ישראלי זכה ברבע מהדירה של בן זוגו הצרפתי - אבל אז הוגש ערעור
שופטי בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבלו באחרונה ערעור שהגיש אזרח צרפתי על פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה. בפסק הדין נקבע כי רבע מדירה שרשומה על שמו שייך לבן הזוג שלו לשעבר. בן הזוג, ישראלי שמתגורר בדירה עד היום, טען כי השניים היו ידועים בציבור. בית המשפט לענייני משפחה דחה את הטענה, אך פסק כי מאחר שהישראלי השתתף בתשלומי המשכנתה, הוא זכאי ל-25% מהדירה מכוח "הסכם בעל פה". בבית המשפט המחוזי נקבע כי לבית המשפט לענייני משפחה לא היתה סמכות לדון בשאלת הבעלות על הדירה.
הצדדים לסכסוך הם עורכי דין – אחד מהם הוא כאמור אזרח ותושב ישראל, ואילו השני הוא אזרח ותושב צרפת. כל אחד מהם מנהל את חייו במדינה שבה הוא מתגורר. מ- 2009 ועד אפריל 2021 הם ניהלו קשר שאופיו היה שנוי במחלוקת ביניהם.
בנובמבר 2009 קנה בן הזוג הצרפתי דירה בתל אביב, שנרשמה על שמו. עם קבלת הבעלות על הדירה, עבר בן הזוג הישראלי לגור בה – וזה כאמור המצב הקיים עד היום. הדירה נרכשה תמורת סכום של 1.5 מיליון שקל. מתוך סכום זה שילם בן הזוג הצרפתי מיליון שקל ממקורותיו, והיתרה שולמה באמצעות הלוואת משכנתה שהוא נטל.
בן הזוג הישראלי טען כי הוא השתתף בתשלום החזרי המשכנתה, ובתקופה מסוימת אף שילם אותם במלואם. מנגד, הצרפתי טען כי מדובר בדמי שכירות, ושרק הוא זה ששילם את המשכנתה.
- הבעל הרוויח פי 4 - האשה דרשה חלוקת רכוש לא שוויונית
- כשהגירושים פוגשים את ההתחדשות העירונית
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
במסגרת התביעה עתר הישראלי בדרישה להצהיר כי הצדדים חיו כידועים בציבור, וכי הוא שותף בבעלות על הדירה בהתאם להשקעתו. הצרפתי טען כי הצדדים כלל לא היו ידועים בציבור, ולא היה ביניהם שום שיתוף.
בית המשפט לענייני משפחה קבע כי בין הצדדים אכן התקיים קשר זוג אינטימי במשך תקופה של יותר מעשר שנים. ואולם לא מדובר בקשר של ידועים בציבור, שכן הם לא ניהלו משק בית משותף וחיו בנפרד רוב הזמן.
עם זאת, בית המשפט קבע כי בנוגע לדירה, התגבשה בין הצדדים הסכמה בעל פה שלפיה הבעלות בה אינה רק של הצרפתי. נקבע כי הישראלי הוכיח שהוא מימן חלק מהסכום שנדרש לצורך רכישת הדירה דרך תשלום החזרי המשכנתה, כך שהוא זכאי ל-25% מהזכויות בה.
- האם הסכם ממון הוא גם הצוואה?
- האם ניתן לקבל מזונות רטרואקטיבית אחרי 14 שנה?
- תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
- ויתר על הירושה כדי לא לשלם לנושים - מה קבע בית המשפט?
בערעור שהגיש הצרפתי, הוא טען כי ההחלטה ניתנה בחוסר סמכות עניינית, שכן הסמכות להצהיר על זכויות במקרקעין של מי שאינם בני משפחה נמצאת בידי בית המשפט המחוזי. מנגד, הישראלי טען כי הצדדים הם בני זוג לשעבר, ובהתאם לכך נתונה הסמכות לבית המשפט לדון ולפסוק במחלוקת הרכושית ביניהם.
השופט נפתלי שילה קיבל את הערעור של הצרפתי. הוא הבהיר כי לאחר שנקבע שהצדדים אינם ידועים בציבור, הם כלל לא עונים להגדרת "בן משפחה" כמשמעו בחוק בית המשפט לענייני משפחה. הוא הדגיש כי העובדה שהצדדים קיימו קשר זוגי לא מעניקה סמכות עניינית לבית המשפט לענייני משפחה לדון בסכסוך.
עוד הבהיר השופט כי אמנם לפי הפסיקה הקיימת, אם כבר התנהל הליך מלא בבית משפט שאינו מוסמך מבחינה עניינית לדון בתביעה, לא ניתן יהיה לבטל את פסק הדין שניתן בו בטענה שניתן בחוסר סמכות. ואולם, במקרה הנ"ל בן הזוג הישראלי כלל לא עתר בכתב התביעה לסעד חלופי של שיתוף בדירה מכוח הסכם בעל פה והדין הכללי, והתביעה כולה התבססה על הטענה שלפיה השניים היו ידועים בציבור. לפיכך, לבן הזוג הצרפתי לא היתה הזדמנות להעלות טענה של חוסר סמכות, או לטעון בעניין השיתוף מכוח הדין הכללי.
בנסיבות האלה ביטל השופט את ההחלטה בעניין הבעלות על הדירה. בן הזוג הישראלי חויב בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 40 אלף שקל. השופטים עינת רביד וגלעד הס הצטרפו לפסק הדין.
במקרה אחר, בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון הכריע בחודש שעבר בתיק שבו גבר ביקש לסלק תביעה רכושית שהגישה נגדו פרודתו. מדובר בזוג ישראלי שגר כבר יותר מ-30 שנה בארה"ב. השניים אף החלו לנהל שם את ההליכים המשפטיים הנוגעים לרכוש, בעקבות פרידתם. במסגרת התביעה, שהוגשה לבית המשפט בפברואר האחרון על ידי עו"ד לימור דוידי, ביקשה האשה לקבוע חלוקה ואיזון משאבים בינה לבין הפרוד שלה, ולהורות על פירוק השיתוף ביניהם בדירה המשותפת של הצדדים שנמצאת בישראל. בנוסף, נטען כי לפרוד ולאחיו יש חשבונות בנק בארץ שבהם נמצאים כספים ששייכים גם לאשה, ושהיא חוששת שהשניים ינסו להבריח דרכם את הנכסים ששייכים גם לה. חודשיים לאחר הגשת התביעה הגיש הפרוד, באמצעות בא כוחו עו"ד איתן פלדמן, בקשה לסילוקה על הסף. לדבריו, בית המשפט במקום מגוריהם כבר החל לדון בענייניהם הרכושיים, ובנסיבות אלה אין הצדקה לנהל הליך רכושי מקביל בישראל. מנגד, טענה האשה כי ההליך שנערך בארה"ב לא כולל את נכסי הצדדים בישראל, וממילא יש להמשיך לדון בתביעתה הנוכחית הנוגעת לדירתם הממוקמת בארץ.
בוטל חלקו של הבן בצוואת אמו - אף שאיש לא התנגד
פסק דין דרמטי של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים קובע כי מעורבות הבן בעריכת צוואת אמו שוללת ממנו את הזכייה בעיזבון לפי הצוואה. השופטת ריבי לב אוחיון הדגישה כי הוראת סעיף 35 לחוק הירושה היא "חזקה חלוטה" שלא ניתנת לערעור - גם כשכל היורשים מסכימים לקיום הצוואה. עם זאת, היא הציעה פתרון שיאפשר ליורשים להסדיר את החלוקה ביניהם ולהותיר לבן חלק כלשהו בעיזבון אם יחפצו בכך.
באולם הקטן של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים התכנסו רק המסמכים והטיעונים, לא אנשים. אף אחד מהצדדים לא טרח להגיע לדיון, אולי מתוך ביטחון שהכל כבר סגור. אחרי הכל, איש לא התנגד לצוואה. אבל השופטת ריבי לב אוחיון לא קיבלה את הבקשה כפשוטה. היא פתחה את ההחלטה במשפט חד־משמעי: "סעיף 35 לחוק הירושה קובע חזקה חלוטה להשפעה בלתי הוגנת", והמשמעות - אין מנוס מלבטל את חלקו של הבן בצוואת אמו, משום שהוא עצמו הודה שהיה מעורב בעריכתה.
המקרה נסב סביב צוואת אם שנכתבה ב-2005, עם עדכונים ב-2008 וב-2010. לאחר פטירתה, פנה בנה לבית המשפט בבקשה למתן צו קיום צוואה. בית המשפט בחן את הבקשה והעלה קושי מהותי: הבן, שהוא גם המבקש, היה מעורב בעריכת הצוואה - עובדה שעולה כדי פסלות לפי סעיף 35 לחוק הירושה. בהחלטה קודמת מ-26 במאי השנה, נקבע כי "עולה ממנה באופן מובהק כי היה מעורב בעריכת הצוואה".
למרות הקביעה הקשה, בית המשפט אפשר ליורשים להגיב. ואכן, כל היורשים - הן אלה שמופיעים בצוואה והן יורשים על פי דין - הגישו תצהירים שבהם הבהירו שאין להם התנגדות לקיום הצוואה כפי שהיא. אפילו בא כוחה של היועצת המשפטית לממשלה הודיע כי אין לו התנגדות, לאחר שקיבל את הסכמת אמו של אחד היורשים הקטינים.
אחת ההוראות המחמירות בחוק הירושה
הנקודה המשפטית שעמדה במרכז ההכרעה היתה סעיף 35 לחוק הירושה, שקובע כי הוראת צוואה המזכה את מי שערך אותה, היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה - בטלה. מדובר באחת ההוראות המחמירות בחוק הירושה, שכן היא יוצרת "חזקה חלוטה" להשפעה בלתי הוגנת, גם אם בפועל לא היתה כל השפעה כזו. השופטת ציטטה פסקי דין רבים, בהם הררי, זיידה ובוסקילה, והדגישה כי מדובר בהנחה שאי אפשר לסתור. גם אם יוכח שהמצווה פעלה מרצונה החופשי, עצם מעורבות הנהנה בצוואה מבטלת את חלקו. "אפילו נניח שלא היתה כל השפעה בלתי הוגנת על המנוחה... הוראות צוואה המזכות את המבקש ובת זוגו בטלות", כתבה השופטת.
במקרה הזה לא היתה מחלוקת עובדתית: המבקש עצמו הודה בתצהיר שהגיש כי הוא זה ש"העלה את רצונותיה של המנוחה על הכתב" - הן בעת עריכת הצוואה לראשונה והן בעדכונים שנעשו בה. ההודאה הזו הפכה את ההכרעה לפשוטה במידה רבה, משום שלפי הפסיקה "עורך הצוואה הוא מי שנוטל חלק בניסוחו או בכתיבתו של המסמך", ומכאן שקיימת במקרה הזה אחת מעילות הבטלות שבחוק.
האם הסכם ממון הוא גם הצוואה?
פסק דין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בקריות קבע כי בת זוגו של אדם שהלך לעולמו, עמו חיה במשך 17 שנה, תוכר כידועה בציבור ותירש מחצית המעיזבון שלו, בהתאם לחוק הירושה. השופטת דחתה את הטענות של בנו היחיד של המנוח, שלפיהן הסכם הממון שעליו חתם אביו מולה
מהווה צוואה המדירה את בת הזוג, וקבעה כי המסמך אינו יכול לשמש תחליף לצוואה
עבור האשה שניהלה קשר זוגי ארוך שנים עם המנוח, פסק הדין שניתן באחרונה הוא לא רק ניצחון משפטי, אלא גם הכרה במעמדה. השופטת רונית ויצמן מבית המשפט לענייני משפחה בקריות קיבלה את תביעתה להכיר בה כיורשת על פי דין, וקבעה כי היא עמדה במבחנים הנדרשים בסעיף 55 לחוק הירושה. בכך נקבע כי צו הירושה שניתן ביולי 2023 יתוקן, והיא תירש מחצית מהעיזבון ביחד עם בנו של המנוח.
הפרשה החלה לאחר מות בן הזוג שלה במאי 2023, אז ניתן צו ירושה המורה כי בנו הוא היורש היחיד. כחודשיים לאחר מכן פנתה בת הזוג לבית המשפט וטענה כי היתה ידועה בציבור של המנוח במשך 15 שנה לפחות, וכי יש להוסיף אותה כשותפה לירושה. הבן מצדו, הגיש תביעה נגדית, שבה ביקש מבית המשפט להכיר בהסכם הממון שנחתם בין אביו לבת הזוג ב-2007 כצוואה לכל דבר ועניין. לטענתו, מהוראות ההסכם ניתן ללמוד כי אביו התכוון להבטיח כי עיזבונו יעבור אך ורק אליו.
במרכז המחלוקת עמדה השאלה האם הסכם ממון יכול לשמש צוואה. השופטת ויצמן דחתה את הטענה הנחרצת של הבן וקבעה כי אין בסיס משפטי להעניק להסכם מעמד של צוואה. היא ציינה בפסק הדין שפורסם כי, "המצווה צריך להצהיר בפני העדים שזו צוואתו... והעדים צריכים לאשר באותו מעמד בחתימתם", דבר שלא נעשה במקרה זה. עוד היא הדגישה כי הנתבע לא זימן לעדות את עורכת הדין שערכה את ההסכם, ולא הביא כל ראיה לכך שהמנוח התכוון שההסכם ישמש הוראת ירושה. "המסקנה היחידה המתבקשת היא שהמנוח לא ראה בהסכם הממון את צוואתו", כתבה השופטת בפסק הדין.
"לא ניתן לתת פרשנות עקיפה להסכם הממון"
השופטת דחתה גם את האפשרות לראות בהסכם הממון "הוראה אחרת", השוללת את זכות הירושה של בת הזוג, כפי שניתן לעשות לפי סעיף 55 לחוק הירושה. לדבריה, ההסכם עסק בהפרדה רכושית במהלך החיים המשותפים ובמקרה של פרידה, אך לא כלל הוראות מפורשות בנוגע להורשה. "לא ניתן לתת פרשנות עקיפה להסכם הממון לפיה רצון המנוח היה לנשל את התובעת מעיזבונו", היא פסקה בהכרעתה.
- בת הזוג נותרה בלי שום חלק בירושה
- בוטל חלקו של הבן בצוואת אמו - אף שאיש לא התנגד
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
לאחר שנדחתה טענת הבן, פנה בית המשפט לבחון אם התקיימו התנאים להכרה בתובעת כידועה בציבור. השופטת ציינה כי אין מחלוקת שהצדדים ניהלו מערכת יחסים זוגית ארוכת שנים, והזכירה כי כבר בהסכם הממון הצהירו הצדדים על רצונם, "לחיות יחדיו באהבה וברעות ולקיים ביניהם חיי זוגיות מלאים כיחידה משפחתית אחת". עוד היא הוסיפה כי, "לא נטען שהצדדים נפרדו, שלא היתה רציפות בזוגיות, או שהיתה למנוח זוגיות אחרת".
