שיפוץ
צילום: Pixbay

חברה יזמית תפצה בעלי דירות ביותר מ-450 אלף שקל

בעלי דירות שלהם התחייבה החברה לעבודות שיפוץ בדירותיהם, לא היו מרוצים - ופנו לקבלן אחר אחרי שגירשו את היזמית מנכסיהם. הם תבעו את החברה, שביצעה בבניין פרויקט תמ"א 38, בשל ירידת ערך וכדי שתממן את העבודות שהתחייבה לבצע בחינם
עוזי גרסטמן |
נושאים בכתבה פסק דין תמ"א 38

חברה יזמית תיאלץ לשאת בעלויות העבודות שהתחייבה לבצע בחינם לדיירים במסגרת פרויקט התחדשות עירונית מסוג תמ"א 38, ואף תפצה אותם על ירידת ערך הנכסים שלהם, כך קבעה שופטת בית משפט השלום בתל אביב באחרונה. הפסיקה ניתנה לאחר שהדיירים סילקו את היזמית ושכרו קבלן אחר לצורך השלמת השיפוץ.

יזמית התמ"א שסולקה חויבה לשלם לבעלי הדירות פיצוי בהיקף של מאות אלפי שקלים. בעלי הדירות פנו כאמור לקבלן אחר, ואף מנעו מהיזמית הראשונה להיכנס לדירותיהם כדי לקדם את השיפוץ. כעת כאמור, חייבה השופטת הדס פלד את היזמית לפצות אותם על ירידת ערך שגרמו העבודות שהספיקה לבצע, ולשאת בעלויות העבודות שהתחייבה לספק ללא עלות.

הפרשה החלה בספטמבר 2011, אז חתמו היזמית ובעלי הדירות בבניין שנמצא ברחוב רדינג שבצפון תל אביב על הסכם לביצוע פרויקט תמ"א 38. עבור התובעים, בעלי שתיים מהדירות בבניין, התחייבה היזמית לבצע עבודות שיפוץ נוספות, שבמסגרתן תהפוך כל אחת מהדירות נכזו שיש בה ארבעה חדרים לדירה בת חמישה חדרים.

החברה החלה לבצע את השיפוץ, אך בשלב מסוים עלו יחסי הצדדים על שרטון. לטענת בעלי הדירות הדברים הגיעו לידי כך שהם סילקו את אנשי החברה מדירותיהם ושכרו קבלן אחר לצורך השלמת העבודות. ואולם החברה לא תבעה אותם, אלא הם היו אלה שהגישו נגדה את התביעה, כשנה וחצי לאחר תום הפרויקט.

לטענת התובעים, במהלך השיפוץ שערכה החברה נתבעת נגרמו לדירותיהם נזקים רבים, כמו נזילות בקירות, קריסת התקרה, שקיעת ריצוף ויציאת שקעי חשמל ממקומם. לטענתם, על החברה היזמית לפצות אותם בסכום של כ-1.7 מיליון שקל, בין היתר בעקבות העלויות של השלמת השיפוץ, ובשל ירידת הערך שגרמה התנהלותה המרושלת, לטענתם, לנכסים שלהם.

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

מנגד, טענה היזמית כי התובעים לא יכולים לדרוש פיצוי אחרי שסילקו אותה מהדירות שלהם, ומנעו ממנה להשלים את השיפוץ - כל זאת תוך הפרת ההסכמות שנחתמו ביניהם.

בתחילה דחתה השופטת את הדרישה של בעלי הדירות, לחייב את החברה היזמית לשלם להם את העלויות של השלמת השיפוץ של דירותיהם. לדבריה, היזמית עשתה את אשר הוטל עליה, בעוד שהתובעים, מבחירתם, לא אפשרו לה לסיים את העבודות, ואף יצרו קשר עם קבלן אחר לצורך ביצוע המשימה. בנסיבות אלה, קבעה השופטת, אין מקום להשית על היזמית את העלויות שנגרמו לבעלי הדירות כתוצאה מהחלטתם שלא להמשיך בהתקשרות עמה.

קיראו עוד ב"משפט"

למרות זאת, השופטת זקפה לחובת היזמית את העובדה שלאורך תקופה ארוכה היא לא הגישה שום תביעה לאכיפת או ביטול חוזה השיפוץ, והיו אלה בעלי הדירות שנקטו את ההליך המשפטי. בנסיבות אלה היא ראתה לנכון כן לחייב את החברה בכיסוי העלויות, בשל ירידת הערך שנגרמה לדירות, ובתשלום עלויות העבודות שאותן היא התחייבה לספק לתובעים ללא עלות.

לגבי הנושא הראשון, קבעה השופטת, בהסתמך על חוות דעת מקצועית בנושא, כי נגרמה ירידת ערך של 160 אלף שקל לאחת הדירות, בשל הפרשי גובה שיצרו עבודות היזמית.

לגבי הנושא השני, הבהיר מומחה מטעם בית המשפט כי בהתאם להסכם, היה על החברה היזמית לבצע עבודות מסוימות, כמו הריסה ופינוי, הכנת תשתיות חשמל ואינסטלציה ואיטומים במקלחות - ללא עלות. השופטת הבהירה שהעלויות שנלקחו בחשבון הן העלויות ליזמית ולא כאלה שקבלן מזדמן אמור לספוג - ולכן יש הצדקה להטיל אותן עליה.

לפיכך קבעה השופטת כי היזמית תפצה את בעלי הדירות ב-263,080 שקל עבור עלויות עבודות אלה, כשבתוספת הפיצוי על ירידת הערך שנגרמה להם והוצאות המשפט שהוטלו עליה, חויבה היזמית לשלם לתובעים סכום כולל של 453,080 שקל.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
שדה חיטה
צילום: pixbay

המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך

לאחר מאבק משפטי ממושך שנמשך יותר מעשור, בית משפט השלום דחה את תביעתן של בנות משפחת קלקודה, שביקשו לשמור על אחיזתן בשתי נחלות במושב, שנוצלו במשך שנים לשימושים מסחריים אסורים. פסק הדין מהווה חוליה נוספת במאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל נגד שימושים לא חוקיים בקרקע חקלאית, ומעביר מסר ברור: הקרקע הציבורית שייכת למדינה, ולא למי שעושה בה שימוש פרטי או עסקי

עוזי גרסטמן |

בצהרי יום סתווי שקט במושב כפר טרומן, בסמוך לשדות הירוקים שמתמזגים עם שובל המטוסים של נתב"ג, נחתם עוד פרק ארוך במאבק מתוקשר על אדמות המדינה. אחרי שנים של הליכים משפטיים, פסקי דין, ערעורים ועתירות חוזרות, בית משפט השלום ברחובות דחה על הסף את תביעתן של בנות משפחת קלקודה - ליהי, טל ומעין, שביקשו לעצור את פינוי משפחתן מהנחלות שעליהן נבנו מבנים מסחריים וחניון "חנה וטוס" לא חוקי.

מדובר באחד התיקים הבולטים בשנים האחרונות במסגרת המאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נגד שימושים חורגים וניצול עסקי של נחלות חקלאיות. פסק הדין החדש, שניתן על ידי השופטת אושרית הובר היימן, מאשר סופית כי גם הניסיון של הדור הצעיר במשפחת קלקודה לא הצליח לעקוף את קביעות בתי המשפט הקודמות, שהורו על השבת הקרקע למדינה. "ניכר כי בני משפחת קלקודה מסרבים להשלים עם התוצאה המשפטית הקובעת כי הם נדרשים לסלק ידם מן המקרקעין", כתבה השופטת בפסק הדין בהכרעתה, וקבעה כי מדובר ב"גלגול משפטי נוסף" שנועד להאריך את האחיזה בקרקע תוך הטרדת המדינה בהליכים חוזרים ונשנים.

שורשיה של הפרשה נעוצים עוד בשנות ה-90, אך הקונפליקט התלקח מחדש בראשית העשור הקודם. משפחת קלקודה, שחכרה שתי נחלות חקלאיות - נחלה 33 ונחלה 34 - מהמושב כפר טרומן, הפכה את האדמות החקלאיות לעסק משגשג. במקום לגדל גידולים חקלאיים, הוקמו שם חניונים מסחריים מסוג חנה וטוס, לצד מבנים מושכרים לעסקים פרטיים. על פי הערכות רמ"י, השימושים האלה גלגלו עשרות מיליוני שקלים בשנה.

"רמ"י זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים"

המדינה, באמצעות רמ"י, פתחה בשורת הליכים אזרחיים ופליליים נגד המשפחה, בטענה לשימוש חורג ולבנייה בלתי חוקית. ב-2019 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט המחוזי מרכז־לוד, שבו נקבע כי יש להשיב את הנחלות למדינה. השופטת דפנה בלטמן קדראי קבעה אז כי, "בני הזוג קלקודה עשו שימוש חורג במקרקעין למטרות שאינן חקלאיות, בניגוד להסכם המשבצת ובהיקף נרחב ולאורך שנים רבות". בית המשפט חייב אותם גם בתשלום דמי שימוש ראויים בסכום כולל של כ-7 מיליון שקל. בערעור שהוגש לעליון נדחתה טענת המשפחה, ובית המשפט העליון חיזק את עמדת המדינה וקבע כי, "התנהלותם הקיצונית של המערערים עמדה בסתירה חזיתית לתכלית החקלאית של ההקצאה", וכי "המשיבה  רשות מקרקעי ישראל - זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים".

אחרי שההורים הפסידו בכל הערכאות, ניסו הבנות לפתוח דף חדש, משפטית לפחות. בתביעתן החדשה, שהוגשה ב-2021, טענו ליהי, טל ומעין קלקודה כי יש להכיר בהן כבעלות "זכויות עצמאיות" במקרקעין, נפרדות מזכויות הוריהן. הן ביקשו מבית המשפט להורות כי הנחלות יוקצו להן מחדש, או לחלופין שיוכרו כ"ברות רשות" שיכולות להמשיך להתגורר בבתים שבשטח. במקרה הגרוע, כך הן טענו, מגיע להן לפחות דיור חלופי או פיצוי הולם.

שדה חיטה
צילום: pixbay

המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך

לאחר מאבק משפטי ממושך שנמשך יותר מעשור, בית משפט השלום דחה את תביעתן של בנות משפחת קלקודה, שביקשו לשמור על אחיזתן בשתי נחלות במושב, שנוצלו במשך שנים לשימושים מסחריים אסורים. פסק הדין מהווה חוליה נוספת במאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל נגד שימושים לא חוקיים בקרקע חקלאית, ומעביר מסר ברור: הקרקע הציבורית שייכת למדינה, ולא למי שעושה בה שימוש פרטי או עסקי

עוזי גרסטמן |

בצהרי יום סתווי שקט במושב כפר טרומן, בסמוך לשדות הירוקים שמתמזגים עם שובל המטוסים של נתב"ג, נחתם עוד פרק ארוך במאבק מתוקשר על אדמות המדינה. אחרי שנים של הליכים משפטיים, פסקי דין, ערעורים ועתירות חוזרות, בית משפט השלום ברחובות דחה על הסף את תביעתן של בנות משפחת קלקודה - ליהי, טל ומעין, שביקשו לעצור את פינוי משפחתן מהנחלות שעליהן נבנו מבנים מסחריים וחניון "חנה וטוס" לא חוקי.

מדובר באחד התיקים הבולטים בשנים האחרונות במסגרת המאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נגד שימושים חורגים וניצול עסקי של נחלות חקלאיות. פסק הדין החדש, שניתן על ידי השופטת אושרית הובר היימן, מאשר סופית כי גם הניסיון של הדור הצעיר במשפחת קלקודה לא הצליח לעקוף את קביעות בתי המשפט הקודמות, שהורו על השבת הקרקע למדינה. "ניכר כי בני משפחת קלקודה מסרבים להשלים עם התוצאה המשפטית הקובעת כי הם נדרשים לסלק ידם מן המקרקעין", כתבה השופטת בפסק הדין בהכרעתה, וקבעה כי מדובר ב"גלגול משפטי נוסף" שנועד להאריך את האחיזה בקרקע תוך הטרדת המדינה בהליכים חוזרים ונשנים.

שורשיה של הפרשה נעוצים עוד בשנות ה-90, אך הקונפליקט התלקח מחדש בראשית העשור הקודם. משפחת קלקודה, שחכרה שתי נחלות חקלאיות - נחלה 33 ונחלה 34 - מהמושב כפר טרומן, הפכה את האדמות החקלאיות לעסק משגשג. במקום לגדל גידולים חקלאיים, הוקמו שם חניונים מסחריים מסוג חנה וטוס, לצד מבנים מושכרים לעסקים פרטיים. על פי הערכות רמ"י, השימושים האלה גלגלו עשרות מיליוני שקלים בשנה.

"רמ"י זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים"

המדינה, באמצעות רמ"י, פתחה בשורת הליכים אזרחיים ופליליים נגד המשפחה, בטענה לשימוש חורג ולבנייה בלתי חוקית. ב-2019 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט המחוזי מרכז־לוד, שבו נקבע כי יש להשיב את הנחלות למדינה. השופטת דפנה בלטמן קדראי קבעה אז כי, "בני הזוג קלקודה עשו שימוש חורג במקרקעין למטרות שאינן חקלאיות, בניגוד להסכם המשבצת ובהיקף נרחב ולאורך שנים רבות". בית המשפט חייב אותם גם בתשלום דמי שימוש ראויים בסכום כולל של כ-7 מיליון שקל. בערעור שהוגש לעליון נדחתה טענת המשפחה, ובית המשפט העליון חיזק את עמדת המדינה וקבע כי, "התנהלותם הקיצונית של המערערים עמדה בסתירה חזיתית לתכלית החקלאית של ההקצאה", וכי "המשיבה  רשות מקרקעי ישראל - זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים".

אחרי שההורים הפסידו בכל הערכאות, ניסו הבנות לפתוח דף חדש, משפטית לפחות. בתביעתן החדשה, שהוגשה ב-2021, טענו ליהי, טל ומעין קלקודה כי יש להכיר בהן כבעלות "זכויות עצמאיות" במקרקעין, נפרדות מזכויות הוריהן. הן ביקשו מבית המשפט להורות כי הנחלות יוקצו להן מחדש, או לחלופין שיוכרו כ"ברות רשות" שיכולות להמשיך להתגורר בבתים שבשטח. במקרה הגרוע, כך הן טענו, מגיע להן לפחות דיור חלופי או פיצוי הולם.