חברה יזמית תפצה בעלי דירות ביותר מ-450 אלף שקל
חברה יזמית תיאלץ לשאת בעלויות העבודות שהתחייבה לבצע בחינם לדיירים במסגרת פרויקט התחדשות עירונית מסוג תמ"א 38, ואף תפצה אותם על ירידת ערך הנכסים שלהם, כך קבעה שופטת בית משפט השלום בתל אביב באחרונה. הפסיקה ניתנה לאחר שהדיירים סילקו את היזמית ושכרו קבלן אחר לצורך השלמת השיפוץ.
יזמית התמ"א שסולקה חויבה לשלם לבעלי הדירות פיצוי בהיקף של מאות אלפי שקלים. בעלי הדירות פנו כאמור לקבלן אחר, ואף מנעו מהיזמית הראשונה להיכנס לדירותיהם כדי לקדם את השיפוץ. כעת כאמור, חייבה השופטת הדס פלד את היזמית לפצות אותם על ירידת ערך שגרמו העבודות שהספיקה לבצע, ולשאת בעלויות העבודות שהתחייבה לספק ללא עלות.
הפרשה החלה בספטמבר 2011, אז חתמו היזמית ובעלי הדירות בבניין שנמצא ברחוב רדינג שבצפון תל אביב על הסכם לביצוע פרויקט תמ"א 38. עבור התובעים, בעלי שתיים מהדירות בבניין, התחייבה היזמית לבצע עבודות שיפוץ נוספות, שבמסגרתן תהפוך כל אחת מהדירות נכזו שיש בה ארבעה חדרים לדירה בת חמישה חדרים.
החברה החלה לבצע את השיפוץ, אך בשלב מסוים עלו יחסי הצדדים על שרטון. לטענת בעלי הדירות הדברים הגיעו לידי כך שהם סילקו את אנשי החברה מדירותיהם ושכרו קבלן אחר לצורך השלמת העבודות. ואולם החברה לא תבעה אותם, אלא הם היו אלה שהגישו נגדה את התביעה, כשנה וחצי לאחר תום הפרויקט.
- נפצע בכנס באילת: מי אחראי - המלון או חברת ההפקות?
- בין הולנד לישראל: ביהמ"ש קובע כללים חדשים למיסוי קבוצות אחזקה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
לטענת התובעים, במהלך השיפוץ שערכה החברה נתבעת נגרמו לדירותיהם נזקים רבים, כמו נזילות בקירות, קריסת התקרה, שקיעת ריצוף ויציאת שקעי חשמל ממקומם. לטענתם, על החברה היזמית לפצות אותם בסכום של כ-1.7 מיליון שקל, בין היתר בעקבות העלויות של השלמת השיפוץ, ובשל ירידת הערך שגרמה התנהלותה המרושלת, לטענתם, לנכסים שלהם.
מנגד, טענה היזמית כי התובעים לא יכולים לדרוש פיצוי אחרי שסילקו אותה מהדירות שלהם, ומנעו ממנה להשלים את השיפוץ - כל זאת תוך הפרת ההסכמות שנחתמו ביניהם.
בתחילה דחתה השופטת את הדרישה של בעלי הדירות, לחייב את החברה היזמית לשלם להם את העלויות של השלמת השיפוץ של דירותיהם. לדבריה, היזמית עשתה את אשר הוטל עליה, בעוד שהתובעים, מבחירתם, לא אפשרו לה לסיים את העבודות, ואף יצרו קשר עם קבלן אחר לצורך ביצוע המשימה. בנסיבות אלה, קבעה השופטת, אין מקום להשית על היזמית את העלויות שנגרמו לבעלי הדירות כתוצאה מהחלטתם שלא להמשיך בהתקשרות עמה.
- הקונים עצרו את התשלומים על הבית, אך המוכרת הפסידה במשפט - הנה הסיבה?
- מה קורה לרוכשים בפרויקטים שלא מגיעים לקו הסיום?
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- הבן טיפל ונשאר קרוב וקיבל את כל הירושה - האחים תבעו; מה קרה...
למרות זאת, השופטת זקפה לחובת היזמית את העובדה שלאורך תקופה ארוכה היא לא הגישה שום תביעה לאכיפת או ביטול חוזה השיפוץ, והיו אלה בעלי הדירות שנקטו את ההליך המשפטי. בנסיבות אלה היא ראתה לנכון כן לחייב את החברה בכיסוי העלויות, בשל ירידת הערך שנגרמה לדירות, ובתשלום עלויות העבודות שאותן היא התחייבה לספק לתובעים ללא עלות.
לגבי הנושא הראשון, קבעה השופטת, בהסתמך על חוות דעת מקצועית בנושא, כי נגרמה ירידת ערך של 160 אלף שקל לאחת הדירות, בשל הפרשי גובה שיצרו עבודות היזמית.
לגבי הנושא השני, הבהיר מומחה מטעם בית המשפט כי בהתאם להסכם, היה על החברה היזמית לבצע עבודות מסוימות, כמו הריסה ופינוי, הכנת תשתיות חשמל ואינסטלציה ואיטומים במקלחות - ללא עלות. השופטת הבהירה שהעלויות שנלקחו בחשבון הן העלויות ליזמית ולא כאלה שקבלן מזדמן אמור לספוג - ולכן יש הצדקה להטיל אותן עליה.
לפיכך קבעה השופטת כי היזמית תפצה את בעלי הדירות ב-263,080 שקל עבור עלויות עבודות אלה, כשבתוספת הפיצוי על ירידת הערך שנגרמה להם והוצאות המשפט שהוטלו עליה, חויבה היזמית לשלם לתובעים סכום כולל של 453,080 שקל.
הקונים עצרו את התשלומים על הבית, אך המוכרת הפסידה במשפט - הנה הסיבה?
עסקת מכר לבית פרטי במיתר נהפכה למאבק משפטי ממושך, כשמוכרת דרשה מאות אלפי שקלים בטענה להפרת הסכם. היא צדקה, אבל...
הסיפור הבא התחיל, כמו לא מעט עסקות נדל"ן בישראל, ברצון למכור בית ולהמשיך הלאה. בית מגורים במיתר, עסקה שנחתמה בינואר 2022, סכום של יותר מ-3 מיליון שקל, לוח תשלומים מדורג, והתחייבות ברורה מצד המוכרים להעביר נכס נקי מעיקולים. אלא שמאחורי החתימות והסעיפים המשפטיים הסתתרה מציאות מורכבת יותר: חובות עבר, הליכי הוצאה לפועל, ועיקולים שהוטלו בזה אחר זה. כשהקונים עצרו את התשלומים, והמוכרת פנתה לבית המשפט בדרישה לפיצויים מוסכמים ולדמי שכירות, נדרש השופט יניב בוקר, סגן נשיא בית משפט השלום בבאר שבע, להכריע מי באמת הפר את ההסכם, ומתי.
בפסק דין מפורט, שניתן באחרונה, קבע בית המשפט כי המוכרת היא זו שהפרה את ההסכם באופן יסודי, כבר בשלב מוקדם, כשלא הסירה עיקול שהוטל על הנכס במועד שנקבע בהסכם. בעקבות כך, נקבע כי הקונים היו רשאים לעצור את התשלומים, ולא ניתן לחייבם בפיצויים או בדמי שכירות. התביעה נדחתה, וגם התביעה שכנגד של הקונים נדחתה, אך המוכרת חויבה לשלם הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של עשרות אלפי שקלים.
העובדות עצמן לא היו שנויות במחלוקת. הצדדים חתמו ב-11 בינואר 2022 על הסכם מכר למכירת בית המגורים במיתר. המוכרים היו בני זוג לשעבר, והקונים - זוג שרכש את הבית במחיר שנקבע על 3.075 מיליון שקל. ההסכם כלל חמש פעימות תשלום, חלקן ישירות לבנקים ולנושים, וחלקן למוכרים עצמם. כבר במעמד החתימה היה ידוע על עיקול אחד, בסכום של כ-484 אלף שקל, והקונים שילמו אותו ישירות ללשכת ההוצאה לפועל, כפי שנקבע בהסכם.
אלא שלאחר מכן, כך עלה מהראיות, הוטלו עיקולים נוספים על הנכס, בגין חובות של אחד המוכרים. כאן החל הסכסוך. המוכרת טענה כי הקונים חדלו לשלם את התמורה במשך כשנה, אף שתפסו בעלות על הבית והתגוררו בו, ולפיכך הפרו את ההסכם הפרה יסודית. היא דרשה פיצויים מוסכמים בסכום של יותר מ-300 אלף שקל, וכן דמי שכירות עבור תקופת המגורים בנכס.
- רכב היוקרה נרשם על שם אחר כדי שלא יעוקל - איך הצליחו בכל זאת לעקל את הרכב?
- קנה חלק מדירה כדי לעזור לבעלת הדירה שנקלעה לחובות - וקיבל תביעה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הכניסה לבית נעשתה בהסכמה, כדי למזער נזקים
מנגד, הקונים טענו כי עצרו את התשלומים כדין, משום שהמוכרים הפרו את התחייבותם החוזית להסיר עיקולים בתוך פרק זמן קבוע. לדבריהם, ההסכם קבע במפורש כי אם יוטל עיקול על זכויות המוכרים בדירה, “הקונה יהא פטור מהמשך התשלומים על פי הסכם זה עד להסרתם”. עוד הם טענו כי כניסתם לבית נעשתה בהסכמה, כדי למזער את נזקיהם, לאחר שהמוכרים לא עמדו בהתחייבויותיהם.
הבן טיפל ונשאר קרוב וקיבל את כל הירושה - האחים תבעו; מה קרה בסוף?
האב הוריש את המשק ונכסים נוספים לבן שטען כי היה הקרוב והמסור מבין כל ששת ילדיו, מה קבע השופט?
במושב שקט במרכז הארץ, בין חלקות חקלאיות ושבילים מוכרים היטב למי שחי בהם עשרות שנים, נחתמה לפני יותר מעשור צוואה שנראתה אז טבעית למדי. אב בן 86, אלמן, חתם בפני נוטריון על צוואה קצרה וברורה: כל רכושו - משק חקלאי וכספים - יועבר לאחר מותו לבן אחד בלבד, מתוך שישה. אותו בן התגורר בסמוך אליו, טיפל בו בשנותיו האחרונות, שמר שבת כמוהו, והיה בעיניו האדם היחיד שניתן לסמוך עליו שימשיך לשמור על המשק ולא ימכור אותו. אלא שכעבור שנים, לאחר פטירת האב, נהפכה אותה צוואה למוקד של מאבק משפטי ממושך, שבסופו קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב, ברוב דעות, כי הצוואה בטלה, משום שהאב לא היה כשיר להבין את טיבה במועד החתימה.
פסק הדין, שניתן באחרונה על ידי הרכב השופטים גרשון גונטובניק, עינת רביד ונפתלי שילה, עוסק בשאלה אחת מרכזית אך טעונה במיוחד: האם רצונו של אדם, כפי שהוא נתפש בעיני בני משפחתו וביטויו לאורך השנים, יכול לגבור על דרישת החוק לכשירות מלאה וברורה במועד החתימה על צוואה. במקרה הזה, התשובה שניתנה היתה שלילית.
האב, תושב מושב ותיק, נפטר ב-2019. עוד ב-2014, חמש שנים לפני מותו, הוא חתם על צוואה נוטריונית שבה נישל את כל ילדיו האחרים והוריש את מלוא עיזבונו לבן אחד בלבד. העיזבון כלל משק חקלאי במושב וכספים. לאחר מותו, ביקש אותו בן לקיים את הצוואה, ואילו אחיו ואחיותיו הגישו התנגדות. הם טענו כי כבר במועד עריכת הצוואה האב סבל מירידה קוגניטיבית משמעותית, עד כדי חוסר כשירות להבין את משמעות הציווי. עוד נטען להשפעה בלתי הוגנת ולמעורבות של הבן בעריכת הצוואה, אך הטענות האלה נדחו לבסוף ולא היוו את הבסיס להכרעה.
בית המשפט לענייני משפחה, שדן בתיק בתחילה, דחה את ההתנגדות וקבע כי הצוואה תקפה. השופטת סיגלית אופק קיבלה את עמדת הבן, תוך שהיא סוטה מחוות דעת של מומחה רפואי שמונה על ידי בית המשפט עצמו. אלא שהאחים לא השלימו עם ההכרעה, והגישו ערעור לבית המשפט המחוזי, שכאמור התקבל בסופו של דבר ברוב דעות. במרכז הדיון עמדה שאלת הכשירות. סעיף 26 לחוק הירושה קובע כי צוואה שנעשתה בזמן שהמצווה "לא ידע להבחין בטיבה של צוואה", בטלה. הפסיקה פירשה זאת כדרישה לכך שהמצווה יהיה מודע לכך שהוא עורך צוואה, יבין את היקף רכושו, יכיר את יורשיו, ויהיה מודע להשלכות של החלטותיו על מי שהוא מדיר ומי שהוא מיטיב עמו.
- הבת הממשיכה ניצחה - אבל האחות תישאר בבית
- צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הבדיקה הגריאטרית העלתה תמונה קשה
במקרה הנדון, מינה בית המשפט לענייני משפחה מומחה מטעמו, פרופ' שמואל פניג, פסיכיאטר, כדי שיחווה דעתו בדיעבד על מצבו הקוגניטיבי של האב במועד עריכת הצוואה. המומחה בחן מסמכים רפואיים שנערכו חודשים ספורים לאחר החתימה, ובהם בדיקה גריאטרית והערכת תלות של המוסד לביטוח לאומי. מסקנתו היתה זהירה אך ברורה: "יש סבירות רבה יותר שהמנוח היה בלתי כשיר לעריכת הצוואה". בהמשך הבהיר כי מדובר בסבירות של 55%-65% - מדרג נמוך יחסית, אך כזה שעולה על מאזן ההסתברויות הנדרש בהליך אזרחי. הבדיקה הגריאטרית, שנערכה בפברואר 2015, תיארה תמונה קשה: ירידה ניכרת בזיכרון, פגיעה בשיפוט, חוסר תובנה למצב, בעיות התמצאות ואף אבחנה של אלצהיימר. בהערכת התלות שנערכה חודש לאחר מכן צוין כי האב "לא מתמצא בבית", "לא תמיד מזהה את בנו", "יוזם יציאה מהבית" ואף הלך לאיבוד במושב. הבודקת ציינה כי הוא "סובל מאלצהיימר עם שטיון, חוסר שיפוט ותובנה" ונזקק להשגחה מתמדת.
