על הפרק: תכנית משמעותית להקמת שלושה חניוני ענק בגוש דן,  במורשה, בתקווה ובקסם, שמיועדים להיבנות לצד הנתיבים המהירים בכביש 5. הרעיון הוא לאפשר לנהגים להחנות את רכבם הפרטי ולעבור לתחבורה ציבורית, כחלק ממאמץ להפחית את עומסי התנועה במרכז הארץ. אלא שהתכנית הזו, שמוערכת בעלות של למעלה ממיליארד שקלים, נתקלת בהתנגדות חריפה, בעיקר סביב החניון במורשה. על רקע המחלוקת, משרד התחבורה מציע פשרה: דחיית הקמת חניון מורשה עד לאחר השלמת החניונים האחרים, ובתנאי שתימצא הצדקה תחבורתית ברורה לבנייתו.

הפשרה: מורשה ממתין, השאר מתקדמים

לפי ההצעה שעלתה לדיון, החניונים בתקווה ובקסם יקודמו תחילה, בעוד שחניון מורשה יידחה לשלב מאוחר יותר. ההחלטה על הקמתו תתבסס על חוות דעת תחבורתית עדכנית שתצטרך להוכיח שהוא אכן נחוץ. המועצה הארצית אישרה את הפשרה הזו ברוב קולות. עם זאת, ההחלטה הסופית על מורשה נשארת תלויה באוויר, והיא תלויה בבדיקות נוספות שייערכו בשנה הקרובה.

הפשרה הזו נועדה לגשר בין התומכים בפרויקט, שרואים בו פתרון לעומסי התנועה, לבין המתנגדים, שטוענים שהוא דווקא יחמיר את המצב. אבל כדי להבין את התמונה המלאה, צריך להיכנס לעובי הקורה – מה עומד מאחורי התכנית, למה יש התנגדות כזו עזה, ומה הסיכונים שמרחפים מעליה.

הרקע: חניונים כפתרון תחבורתי – או כבעיה חדשה?

התכנית להקמת החניונים היא חלק ממאמץ רחב יותר של משרד התחבורה לשפר את הנגישות לתחבורה ציבורית בגוש דן, אזור שבו הפקקים הפכו לחלק בלתי נפרד מהיומיום. החניונים מתוכננים להכיל אלפי מקומות חניה, יחד עם תחנות אוטובוסים ושירותי הסעות שיחברו את הנהגים למרכזי התעסוקה והמגורים. במורשה, לדוגמה, מתוכננת גם הרחבה של המחלף הקיים וחניון נפרד לאוטובוסים, כדי לתמוך בתנועה הגוברת באזור.

• היזמית טענה שעיכוב במסירת חניון הוא "כוח עליון"
• רוצים להשאיר את הרכב קרוב לטרמינל בנתב"ג? המחיר יקפוץ ל-135 שקל ליום
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

מי שמוביל את הפרויקט הוא חברת נתיבי איילון, שטוענת שהחניונים הכרחיים במיוחד עבור תושבי שכונות השרון – אזור שבו התחבורה הציבורית עדיין לא מפותחת מספיק. התומכים אומרים שבלי פתרון כזה, התושבים שם ימשיכו להיות תלויים ברכב פרטי, מה שרק יחמיר את הגודש בכבישים כמו כביש 5 והאיילון.

אבל יש מי שרואה את זה אחרת לגמרי. ראש עיריית תל אביב, רון חולדאי, מוביל את ההתנגדות בטענה שהפרויקט הזה הוא טעות מהיסוד. "החניונים האלה יחייבו את הציבור להחזיק רכב ולצאת מהבית מדי
יום," הוא כתב ב-X לפני כמה שבועות, והוסיף שהתוצאה תהיה "החמרת הגודש ולא פתרונו". לדבריו, במקום להשקיע בתחבורה ציבורית ישירה – כמו קווי רכבת קלה או אוטובוסים מהירים – המדינה בוחרת בפתרון שמחזק את התלות ברכב הפרטי ומנציח את הבעיה. יש בזה משהו. תסדרו תחבורה ציבורית טובה לפני שאתם מקימים חניונים שבמהותם הם פתרון חלקי, פתרון למי שיש לו רכב. 

מעבר לכך, האם זה מה שצריך? לבנות חניונים כשבעולם יש כבר שירותי מוניות אוטונומיות במספר ערים? האם חניונים שיקומו עוד שנה-שנתיים ואולי יותר יפתרו במשהו את נושא התחבורה, אחרי הכל אלו חניונים שמביאים אתכם לאוטובוסים, טלאי על טלאי במקום ללכת על פתרון עתידי כולל. 

• כלמוביל מאגפת את פריסבי - משיקה ג'אקו 8 ב 230 אש"ח
• פרסום ראשון - ג'ילי STARRAY פלאג אין בדרך לישראל
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• שיא ישראלי חדש - פרארי ב-18,000,000 שקל

המחלוקת: תמיכה מפוצלת ודוגמאות מהעבר

הוויכוח לא נשאר רק בין תל אביב למשרד התחבורה – הוא חושף גם חילוקי דעות בתוך הממשלה עצמה. בעוד שמנהל התשתיות במשרד התחבורה תומך בפרויקט, הרשות לתחבורה ציבורית הביעה הסתייגויות מהמתכונת הנוכחית. חלק ממומחי התחבורה טוענים שהתכנית לא לוקחת בחשבון שינויים עתידיים, כמו הרחבת המסילה הרביעית באיילון או קווי המטרו המתוכננים, שעשויים להפוך את החניונים למיותרים.

כדוגמה, המתנגדים מצביעים על חניון שפירים בכביש 1, שנפתח לפני כמה שנים כחלק מרעיון דומה. בתחילה הוא שווק כהצלחה, אבל אחרי שקו הרכבת המהיר לירושלים נכנס לפעולה, מספר הנוסעים בשאטלים משם צנח ב-34%. דו"ח מבקר המדינה מראה ששיעור המשתמשים היומי ירד מ-50% ל-14%, והמדינה נאלצה להזרים 170 מיליון שקלים בחמש שנים כדי לפצות על ההפסדים של מפעילי הכביש המהיר.
הסיפור הזה מהווה תמרור אזהרה למי שחושש שהחניונים החדשים יחזרו על אותו כישלון – פרויקט יקר שישאיר את הציבור לשלם את המחיר.

כך או אחרת, הפשרה מנסה למצוא דרך אמצע. מצד אחד, היא מאפשרת למשרד התחבורה להתקדם עם החניונים בתקווה ובקסם, שבהם ההתנגדות פחות חזקה. מצד שני, היא שמה את מורשה על המדף עד שיהיה ברור אם הוא באמת נחוץ. חוות הדעת התחבורתית שתידרש תצטרך לבחון נתונים עדכניים – כמו שינויים בדפוסי התנועה, התקדמות בתשתיות תחבורה ציבורית, והשפעה סביבתית – כדי להצדיק את ההשקעה.