ההליך שהתנהל באחרונה באולם בית משפט השלום בבאר שבע נדמה היה לעתים כזירת עימות לא פחות מהאירוע שבגינו נפתח מלכתחילה. הנאשם, מעיין חיים פלג, המייצג את עצמו, הגיש שורה ארוכה של בקשות מקדמיות, כולן במטרה לערער על כתב האישום המייחס לו תקיפה של בת זוגו. אחת הבקשות, שהתבלטה במיוחד, נגעה לדרישה לאיכון מכשיר הטלפון הסלולרי של אותה בת זוג - לא בזמן האירוע עצמו, אלא דווקא ביום שאחריו. לטענתו, האיכון הזה עשוי להוכיח כי המתלוננת הגיעה אליו אף שהוצא נגדה צו הרחקה, ובכך לערער על גרסתה ועל אמינות כתב האישום כולו.

בית המשפט, בראשות השופט אריה דורני-דורון, הקדיש חלק נכבד מהחלטתו הארוכה לשאלה העקרונית: האם יש מקום להיעתר לבקשה חריגה שכזו, הנוגעת באופן כה ישיר לזכות יסוד של פרטיות? "אין חובה לאשר באופן אוטומטי בקשת נאשם בעבירת תקיפת בת זוג לאיכון מכשיר סלולרי של בת זוגו," הדגיש השופט בהכרעתו, "שכן מדובר בפגיעה קשה בפרטיות".

הנאשם טען כי נתוני האיכון דרושים לו להוכחת טענותיו, וכי יש בהם כדי להצביע על סתירות בעדותה של המתלוננת. לדבריו, עצם הגעתה לביתו למחרת האירוע - אם תוכח - עשויה להראות שלא מדובר בקורבן מרוחק ונתון בפחד, אלא באשה שחזרה מיוזמתה. אלא שבית המשפט סבר אחרת. "לכאורה לא בהכרח שאם חוזרת בת זוג לחיק נאשם או לביתו, הדבר מלמד על כך שלא היו דברים מעולם וההפך", נכתב בפסק הדין שפורסם. כלומר התנהגותה לאחר מכן אינה בהכרח מפריכה את הטענה כי הותקפה קודם לכן.

על מנת לאשר בקשה כזו, יש להשתכנע בחיוניות החומר 

החלטת השופט לא ניתנה בקלות. הוא בחן באופן מפורט את השיקולים השונים שעלו: מצד אחד עומדת זכותו של הנאשם להליך הוגן, הכולל אפשרות להשיג ראיות שיכולות לשמש לטובתו. מצד שני, ניצבת זכותה של המתלוננת לפרטיות, ובפרט בהקשר הרגיש של עבירות אלימות במשפחה. "גילוי נתוני איכון של טלפון נייד פוגע פגיעה קשה בפרטיותו של האדם", כתב השופט בהכרעת הדין, "ועל מנת לאשר בקשה כזו, יש להשתכנע בחיוניות החומר לצורך המשפט ולצמצם את הפגיעה במידה החיונית בלבד".

עוד הוסיף בית המשפט כי במקרים של אלימות במשפחה קיים חשש ממשי שהליך של איכון או מעקב ינוצל כדרך לשליטה נוספת על הקורבן. הוא הפנה גם לפסיקות קודמות של בית המשפט העליון, שעסקו במקרים שבהם נאשמים התקינו מכשירי מעקב ברכב של בנות זוגם. לטענתו, יש לראות באיכון בקונטקסט זה לא רק שאלה טכנית של ראיה, אלא חלק ממערך יחסים טעון ומורכב.

• בית המשפט דחה בקשה להשיב סמארטפון שנלקח בחקירה
• ישראל מהדקת פיקוח על מידע אישי: מה המשמעות לעסקים?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

השופט בחן גם את ההיבט הזמני של הבקשה. הנאשם ביקש לאתר את מיקומה של המתלוננת לא בלילה שבו אירעה התקיפה הנטענת, אלא למחרת האירוע. בכך, טען השופט, נפגמת הרלוונטיות הישירה של המידע ללב המחלוקת. הוא כתב בהחלטתו כי, "כאשר הבקשה היא ליום שאחרי האירוע המיוחס, על הנאשם להראות כיצד נתונים אלו רלוונטיים באופן מהותי לליבת המחלוקת... ולא רק לאירוע עוקב שאינו בליבת האישום".

בהחלטתו, ציין השופט דורני-דורון כי, "ערך שמירת הפרטיות של בת הזוג גובר על צרכי הנאשם בשלב זה". הוא הוסיף כי ההגנה תוכל לנסות להוכיח את טענותיה באמצעות דרכים אחרות - בחקירה נגדית, בעדויות עדים, או באמצעים משפטיים נוספים. "ישנם דרכים רבות נוספות להוכיח את הגעתה של בת הזוג לביתו של הנאשם והליך ההוכחות שלם לפנינו", הוא קבע. השופט הזהיר גם מפני תוצאה חמורה שעלולה לנבוע ממתן צו איכון שכזה: החשש שהמתלוננת תירתע ממתן עדותה. לדבריו, עצם הידיעה שבית המשפט נעתר לדרישה לעקוב אחר מיקומה, עלולה ליצור אצלה תחושת איום או פחד - דבר שיפגע בחקר האמת. "הוצאת צו לבדיקתה... עלולה לפגוע בהליך באצטלה משפטית, ועלולה לפגוע בנאשם אם תירתע בת הזוג מלהעיד".

הנאשם טען לאכיפה בררנית

הנאשם מצדו, טען שוב ושוב לאכיפה בררנית - מדוע לא הועמדו לדין גם מעשיה של המתלוננת, שלטענתו הפרה צו הרחקה. בית המשפט הדגיש כי הטענות האלה יתבררו בשלב ההוכחות, ולא באמצעות הליך מקדמי של איכון. בכך ניסה השופט לשמור על גבולות ברורים בין מה שנחקר על ידי המשטרה לבין מה שבית המשפט רשאי להתיר במסגרת ההליך.

• המסמכים הכריעו: נדחתה בקשה למס שבח היסטורי
• כשהריבית הפכה לנטל בלתי אפשרי: החלטה חריגה בהוצל"פ
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• הבן טיפל ונשאר קרוב וקיבל את כל הירושה - האחים תבעו; מה קרה...

החלטה זו לא ניתנה בחלל ריק. היא באה לאחר רצף ארוך של בקשות מקדמיות שהגיש הנאשם - עשרות בקשות ופרוטוקולים שנדונו מאז פתיחת ההליך, כפי שממחישה טבלה שצורפה להחלטה. מתוך 44 החלטות שניתנו בתיק, רבות מהן עסקו בדרישות הנאשם לקבלת מסמכים, בדחיות חוזרות של מועדי דיונים, ובניסיונות לתקן את כתב האישום. ואולם על אף ההתמשכות, השופט הקפיד להבהיר כי עצם ריבוי הבקשות אינו פוגע בזכותו של הנאשם להעלות את טענותיו, גם אם הוא מייצג את עצמו.

בסיום ההחלטה, קבע בית המשפט כי בשלב הזה לא יינתן צו איכון. עם זאת, הוא השאיר פתח אפשרי לעתיד: אם במהלך ההוכחות יתברר כי המידע נחוץ באופן חיוני, הוא עשוי לשקול מחדש את הסוגיה. "אין באמור כדי למנוע החלטה אחרת בסוף דיוני ההוכחות ככל שיהא נדרש עניין זה במתכונת אותה אראה לנכון".

למה בעצם הנאשם רצה את האיכון של הטלפון של בת הזוג?

הוא רצה להראות שהיא חזרה אליו ביום שאחרי האירוע, אף שכנגדו עומד כתב אישום על תקיפתה ולמרות שהוצא נגדה צו הרחקה ממנו. מבחינתו, אם היא הגיעה לביתו, זה מחזק את הטענה שלא באמת חששה ממנו, וזה יכול לערער את מהימנות הגירסה שלה.

מה הבעיה שבית המשפט ראה בבקשה הזו?

הבעיה המרכזית היא הפגיעה בפרטיות. איכון טלפון סלולרי מגלה היכן אדם נמצא בכל רגע, וזה מידע אישי מאוד. במקרה של אלימות במשפחה החשש גדול עוד יותר, כי שימוש במידע כזה עלול להפוך לכלי של שליטה והטרדה.

אז בית המשפט אומר שלנאשם אין זכות להשיג ראיות שיכולות לעזור לו?

לא. השופט הדגיש שלנאשם יש זכות להוכיח את חפותו, אבל הדרך לא תמיד יכולה להיות על חשבון הזכויות של אחרים. במקרה הזה, יש דרכים אחרות לנסות להראות אם בת הזוג חזרה אליו, למשל באמצעות עדים או בחקירה נגדית - מבלי לפגוע בפרטיותה בצורה חריפה כל כך.

למה זה משנה אם מדובר ביום שלמחרת ולא ביום האירוע עצמו?

כי כתב האישום מתמקד באירוע התקיפה עצמו. מה קרה אחרי כן יכול אולי לעניין את בית המשפט לגבי ההתנהלות בין השניים, אבל זה לא חלק מליבת האישום. לכן המידע רלוונטי פחות, והפגיעה בפרטיות נראתה לשופט גדולה מדי לעומת התרומה האפשרית להגנה.

בית המשפט יכול בכלל לחייב איכון של טלפון?

כן, יש לבית המשפט סמכות להוציא צו שכזה לפי החוק, אבל זו סמכות חריגה ושנויה במחלוקת. השופט כתב במפורש שאין חובה לאשר בקשה כזו באופן אוטומטי, וכל מקרה נבחן לגופו תוך איזון בין הצורך בראיה לבין הזכות לפרטיות.

האם יש חשש שהבקשה עצמה תפגע בהליך המשפטי?

בהחלט. השופט הזהיר שאם המתלוננת תדע שבית המשפט מוכן לעקוב אחרי תנועותיה, היא עלולה להירתע ממתן עדות. ובמלים אחרות, עצם הבקשה עלולה להפוך לכלי שמפחיד את מי שאמורה להעיד - וזה עלול לפגוע בניסיונות לגלות את האמת.

ומה עם הטענות של הנאשם לאכיפה בררנית - למה לא חוקרים את בת הזוג?

השופט אמר שהטענות האלה ייבחנו במהלך שלב ההוכחות במשפט. אם יתברר שהיא באמת הפרה צו הרחקה, אפשר יהיה להתחשב בזה בהכרעת הדין או בגזר הדין. אבל זה לא מצדיק בשלב הזה פגיעה בפרטיות שלה באמצעות איכון.

במקרה אחר, אייל אקסל, בעל רכב מרצדס מדגם C350e מתוצרת דיימלר, טען כי יבואנית הרכב בישראל, כלמוביל, חדרה למערכות המחשב ברכבו ללא ידיעתו וללא הסכמתו, ופגעה בכך בפרטיותו. השופט אמיר לוקשינסקי-גל מבית משפט השלום בפתח תקווה דן במקרה והכריע בו ביוני האחרון. אקסל רכש את רכב המרצדס ב-2017. הרכב כלל מערכת מולטימדיה מסוג Command Online, הכוללת מחשב רכב, ניווט, תקשורת נתונים ועוד. עם רכישת הרכב, הוא לא חתם על טופס הצטרפות לשירותים המחוברים של מרצדס (Mercedes Me), שלטענת כלמוביל היה מקנה לה הרשאה לתקשר עם מערכת הרכב מרחוק. יום אחד הופיעה על גבי מערכת המולטימדיה של הרכב הודעה: "Please contact the service hotline" - הודעה שמעידה על בעיה טכנית או דרישה לעדכון מערכת. אקסל פנה למוסך מורשה של כלמוביל, שם הוסבר לו כי בוצע עדכון גרסה של מערכת ההפעלה של הרכב - ללא בקשה מצדו, ללא הסכמתו וללא ידיעתו. אקסל הגיש תביעה בסכום כולל של 400 אלף שקל, בטענה בין היתר לפגיעה בפרטיות לפי חוק הגנת הפרטיות, תרמית, רשלנות, עשיית עושר ולא במשפט והפרת חובה חקוקה. ברקע נמצאים גם חילוקי דעות על תקינות מערכת הרכב, חובות הגילוי של כלמוביל ואופי שירות הלקוחות שסיפקה.