הבן ניצל את הדמנציה של אמו כדי להשתלט על רכושה - מה קבע ביהמ"ש?
בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו, בראשות סגן הנשיאה השופט יהורם שקד, פרסם באחרונה פסק דין משמעותי העוסק לניצול פוגעני של אשה קשישה על ידי בנה. הפסיקה מתארת כיצד הבן ניצל את העובדה שאמו, בת 88, סבלה מדמנציה ותלות מוחלטת בו, כדי לנשל אותה מכל רכושה ולמנוע את חלוקתו העתידית בין כל ילדיה.
האשה, אלמנה בת 88, אובחנה עם ירידה תפקודית וקוגניטיבית משמעותית בשל דמנציה, כפי שקבע המומחה שמונה על ידי בית המשפט: "האשה היתה קשישה תמימה ומוגבלת אשר תלויה בבנה שגר עמה ונמצא לידה ביום יום". הבן, שניצל את תלותה המוחלטת בו, העביר לחשבונו הפרטי את מלוא התמורה ממכירת מגרש בגבעת אולגה, ונישל את האם מבית המגורים שלה בהרצליה באמצעות עסקת מתנה מפוקפקת.
הבן השתמש בכספי האם לכיסוי הוצאותיו האישיות צילום: Istock
על פי פסק הדין שפורסם, הבן נרשם כבעלים היחיד של בית המגורים, ובמקביל השתמש בכספי האם לכיסוי הוצאותיו האישיות, ללא כל תמורה או הסכמה מודעת מצדה.
"הנתבע עשה באמו כחומר ביד היוצר"
- גייס 25 מיליון שקל על טיטולים ובמפרים ויסיים בכלא
- האיש שישפיע על עתיד ה-AI, והמשמעות של משפט גוגל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בפסק הדין, הדגיש השופט שקד כי, "הנתבע עשה באמו שימוש כחומר ביד היוצר, תוך ניצול חולשתה הפיזיולוגית והקוגניטיבית". השופט קבע כי האם לא היתה כשירה לחתום על עסקת המתנה להעברת בית המגורים, והורה על ביטול העסקה. הזכויות בבית הוחזרו לבעלות האם.
כמו כן, נפסק כי הבן יחויב להחזיר לאמו את מלוא התמורה שהתקבלה ממכירת המגרש בסכום כולל של 800 אלף שקל, בצירוף הצמדה וריבית. השופט קבע כי העסקה, שבוצעה באמצעות ייפוי כוח בלתי חוזר, לא נעשתה מתוך רצון חופשי ומודע של האם.
במסגרת פסיקתו, הורה השופט שקד לבן גם להגיש דיווח מפורט על כל הפעולות שביצע בחשבונות הבנק של האם מאז שנרשם בהם כשותף. "התנהלותו הכללית של הנתבע לא עמדה בדרישות חובת הנאמנות המוחלטת שחל עליו," כתב השופט.
- האם ניתן לקבל מזונות רטרואקטיבית אחרי 14 שנה?
- הנושים נגד החברים: של מי הדירה?
- תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
- ויתר על הירושה כדי לא לשלם לנושים - מה קבע בית המשפט?
במהלך המשפט נחשף כי הבן מנע מאמו גישה לרופא במשך שלוש שנים, בטענה שאינה מסוגלת להגיע למרפאה מנגד, באותו הזמן הוא דאג להביא אותה למשרדה של עורכת דין לצורך חתימה על עסקות המתנה.
השופט מתח ביקורת חריפה על הבן: "הנתבע טווה רשת של קורים שנועדה לאפשר לו לנשל את אמו מכל זכות כלכלית שיש לה, מתוך תכנון מוקדם... הנתבע סבר כי עלה בידו לתכנן ולהוציא אל הפועל את 'הפשע המושלם'". עוד ציין השופט כי הבן שיקר הן לאחיו והן לבית המשפט בנוגע למעשיו.
בחוות דעתו, ציין העד המומחה שמינה בית המשפט כי האשה סבלה מדמנציה ומתלות מוחלטת בבנה. "הממצאים הרפואיים והסיעודיים מעוררים ספק כבד לגבי כשירותה המשפטית", קבע המומחה. עדותו של המומחה נתמכה גם בעדות עורכת הדין שערכה את מסמכי המתנה, שהודתה כי לא דרשה חוות דעת רפואית על כשירות האם.
פסק הדין חושף מערכת יחסים קשה בין הבן לאחיו. הבן הודה כי הסתיר מהם מידע על עסקות הנדל"ן ועל השימוש שעשה בכספי האם. הוא אף צוטט כאומר לאחד מאחיו כי, "אני לא אומר לכם מעכשיו כלום, רוצים לדבר אתי? לכו לבית המשפט".
"הנתבע ניצל את מצבה הפיזי והנפשי של האם"
השופט קבע לבסוף כי, "במקרה דנן, לחלוטין לא התרשמתי כי היה זה רצונה של האם... הנתבע פעל מתוך ניצול מצבה הפיזי והנפשי של האם".
בית המשפט חייב את הבן בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 80 אלף שקל. השופט שקד הדגיש את החומרה שבמעשים וקרא להגן על זכויותיהם של קשישים במצבים דומים: "פסק דין זה בא לבחון האם הפעולות הכלכליות שבוצעו ברכושה של האם היו מתוך גמירות דעתה המלאה, והתשובה לכך היא שלילית".
פסק הדין מציב תמרור אזהרה חמור מפני ניצול כלכלי של קשישים. הוא ממחיש את החשיבות של פיקוח משפטי ואפוטרופסות על אנשים במצבים פגיעים, וקורא לחברה להבטיח כי זכויותיהם של קשישים יישמרו בכל שלב בחייהם.
- 1.רפאל 10/12/2024 14:18הגב לתגובה זוחובה לציין זאת בכתבות כאלה. לפעמים פסק הדין מגיע באיחור של שנים רבות.
בוטל חלקו של הבן בצוואת אמו - אף שאיש לא התנגד
פסק דין דרמטי של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים קובע כי מעורבות הבן בעריכת צוואת אמו שוללת ממנו את הזכייה בעיזבון לפי הצוואה. השופטת ריבי לב אוחיון הדגישה כי הוראת סעיף 35 לחוק הירושה היא "חזקה חלוטה" שלא ניתנת לערעור - גם כשכל היורשים מסכימים לקיום הצוואה. עם זאת, היא הציעה פתרון שיאפשר ליורשים להסדיר את החלוקה ביניהם ולהותיר לבן חלק כלשהו בעיזבון אם יחפצו בכך.
באולם הקטן של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים התכנסו רק המסמכים והטיעונים, לא אנשים. אף אחד מהצדדים לא טרח להגיע לדיון, אולי מתוך ביטחון שהכל כבר סגור. אחרי הכל, איש לא התנגד לצוואה. אבל השופטת ריבי לב אוחיון לא קיבלה את הבקשה כפשוטה. היא פתחה את ההחלטה במשפט חד־משמעי: "סעיף 35 לחוק הירושה קובע חזקה חלוטה להשפעה בלתי הוגנת", והמשמעות - אין מנוס מלבטל את חלקו של הבן בצוואת אמו, משום שהוא עצמו הודה שהיה מעורב בעריכתה.
המקרה נסב סביב צוואת אם שנכתבה ב-2005, עם עדכונים ב-2008 וב-2010. לאחר פטירתה, פנה בנה לבית המשפט בבקשה למתן צו קיום צוואה. בית המשפט בחן את הבקשה והעלה קושי מהותי: הבן, שהוא גם המבקש, היה מעורב בעריכת הצוואה - עובדה שעולה כדי פסלות לפי סעיף 35 לחוק הירושה. בהחלטה קודמת מ-26 במאי השנה, נקבע כי "עולה ממנה באופן מובהק כי היה מעורב בעריכת הצוואה".
למרות הקביעה הקשה, בית המשפט אפשר ליורשים להגיב. ואכן, כל היורשים - הן אלה שמופיעים בצוואה והן יורשים על פי דין - הגישו תצהירים שבהם הבהירו שאין להם התנגדות לקיום הצוואה כפי שהיא. אפילו בא כוחה של היועצת המשפטית לממשלה הודיע כי אין לו התנגדות, לאחר שקיבל את הסכמת אמו של אחד היורשים הקטינים.
אחת ההוראות המחמירות בחוק הירושה
הנקודה המשפטית שעמדה במרכז ההכרעה היתה סעיף 35 לחוק הירושה, שקובע כי הוראת צוואה המזכה את מי שערך אותה, היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה - בטלה. מדובר באחת ההוראות המחמירות בחוק הירושה, שכן היא יוצרת "חזקה חלוטה" להשפעה בלתי הוגנת, גם אם בפועל לא היתה כל השפעה כזו. השופטת ציטטה פסקי דין רבים, בהם הררי, זיידה ובוסקילה, והדגישה כי מדובר בהנחה שאי אפשר לסתור. גם אם יוכח שהמצווה פעלה מרצונה החופשי, עצם מעורבות הנהנה בצוואה מבטלת את חלקו. "אפילו נניח שלא היתה כל השפעה בלתי הוגנת על המנוחה... הוראות צוואה המזכות את המבקש ובת זוגו בטלות", כתבה השופטת.
במקרה הזה לא היתה מחלוקת עובדתית: המבקש עצמו הודה בתצהיר שהגיש כי הוא זה ש"העלה את רצונותיה של המנוחה על הכתב" - הן בעת עריכת הצוואה לראשונה והן בעדכונים שנעשו בה. ההודאה הזו הפכה את ההכרעה לפשוטה במידה רבה, משום שלפי הפסיקה "עורך הצוואה הוא מי שנוטל חלק בניסוחו או בכתיבתו של המסמך", ומכאן שקיימת במקרה הזה אחת מעילות הבטלות שבחוק.
מבקש מקלט סודני זכה לאזרחות ישראלית אחרי עשור של מאבק משפטי מול רשות האוכלוסין
בית המשפט לעניינים מינהליים חשף התנהלות חמורה של הרשות שכללה סחבת, החלטות סותרות והתעלמות מפסיקת בית המשפט העליון
פסק דין חריג בחומרתו ניתן השבוע בבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב, כאשר השופטת מיכל אגמון-גונן הורתה לרשות האוכלוסין וההגירה להעניק אזרחות ישראלית למבקש מקלט מדארפור שבסודן, לאחר מסע התשה משפטי ובירוקרטי שנמשך כעשור. המקרה חושף תמונה מטרידה של התנהלות רשות ממשלתית שהשופטת תיארה כהפרה בוטה של חובת ההגינות המנהלית.
הסיפור מתחיל ב-2008, כאשר המערער, אזרח סודן מחבל דארפור יליד 1976, הגיע לישראל והגיש בקשת מקלט. שמונה שנים לאחר מכן, בינואר 2016, הוא נישא לאזרחית ישראלית ילידת 1986 בבית הדין השרעי. מאז נישואיהם נולדו לזוג ארבעה ילדים, בשנים 2017, 2018, 2019 ו-2022. למרות שמרכז חייהם בישראל והקשר הזוגי הוכח כאותנטי מהרגע הראשון, המשפחה נקלעה למבוך בירוקרטי קפקאי שממנו לא הצליחה להיחלץ ללא התערבות בית המשפט.
השופטת אגמון-גונן, שניתחה בפסק דין מפורט את השתלשלות העניינים, מצאה שהרשות ניהלה את עניינו של המערער בשני מסלולים מקבילים באופן שיצר בלבול מכוון. פעם אחת טיפלה בו כמבקש מקלט ופעם כבן זוג של אזרחית ישראלית, תוך שהיא מקבלת החלטות סותרות ומכתירה בקשות שהוגשו בעניין אחד כאילו הוגשו בעניין אחר. "הערעור שלפניי מעורר בעיקר שאלות הנוגעות להתנהלות הרשות, כאשר היא זו השולטת בהליכים ובמתן הרישיונות", קבעה השופטת בפתח פסק הדין.
התנהלות הרשות התאפיינה בסחבת קיצונית שחייבה את המערערים להגיש לא פחות משלושה עררים נפרדים במהלך השנים, שניים מהם רק בגין אי מענה לבקשותיהם. בכל פעם נדרשו חודשים ארוכים של המתנה, עשרות מכתבי תזכורת ופניות חוזרות ונשנות רק כדי לקבל החלטה כלשהי. כאשר הרשות כן השיבה, היא דרשה מהמערער להמציא מסמכים רשמיים מסודן, דרישה שעמדה בניגוד מוחלט לפסיקת בית המשפט העליון בעניין איזנברג משנת 2019, שקבעה במפורש כי אין לדרוש ממבקשי מקלט מסודן מסמכים ממדינת מוצאם.
- אחרי כמה ניסיונות: משפחה ממזרח ירושלים תקבל אזרחות ישראלית
- הסבתא מועמדת לגירוש, הבן לוחם בעזה, האם בית המשפט הסכים לבטל את הגירוש?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אחד הפרטים המדהימים שעולים מפסק הדין הוא שבמשך ארבע שנים, מ-2018 ועד 2022, הרשות עצמה האריכה את רישיון השהייה של המערער מדי שנה במסגרת נוהל הנישואין, תוך שהיא דורשת ובוחנת מסמכים המוכיחים את כנות הקשר הזוגי ומרכז החיים המשותף. בכל שנה נשלחו למשפחה טפסים ורשימות מסמכים על פי נוהל הנישואין, נערכו ראיונות זוגיים, והאשרות הוארכו בהתאם. אולם כאשר הגיע הזמן להעניק למערער אזרחות בתום ההליך המדורג, פתאום "נזכרה" הרשות לטעון שהאשרה המקורית ניתנה לו במסגרת אחרת - החלטת ממשלה למבקשי מקלט מדארפור - ולכן הוא אינו זכאי להתאזרחות.
