שלושה ילדים צעירים שגדלים התרגלו לעבור מדי כמה ימים מביתה של אמם לביתו של אביהם. הם מכירים שני בתים, שני לוחות זמנים, שתי שגרות. ההורים, שנפרדו לאחר שנות זוגיות ארוכות, הצליחו לשמור על חלוקת שהות שוויונית עדינה, כזו שמאפשרת לילדים לבלות זמן דומה עם כל אחד מהם. ואולם בעוד שסדר היום המשפחתי התייצב, המחלוקת הכלכלית התפרצה מחדש כשהאם ביקשה להגדיל את דמי המזונות שמשלם האב עבור הילדים. לטענתה, הסכום שמעביר האב נמוך ואינו משקף את צורכיהם, גם אם הם מבלים פרקי זמן שווים אצל כל אחד מההורים. האב, מנגד, סבר כי הוא משלם די והותר, ואף טען כי יש להפחית את חיובו בהתאם לפסיקה החדשה ולפערים שאינם גדולים, לדבריו, בין ההכנסות של שני הצדדים.

הדיון, שהתקיים בפני השופטת גלית מרגלית ביטון, כפי שהוא משתקף בהחלטה המשתרעת על פני 14 עמודים, מתאר זוג הורים שמנהלים מחלוקת מורכבת אך עניינית על גובה המזונות שיש לפסוק. מאחורי השאלה הכלכלית מסתתרות שאלות גדולות יותר: כיצד מחלקים אחריות הורית בעולם שבו שני ההורים עובדים, שני ההורים מעורבים וכמעט כל דבר צריך לתקצב פעמיים? מהי רמת החיים הראויה עבור ילדים שמתגוררים בשני בתים? ומהי הדרך ההוגנת לחלק את הנטל?

לפי פסק הדין, הצדדים ניהלו הליך יישוב סכסוך שנועד להגיע להסכמות, אך לא הצליחו לפתור את המחלוקת על גובה המזונות. השופטת תיארה בפסק הדין שפורסם כי, "הצדדים ניהלו הליכי גישור במסגרת הליך יישוב סכסוך, במסגרתו הגיעו להסכמות חלקיות בלבד... הצדדים חלוקים אודות גובה המזונות שיש לפסוק לטובת שלושת הקטינים".

בית המשפט אינו בוחן רק את נתוני השכר היבשים

ההורים מתגוררים במרחק קצר זה מזה, מה שמאפשר זמני שהות שווים לחלוטין. ההסדר היציב הזה העניק לילדים מסגרת הורית עקבית, אך גם יצר צורך לבחון מחדש את חובת המזונות, בעיקר לאחר ששניים מהילדים עברו את גיל שש - שלב שבו חל שינוי מהותי בדין בעקבות הלכת בע"מ 919/15. האם עובדת כעובדת סוציאלית במשרה חלקית, ומפעילה סדנאות יצירה לילדים. האב מועסק בתחום טכני ונראה כי הכנסותיו גבוהות משמעותית מאלה של האם. אלא שבית המשפט אינו בוחן רק את נתוני השכר היבשים, אלא את התמונה הכלכלית הרחבה, לרבות חסכונות, הכנסות נוספות, הוצאות מדור וחלוקת זמני השהות.

• עזבה את הבית וביקשה שבעלה ימשיך לפרנס אותה: מה קבע בית המשפט?
• דרש להפסיק לשלם מזונות עקב ניכור הורי - ונדחה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

השופטת ביטון חזרה בהרחבה על ההלכות המנחות, ובראשן בע"מ 919/15, שקבעה חלוקה שוויונית של חיוב במזונות לילדים בגילי 15-6, בהתאם ליכולת הכלכלית ולזמני השהות. היא הזכירה בהחלטתה כי, "בגילאי 15-6 חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה תיקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות... בהתחשב בחלוקת המשמורת הפיזית בפועל".

עוד ציינה השופטת כי אין לקבוע נוסחאות נוקשות, וכי יש "להביא בחשבון שיקול תוצאתי עתידי בדבר הימנעות מיצירת דיכוטומיה בין שני הבתים... 'בית עשיר' מול 'בית חסר'". מדובר בעיקרון חשוב שנועד להבטיח כי רמת החיים של הילדים לא תהיה שונה באופן קיצוני בין הבית של אמא לזה של אבא, גם אם קיים פער בהכנסות. ביחס לילד הצעיר יותר, שעדיין לא מלאו לו שש, בית המשפט מזכיר כי הדין האישי עדיין מטיל על האב חיוב אבסולוטי בכל הנוגע לצרכיו ההכרחיים של הקטין, שהוערכו בפסיקה בסכום של כ-1,600 שקל לחודש.

בחלק הנרחב של פסק הדין ניתחה השופטת את הכנסות ההורים בקפידה. הנתונים של תלושי השכר מלמדים כי האם משתכרת בממוצע 9,711 שקל נטו מעבודתה. לכך מתווספות הכנסות מביט, מהשכרת נכס, מהפעלת סדנאות יצירה ומהחזקות פיננסיות. השופטת קבעה בהכרעתה כי, "סה"כ היקף ההכנסות החודשיות של המבקשת הם: 13,631 שקל". לאחר ניכוי הוצאות המדור, מגיעה הכנסתה הפנויה ל-8,631 שקל בחודש.

• הבת התערבה בעריכת הצוואה - מה קבע ביהמ"ש?
• ביקש לפסול את צוואה שלטענתו נוגדת מסורת תימנית
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק

האב, לעומתה, משתכר כ-19,781 שקל נטו ומחזיק חלק מהחיסכון המשותף. הוצאות המדור שלו גבוהות מעט יותר, אך הכנסתו הפנויה מגיעה ל-14,281 שקל - נתון שהוביל את בית המשפט לקבוע כי יחס ההכנסות הוא 62% לאב ו-38% לאם. הפער הזה נהפך להיות הבסיס המרכזי בחלוקת הנטל הכלכלי הנוסף.

כל בית נדרש לשכפל ציוד, ביגוד, כלכלה וצרכים יומיומיים

בפסק הדין מציינת השופטת כי עבור ילדים שמתגוררים בשני בתים, הוצאות ההורים מתרבות. כל בית נדרש לשכפל ציוד, ביגוד, כלכלה וצרכים יומיומיים. בית המשפט הזכיר בהחלטתו כי, "אין זה מצופה כי בכל פעם שיעברו קטין מבית הורה אחד לאחר הוא ייטול עימו את נעלי הבית שלו", והוסיף כי צורכי ילד בשני בתים מגיעים לסכום מינימלי של 2,250 שקל לחודש, לא כולל רכיב חינוך מוגדר בנפרד וכמובן לא כולל הוצאות חריגות אחרות.

לכן, צורכיהם של שני הילדים הגדולים, שעברו את גיל שש ומבלים זמן שווה אצל שני ההורים, הוערכו יחד ב-4,500 שקל. על האב לשאת בחלק היחסי בהתאם לפערי ההשתכרות. בפסק הדין שפורסם נכתב כי, "אמור המשיב לשאת ב-62% שהם 2,790 שקל... על כן על המשיב להעביר... סך נוסף של 540 שקל עבור מזונות הקטינים" - 270 שקל לכל אחד מהשניים. ביחס לילד הצעיר, שעדיין לא מלאו לו שש, נקבע כי האב יישא בסכום של 1,600 שקל לחודש עבור צרכיו ההכרחיים עד הגיעו לגיל שש, בהתאם לדין האישי.

אחת הסוגיות המורכבות במזונות היא מדור - החלק מתוך הוצאות הדיור הנדרש עבור הילדים. כאן קבעה השופטת כי עלות המדור לשלושה ילדים נאמדת ב-2,500 שקל לחודש, אך מכיוון שהילדים לנים אצל האב מחצית מהזמן, הרי שהוא מחויב רק בהפרש בהתאם לפערי ההכנסות. בפסק הדין נכתב כי, "על האב לשאת ב-62% נוכח פערי ההשתכרות שהם 1,550 שקל ובכך שהוא מלין את הקטינים בביתו 50% מהזמן, עליו לשאת רק בהפרש שהוא 775 שקל עבור שלושת הקטינים". הסכום הזה נוסף לחישוב הכולל של המזונות.

בסיכומו של דבר, בית המשפט ביצע חישוב משולב שמורכב משלושה חלקים: 540 שקל לשני הילדים הגדולים, 1,600 שקל עבור הילד הצעיר, ו-775 שקל כרכיב מדור. הסכום הכולל במעוגל הוא 2,900 שקל לחודש, "כולל רכיב המדור ואחזקתו" כפי שנכתב בהחלטה. לפי גרסת האם, האב שילם עד היום 3,500 שקל; לפי גרסת האב הוא שילם 3,000 שקל. כך או כך, המזונות שנפסקו נמוכים יותר מהסכומים ששולמו בפועל.

על האם למצות תחילה כל הטבה, סבסוד או הנחה

השופטת קבעה כי בנוסף למזונות, יישאו ההורים בהוצאות חינוך ורפואה בהתאם ליחס ההכנסות: 60% על האב ו-40% על האם. ההחלטה כוללת פירוט מלא לגבי תשלומי בית ספר, חוגים, קייטנות, טיפולי שיניים, פסיכולוגיה, אבחונים ועוד. השופטת הדגישה כי על האם למצות תחילה כל הטבה, סבסוד או הנחה מטעם הגורמים המוסמכים לפני דרישת ההשתתפות מהאב. עוד נקבע כי המזונות יוצמדו למדד אחת לשלושה חודשים, ללא הפרשים רטרואקטיביים, וכי קצבת הילדים תמשיך להיות משולמת לידי האם.

בית המשפט לא ערך התחשבנות רטרואקטיבית, לאחר שקבע כי "דמי מזונות שנאכלו אין להשיב", וכי התנהלות הצדדים עד כה מהווה הסכמה שעולה מההתנהלות עד כה לסכומים ששולמו. לבסוף, נקבע כי כשיגיע כל אחד מהקטינים לגיל 18 או לסיום הלימודים התיכוניים, לפי המאוחר, יופחתו המזונות לשליש מהסכום עד לסיום השירות הצבאי או הלאומי.

ההחלטה של השופטת ביטון משקפת את רוח הפסיקה החדשה: בחינה פרטנית של נסיבות כל משפחה, תוך ניסיון לאזן בין הצדק הכלכלי לבין טובת הילדים. העובדה ששני ההורים מעורבים ושניים מהילדים עברו את גיל שש, הובילה לחלוקה שוויונית יותר של החיוב, אך הפער בהכנסות עדיין הטה את הכף כך שהאב נושא בחלק גדול יותר. עם זאת, תוצאת ההחלטה - חיוב מזונות נמוך מהסכום ששולם בפועל - מלמדת כי אימוץ הלכת 919/15 ממשיך לשנות את אופק הפסיקה בתחום המזונות בישראל.

למה בעצם האם ביקשה להגדיל את המזונות, אם זמני השהות שווים?

לפי פסק הדין, האם טענה שמה שהאב העביר עד היום לא באמת מכסה את הוצאות הילדים בפועל. אף שזמני השהות שווים, היא סברה שהסכום הנוכחי לא עומד בצרכים האמיתיים, בייחוד בזמן שבו שניים מהילדים גדלו והוצאותיהם עלו. בנוסף, היא הדגישה שהאב יכול לשלם יותר לאור הכנסותיו הגבוהות.

למה בית המשפט קבע דווקא סכום נמוך יותר ממה שהאב שילם בפועל?

הסיבה המרכזית היא שהשופטת בחנה את המצב מחדש לפי ההלכות העדכניות. ברגע ששני ילדים עברו גיל שש, חובת המזונות כבר אינה אוטומטית על האב, אלא מתחלקת בין ההורים לפי ההכנסה של כל אחד מהם ולפי זמני השהות בפועל. מאחר שזמני השהות שווים ושהאם עצמה מכניסה סכום לא מבוטל, יצא שבחישוב המדויק חלקו של האב דווקא קטן.

האם הסכום של 2,900 שקל נחשב גבוה או נמוך במקרים דומים?

בהשוואה לפסקי דין אחרים שבהם זמני השהות שווים ושני ההורים עובדים, הסכום שנקבע כאן נחשב דווקא נמוך יחסית לשלושה ילדים. ברוב המקרים, כשיש שלושה קטינים, הסכום הכולל גבוה יותר. אבל מאחר שבית המשפט שקלל גם את ההכנסות וגם את העובדה שהוצאות רבות נהוג לחלק 60/40 בהמשך, סכום המזונות עצמו יצא מתון.

אם כך, האם האם יכולה לערער או לנסות שוב בעתיד?

בדרך כלל מזונות זמניים ניתנים עד לפסק הדין הסופי. לכן, אם בהמשך יתגבשו נתונים חדשים - למשל עלייה בהוצאות, שינוי בהכנסות, או שינוי בשהות הילדים - ניתן יהיה לבקש בחינה מחדש. אבל כרגע, כל עוד הנתונים לא השתנו, ההחלטה עומדת בעינה.

מה יקרה כשהילד הצעיר יעבור את גיל 6?

כשהקטין יגיע לגיל שש, גם עליו תחול הלכת 919/15. כלומר חובת האב לשלום מזונות מוחלטים תסתיים, והחיוב ייבחן שוב לפי המפתח של צדקה ושל יחס הכנסות. סביר להניח שזה עשוי להפחית גם את חלקו של האב ביחס לילד הצעיר, אם יתר התנאים יישארו ללא שינוי.

האם העובדה שהאם מפעילה סדנאות יצירה באמת השפיעה על החישוב?

כן, בהחלט. גם אם הסכומים היו נמוכים יחסית, השופטת ציינה במפורש כי יש לה למבקשת הכנסה נוספת קבועה שלא דווחה במלואה בשלב מוקדם, ושיש לקחת אותה בחשבון. זה העלה את ההכנסה הכוללת שלה ולמעשה הקטין את הפער מול האב, ולכן פגע בטענה שהיא נזקקת לסכומים גבוהים יותר.

למה חשוב לבית המשפט לבדוק את החסכונות של שני ההורים?

ההלכה כיום קובעת שהיכולת הכלכלית כוללת לא רק משכורת, אלא כל מקור הכנסה ונכס שמייצר יכולת כלכלית, כולל חסכונות, ניירות ערך והכנסות נוספות. לכן אפילו אם כסף לא נכנס לחשבון בכל חודש, עצם קיומו של חיסכון משמעותי משפיע על התמונה הכוללת.

האם העובדה שהאב לא צירף תדפיסי חשבון פגעה בו?

כן, אך במידה מוגבלת. השופטת ציינה במפורש שהדבר "ייזקף לחובתו". לא נגרם לו נזק גדול בסופו של דבר, אבל הדבר חיזק את ההנחה שיש לו חלק גדול בחיסכון המשותף ושמצבו הכלכלי יציב.

למה בכלל צריך מדור כשיש שני בתים?

מדור הוא חלק מדמי המזונות שמתייחס לעלות המגורים עבור הילדים - בין אם מדובר בשכר דירה, משכנתה או הוצאות שוטפות כמו חשמל ומים. כשלילדים יש שני בתים, ההורים צריכים לשמור רמת מגורים מסוימת בכל אחד מהבתים. לכן החישוב מורכב ומנסה לוודא שלא ייווצר מצב שבו בית אחד מבוסס והשני דל, מה שעלול לפגוע בילדים.

האם אפשר להגיד שהפסק דין הזה מקל בעיקר על האבות?

לא בהכרח. פסק הדין יישם את ההלכות החדשות, שמטרתן לשקף מציאות שבה גם אמהות וגם אבות עובדים ומשתכרים. במקרה הזה, האם משתכרת סכום יפה, יש לה הכנסות נוספות וגם חסכונות, ולכן החישוב היה בהתאם. במקרים אחרים, כשהפערים גדולים יותר, התוצאות עשויות להיות שונות לחלוטין.

במקרה אחר, ב-2013 חתמו בני זוג לשעבר על הסכם גירושים שנראה אז סופי וברור. ההסכם הזה, שאושר וקיבל תוקף של פסק דין, קבע את שיעור דמי המזונות שישלם האב לשני ילדיו הקטינים. השנים חלפו, כל אחד מהם בנה לעצמו חיים חדשים, אך המציאות המשתנה - ילדים נוספים, שינויים בהכנסה וזמני שהות שנהפכו לשוויוניים כמעט - הובילה אותם שוב אל אולם בית המשפט. הפעם לא כדי להתגרש, אלא כדי לשוב ולבחון את הסדר המזונות הישן, שלדברי האב נהפך לבלתי צודק. הצדדים נישאו ב-2006 והתגרשו ב-2013. במהלך השנים שבהן היו נשואים נולדו בת ב-2008 ובן ב-2010, והם מתגוררים באותו יישוב. בהסכם הגירושים שנחתם ונכנס לתוקף נקבעו זמני שהות מוגבלים לאב, בין היתר בשל היותו איש קבע בצה"ל. אלא שכבר מ-2018, לדבריו, נהפכו הזמנים לשוויוניים כמעט, ובינואר 2023 אף ניתן לכך ביטוי בהסכם חדש שאושר כפסק דין: הילדים יבלו לילות רבים גם בבית האב, כך שהחלוקה קרובה ל-50%. בספטמבר 2023 הגיש האב תביעה להפחתת המזונות. חודש לאחר מכן פרצה מלחמת חרבות ברזל, והוא גויס לשירות מילואים פעיל. במשך ארבעה חודשים רצופים שהו הילדים אצל אמם בלבד. השופט ירון אלטרזון, שהכריע במקרה הזה בספטמבר האחרון, ציין כי ניהול התיק בזמן שהאב לוחם במילואים יצר תחושת אי נוחות, אך הדיונים נמשכו, מתוך רצון להביא לסיום מהיר של ההליך.