
הופחתו ריביות ונסגרו תיקים ב-1.45 מיליון שקל לחייב משדרות
הרשם דרור אדרי מלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב קבע כי החייב, בן 60 משדרות, ששילם את חובותיו בעקביות לאורך רבע מאה ונפגע נפשית בעקבות אירועי ה-7 באוקטובר, זכאי להפחתת ריביות ולשיקום כלכלי. ההחלטה חסרת התקדים הובילה לסגירת 17 מתוך 20 תיקים פתוחים ולביטול
ההגבלות שלו. חלק מהזוכים אף השאירו את ההחלטה לשיקול דעתו של הרשם
בערב שקט באוקטובר האחרון, ישב תושב שדרות בן 60 בחדרו הקטן והביט בערימת המסמכים שמלווה אותו כבר מחצית מחייו. תיק אחר תיק, מכתבים רשמיים, סכומים שלא נגמרים. במשך 25 שנה הוא שילם, הקפיד, לא ברח. אבל מאז ה-7 באוקטובר - מאז שראה את הטרור מגיע עד מפתן דלתו, גם השקט הזה נעלם. האיש, שעובד באותו מפעל בקיבוץ זיקים מזה רבע מאה, נהפך לחלק מסיפור אחר: סיפור של הישרדות, של חרדה ושל צדק מאוחר.
ב-31 באוקטובר 2025 פרסם רשם ההוצאה לפועל בתל אביב, דרור אדרי, החלטה יוצאת דופן: הפחתת ריביות ודמי פיגורים לחייב תושב שדרות, בהיקף כולל של כ-1.45 מיליון שקל, לצד הוראה לסגור את מרבית תיקי ההוצאה לפועל שנצברו נגדו במשך שלושה עשורים. "הגיע העת, כי החייב ייפרד מחובותיו ויקדיש משאביו לשיקומו האישי והבריאותי", כתב הרשם בהחלטתו, והוסיף כי מדובר באדם "שלא התעלם מחובותיו, שילם ככל יכולתו, בהגינות ובתום לב".
על פי ההחלטה, החייב, יליד 1965, רווק, מתגורר בשדרות ועובד כ-25 שנה באותו מפעל בקיבוץ זיקים, שבו הוא מפעיל מכונה ומשתכר שכר חודשי של 9,000-8,000 שקל. במשך השנים נפתחו נגדו לא פחות מ-20 תיקי הוצאה לפועל, שהצטברו לסכום של 1,458,026 שקל. כבר מ-2010 הוא משלם בקביעות את צו התשלומים החודשי - 1,500 שקל מדי חודש, ולא החמיץ אף תשלום.
"משלם חובותיי כבר 25 שנים ואיני רואה את הסוף"
אלא שאז הגיעה המלחמה. מאז ה-7 באוקטובר 2023, כתב הרשם, החייב מתמודד עם "חרדות, פחדים, קושי להירדם בלילות, התפרצויות על אנשים ועייפות רבה". אף על פי כן, הוא בחר שלא להתפנות משדרות, בזמן שרוב התושבים עזבו, והמשיך להגיע לעבודה כדי לעמוד בתשלומיו. "נוכח האמור, החייב מוכר ומטופל במרכז חוסן וכן מטופל פסיכיאטרית במימון המדינה", ציין הרשם, והוסיף כי הוא נוטל תרופות נוגדות דיכאון וחרדה כמו מירו וקלונקס. בדיון שנערך ביולי השנה התרשם הרשם אדרי שהחייב "ביטא את אשר על ליבו ואת שביקש להשמיע ולהציג", למרות קשיי השפה. החייב, שאינו שולט בעברית ואינו יודע קרוא וכתוב, סיפר כי הוא חש חסר תקווה: "קשה לי מאוד, אני משלם חובותיי כבר 25 שנים ואיני רואה את הסוף".
- חייב יישאר בביתו עד מותו, והנכס ימומש לאחר מכן
- האם חוב מזונות יכול לשמש להחזר לנושים?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
החלטתו של הרשם מתבססת על סעיף 81א4 לחוק ההוצאה לפועל, המאפשר להפחית ריביות ודמי פיגורים "מטעמים מיוחדים". אך במקרה הזה, כתב אדרי, מדובר בשורה ארוכה של טעמים מצטברים: גילו של החייב ("בן 60, כמחצית מחייו תחת תיקי הוצאה לפועל"), העובדה שאינו יוצר חובות חדשים מ-2005, מצבו הנפשי הקשה לאחר המלחמה, שכרו הנמוך, היעדר נכסים, והתנהלות אחראית לאורך שנים. "יש לאפשר לחייב להשתקם וכי המשך חייו יהיו נקיים מתיקי הוצאה לפועל, מחובות, מהגבלות והליכים, ולאפשר לו את השלווה (ככל הניתן), לה הוא זקוק, לשם בריאותו הגופנית והנפשית", כתב אדרי בהחלטה המצוטטת גם בהודעת רשות האכיפה והגבייה. בהחלטתו ציין הרשם גם את "החמלה והסולידריות" שהפגינו הזוכים עצמם, שברובם לא התנגדו להפחתת הריביות ואף לא התייצבו לדיון: "לא ניתן להתעלם מהתחושה העולה כי הזוכים הפגינו אנושיות, ערבות הדדית והבנה למצבו הקשה של החייב".
מהנתונים שהוצגו בפניו, עלה כי ברוב תיקי החוב, שילם האיש סכומים העולים בעשרות ואף במאות אחוזים על גובה החוב המקורי. כלומר את הקרן, ולעתים הרבה מעבר לה - הוא כבר פרע מזמן. כך למשל, בתיק אחד שילם כ-45 אלף שקל על חוב של פחות מ-30 אלף, ובתיק אחר כ-49 אלף שקל על חוב של 22 אלף. במרבית התיקים, כתב הרשם בהחלטתו, "שולמו מלוא סכומי החוב ואף למעלה מכך, בין בעשרות אחוזים ובחלק מהמקרים במאות אחוזים יותר".
"לא הוגשו בקשות לזימון החייב לחקירת יכולת"
לצד זאת, ציין הרשם את התנהלות הזוכים, חברות וגופים שונים, שלדבריו, "מיעטו לפעול בתיק האיחוד במשך 15 שנה, ולא הוגשו בקשות לזימון החייב לחקירת יכולת או להגדלת צו התשלומים". התנהלות זו, כך לפי ההחלטה, "עולה לכדי חוסר מעש". במקום אחר כתב אדרי, בהתייחס לטענת אחת הזוכות כי יש להותיר סכום גבוה בגין ההוצאות כי, "לא ניכר כי הזוכה נקט בפעולות כלשהן בתיק האיחוד המצריכות תגמול כלשהו... המדובר בסכום מאוזן בהתחשב בכלל הנתונים שבפני ונתוני התיק".
- השותפים הסתכסכו - ואז נחשפה התמונה האמיתית
- האם בן הזוג שהורחק בצו יקבל דמי שימוש עבור הדירה?
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- תם קרב הירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה
בהחלטה ארוכה ומנומקת, הדגיש הרשם כי אחת ממטרותיו המרכזיות היא למנוע את גרירתו של החייב להליכי חדלות פירעון - תהליך כבד ויקר הן למדינה והן לאדם הפרטי. "לאחר שנים ארוכות בהם שילם החייב את צו התשלומים, אין מקום להוביל את החייב להליך זה", קבע אדרי, כשהוא מצטט פסקי דין קודמים של רשמים אחרים שקראו לשימוש מידתי בהליכי חדלות פירעון. עוד הוא הוסיף כי יש לאפשר לאדם כמו החייב משדרות "להותיר את חובותיו מאחור, לאפשר לו שלווה וכלים לשיקום כלכלי", והגדיר את ההחלטה כבעלת "אינטרס ציבורי ראשון במעלה". לדבריו, המהלך הזה "מהווה גם דוגמה לחייבים אחרים כי הדרך הנכונה היא התנהלות אחראית, המכירה בחובות ומתמודדת איתם בתום לב ובמוסר תשלומים".
בהמשך פירט הרשם כי מתוך 20 תיקי ההוצאה לפועל שהיו פתוחים, ייסגרו 17 לאלתר, והחייב יידרש לשלם רק יתרה כוללת של 9,000 שקל, בסדרה של שישה תשלומים חודשיים של 1,500 שקל כל אחד, ללא ריבית. לאחר סיום התשלומים, ייסגר תיק האיחוד כולו, יבוטל עיכוב היציאה מהארץ, ותבוטל הכרזתו של האיש כ"חייב מוגבל באמצעים". כלומר אחרי שלושה עשורים של חובות, האיש יוכל סוף־סוף לפתוח דף חדש בחייו.
הרשם אדרי חתם את החלטתו במשפט קצר אך טעון רגשית: "מאחל לחייב הצלחה, בריאות ושלווה". משפט אחד שסוגר החלטה בת עשרות עמודים, אך פותח אולי חיים חדשים לאדם שחי שנים ארוכות תחת עול חובות. בהודעת רשות האכיפה והגבייה נמסר כי מדובר בהחלטה שנועדה "לאפשר שיקום כלכלי לחייב בן 60 משדרות, שהתמודד עם חובות במשך כמחצית מחייו ונפגע נפשית בעקבות אירועי 7 באוקטובר". ההחלטה, כך לפי הודעת הרשות, משקפת את "האחריות החברתית של מערכת האכיפה ואת הרגישות למצבם של תושבי הדרום". הרשם כתב בהכרעתו כי, "לא ניתן להתעלם מהתחושה כי הזוכים... הפגינו חמלה, סולידריות, אנושיות והבנה למצבו הקשה והמורכב של החייב". משפט כזה, היוצא מלשכת ההוצאה לפועל, הוא לא פחות מאמירה חברתית.
למה בעצם הרשם החליט להפחית ריביות דווקא עכשיו?
הרשם אדרי ציין בהחלטה שלו שהמועד לא מקרי - מאז אירועי 7 באוקטובר, החייב חווה פגיעה נפשית עמוקה, והוא גם תושב שדרות שחי במציאות ביטחונית קשה. עם זאת, הוא המשיך לעבוד ולשלם חובות בעקביות. הרשם ראה בזה דוגמה נדירה של אדם שלא בורח מאחריות, ולכן החליט שזה הרגע הנכון להעניק לו הזדמנות אמיתית לשיקום.
כמה נדיר שפסק דין שכזה מתקבל?
נדיר מאוד. בדרך כלל רשם ההוצאה לפועל לא נוהג לסגור עשרות תיקים או למחוק ריביות בסדר גודל של כ-1.5 מיליון שקל. ההחלטה הזו חורגת מהשגרה, גם בגלל הנסיבות האנושיות וגם בגלל שהרשם הדגיש את עקרון החמלה והצדק החברתי לצד החוק היבש.
מה זה בעצם אומר "הפחתת ריביות ודמי פיגורים"?
כשאדם לא מצליח לשלם חוב בזמן, הריבית ממשיכה לגדול עם השנים. במקרה הזה, החייב שילם כבר הרבה מעבר לקרן החוב, אבל הריביות שהצטברו גרמו לכך שהסכום רק המשיך לגדול. הרשם החליט למחוק את כל אותן תוספות ולהשאיר רק את הסכומים ששולמו בפועל, כדי לעצור את מעגל החוב האינסופי.
איך קורה שאדם משלם 25 שנה ועדיין נשאר עם חובות?
זה קורה הרבה בישראל. גם אם אדם משלם כל חודש סכום קבוע, הריביות על חובות ישנים גדלות מהר יותר מהתשלומים. כך נוצר מצב שבו למרות מוסר תשלומים גבוה, החוב רק הולך ותופח. פסק הדין הזה בא להתמודד בדיוק עם העיוות הזה.
האם ההחלטה הזו עלולה ליצור תקדים לחייבים אחרים?
ייתכן שכן, לפחות ברמה הערכית. ההחלטה מדגישה שיקול דעת אנושי במערכת שנחשבת טכנית מאוד. היא מראה שלרשם יש סמכות לא רק לגבות כספים, אלא גם להפעיל שיקול דעת מוסרי - בייחוד כשמדובר באנשים שחיים תחת לחץ נפשי וכלכלי קיצוני. עם זאת, כל מקרה נבחן לגופו.
מה גרם לרשם להאמין שהחייב באמת פעל בתום לב?
הנתונים דיברו בעד עצמם: במשך יותר מ-15 שנה לא נפתח לו שום תיק חדש, הוא משלם באופן סדיר, אין לו רכוש, אין לו רכב או נכסים, והוא חי בצניעות. בנוסף, גם בתקופה שבה תושבי שדרות פונו מהעיר, הוא נשאר לעבוד ולהמשיך לשלם את החוב. מבחינת הרשם, זו עדות ברורה לאחריות ולעקביות.
מה יקרה אם החייב לא יעמוד בתשלומים שנותרו?
בהחלטה נקבע שהוא צריך לשלם 9,000 שקל בשישה תשלומים של 1,500 שקל כל אחד. אם הוא לא יעמוד בהם, ייתכן שהתיקים ייפתחו מחדש. אבל נראה שהרשם האמין בכנות שלו ובמוסר התשלומים שגילה עד כה, ולכן קבע מתווה פשוט וקל יחסית שיאפשר לו לסיים את הפרשה בכבוד.
האם הרשם פעל לבד, או בתיאום עם הזוכים?
החלטתו ניתנה לאחר שזוכים שונים קיבלו הזדמנות להגיב. 19 מתוך 20 כלל לא התנגדו, חלקם אף כתבו שהם משאירים את ההחלטה לשיקול דעת הרשם. הרשם ציין כי עצם זה שהם לא התנגדו מלמד על "חמלה וערבות הדדית" מצד הזוכים עצמם.
במקרה אחר, בבניין ישן ברחוב שקט בחיפה גר י"צ, גבר בן 43 שנושא על גופו ובנפשו את פצעי מלחמת לבנון השנייה. לפני כמעט שני עשורים הוא נפצע קשה בקרבות, מאז הוא מוכר כנכה צה"ל שיקומי בדרגת נכות חריגה במיוחד של 422%. לצד הפציעה הגופנית, הוא מתמודד גם עם פוסט טראומה חמורה. הפציעה ההיא, שהשאירה בו צלקות פיזיות ונפשיות עמוקות, הובילה עם השנים גם להידרדרות כלכלית קשה. תיקים נפתחו נגדו, חובות תפחו, הליכים נגררו במשך שנים, ולבסוף - כמו שקורה לא פעם - הצטברה ריבית שניפחה את חובותיו לסכומים דמיוניים כמעט. באחרונה פרסם רשם ההוצאה לפועל ורשם קהילתי מלשכת חיפה, עיסאם חאיק, החלטה נדירה ומפורטת הנוגעת למקרהו של י’. בהחלטה שנפרשת על תשעה עמודים ציין הרשם חאיק כי סמכותו להפחית ריביות מעוגנת בסעיף 81א4 לחוק ההוצאה לפועל, ובייחוד לאחר תיקון 75 לחוק שנכנס לתוקף בינואר 2025. התיקון, כך כתב, הרחיב את סמכות רשמי ההוצאה לפועל להפחתת ריביות הפיגורים גם ללא טעמים מיוחדים, וקבע כי רק התערבות בריבית הבסיס תדרוש נימוק מיוחד.

אחרי 23 שנה: הוכרע קרב ירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה
איש עסקים עתיר נכסים שהעביר את מניותיו לילדיו מנישואיו הראשונים, המשיך לנהל את החברות גם לאחר שנישא בשנית. כשפרץ הסכסוך, תבעה אותו אשתו השנייה בדרישה למחצית מהפירות שנצברו במהלך נישואיהם, כולל רווחים ממגדל משרדים יוקרתי בהרצליה פיתוח. המאבק המשפטי לא
הסתיים גם לאחר מותם של השניים, עד שבית המשפט המחוזי קבע: אף שהמניות הועברו לילדים - האשה זכאית למחציתן
כמעט רבע מאה חלפה מאז נפתח התיק הזה, שמאחוריו עומדת דרמה משפחתית נדירה בעוצמתה. מדובר בסיפור על עושר עצום, נישואים שניים, הבטחות שנשכחו ומאבק משפטי ששרד את החיים עצמם. בסופה של הדרך, פסק דין תקדימי קובע שאשה שנישאה לאיש עסקים שהעביר את מניותיו לילדיו, אך המשיך לנהל את עסקיו, זכאית למחצית מהפירות שהניבו במהלך חייהם המשותפים. הפרשה נראית כמעט כמו עלילה מסדרת טלוויזיה על מאבקי ירושה, אך היא התרחשה במציאות, ובית המשפט המחוזי שם לה באחרונה סוף, או לפחות נקודה-פסיק, שכן הילדים מהנישואים הראשונים כבר פנו בבקשת רשות ערעור לעליון.
איש העסקים, אחד מבעלי ההון הבולטים בזמנו, החזיק בחברות קבלנות ובתעשיית מוצרי מלט, לצד נדל"ן יקר ערך, כולל מגרש בהרצליה פיתוח שעליו נבנה מאוחר יותר מגדל משרדים מרשים הפונה אל כביש החוף. בשלב מסוים, מתוך רצון להעביר את עושרו הלאה, העביר האיש את מניותיו לילדיו מנישואיו הראשונים. אלא שמה שנראה כהעברה טכנית בלבד, התברר בדיעבד כפעולה שהשאירה אצלו את השליטה בפועל.
אף שהמניות לא נותרו רשומות על שמו, הוא המשיך לנהל את החברות כרגיל: לקבל החלטות, להרוויח, ולמעשה להמשיך להחזיק בכוח הכלכלי. לאחר זמן קצר, הכיר איש העסקים את מי שתהיה אשתו השנייה, והשניים נישאו ב-1975. לשניהם היו ילדים מנישואים קודמים, אך לא נולדו להם ילדים משותפים. בית המשפט מתאר כיצד האשה נכנסה לנישואים "ללא כל רכוש", ואילו הבעל כבר היה "בעל הון, שליטה והשפעה כלכלית ניכרת". השניים חתמו על שני הסכמי ממון, אך אלה, ציין בית המשפט בהכרעתו, "לא קיבלו תוקף משפטי, ולפיכך אין להם נפקות מחייבת".
העברת המניות לילדים נעשתה למראית עין
שנים אחדות לאחר הנישואים, התגלעו בין בני הזוג מתחים שנהפכו למאבק משפטי מר. האשה, שראתה כיצד בעלה ממשיך לצבור רווחים ולהרחיב את עסקיו, טענה כי מגיעים לה חלק מהפירות שהניבו יחד במהלך חייהם המשותפים. לדבריה, עצם העובדה שהמניות הועברו לילדים לפני הנישואים אינה שוללת את זכותה, משום שהבעל המשיך לנהל את החברות ולקבל את הכספים לידיו. היא הגישה תביעה רכושית ובה ביקשה לקבוע כי העברת המניות לילדים נעשתה למראית עין בלבד. "הוא המשיך לנהל את כל עסקיו כבעבר, כאילו לא נעשתה כל העברה", טענה.
- דרש להפסיק לשלם מזונות עקב ניכור הורי - ונדחה
- ביהמ"ש: הדירה שרשומה על שם האשה - שייכת לבעלה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בית המשפט לענייני משפחה, בפסק הדין הראשון, דחה את תביעתה. נקבע אז כי לא ניתן לשלול את ההעברה שנעשתה עוד לפני נישואיהם, ולכן היא לא זכאית לחלק מהמניות שהועברו לילדים. ואולם האשה לא ויתרה. זמן קצר לאחר מכן, הגישה ערעור - הפעם בגישה מתונה יותר. היא ויתרה על הדרישה למחצית מהרכוש שהועבר לפני הנישואים, וביקשה להכיר בזכאותה רק "למה שהניבו יחד במהלך חייהם המשותפים" - כולל הרווחים ממגדל המשרדים היוקרתי שנבנה בהרצליה פיתוח בזמן נישואיהם.

השותפים הסתכסכו - ואז נחשפה התמונה האמיתית
בית המשפט המחוזי בחיפה קבע כי שותפים בחברת קידוחים, שעירבו בין נכסי החברה לנכסיהם הפרטיים, השתמשו בכספיה למטרות אישיות, ניפחו הוצאות ולא שילמו מס כחוק - לא יוכלו לדרוש התחשבנות מאוחרת עקב סכסוך ביניהם. השופטת הדגישה כי, "מי שבוחר לנהל חברה כעסק משפחתי
בלתי ממוסד, לא יוכל להיתלות בעקרונות משפטיים כדי להפיק רווח לאחר מעשה"
הפרשה שהתבררה באחרונה בבית המשפט המחוזי בחיפה נשמעת במבט ראשון כמו עוד סכסוך עסקי רגיל בין שותפים ותיקים. אלא שבמהלך הדיון התברר כי מאחורי הקלעים התנהלה חברת הקידוחים שבמרכז הפרשה באופן רחוק מאוד מהסטנדרטים המצופים מגוף עסקי, ובסופו של דבר דווקא מי שניסה לדרוש חשבון מדויק על פעילות העבר, הוא זה שנותר ללא סעד.
מדובר בשותפות בין שני גברים שניהלו יחד חברה לביצוע קידוחים ותשתיות במשך שנים. מערכת היחסים ביניהם, שתוארה בפסק הדין כ"שותפות עסקית ואישית שהתנהלה באווירה בלתי פורמלית ובלתי מוסדרת", הסתיימה במשבר חריף. אחד השותפים, שביקש לערוך התחשבנות מלאה על הרווחים וההוצאות של החברה, טען כי שותפו נהג שלא כדין בכספי החברה, משך כספים לצרכיו האישיים וגרם לו נזקים כספיים כבדים. מנגד טען השותף השני כי מדובר בהתחשבנות מלאכותית, שכן שניהם נהגו לאורך השנים לערב בין כספי החברה להוצאות פרטיות, וכל אחד מהם נהנה מן המצב כל עוד היחסים ביניהם התנהלו על מי מנוחות.
במהלך הדיון נחשפו שורה של ממצאים מטרידים. לפי הראיות, החברה לא ניהלה ספרים תקינים, לא הקפידה על הפרדה בין כספי השותפות לחשבונות האישיים של השותפים, חלק מהחשבוניות לא שיקפו הוצאות אמתיות, והכנסות רבות כלל לא דווחו לרשויות המס. על רקע זה קבעה השופטת כי הניסיון של אחד השותפים "להעמיד את הדברים על מכונם בדיעבד ולדרוש דין וחשבון מדויק" אינו מתיישב עם ההתנהלות ארוכת השנים של הצדדים עצמם.
"השותפות התנהלה למעשה כעסק משפחתי"
בית המשפט קבע כי מדובר במקרה שבו, "השותפות התנהלה למעשה כעסק משפחתי, שבו כל צד ראה בכספי החברה חלק ממאגר משותף לשימוש לפי הצורך, מבלי להבחין בין הוצאות עסקיות להוצאות פרטיות". בפסק הדין נכתב כי, "הנתונים שהוצגו בפניי מלמדים כי לא ניתן לבודד בדיעבד את חלקו של כל שותף, שעה שהשניים פעלו במשך שנים ללא הבחנה וללא פיקוח חשבונאי או מיסוי תקין". השופטת ציינה בהכרעתה כי כל עוד שני השותפים הסכימו על אופן ההתנהלות - גם אם היה זה מנוגד לדין - אין מקום להעניק לאחד מהם יתרון רטרואקטיבי כשהיחסים עלו על שרטון.
- שלף אקדח בעימות בכביש - אך הרשעתו בוטלה
- האב רצה למכור את הבית, הבן סירב להתפנות - ויפוצה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
עוד נכתב כי במהלך השנים נרשמו הוצאות מנופחות, ולעתים "הוצגו תשלומים פיקטיביים שנועדו להפחית את חבות המס". בנוסף, חלק מהנכסים שנרכשו על שם החברה שימשו בפועל לצרכים פרטיים של מי מהשותפים. השופטת קבעה כי מדובר ב"התנהלות פסולה, החותרת תחת יסודות דיני החברות והשותפויות, ומנוגדת לעקרונות של תום לב ונאמנות עסקית". ואולם היא הוסיפה כי "אין בידי בית המשפט לתקן בדיעבד מערכת יחסים שהצדדים עצמם עיוותו במשך שנים". בפסק הדין הובהר כי מי שבוחר לנהל עסק מבלי לשמור על גבולות ברורים בין כספי החברה לכספיו האישיים, נוטל על עצמו את הסיכון שלא יוכל בעתיד להוכיח את חלקו האמיתי. כדברי השופטת בהכרעת הדין, "לא ניתן להפריד עתה בין עיסה אחת שנילושה בידי שניהם, תוך עירוב מוחלט של הכנסות, הוצאות ונכסים. הצדדים לא הקפידו על כללי מנהל תקין, ומשכך אין הם רשאים עתה להיבנות מאותו בלבול שיצרו במו ידיהם".
