צבא
צילום: freepik

מכה לשוק הביטחוני? השפעת הסכם הסחר על השוק בישראל

אירופה מתחייבת לרכוש ציוד ביטחוני ודלקים מארה"ב בהיקף של כ-750 מיליארד דולר כחלק מהסכם סחר שנועד למנוע מלחמת מכסים והחשש הוא שהצעד יפגע במומנטום של החברות הישראליות שפועלות באירופה; למרות האתגר, היתרון הטכנולוגי של התעשייה הביטחונית המקומית עשוי לשמור לה מקום מרכזי גם בהמשך; וגם: איך מגיבות המניות הבטחוניות באירופה להסכם הסחר?

תמיר חכמוף | (3)

בעוד המניות הביטחוניות בת"א נהנו לאחרונה מרוח גבית על רקע הציפייה לעלייה בהוצאות הצבאיות באירופה, הסכם הסחר החדש בין ארה"ב לאיחוד האירופי עשוי לשנות את התמונה. מאחורי ההסכמות המדיניות שנועדו להימנע ממלחמת סחר, מסתתרת גם שורה של התחייבויות רכישה הדדיות בין המדינות, שיכולות להגיע על חשבון התעשייה המקומית.  

רק כדי לסבר את האוזן אלביט אלביט מערכות -1.25%   טיפסה מתחילת השנה כ-61% וב-12 החודשים האחרונים זינקה ב-125%, ארית ארית תעשיות -2.12%   עלתה 245% מתחילת השנה וב-12 החודשים האחרונים קפצה יותר מפי 7, נקסט ויז'ן נקסט ויז'ן 0.68%   עלתה ב-122% וב-167% בתקופה הנ"ל, מה שמוביל לשאלה האם יש עוד מקום לרוץ למעלה בביטחוניות המקומיות. למעשה אם מסתכלים על התעשייה הביטחונית האירופאית רואים ירידות קלות ביומיים האחרונים כשהשוק מעכל את השפעת ההסכם על התעשייה ביבשת - ריינמטאל RHM הגרמנית יורדת 6.1%, BAE מערכות BAE הבריטית יורדת כ-3.3% ולאונרדו LDO   האיטלקית מתממשת ב-2.4%. מה שמוביל לתהייה אם ההדים יפגעו גם בביטחוניות שלנו או שזו אפילו לא מכה בכנף.

על פי פרטי ההסכם שנחתם אתמול בין ארה"ב לאיחוד האירופי, מדובר בעסקה רחבת היקף שמטרתה למנוע הסלמה במלחמת הסחר ולייצב את היחסים הכלכליים בין הצדדים. במסגרת ההסכם, האיחוד האירופי התחייב לבצע רכישות ענק של דלקים, כולל גז טבעי ונפט, וציוד ביטחוני מתוצרת אמריקאית, בהיקף כולל של כ-750 מיליארד דולר במהלך השנים הקרובות. מדובר בצעד דרמטי, שצפוי לחזק את מעמדה של ארה"ב כספקית אנרגיה וביטחון עולמית, ולפגוע בעקיפין בשווקים אחרים שהיו פעילים באירופה, כולל ישראל.

בנוסף להתחייבויות הרכש, האיחוד האירופי התחייב לבצע השקעות ישירות נוספות בארה"ב, בעיקר בתחומי תשתיות, טכנולוגיה וייצור מתקדם, בהיקף של כ-600 מיליארד דולר, סכום שמשקף שינוי אסטרטגי במפת ההשקעות של האיחוד. בתמורה, הממשל האמריקאי נאות לוותר על איומו להטיל מכסים בגובה של 30% על רוב המוצרים האירופיים, ויסתפק במכסים מופחתים של 15% בלבד. המהלך נתפס כהישג פוליטי לטראמפ, אך גם כוויתור מצדה של אירופה, שבחרה להקריב עקרונות של סחר חופשי כדי להבטיח גישה לשוק האמריקאי ולמנוע מכה כלכלית מיידית.

איום על השוק המקומי

כזכור, החברות הביטחוניות הישראליות נהנו מרוח גבית חזקה, בזכות התחייבויות להגדלת תקציבי ההגנה של מדינות נאט"ו, על רקע הדחיפה ליעד של 5% מהתמ"ג להוצאות ביטחון, מגיע ההסכם עם ארה"ב כמעין "בלימת מומנטום". אירופה עמדה לפתוח את הכיס, וישראל כבר סימנה הזדמנות אסטרטגית: אלביט, רפאל והתעשייה האווירית רשמו פעילות גוברת ברחבי היבשת, והערכות דיברו על גידול חד בצבר ההזמנות.

אלא שכעת, כאשר האיחוד מתחייב לרכוש ציוד ביטחוני אמריקאי בהיקף של מאות מיליארדי דולרים, החשש הוא שחלק גדול מתקציבי הרכש העתידיים יופנה באופן ישיר לחברות אמריקאיות, על חשבון ספקיות חוץ כמו ישראל. גם אם לא מדובר במהלך מידי של ניתוק קשרים, הרי שבמשא ומתן עתידי או בהקצאת מכרזים, עשויה להינתן עדיפות לחברות אמריקאיות כחלק מהמחויבות המדינית של ההסכם, מהלך שמייצר משקולת עבור התעשייה הישראלית.

מדובר באתגר, במיוחד נוכח העובדה שהתעשיות הביטחוניות המקומיות, שנהנו מזינוק במניות וממהלכי רכש מואצים, בנו תכניות צמיחה אגרסיביות לשנים הקרובות. כעת, עולה השאלה האם גל ההתרחבות יימשך, או שמא ההסכם מול ארה"ב יסמן לאירופה גבולות חדשים של נאמנות כלכלית וביטחונית.

קיראו עוד ב"שוק ההון"

התחום הביטחוני בישראל צומח

רק לאחרונה התקבלו בישראל אותות עידוד מהשוק האירופי, מהזמנה של מאות מיליוני דולרים מרפאל על ידי ממשלת רומניה, ועד להודעת משרד הביטחון על האצת קווי הייצור של מיירטי 'חץ' בתעשייה האווירית. החברות הישראליות לא הסתירו את כוונותיהן להרחיב את הפריסה ביבשת ולהיות חלק בלתי נפרד מתהליך ההתחמשות המואץ של נאט"ו.

בכירי התעשייה ומשרד הביטחון הובילו תהליך אקטיבי של השקעות, גיוסי עובדים והרחבת כושר הייצור, מתוך הנחה שהחלון שנפתח באירופה לא ייסגר בזמן הקרוב. הזמנה מהותית של מערכת ההגנה הישראלית על ידי מדינה חברה בברית (רומניה), במימון אירופי חלקי, אפילו סימנה פריצת דרך מדינית ותעשייתית, אבל כעת החשש הוא שהדלת הזו תיסגר לטובת ספקי ציוד אמריקאיים.


בשורה התחתונה, יש אופטימיות

על אף שהסכם הסחר בין ארה"ב לאירופה צפוי להציב משקולת מסוימת על מאמצי ההתרחבות של התעשייה הביטחונית הישראלית ביבשת, הוא אינו מבטל את היתרון היחסי של החברות הישראליות, שמציגות פתרונות מתקדמים, מוכחים מבצעית ונתפסים כחדשניים גם בעיני מדינות נאט"ו. דווקא בעידן של התחמשות מהירה והתגברות איומים, מדינות באירופה יידרשו לאזן בין מחויבויות מדיניות לרכש מארה"ב לבין הצורך ביכולות איכותיות שכבר נבחנו בשטח, ואת זה יודעת להציע התעשייה הישראלית.

תגובות לכתבה(3):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 3.
    אמיר 28/07/2025 16:59
    הגב לתגובה זו
    שנפתחו במיוחד לצורך כך. כספי סיוע אמריקאים שמותנים בפרויקטים של חברות אמריקאיות. אז פותחים חברה באמריקה ומקבלים הזמנות מישראל. הישראלים והאמריקאים יודעים לעבוד על המערכת כשצריך.
  • 2.
    אנונימי 28/07/2025 14:37
    הגב לתגובה זו
    החברות הישראליות יקבלו חוזים של עשרות מליארדים.
  • 1.
    חחח. עוד גאון פיננסי. אלביט עולה ב1%. מאיפה מביאים את אלה (ל"ת)
    מנכל אלביט 28/07/2025 13:28
    הגב לתגובה זו
יפתח רון טל
צילום: ישראל הדרי
ראיון

יפתח רון-טל: “אוגווינד משנה כיוון - מאוויר דחוס לפרויקטים של מאות מיליוני אירו באירופה”

חברת אגירת האנרגיה שבמהלך הקורונה טיפסה לשווי של 2.3 מיליארד שקל ומאז צנחה לפחות מ-100 מיליון, מנסה לכתוב פרק חדש. “עברנו שנים של פיתוח, אנחנו לא עוד חברת מו״פ, נהפוך לשחקן אנרגיה יזמי באירופה ” אומר המנכ״ל טל רז; היו״ר יפתח רון-טל מדגיש: “העסקה באיטליה היא לא נקודתית, אלא סנונית ראשונה באירופה” -  עם קופה דלילה ופרויקט של 230 מיליון אירו איך הם הולכים לממן את זה?
מנדי הניג |

הבוקר פרסמה אוגווינד אוגווינד -1.9%   הודעה על עסקה משמעותית באיטליה - רכישת חברה המחזיקה בזכויות להקמת פרויקט אגירת אנרגיה בהספק של 509 מגה-ואט, המבוסס על סוללות ליתיום (BESS), בשותפות עם קבוצת 7B מקבוצת יהודה לוי. ההשקעה בפרויקט צפויה להגיע לכ-230 מיליון אירו, וההכנסה השנתית מוערכת ב-35 עד 50 מיליון אירו, לכל אחת מ-25 שנות ההפעלה הצפויות. הפרויקט ממוקם במחוז ברינדיזי שבדרום איטליה, וכולל מתקן אגירה בקיבולת של 2-4 ג׳יגה-ואט-שעה (GWh). החברה האיטלקית הנרכשת מחזיקה בזכויות קרקע ובהיתר חיבור מחייב לרשת החשמל, ואוגווינד מתכננת להביא את הפרויקט לשלב ההפעלה המסחרית המלאה בשנת 2029. עם חיבורו לרשת תוכל המוכרת לקבל פרמיית הצלחה של עד 15 מיליון אירו, בהתאם להכנסות ולתנאי הסגירה הפיננסית.

בשביל אוגווינד, שנסחרת כיום בשווי של כ-90 מיליון שקל לאחר ששווייה צנח ביותר מ-95% מהשיא, העסקה באיטליה היא לא עוד פרויקט, זה ניסיון להגדיר מחדש את זהותה. החברה, שהייתה מהחלוצות בתחום אגירת האנרגיה באוויר דחוס (AirBattery), עוד לא הצליחה למסחר את הטכנולוגיה בקנה מידה רחב, וכעת עוברת שינוי ניהולי ואסטרטגי שמטרתו להפוך מחברת מו״פ טכנולוגית לחברת אנרגיה יזמית פעילה באירופה ובדרך להחזיר את האמון של המשקיעים - מה מסתתר מאחורי ה"תכנית האסטרטגית" של אוגווינד?

“אנחנו כבר לא חברת מו״פ אלא חברת אנרגיה מלאה,” אומר בראיון לביזפורטל המנכ״ל טל רז. “איטליה היא רק סנונית ראשונה - אנחנו מסתכלים גם על פולין, גרמניה ובריטניה. נקים קרן ייעודית בשיתוף מוסדיים ישראליים שתממן את ההון העצמי בפרויקטים, כאשר המימון הבנקאי יגיע מגופים מקומיים בכל מדינה.”

גם היו״ר יפתח רון-טל מדגיש כי “העסקה הזו היא לא נקודתית אלא היא חלק מתפיסה רחבה. לצד המשך קידום טכנולוגיית האוויר הדחוס, אנחנו נכנסים לתחום ייזום פרויקטים מסחריים באירופה. זהו שלב ראשון באסטרטגיה שמטרתה להציב את אוגווינד מחדש על המפה”.

בהנהלת החברה מדגישים כי המימון לפרויקטים לא יגיע מהמאזן, אלא משיתופי פעולה מוסדיים במבנה של קרן GPLP, שבה תחזיק החברה כ-25-30% ותשמש כשותף מנהל. “היתרון שלנו הוא היכולת להביא את המימון,” אומר רז. “אנחנו יודעים לחבר בין הפרויקטים לבין הכסף של השוק המוסדי הישראלי - זה הנכס הכי משמעותי שאנחנו מביאים לשולחן.”

עמיקם בן צבי, יו"ר דירקטוריון אל על, צילום דוברות אל עלעמיקם בן צבי, יו"ר דירקטוריון אל על, צילום דוברות אל על

יו"ר אל על עומד להפוך לבעל מניות בחברה

עמיקם בן צבי ישקיע בכנפי נשרים, החברה שבאמצעותה שולטת משפחת רוזנברג, ויקבל 15% מהזכויות בשותפות, השקעה שתעניק לו החזקה של כ-6.8% בחברת התעופה

תמיר חכמוף |
נושאים בכתבה אל על

יו"ר אל על אל על 1.84%  , עמיקם בן צבי, בדרך להפוך לבעל מניות משמעותי בחברה.  בן צבי, בן 75, מונה ליו"ר הדירקטוריון ב-2021, לאחר רכישת השליטה בידי משפחת רוזנברג, מוכר כקרוב לבעלי השליטה, ובעבר שימש מנכ"ל בחברות מובילות. במסגרת הסכם שנחתם בשבוע שעבר עם משפחת רוזנברג, בעלי השליטה באל על באמצעות חברת כנפי נשרים, בן צבי יקבל 15% מהזכויות בשותפות. משמעות הדבר היא שבשרשרת ההחזקה הוא יחזיק בכ-6.8% ממניות אל על, בהשוואה ל-45.4% שמחזיקה משפחת רוזנברג. ההסכם כולל גם אופציות הדדיות למכירת חלקו חזרה למשפחת רוזנברג בעתיד, ולא צפוי לשנות את מבנה השליטה בחברה.

ההשקעה של בן צבי כפופה לאישורים רגולטוריים, כולל אישור רשות החברות הממשלתיות, ואין ודאות שיתקבלו. הסכום המדויק של ההשקעה לא נמסר, אך ההערכות הן שמדובר בכמה מאות מיליוני שקלים, בהתחשב בכך שלכנפי נשרים חוב של יותר ממיליארד שקל לאחר רכישת מניות אל על. החברה מדגישה כי ההסכם אינו קשור לתפקידו של בן צבי כיו"ר הדירקטוריון או לשכרו, ותנאי ההסכם לא ישתנו אם תשתנה כהונתו או תגמולו.

מועדון הנוסע המתמיד

בשבוע שעבר הודיעה קבוצת הפניקס על מימוש אופציה לרכישת 5.1% נוספים ממניות חברת "אל על הנוסע המתמיד בע"מ", ובכך הגדילה את החזקתה ל-25% מהון המניות. העסקה כפופה לאישורים רגולטוריים, והתקבולים הצפויים לאל על מהעסקה הוגדרו כ"לא מהותיים". 

על פי הערכות, שווי פעילות מועדון "הנוסע המתמיד" של אל על מוערך בכ-70-80 מיליון דולר (בניקוי התחייבויות), בדומה להערכת השווי שנגזרה כבר בעסקה הראשונה ב-2022, אז רכשה הפניקס 19.9% מהמניות בכ-14 מיליון דולר.

שינויים בהנהלה

לוי הלוי, לשעבר מנכ"ל חברת כרטיסי האשראי כאל, צפוי להתמנות בקרוב למנכ"ל אל על, מהלך שמסמן חילופי דורות בצמרת חברת התעופה הלאומית. הלוי, שנחשב לאחד המנהלים הבולטים בענף הפיננסי, עוזב את כאל בעיתוי רגיש, ימים ספורים לאחר שבנק דיסקונט חתם על הסכם למכירת השליטה בכאל לקבוצת יוניון-הראל תמורת כ-3.75 מיליארד שקל, בעסקה שיכולה להגיע לשווי של עד 4 מיליארד שקל. תחת הנהגתו, כאל חיזקה את מעמדה מול ישראכרט ומקס, הרחיבה את פעילותה בתחום האשראי הצרכני והדיגיטלי והציגה שיפור עקבי ברווחיות. כעת הוא יידרש להתמודד עם אתגרים מסוג אחר – תחרות גוברת בענף התעופה, עלייה במחירי הדלק, דרישות רגולטוריות ושדרוג צי המטוסים. מינויו של מנכ"ל שמגיע מעולם הפיננסים עשוי להעיד על גישה ניהולית ממוקדת התייעלות וניהול סיכונים.