יזמית התמ"א והדיירים הוותיקים סגרו עסקה על גבם של החדשים
חברה יזמית של פרויקטים מסוג תמ"א 38, שהתנתה את מסירת החניות בבניין לרוכשים חדשים בפרויקט בכך שאלה יישאו גם בעלות של אחזקת החניות של הדיירים הוותיקים - תמסור להם אותן ללא שום תנאי וגם תפצה אותם בסכום של כרבע מיליון שקל. השופט גיא הימן מבית משפט השלום בתל אביב קבע כי ההתנהלות של היזמית, שסגרה את הדיל עם הדיירים הוותיקים מאחורי גבם של הדיירים החדשים, מהווה הפרה של הסכמי המכר עם האחרונים.
התובעים רכשו עשר דירות בבניין שנמצא ברחוב אהרונסון שבפתח תקווה, אחרי שהוא עבר חיזוק במסגרת פרויקט תמ"א 38 על ידי הנתבעת, יזמית נדל"ן. אף שבהסכמי המכר נקבע כי לכל דירה תוצמד חניה באמצעות מכפילי חניה, בפועל מאז שהתובעים קיבלו את המפתחות ונכנסו לבתיהם החדשים באפריל 2018 ועד עכשיו, עדיין לא נמסרו להם מכפילים תקינים ועובדים.
לטענת הרוכשים, הסיבה לכך היא הבקשה של היזמית לחייב אותם בעלויות התחזוקה של כלל החניות, כולל אלה של הדיירים הוותיקים. לדבריהם, היזמית והדיירים הוותיקים הגיעו להסכמה ביניהם, שלפיה הדיירים החדשים שייקנו את הדירות במיזם התמ"א, הם אלה שגם יישאו בעלויות התחזוקה ובתשלומים השוטפים של מכפילי החניה. ואולם לטענתם, הם לא היו שותפים להסכמה והם מתנגדים לה באופן חד משמעי. בתביעה שהגישו בעקבות כך, הם עתרו בדרישה לחייב את היזמית למסור להם את החניות ללא כל תנאי, ואף לפצות אותם בסכום של מיליון שקל על עוגמת הנפש.
מנגד, טענה היזמית כי יש לדחות את התביעה, מכיוון שתנאי להשמשת המכפילים הוא שהתובעים ייצרו קשר עם חברת תחזוקה שאליה יועבר התשלום החודשי עבורם, ומבלי שיעשו זאת אין אפשרות לספק להם את החניות. כמו כן, נטען על ידי החברה כי מדובר בעלות חודשית זניחה ביותר של שקלים בודדים בחודש, שמרבית הדיירים החדשים כבר הסכימו לשאת בה.
- בונים על התחדשות עירונית? תקבלו הרבה פחות ממה שחשבתם; על המשבר הגדול בהתחדשות
- 740 דירות חדשות בת"א: אושרה תוכנית של מטרופוליס
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
ואולם השופט הימן כפר בתזה שהציגה היזמית. "לא זו בלבד שהתובעים לא הסכימו לשאת בהוצאות תחזוקה של מתקנים שאינם משויכים לדירותיהם, אלא שעלויות אלו לא הסתכמו בסכומים פעוטים כי אם בתשלומים חוזרים ונשנים, כל חודש במשך שנים ארוכות. הכול, בהנחה שלא יידרש תשלום מיוחד עבור תיקון שהוא מעבר לתחזוקה השוטפת. תנאי שזו משמעותו הכספית לא יכול, לדעתי, 'להתגנב' אל הסכמת הצדדים בלי שיהא לו ביטוי מפורש וברור בהסכמי המכר", הוא כתב בפסק הדין שפרסם.
השופט אף הדגיש כי מתווה החניות היה חלק מהסכמה פנימית שגובשה בין היזמית לבעלי הדירות המקוריים, שהתובעים כדיירים חדשים לא היו שותפים לה, והיא גם לא הוזכרה בשום צורה בחוזים שנחתמו עמם. יתר על כן, על אף שהסכמי המכר עם התובעים נחתמו לפני תחילת 2016, היזמית הודיעה להם על כך שהם יחויבו בעלויות החניות רק באוגוסט של אותה השנה - כלומר הציבה בפניהם את זה כעובדה מוגמרת.
מכיוון שההסכמים עם התובעים לא כוללים את מתווה החניות האמור, ובהיעדר מקור כלשהו שבגינו ניתן לחייב אותם לחתום על חוזה עם חברת תחזוקה מסוימת כתנאי לקבלת החניות, קבע השופט כי היזמית למעשה הפרה את הסכמי המכר. לפיכך, לפי קביעת השופט, עליה לתקן זאת באמצעות מסירת מכפילי החניה לתובעים ללא שום תנאי, כשהם נגישים ותקינים, בתוך פרק זמן של חודשיים מרגע מתן פסק הדין. עוד קבע השופט הימן כי היזמית תפצה את התובעים, ביחד ולחוד, בסכום של 210.4 אלף שקל עבור עוגמת הנפש שנגרמה להם, וגם תשלם להם שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט בסכום של 43.9 אלף שקל.
- כך נדחתה תביעה על דירה, כספים והוצאות קבורה
- יקבל 1.5 מיליון שקל גם בלי פגיעה מוכחת בהכנסה
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- צוואת הסבתא בת ה-97 נפסלה - וזו הסיבה לכך
במקרה אחר, בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה פסק במרץ האחרון בעתירה מינהלית שהגישה חברה יזמית של פרויקטים מסוג תמ"א 38, בדרישה לביטול החלטת ועדת התכנון המגבילה אותה בהיקף הבנייה מבחינת מספר הקומות והדירות. היזמית ביקשה להקים בניין בן שמונה קומות שיכלול 15 דירות, אך הוועדה הגבילה אותה לשש קומות וחצי, ו-13 דירות בלבד, תוך שהבהירה כי מתן זכויות הבנייה במלואן לפי תמ"א נתון לשיקול דעתה, ואינו בגדר זכות מוקנית. היזמית טענה כי בסוגיית הקומות יש לתת לה לבנות יותר משש קומות וחצי לצורך רווחת הדיירים. לטענתה, בבניין סמוך אישרה הוועדה בקשה דומה ואין סיבה שהיא תופלה לרעה. לגבי מספר הדירות, הסבירה היזמית כי במסגרת תמ"א 38 ניתן לאשר לה לבנות 17 דירות, ולכן על אחת כמה וכמה שיש להתיר לה לבנות 15 דירות. לעומתה, טענו ועדת הערר והוועדה המקומית כי החלטותיהן מקצועיות ואינן חורגות ממתחם הסבירות, כך שעל בית המשפט להימנע מלהתערב בהן. עוד נטען כי לחברה היזמית אין זכות מוקנית לקבל את מלוא התמריצים של תמ"א 38, וכי לוועדה המקומית יש שיקול דעת אם לתת היתר בנייה למבוקש או לא, תוך איזון בין האינטרס לחיזוק המבנה מפני רעידות אדמה לבין ההשפעה של הבנייה המוצעת על הסביבה.

אלמנה, צוואה ומצבה: כך נדחתה תביעה על דירה, כספים והוצאות קבורה
בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה קבע כי הסכם ממון וצוואה ברורים גוברים על טענות לשיתוף רכושי. אלמנה שנישאה בשנית ניסתה לקבל זכויות בדירה שירש בעלה השני ויתרות כספיות, ואף דרשה מילדיו מנישואיו הקודמים הוצאות קבורה, אך תביעתה נדחתה כמעט במלואה, תוך
ביקורת חריפה על התנהלותה והאופן שבו הונצח המנוח על מצבתו
בערוב ימיו של המנוח, שנים לאחר שנישא בשנית וערך הסכם ממון מסודר ואף צוואה מפורטת, נדמה היה כי קווי הירושה והרכוש ברורים. אלא שלאחר פטירתו התברר כי הדברים רחוקים מלהיות פשוטים. אלמנתו פנתה לבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה וביקשה להצהיר על זכויות נרחבות בנדל"ן ובכספים, בטענה לשיתוף רכושי מכוח הסכם הממון שנחתם בין בני הזוג. מנגד, עמדו שלושת ילדיו של המנוח מנישואיו הראשונים, שטענו כי רצון אביהם היה ברור וחד־משמעי, וכי הצוואה וההסכם אינם מותירים מקום לפרשנות שהאלמנה מבקשת לאמץ.
פסק הדין, שניתן באחרונה על ידי השופט אורן אליעז, מציג תמונה מורכבת של יחסי משפחה טעונים, פרשנות חוזית קפדנית, ועימות חריף סביב שאלות של ירושה, כבוד וזיכרון. בסופו של יום קבע בית המשפט כי מרבית טענות האלמנה דינן להידחות, וכי אין לה זכויות בדירה שאותה ירש בעלה מהוריו, אין לה חלק בכספים שהיו בחשבונו הפרטי, ואף אין מקום לחייב את ילדיו בהוצאות הקבורה, בין היתר נוכח האופן שבו בחרה להקים את מצבתו.
הזוג נישא ב-1997, כשלכל אחד מהם היו ילדים מנישואים קודמים. כשנתיים לאחר מכן הם חתמו על הסכם ממון שאושר כדין בבית המשפט. בהסכם הוסדרו במפורש נכסים שהיו לכל אחד מהם ערב הנישואים, וכן נקבעו כללים לגבי הרכוש שייצבר במהלך החיים המשותפים. ב-2004 ערך המנוח צוואה, שבה ציווה את מרבית רכושו - ובכלל זה נכסי מקרקעין - לשלושת ילדיו, תוך שהוא מותיר לאשתו השנייה סכום של 100 אלף שקל ומכונית אחת.
לאחר פטירתו ב-2020 ניתן צו לקיום הצוואה, ללא כל התנגדות מצד האלמנה. ואולם כמה חודשים לאחר מכן הוגשה התביעה, שבה ביקשה האלמנה להצהיר כי רבע מהזכויות בדירה מסוימת - שהם מחצית מזכויותיו של המנוח - שייכות לה. הדירה, שהתברר, נתקבלה בירושה על ידי המנוח מהוריו, ונרשמה על שמו בלבד. עוד דרשה האלמנה מחצית מיתרות חשבונות הבנק, רישום המכונית על שמה, תשלום של 100 אלף שקל בהתאם לצוואה, וכן החזר של כ-10,400 שקל בגין מחצית מהוצאות הקבורה והאבל.
- צוואת הסבתא בת ה-97 נפסלה - וזו הסיבה לכך
- הבת התערבה בעריכת הצוואה - מה קבע ביהמ"ש?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
האלמנה טענה כי הרישום אינו משקף את ההסכמות האמיתיות
בית המשפט בחן בראש ובראשונה את שאלת הזכויות בדירה. נקודת המוצא היתה רישום המקרקעין, המהווה ראיה חותכת לבעלות. אלא שהאלמנה טענה כי הרישום אינו משקף את ההסכמות האמיתיות, וכי לפי הסכם הממון כל רכוש שנצבר במהלך הנישואים, כולל ירושות, הוא רכוש משותף. השופט אליעז דחה את הטענה הזו מכל וכל. הוא קבע בפסק הדין שפורסם שההסכם כולל הוראות ברורות, שלפיהן שיתוף רכושי חל רק על נכסים שיירשמו על שם שני בני הזוג. סעיף 5 להסכם, כך נקבע, מבהיר כי שותפות נוצרת כשהרכוש "יירשם על שם הצדדים", בין אם בלשכת רישום המקרקעין ובין אם במקום רישום אחר.
משה ינאי (רשתות)משווי של מיליארדים לפשיטת רגל? צו פשיטת רגל ליזם ההייטק משה ינאי נכנס לתוקף
בית משפט השלום בתל אביב קבע כי צו פתיחת הליכי חדלות פירעון נגד אחד היזמים הבולטים בתעשיית ההייטק הישראלית נכנס לתוקף באופן מיידי; החוב הראשי לקרן שינטילה מגיע ל-42 מיליון דולר, ולצדו התחייבויות נוספות שמגיעות למאות מיליוני שקלים; הפנטהאוז היוקרתי שלו בתל אביב ונכסים נוספים יימכרו, ועליו הוטלו מגבלות
בבית משפט השלום בתל אביב , באולם של השופט ליאור גלברד, נקבע בעצם כי משה ינאי מהיזמים הגדולים שהיו כאן נכנס להליך של פשיטת רגל. השופט קבע כי צו פתיחת הליכי חדלות פירעון נגד משה ינאי נכנס לתוקף באופן מיידי. ההחלטה מביאה למכירה כפויה של נכסיו המעוקלים ומטילה מגבלות אישיות כבדות על חייו הפיננסיים והעסקיים.
החוב הראשי עומד על כ-42 מיליון דולר לקרן שינטילה הרשומה באיי קיימן, שהועמדה כהלוואה לחברת ההשקעות MII בבעלותו המשותפת עם אשתו המנוחה רחל. לצד זאת, ינאי מחזיק התחייבויות נוספות מצטברות שמגיעות, לפי הערכות, למאות מיליוני שקלים נוספים, בעיקר לבנקים ישראליים ולקרנות מקומיות.
ינאי טוען כי שווי נכסיו הכולל, בארץ ומחוצה לה, עולה בהרבה על סך החובות, ומציג אומדן של כ-1.1 מיליארד דולר. אך טענות אלה נתקלו עד כה בקשיים משפטיים להוכחה מלאה.
קריירה מבריקה: מחלוץ אחסון נתונים לאיש האקזיטים
משה ינאי, שנולד ב-1949 ובנה קריירה בת ארבעה עשורים, נחשב לאחד מחלוצי תעשיית אחסון הנתונים העולמית. בוגר הנדסת חשמל מהטכניון, פתח את דרכו המקצועית בשנות ה-70 בחברת אלביט, שם השתתף בפרויקט ענת שהיה שיתוף פעולה עם ניקסדורף הגרמנית לפיתוח אמצעי אחסון למחשבי מיינפריים תואמי IBM.
ב-1987 הצטרף ל-EMC, ענקית האחסון האמריקאית שהייתה אז בחיתוליה, ומונה לסגן נשיא לטכנולוגיה. תחת הנהגתו פותח מוצר הסימטריקס (Symmetrix), מערכת אחסון מהפכנית שהפכה למוצר הדגל של החברה בשנות ה-90. המערכת כללה חידושים כמו חבילת התוכנה SRDF לגיבוי מרחוק, והובילה את EMC משווי שוק צנוע לעשרות מיליארדי דולרים.
