממוצעים, הריבית של בנק הפועלים גבוהה ביחס לשער, עם 9.23% ממוצע. ההפרשים בין בנק לאומי, הבינלאומי ודיסקונט הם נמוכים יחסית, ועומדים על כ-0.4%.
- פועלים עם תשואה להון של 16.7% ורווח נקי של 2.5 מיליארד שקל
- בנק לאומי הרוויח 2.6 מיליארד שקל ברבעון, התשואה 16.2% על ההון
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הריבית הממוצעת שונה מהחציון בכך שהיא סוכמת את הממוצע הפשוט של ההלוואות. לוקחים את כל הריביות לפי המשקל של ההלוואות שנקבע על פי סכומי ההלוואות ומקבלים ריבית ממוצעת. במזרחי טפחות היו כנראה לווים גדולים שקיבלו (מן הסתם) הלוואה בריביות נמוכות ולכן הממוצע ירד, אם כי הוא כאמור גבוה מיתר הבנקים.
למעשה,
פרופ צבי אקשטיין (אורן שלו)"כיבוש עזה אינו רק אתגר ביטחוני אלא איום כלכלי חמור על ישראל"
פרופ' צבי אקשטיין, ראש מכון אהרון למדיניות כלכלית: "הסדרה בשילוב רפורמות כלכליות יכולה להחזיר את המשק למסלול של יציבות וצמיחה"
מכון אהרן למדיניות כלכלית באוניברסיטת רייכמן מפרסם ניתוח הבוחן את ההשלכות הכלכליות של שלושה תרחישים ביטחוניים־מדיניים אפשריים הנוגעים לחזית עם עזה: סיום הלחימה והסדרה בינלאומית לניהול אזרחי של רצועת עזה; סיום הלחימה בעזה, ללא הסדרה. כיבוש מלא של רצועת עזה הכולל ניהול אזרחי מתמשך בידי ישראל
הניתוח שנבנה בשיתוף מומחי ביטחון מצביע כי כיבוש עזה כרוך בהוצאות ביטחוניות גבוהות, צפוי לגרור סנקציות כלכליות, ימנע יישום רפורמות תומכות צמיחה ויוביל לפגיעה ברמת החיים של האזרחים וביציבות הפיננסית של המשק. תרחיש כזה יוביל ל"עשור אבוד" – שנים רבות של צמיחה איטית - כפי שקרה לאחר מלחמת יום כיפור. לעומת זאת, בתרחיש הסדרה והעברת הניהול האזרחי של רצועת עזה החל מ-2026 לאחריות בינלאומית תתאפשר חזרת המשק למסלול של צמיחה כלכלית כפי שקרה לאחר האינתיפאדה השנייה.
מכון אהרן מפריד בניתוח הכלכלי בין הטווח הקצר (2027-2025) לטווח הארוך (2035-2028). בכל אחד מהתרחישים הוערכו היקפי המילואים הנדרשים, היקף העובדים שיעדר ממקום העבודה, העלויות הביטחוניות והשפעותיהם על הגרעון, הצמיחה ויחס החוב לתוצר.
כיבוש מלא של רצועת עזה
בתרחיש זה צה"ל נוקט בפעילות צבאית עצימה מאוד ברבעון האחרון של 2025 וכן ב-2026, לרבות גיוס מילואים רחב של כ-100 אלף אנשי מילואים. ישראל, מתוקף החוק הבינלאומי, מחויבת בחלוקת מזון ובשירותים אזרחיים בסיסיים לתושבי עזה. הפעילות הצבאית, יחד עם ההוצאות בגין ניהולה האזרחי של עזה, לרבות חלוקת המזון, מגדילות את ההוצאות הצבאיות ב-2025 וב-2026 אל מעל ל-9% תוצר בשנה, ואת הגרעון בשנים אלו ל-7.6% ו-7.9% בהתאמה. החוקרים מדגישים שבכל התרחישים שנבחנו מתקיימת התאמה תקציבית של 2% תוצר (הפחתת הוצאות או העלאות מיסים) בשנים 2027-2026. צמיחת התוצר בתרחיש זה תיפגע באופן משמעותית: 0.7% ב-2025 ו-1.1% ב-2026. ותוביל לצמיחה שלילית של התוצר לנפש (ירידה של 1.1% ב-2025, ושל 0.7% ב-2026). תוצאות אלו הן סכנה של ממש ליציבות הפיננסית של ישראל – יחס החוב לתוצר צפוי לעלות ל-75.9% בסוף 2026 ול-78.8% ב-2027. רמות אלו של יחס חוב לתוצר צפויות להוביל להפחתה משמעותית של דירוג החוב של ישראל, לזינוק בפרמיית הסיכון ולעלייה בעלויות מימון ומחזור החוב של הממשלה. החוקרים מניחים כי תחת תרחיש כיבוש עזה לא יהיה ניתן ליישם רפורמות תומכות צמיחה כלכלית כגון השקעה בהון האנושי, בתעסוקה, בתשתיות ובעיקר תשתיות תחבורה ותשתיות דיגיטציה של המשק.
- כולם מדברים על עלייה לארץ - הוא מדבר על הגירה מהארץ; הכלכלן שמספק תחזית פסימית לשנה הבאה
- מאות כלכלנים במכתב: "עדיין לא מאוחר לעצור את הרכבת לפני התהום"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
תרחיש זה טומן בחובו סיכונים גדולים לכלכלה הישראלים וליציבות המשק: ראשית, תנאים אלו לא יאפשרו מימון מלא של דרישות מערכת הביטחון צפויה פגיעה משמעותית בשירותי האזרחיים, בעיקר בריאות, חינוך והשקעות בתחבורה. בנוסף, תרחיש כזה יחריף את מצבה המתדרדר של ישראל בזירה הבינלאומית הצפויה להטיל סנקציות כלכליות שיפגעו בחברות יצוא, בעיקר יצוא הייטק, ובייצור מקומי בשל קושי ביבוא מוצרי גלם וביניים.
