פשיטת  רגל
צילום: Unsplash

הופחתו ריביות ונסגרו תיקים ב-1.45 מיליון שקל לחייב משדרות

הרשם דרור אדרי מלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב קבע כי החייב, בן 60 משדרות, ששילם את חובותיו בעקביות לאורך רבע מאה ונפגע נפשית בעקבות אירועי ה-7 באוקטובר, זכאי להפחתת ריביות ולשיקום כלכלי. ההחלטה חסרת התקדים הובילה לסגירת 17 מתוך 20 תיקים פתוחים ולביטול ההגבלות שלו. חלק מהזוכים אף השאירו את ההחלטה לשיקול דעתו של הרשם

עוזי גרסטמן |

בערב שקט באוקטובר האחרון, ישב תושב שדרות בן 60 בחדרו הקטן והביט בערימת המסמכים שמלווה אותו כבר מחצית מחייו. תיק אחר תיק, מכתבים רשמיים, סכומים שלא נגמרים. במשך 25 שנה הוא שילם, הקפיד, לא ברח. אבל מאז ה-7 באוקטובר - מאז שראה את הטרור מגיע עד מפתן דלתו, גם השקט הזה נעלם. האיש, שעובד באותו מפעל בקיבוץ זיקים מזה רבע מאה, נהפך לחלק מסיפור אחר: סיפור של הישרדות, של חרדה ושל צדק מאוחר.

ב-31 באוקטובר 2025 פרסם רשם ההוצאה לפועל בתל אביב, דרור אדרי, החלטה יוצאת דופן: הפחתת ריביות ודמי פיגורים לחייב תושב שדרות, בהיקף כולל של כ-1.45 מיליון שקל, לצד הוראה לסגור את מרבית תיקי ההוצאה לפועל שנצברו נגדו במשך שלושה עשורים. "הגיע העת, כי החייב ייפרד מחובותיו ויקדיש משאביו לשיקומו האישי והבריאותי", כתב הרשם בהחלטתו, והוסיף כי מדובר באדם "שלא התעלם מחובותיו, שילם ככל יכולתו, בהגינות ובתום לב".

על פי ההחלטה, החייב, יליד 1965, רווק, מתגורר בשדרות ועובד כ-25 שנה באותו מפעל בקיבוץ זיקים, שבו הוא מפעיל מכונה ומשתכר שכר חודשי של 9,000-8,000 שקל. במשך השנים נפתחו נגדו לא פחות מ-20 תיקי הוצאה לפועל, שהצטברו לסכום של 1,458,026 שקל. כבר מ-2010 הוא משלם בקביעות את צו התשלומים החודשי - 1,500 שקל מדי חודש, ולא החמיץ אף תשלום.

"משלם חובותיי כבר 25 שנים ואיני רואה את הסוף"

אלא שאז הגיעה המלחמה. מאז ה-7 באוקטובר 2023, כתב הרשם, החייב מתמודד עם "חרדות, פחדים, קושי להירדם בלילות, התפרצויות על אנשים ועייפות רבה". אף על פי כן, הוא בחר שלא להתפנות משדרות, בזמן שרוב התושבים עזבו, והמשיך להגיע לעבודה כדי לעמוד בתשלומיו. "נוכח האמור, החייב מוכר ומטופל במרכז חוסן וכן מטופל פסיכיאטרית במימון המדינה", ציין הרשם, והוסיף כי הוא נוטל תרופות נוגדות דיכאון וחרדה כמו מירו וקלונקס. בדיון שנערך ביולי השנה התרשם הרשם אדרי שהחייב "ביטא את אשר על ליבו ואת שביקש להשמיע ולהציג", למרות קשיי השפה. החייב, שאינו שולט בעברית ואינו יודע קרוא וכתוב, סיפר כי הוא חש חסר תקווה: "קשה לי מאוד, אני משלם חובותיי כבר 25 שנים ואיני רואה את הסוף".

החלטתו של הרשם מתבססת על סעיף 81א4 לחוק ההוצאה לפועל, המאפשר להפחית ריביות ודמי פיגורים "מטעמים מיוחדים". אך במקרה הזה, כתב אדרי, מדובר בשורה ארוכה של טעמים מצטברים: גילו של החייב ("בן 60, כמחצית מחייו תחת תיקי הוצאה לפועל"), העובדה שאינו יוצר חובות חדשים מ-2005, מצבו הנפשי הקשה לאחר המלחמה, שכרו הנמוך, היעדר נכסים, והתנהלות אחראית לאורך שנים. "יש לאפשר לחייב להשתקם וכי המשך חייו יהיו נקיים מתיקי הוצאה לפועל, מחובות, מהגבלות והליכים, ולאפשר לו את השלווה (ככל הניתן), לה הוא זקוק, לשם בריאותו הגופנית והנפשית", כתב אדרי בהחלטה המצוטטת גם בהודעת רשות האכיפה והגבייהבהחלטתו ציין הרשם גם את "החמלה והסולידריות" שהפגינו הזוכים עצמם, שברובם לא התנגדו להפחתת הריביות ואף לא התייצבו לדיון: "לא ניתן להתעלם מהתחושה העולה כי הזוכים הפגינו אנושיות, ערבות הדדית והבנה למצבו הקשה של החייב".

מהנתונים שהוצגו בפניו, עלה כי ברוב תיקי החוב, שילם האיש סכומים העולים בעשרות ואף במאות אחוזים על גובה החוב המקורי. כלומר את הקרן, ולעתים הרבה מעבר לה - הוא כבר פרע מזמן. כך למשל, בתיק אחד שילם כ-45 אלף שקל על חוב של פחות מ-30 אלף, ובתיק אחר כ-49 אלף שקל על חוב של 22 אלף. במרבית התיקים, כתב הרשם בהחלטתו, "שולמו מלוא סכומי החוב ואף למעלה מכך, בין בעשרות אחוזים ובחלק מהמקרים במאות אחוזים יותר".

"לא הוגשו בקשות לזימון החייב לחקירת יכולת"

לצד זאת, ציין הרשם את התנהלות הזוכים, חברות וגופים שונים, שלדבריו, "מיעטו לפעול בתיק האיחוד במשך 15 שנה, ולא הוגשו בקשות לזימון החייב לחקירת יכולת או להגדלת צו התשלומים". התנהלות זו, כך לפי ההחלטה, "עולה לכדי חוסר מעש". במקום אחר כתב אדרי, בהתייחס לטענת אחת הזוכות כי יש להותיר סכום גבוה בגין ההוצאות כי, "לא ניכר כי הזוכה נקט בפעולות כלשהן בתיק האיחוד המצריכות תגמול כלשהו... המדובר בסכום מאוזן בהתחשב בכלל הנתונים שבפני ונתוני התיק".

קיראו עוד ב"משפט"

בהחלטה ארוכה ומנומקת, הדגיש הרשם כי אחת ממטרותיו המרכזיות היא למנוע את גרירתו של החייב להליכי חדלות פירעון - תהליך כבד ויקר הן למדינה והן לאדם הפרטי. "לאחר שנים ארוכות בהם שילם החייב את צו התשלומים, אין מקום להוביל את החייב להליך זה", קבע אדרי, כשהוא מצטט פסקי דין קודמים של רשמים אחרים שקראו לשימוש מידתי בהליכי חדלות פירעון. עוד הוא הוסיף כי יש לאפשר לאדם כמו החייב משדרות "להותיר את חובותיו מאחור, לאפשר לו שלווה וכלים לשיקום כלכלי", והגדיר את ההחלטה כבעלת "אינטרס ציבורי ראשון במעלה". לדבריו, המהלך הזה "מהווה גם דוגמה לחייבים אחרים כי הדרך הנכונה היא התנהלות אחראית, המכירה בחובות ומתמודדת איתם בתום לב ובמוסר תשלומים".

בהמשך פירט הרשם כי מתוך 20 תיקי ההוצאה לפועל שהיו פתוחים, ייסגרו 17 לאלתר, והחייב יידרש לשלם רק יתרה כוללת של 9,000 שקל, בסדרה של שישה תשלומים חודשיים של 1,500 שקל כל אחד, ללא ריבית. לאחר סיום התשלומים, ייסגר תיק האיחוד כולו, יבוטל עיכוב היציאה מהארץ, ותבוטל הכרזתו של האיש כ"חייב מוגבל באמצעים". כלומר אחרי שלושה עשורים של חובות, האיש יוכל סוף־סוף לפתוח דף חדש בחייו.

הרשם אדרי חתם את החלטתו במשפט קצר אך טעון רגשית: "מאחל לחייב הצלחה, בריאות ושלווה". משפט אחד שסוגר החלטה בת עשרות עמודים, אך פותח אולי חיים חדשים לאדם שחי שנים ארוכות תחת עול חובות. בהודעת רשות האכיפה והגבייה נמסר כי מדובר בהחלטה שנועדה "לאפשר שיקום כלכלי לחייב בן 60 משדרות, שהתמודד עם חובות במשך כמחצית מחייו ונפגע נפשית בעקבות אירועי 7 באוקטובר". ההחלטה, כך לפי הודעת הרשות, משקפת את "האחריות החברתית של מערכת האכיפה ואת הרגישות למצבם של תושבי הדרום". הרשם כתב בהכרעתו כי, "לא ניתן להתעלם מהתחושה כי הזוכים... הפגינו חמלה, סולידריות, אנושיות והבנה למצבו הקשה והמורכב של החייב". משפט כזה, היוצא מלשכת ההוצאה לפועל, הוא לא פחות מאמירה חברתית.


למה בעצם הרשם החליט להפחית ריביות דווקא עכשיו?

הרשם אדרי ציין בהחלטה שלו שהמועד לא מקרי - מאז אירועי 7 באוקטובר, החייב חווה פגיעה נפשית עמוקה, והוא גם תושב שדרות שחי במציאות ביטחונית קשה. עם זאת, הוא המשיך לעבוד ולשלם חובות בעקביות. הרשם ראה בזה דוגמה נדירה של אדם שלא בורח מאחריות, ולכן החליט שזה הרגע הנכון להעניק לו הזדמנות אמיתית לשיקום.


כמה נדיר שפסק דין שכזה מתקבל?

נדיר מאוד. בדרך כלל רשם ההוצאה לפועל לא נוהג לסגור עשרות תיקים או למחוק ריביות בסדר גודל של כ-1.5 מיליון שקל. ההחלטה הזו חורגת מהשגרה, גם בגלל הנסיבות האנושיות וגם בגלל שהרשם הדגיש את עקרון החמלה והצדק החברתי לצד החוק היבש.


מה זה בעצם אומר "הפחתת ריביות ודמי פיגורים"?

כשאדם לא מצליח לשלם חוב בזמן, הריבית ממשיכה לגדול עם השנים. במקרה הזה, החייב שילם כבר הרבה מעבר לקרן החוב, אבל הריביות שהצטברו גרמו לכך שהסכום רק המשיך לגדול. הרשם החליט למחוק את כל אותן תוספות ולהשאיר רק את הסכומים ששולמו בפועל, כדי לעצור את מעגל החוב האינסופי.


איך קורה שאדם משלם 25 שנה ועדיין נשאר עם חובות?

זה קורה הרבה בישראל. גם אם אדם משלם כל חודש סכום קבוע, הריביות על חובות ישנים גדלות מהר יותר מהתשלומים. כך נוצר מצב שבו למרות מוסר תשלומים גבוה, החוב רק הולך ותופח. פסק הדין הזה בא להתמודד בדיוק עם העיוות הזה.


האם ההחלטה הזו עלולה ליצור תקדים לחייבים אחרים?

ייתכן שכן, לפחות ברמה הערכית. ההחלטה מדגישה שיקול דעת אנושי במערכת שנחשבת טכנית מאוד. היא מראה שלרשם יש סמכות לא רק לגבות כספים, אלא גם להפעיל שיקול דעת מוסרי - בייחוד כשמדובר באנשים שחיים תחת לחץ נפשי וכלכלי קיצוני. עם זאת, כל מקרה נבחן לגופו.


מה גרם לרשם להאמין שהחייב באמת פעל בתום לב?

הנתונים דיברו בעד עצמם: במשך יותר מ-15 שנה לא נפתח לו שום תיק חדש, הוא משלם באופן סדיר, אין לו רכוש, אין לו רכב או נכסים, והוא חי בצניעות. בנוסף, גם בתקופה שבה תושבי שדרות פונו מהעיר, הוא נשאר לעבוד ולהמשיך לשלם את החוב. מבחינת הרשם, זו עדות ברורה לאחריות ולעקביות.


מה יקרה אם החייב לא יעמוד בתשלומים שנותרו?

בהחלטה נקבע שהוא צריך לשלם 9,000 שקל בשישה תשלומים של 1,500 שקל כל אחד. אם הוא לא יעמוד בהם, ייתכן שהתיקים ייפתחו מחדש. אבל נראה שהרשם האמין בכנות שלו ובמוסר התשלומים שגילה עד כה, ולכן קבע מתווה פשוט וקל יחסית שיאפשר לו לסיים את הפרשה בכבוד.


האם הרשם פעל לבד, או בתיאום עם הזוכים?

החלטתו ניתנה לאחר שזוכים שונים קיבלו הזדמנות להגיב. 19 מתוך 20 כלל לא התנגדו, חלקם אף כתבו שהם משאירים את ההחלטה לשיקול דעת הרשם. הרשם ציין כי עצם זה שהם לא התנגדו מלמד על "חמלה וערבות הדדית" מצד הזוכים עצמם.


במקרה אחר, בבניין ישן ברחוב שקט בחיפה גר י"צ, גבר בן 43 שנושא על גופו ובנפשו את פצעי מלחמת לבנון השנייה. לפני כמעט שני עשורים הוא נפצע קשה בקרבות, מאז הוא מוכר כנכה צה"ל שיקומי בדרגת נכות חריגה במיוחד של 422%. לצד הפציעה הגופנית, הוא מתמודד גם עם פוסט טראומה חמורה. הפציעה ההיא, שהשאירה בו צלקות פיזיות ונפשיות עמוקות, הובילה עם השנים גם להידרדרות כלכלית קשה. תיקים נפתחו נגדו, חובות תפחו, הליכים נגררו במשך שנים, ולבסוף - כמו שקורה לא פעם - הצטברה ריבית שניפחה את חובותיו לסכומים דמיוניים כמעט. באחרונה פרסם רשם ההוצאה לפועל ורשם קהילתי מלשכת חיפה, עיסאם חאיק, החלטה נדירה ומפורטת הנוגעת למקרהו של י’. בהחלטה שנפרשת על תשעה עמודים ציין הרשם חאיק כי סמכותו להפחית ריביות מעוגנת בסעיף 81א4 לחוק ההוצאה לפועל, ובייחוד לאחר תיקון 75 לחוק שנכנס לתוקף בינואר 2025. התיקון, כך כתב, הרחיב את סמכות רשמי ההוצאה לפועל להפחתת ריביות הפיגורים גם ללא טעמים מיוחדים, וקבע כי רק התערבות בריבית הבסיס תדרוש נימוק מיוחד.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
צוואה
צילום: canva

האחות ביקשה מחצית מהירושה - השופט לא הבין למה

אשה תבעה בדרישה להכיר בזכויותיה במחצית מדירה ומגרש בתל אביב שירש אחיה למחצה מהורי אמו. אלא שבית המשפט לענייני משפחה קבע כי עילת תביעה לא היתה ברורה, מחק אותה וחייב את התובעת ב-100 אלף שקל הוצאות משפט: "בסוף אני כותב פסק דין על מה שיש, לא על מה שאין"

עוזי גרסטמן |

זה התחיל בסיפור משפחתי ישן, כזה שנפרש על פני עשרות שנים, עם יחסי קרבה מורכבים, ירושה אחת גדולה והרבה תחושות לא פתורות. אשה, אחות למחצה מצד האב, פנתה לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב וביקשה שיכירו בכך שמחצית מנכסי מקרקעין יקרי ערך - דירה בתל אביב ומגרש בשדה דב - שייכים לה. הנכסים, כך לא היתה מחלוקת, רשומים כולם על שם אחיה למחצה, שירש אותם מהורי אמו. אלא שבית המשפט, בפסק דין חריף וחריג בנימוקיו, קבע כי התביעה כולה לוקה בכשל יסודי: העילה המשפטית שעליה היא נסמכת אינה ברורה כלל. התוצאה היתה מחיקת התביעה וחיוב התובעת בהוצאות משפט בסכום של 100 אלף שקל.

פסק הדין, שניתן על ידי סגן נשיא בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, השופט יהורם שקד, אינו עוסק רק במחלוקת רכושית בין אחים למחצה. הוא מתעכב באריכות על האופן שבו נוסחה התביעה, על הבלבול בין טענות עובדתיות ומשפטיות, ועל הקושי - כמעט חוסר האפשרות - של בית המשפט להכריע בסכסוך כשגם לאחר שמיעת כל העדים והסיכומים, לא ניתן להבין מהי בדיוק עילת התביעה.

הרקע העובדתי אינו שנוי במחלוקת. התובעת היא אחותו למחצה של הנתבע מצד האב. בילדותה היא אומצה על ידי אמו של הנתבע, לאחר שזו נישאה לאביהם המשותף. הנתבע, מצדו, ירש מסבו וסבתו מצד אמו דירת מגורים בתל אביב וכן זכויות במגרש בשדה דב. הסב נפטר ב-1988 והסבתא ב-1994. אביהם של שני האחים התגורר בדירה עד פטירתו ב-2017. הזכויות בנכסים נרשמו לאורך כל השנים על שם הנתבע בלבד. אלא שהתובעת טענה כי חרף הרישום, בינה לבין אחיה התקיימה הבנה אחרת. בכתב התביעה המקורי נטען כי בין השניים נכרת "הסכם שותפות ונאמנות", שלפיו מחצית מהזכויות בנכסים שייכות לה, והנתבע מחזיק בהן בנאמנות עבורה. על בסיס זה היא עתרה לסעד הצהרתי שיקבע כי היא בעלת מחצית הזכויות בדירה ובמגרש.

"מעשה שהושלם"

כבר בשלב מוקדם של ההליך התברר לבית המשפט כי כתב התביעה מעורר קשיים. בדיון קדם משפט ביקש השופט להבין מהי עילת התביעה, ובא כוח התובעת השיב כי מדובר בנאמנות, שותפות ויחסים מסחריים משותפים. בהמשך אותו דיון אף הודה עורך דינה של התובעת כי "הראיות שקיבלתי לפני יומיים שינו לי את התמונה העובדתית", וביקש זמן לשקול מחדש את עמדתו. לבסוף הוגש כתב תביעה מתוקן, שבו שונתה התשתית המשפטית של התביעה באופן מהותי. בכתב התביעה המתוקן כבר לא דובר על שותפות ונאמנות בלבד. הפעם נטען כי הנתבע העניק לתובעת את מחצית הזכויות בנכסים כמתנה שהושלמה. "עסקינן בהענקה שבוצעה באופן מוצהר, מחייב סופי ומוחלט", נכתב, תוך הדגשה כי הצדדים שינו את התנהלותם לאורך עשרות שנים בהסתמך על אותה הענקה. בהמשך אף נטען במפורש כי מדובר ב"מעשה שהושלם".

אלא שכאן בדיוק החל להיווצר הסדק המרכזי בתביעה. הנתבע, בכתב ההגנה, הכחיש מכל וכל את קיומו של כל הסכם, הבטחה או הענקה. לדבריו, לא היתה שום מתנה, לא בכתב ולא בעל פה, וממילא לא בוצע שום רישום כנדרש בדין. לטענתו, מדובר בתביעת סרק נטולת עילה, שהוגשה לאחר שנים רבות של לחצים משפחתיים. במהלך ההוכחות והסיכומים העמיק הקושי. השופט שקד תיאר בפסק הדין חילופי דברים ארוכים שניהל עם בא כוחה של התובעת, בניסיון להבין האם הטענה היא לגבי מתנה שהושלמה, או שלהתחייבות לתת מתנה. "זה לא ניואנסים, זה העיקר", אמר השופט באחד הרגעים, ואף הוסיף כי, "בסוף אני כותב פסק דין על מה שיש, לא על מה שאין".

מרצדס בנז רכב נהג דרכים הגה נסיעה
צילום: Istock

כשהפוליסה המקיפה אינה מכסה: מחלוקת משפטית חושפת פרצות בביטוח רכב

הביטוח שלכם לא בהכרח מכסה הכל - חברות ביטוח יכולות לפרש את הפוליסה באופן מצמצם, במיוחד כאשר מדובר בתקלות טכניות שגורמות לנזק משמעותי

עוזי גרסטמן |
נושאים בכתבה פוליסה רכב

פוליסת ביטוח מקיף לרכב נועדה לספק הגנה רחבה מפני מגוון סיכונים, אך לעיתים ההגנה אינה מלאה כפי שמצפים המבוטחים. מבוטח של חברת מנורה ניסה להפעיל את הפוליסה אחרי תאונה וגילה שחברת הביטוח, מנורה, סבורה שהיא לא מכסה את המקרה. חברות ביטוח יכולות לפרש את הפוליסה באופן מצמצם, במיוחד כאשר מדובר בתקלות טכניות שגורמות לנזק משמעותי. למה ומה עושים?

בעל מרצדס חשמלית, נתקל בבעיה חשמלית שהובילה לעשן סמיך ולניצוצות אש בצלחת גלגלי הרכב. כשהוביל את הרכב למוסך, חברת מנורה שלחה שמאי שקבע כי הנזק חמור דיו להצדיק השבתת הרכב. על פי הפוליסה, אם מנורה הייתה מחליטה לפצות, היה עליה לשלם את שווי הרכב בשוק, קרוב ל-90 אלף שקל. עם זאת, החברה דחתה את התביעה בטענה שהפוליסה אינה מכסה תקלות מכניות או חשמליות, אלא רק נזקים שנגרמו כתוצאה מאירוע חיצוני.

מחלוקת משפטית: שתי פרשנויות מנוגדות

המחלוקת התמקדה בפרשנות המונח "תאונה מכל סוג" המופיע בפוליסה. בית משפט השלום בתל אביב, בראשות השופטת נאוה ברוורמן, קבע שהאירוע היה בלתי מתוכנן ופתאומי, ולכן נופל תחת הגדרת תאונה. השופטת התבססה על עקרון הפרשנות נגד המנסח, המחייב להעדיף פרשנות המגנה על המבוטח בחוזה אחיד. בהתאם להחלטה זו, חויבה מנורה לפצות את התובע.

לעומת זאת, בית המשפט המחוזי, בראשות השופטת אביגיל כהן, אימץ פרשנות מצמצמת. השופטת קבעה שאף שהתממש סיכון מבוטח כמו אש, מכיוון שהסיבה הייתה תקלה חשמלית, הכיסוי הביטוחי אינו חל. היא דחתה את ההרחבה של מושג "תאונה" לכלול כל תקלה טכנית, מחשש שזה יוביל להרחבת הכיסוי מעבר לכוונת הפוליסה.

השלכות רחבות על נהגים וחברות ביטוח

המחלוקת בין השופטות משקפת דילמה רחבה יותר בענף הביטוח: האם כל אירוע בלתי צפוי, כולל תקלות טכניות, צריך להיחשב כאירוע ביטוחי? ההכרעה בסוגיה זו משפיעה ישירות על נהגים וחברות ביטוח כאחד. אם תקלות כמו כשל במערכת הבלמים או במערכות חשמליות לא ייחשבו לתאונות, היקף הכיסוי הביטוחי יצטמצם משמעותית.