בעוד המניות הביטחוניות בת"א נהנו לאחרונה מרוח גבית על רקע הציפייה לעלייה בהוצאות הצבאיות באירופה, הסכם הסחר החדש בין ארה"ב לאיחוד האירופי עשוי לשנות את התמונה. מאחורי ההסכמות המדיניות שנועדו להימנע ממלחמת סחר, מסתתרת גם שורה של התחייבויות רכישה הדדיות בין המדינות, שיכולות להגיע על חשבון התעשייה המקומית.  

רק כדי לסבר את האוזן אלביט אלביט מערכות 0.59%   טיפסה מתחילת השנה כ-61% וב-12 החודשים האחרונים זינקה ב-125%, ארית ארית תעשיות -0.79%   עלתה 245% מתחילת השנה וב-12 החודשים האחרונים קפצה יותר מפי 7, נקסט ויז'ן נקסט ויז'ן -2.8%   עלתה ב-122% וב-167% בתקופה הנ"ל, מה שמוביל לשאלה האם יש עוד מקום לרוץ למעלה בביטחוניות המקומיות. למעשה אם מסתכלים על התעשייה הביטחונית האירופאית רואים ירידות קלות ביומיים האחרונים כשהשוק מעכל את השפעת ההסכם על התעשייה ביבשת - ריינמטאל RHM הגרמנית יורדת 6.1%, BAE מערכות BAE הבריטית יורדת כ-3.3% ולאונרדו LDO   האיטלקית מתממשת ב-2.4%. מה שמוביל לתהייה אם ההדים יפגעו גם בביטחוניות שלנו או שזו אפילו לא מכה בכנף.

על פי פרטי ההסכם שנחתם אתמול בין ארה"ב לאיחוד האירופי, מדובר בעסקה רחבת היקף שמטרתה למנוע הסלמה במלחמת הסחר ולייצב את היחסים הכלכליים בין הצדדים. במסגרת ההסכם, האיחוד האירופי התחייב לבצע רכישות ענק של דלקים, כולל גז טבעי ונפט, וציוד ביטחוני מתוצרת אמריקאית, בהיקף כולל של כ-750 מיליארד דולר במהלך השנים הקרובות. מדובר בצעד דרמטי, שצפוי לחזק את מעמדה של ארה"ב כספקית אנרגיה וביטחון עולמית, ולפגוע בעקיפין בשווקים אחרים שהיו פעילים באירופה, כולל ישראל.

בנוסף להתחייבויות הרכש, האיחוד האירופי התחייב לבצע השקעות ישירות נוספות בארה"ב, בעיקר בתחומי תשתיות, טכנולוגיה וייצור מתקדם, בהיקף של כ-600 מיליארד דולר, סכום שמשקף שינוי אסטרטגי במפת ההשקעות של האיחוד. בתמורה, הממשל האמריקאי נאות לוותר על איומו להטיל מכסים בגובה של 30% על רוב המוצרים האירופיים, ויסתפק במכסים מופחתים של 15% בלבד. המהלך נתפס כהישג פוליטי לטראמפ, אך גם כוויתור מצדה של אירופה, שבחרה להקריב עקרונות של סחר חופשי כדי להבטיח גישה לשוק האמריקאי ולמנוע מכה כלכלית מיידית.

• קרן חדשה תתמקד במניות הביטחוניות הישראליות, האם התזמון נכון?
• מניות הביטחון באירופה נופלות על רקע מאמצי טראמפ
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

איום על השוק המקומי

כזכור, החברות הביטחוניות הישראליות נהנו מרוח גבית חזקה, בזכות התחייבויות להגדלת תקציבי ההגנה של מדינות נאט"ו, על רקע הדחיפה ליעד של 5% מהתמ"ג להוצאות ביטחון, מגיע ההסכם עם ארה"ב כמעין "בלימת מומנטום". אירופה עמדה לפתוח את הכיס, וישראל כבר סימנה הזדמנות אסטרטגית: אלביט, רפאל והתעשייה האווירית רשמו פעילות גוברת ברחבי היבשת, והערכות דיברו על גידול חד בצבר ההזמנות.

אלא שכעת, כאשר האיחוד מתחייב לרכוש ציוד ביטחוני אמריקאי בהיקף של מאות מיליארדי דולרים, החשש הוא שחלק גדול מתקציבי הרכש העתידיים יופנה באופן ישיר לחברות אמריקאיות, על חשבון ספקיות חוץ כמו ישראל. גם אם לא מדובר במהלך מידי של ניתוק קשרים, הרי שבמשא ומתן עתידי או בהקצאת מכרזים, עשויה להינתן עדיפות לחברות אמריקאיות כחלק מהמחויבות המדינית של ההסכם, מהלך שמייצר משקולת עבור התעשייה הישראלית.

מדובר באתגר, במיוחד נוכח העובדה שהתעשיות הביטחוניות המקומיות, שנהנו מזינוק במניות וממהלכי רכש מואצים, בנו תכניות צמיחה אגרסיביות לשנים הקרובות. כעת, עולה השאלה האם גל ההתרחבות יימשך, או שמא ההסכם מול ארה"ב יסמן לאירופה גבולות חדשים של נאמנות כלכלית וביטחונית.

• "אנחנו לא הבלם - אנחנו המנוע": המשרד להגנת הסביבה רוצה שתסתכלו עליו אחרת
• תדיראן נכנסת לתחום קירור חוות השרתים
• תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
• ״אנחנו מחלקים כבר 20 שנה ברצף דיבידנד; נמצאים בכל מקרר בארץ״

התחום הביטחוני בישראל צומח

רק לאחרונה התקבלו בישראל אותות עידוד מהשוק האירופי, מהזמנה של מאות מיליוני דולרים מרפאל על ידי ממשלת רומניה, ועד להודעת משרד הביטחון על האצת קווי הייצור של מיירטי 'חץ' בתעשייה האווירית. החברות הישראליות לא הסתירו את כוונותיהן להרחיב את הפריסה ביבשת ולהיות חלק בלתי נפרד מתהליך ההתחמשות המואץ של נאט"ו.

בכירי התעשייה ומשרד הביטחון הובילו תהליך אקטיבי של השקעות, גיוסי עובדים והרחבת כושר הייצור, מתוך הנחה שהחלון שנפתח באירופה לא ייסגר בזמן הקרוב. הזמנה מהותית של מערכת ההגנה הישראלית על ידי מדינה חברה בברית (רומניה), במימון אירופי חלקי, אפילו סימנה פריצת דרך מדינית ותעשייתית, אבל כעת החשש הוא שהדלת הזו תיסגר לטובת ספקי ציוד אמריקאיים.

בשורה התחתונה, יש אופטימיות

על אף שהסכם הסחר בין ארה"ב לאירופה צפוי להציב משקולת מסוימת על מאמצי ההתרחבות של התעשייה הביטחונית הישראלית ביבשת, הוא אינו מבטל את היתרון היחסי של החברות הישראליות, שמציגות פתרונות מתקדמים, מוכחים מבצעית ונתפסים כחדשניים גם בעיני מדינות נאט"ו. דווקא בעידן של התחמשות מהירה והתגברות איומים, מדינות באירופה יידרשו לאזן בין מחויבויות מדיניות לרכש מארה"ב לבין הצורך ביכולות איכותיות שכבר נבחנו בשטח, ואת זה יודעת להציע התעשייה הישראלית.