גבעות עולם אתר קידוח
צילום: צילום מסך

העתיד של גבעות עולם - בית המשפט קבע התמחרות על השליטה

הכרעה דרמטית בסכסוך שפילג את השותפות הציבורית לחיפושי נפט. לוסקין שהחזיק 16.8% טען לפערי כוחות וחשש שמניותיו "יירכשו בנזיד עדשים". בית המשפט: "התנהלותו של לוסקין הייתה כוחנית וחסרת תום לב". המשמעות: כל צד יוכל לגייס משקיעים חיצוניים להתמחרות

רן קידר | (1)


בית המשפט העליון דחה פה אחד את ערעורו של טוביה לוסקין והורה סופית: ההיפרדות בין בעלי המניות בגבעות עולם נפט תתבצע באמצעות התמחרות במעטפות סגורות. ההחלטה מסיימת סאגה משפטית שנמשכה למעלה מעשור וכללה סדרה של הליכים בבתי המשפט המחוזי והעליון.

גבעות עולם נפט, שותפות ציבורית הנסחרת בבורסה לניירות ערך בתל אביב ועוסקת בחיפושי נפט מאז 1993, מצאה עצמה בעין הסערה כאשר שתי קבוצות בעלי המניות בשותף הכללי - קבוצת בקר-בן דוד (הרוב) וקבוצת לוסקין (המיעוט) - נקלעו לסכסוך חריף בנושאי ניהול, ממשל תאגידי ואסטרטגיית הפקה. המחלוקת הגיעה לשיאה כאשר בית המשפט העליון קבע באוגוסט 2022 כי נדרשת היפרדות כפויה בין הצדדים מחשש לקיפוח עתידי.

הדילמה: פערי כוחות מול שיקולי צדק

לוסקין, שהחזיק ב-16.8% בלבד מהשותף הכללי נכון למועד פסק הדין הקודם, טען כי קיים פער כלכלי דרמטי בינו לבין קבוצת בקר-בן דוד. "בהינתן הפערים ביכולת הכלכלית ובשיעור ההחזקות, קיים חשש כי מניותיו של המערער יירכשו בהליך ההתמחרות 'בנזיד עדשים'", ציין הנשיא יצחק עמית בפסק הדין, תוך הכרה בבעייתיות הפוטנציאלית.

החשש לא היה חסר בסיס. כפי שהסביר בית המשפט, לוסקין יצטרך לגייס הון גדול פי כמה מזה שיידרשו המשיבים כדי לרכוש את חלקו, ועלויות המימון המשמעותיות עלולות למנוע ממנו אפשרות מעשית להיות הרוכש. "אם אברהם צופה את קשיי המימון של בנימין, הדבר ישפיע גם על המחיר אותו יציע", ציטט בית המשפט ממאמר אקדמי בנושא.

אולם בסופו של דבר, שיקולי הצדק והאשם הכריעו את הכף. בית המשפט קבע כי "בניגוד מובהק לטענות קבוצת לוסקין אין המדובר בצד מקופח במובן הקלאסי של ההליך, אלא במי שנמצא כי התנהלותו כוחנית, לעומתית, חסרת תום לב ומגיעה כדי הפרת חובות האמון שלו כלפי החברה".

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

עוד נקבע כי מיום היווסדה של החברה, המשיבים הם שהזרימו את הכספים לפעילותה, בעוד לוסקין עצמו לא רק שלא ביקש סעד של היפרדות אלא אף התנגד לו מלכתחילה. המערכת ההסכמית בין הצדדים הופרה על ידי קבוצת לוסקין, ונמצא כי "לא טובתה של השותפות עמדה נגד עיניו, אלא עד כמה שזו תאמה את האינטרס האישי שלו".

היתרון המקצועי כמאזן כוחות

נקודה מעניינת שהעלה בית המשפט נגעה דווקא ליתרון הטמון בידי לוסקין. "איש המקצוע בתחום חיפושי הנפט הוא לוסקין", קבע בית המשפט, "והגם שאינו מעורה מזה כעשור בעסקי החברה, יש בכך כדי להקנות לו יתרון בהערכת שווי החברה והפוטנציאל שלה". יתרון זה, לצד הקושי המובנה בהערכת שווי של שותפות לחיפושי נפט שטרם הוכיחה יכולת הפקה מסחרית, היווה שיקול נוסף בהכרעה.

קיראו עוד ב"משפט"

דווקא לוסקין עצמו טען לאורך ההליכים כי כל הערכה בעניין שווי השותפות תהיה "ספקולטיבית ביותר" וכי אין היתכנות אמיתית לבצע אותה באופן מהימן. טענה זו, באופן אירוני, חזרה כבומרנג כאשר בית המשפט השתמש בה כנימוק נוסף להעדיף התמחרות על פני הערכת שווי מורכבת ויקרה.

"הגיעה העת לסיים את הסאגה"

אחד השיקולים המרכזיים בהחלטה היה הרצון לסיים את הסכסוך הממושך. "הגיעה העת לסיים את הסאגה בין הצדדים, המתנהלת מזה כעשר שנים, ושיטת ההתמחרות היא הדרך הקצרה ביותר לשם כך", קבע בית המשפט בנחרצות.

האלטרנטיבה - מינוי מומחה להערכת שווי, הכנת חוות דעת, שאלות הבהרה ואולי אף חקירה בבית המשפט - הייתה מאריכה את ההליך לחודשים רבים נוספים ומטילה עלויות כבדות על כל הצדדים. "כל עוד הסכסוך בין הצדדים לא בא אל סיומו, מן הסתם יש לכך השלכה על פעילות החברה והשותפות", הדגיש בית המשפט.

ההחלטה מבוססת על סעיף 191 לחוק החברות, שמעניק לבית המשפט "ארגז כלים מגוון המאפשר לו לעצב 'בתפירה ידנית' את הפתרון ההולם את נסיבות המקרה". בהתבסס על התקדים מעניין אדלר, בית המשפט הבחין בין מצב של "קיפוח קלאסי" שבו דרך המלך היא רכישה כפויה, לבין מצב של הפרדת כוחות ללא קיפוח מובהק, שבו ההתמחרות היא הפתרון המועדף.

המשמעות המעשית היא שכעת, כל אחד מהצדדים יוכל להגיש הצעה במעטפה סגורה לרכישת חלקו של הצד השני. החשוב מכך - כל צד יוכל לגייס משקיעים חיצוניים או לחבור לשותפים אסטרטגיים כדי לממן את ההצעה. זוהי נקודה קריטית שעשויה לאזן במידה מסוימת את פערי הכוחות הכלכליים.

פסק הדין מהווה תקדים חשוב לשוק ההון הישראלי ומבהיר כי גם כאשר קיימים פערי כוחות, לא תמיד יינתן סעד של רכישה כפויה. אלא שתהיה התייחסות גם להתנהלות עסקית, שיקולי הצדק והיעילות. עכשיו, הכדור עובר למגרש העסקי, שם יוכרע סופית מי יישאר בעל השליטה בשותפות ומי ייאלץ לפרוש מהזירה. אחרי עשור של מאבקים משפטיים, ההכרעה תגיע דרך מנגנון השוק - מי שמוכן לשלם יותר, יזכה בשליטה.

את גבעות עולם ייצגו עו"ד רפי שפירא ועו"ד רן יעקב קינן ממשרד ש. פרידמן, אברמזון ושות'


תגובות לכתבה(1):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    אנונימי 31/08/2025 15:06
    הגב לתגובה זו
    איזה ימים קשים היו מכיר אנשים שהפסידו את הבית מגד 5 אעלק אין בושה
מחיר
צילום: FREEPIK

נדחתה תביעה לביטול מתנה: הדירה תישאר בידי האחות הקטנה

פסק דין מבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע עסק במקרה משפחתי מורכב: בני זוג ערכו צוואה הדדית בשנות השמונים, שבה הורישו זה לזה את כל רכושם, ולאחר מות שניהם - לשתי בנותיהם. אלא שבשנים שאחר כך הם רכשו דירה חדשה, וכשנפטרה האם עברה הבעלות כולה לאב, שהעביר אותה בחייו במתנה לאחת הבנות. האחות השנייה עתרה לביטול המתנה, אך בית המשפט דחה את תביעתה וחייב אותה בהוצאות כבדות

עוזי גרסטמן |

בחיי משפחה לא אחת מתערבבים רגשות עמוקים עם סוגיות משפטיות מורכבות. כזה היה המקרה שהובא באחרונה בפני בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע, שם התמודדה השופטת דיאנה פסו־ואגו עם סכסוך בין שתי אחיות סביב דירת מגורים שהורישו הוריהן. הסיפור החל עוד ב-1987, אז החליטו בני הזוג לערוך צוואה משותפת. בצוואה הם קבעו כי כל אחד מהם יוריש את כל רכושו לבן הזוג האחר, וכי לאחר מות שניהם יעבור הרכוש במלואו לשתי בנותיהם. מדובר היה בצוואה הדדית קלאסית, שנועדה להבטיח יציבות ולהעניק ביטחון לצד שנותר בחיים, אך גם להבטיח כי בסופו של דבר ייהנו הבנות באופן שוויוני מן העיזבון.

אלא שלאחר עריכת הצוואה רכשו ההורים דירת מגורים בבאר שבע - נכס שלא הוזכר בצוואה המקורית. הדירה נרשמה על שמם בחלקים שווים, וכשנפטרה האם נרשמה הבעלות כולה על שם האב. כמה חודשים לאחר מכן, האב - שנותר לבדו - החליט להעביר את מלוא הזכויות בדירה לבתו הצעירה, וזאת באמצעות הסכם מתנה שנרשם כדין. ההעברה הושלמה ברישום בלשכת רישום המקרקעין, והדירה נהפכה להיות בבעלותה הבלעדית של הבת.

כשהלך האב לעולמו, גילתה האחות השנייה כי הדירה כבר אינה חלק מן העיזבון, והיא הגישה תביעה לביטול ההעברה. לטענתה, מדובר בהפרה של הצוואה ההדדית שערכו הוריה. לדבריה, "בהיותה צוואה מסוג 'יורש אחר יורש', התחייב האב לשמור על רכושם המשותף של ההורים כדי שלאחר מות שניהם יחולק הרכוש באופן שווה בין שתי הבנות". לטענתה, הענקת המתנה לנתבעת נוגדת את האינטרס של האם המנוחה ושל הצוואה המשותפת, ויש לראות בכך פעולה שנעשתה בחוסר תום לב.

"הצוואה היתה ביטוי לרצונו של האב ולאהבתו"

מנגד, האחות שקיבלה את הדירה טענה כי לא נפל כל פגם במתנה, שכן הצוואה נחתמה ב-1987 - שנים רבות לפני תיקון 12 לחוק הירושה. התיקון, שנכנס לתוקפו ב-2005, הוא זה שהגביל את האפשרות לשינוי צוואות הדדיות לאחר מות אחד מבני הזוג. "בענייננו", טענה הנתבעת באמצעות עורך דינה, "אין תחולה לסעיף 8א לחוק הירושה. לפיכך, האב היה רשאי לשנות את צוואתו או להעביר נכסים במתנה כרצונו". עוד נטען כי מערכת היחסים בין האב לבין התובעת היתה רעה במשך שנים, בעוד שעם הנתבעת שמר על קשר קרוב וטוב. לפי גרסתה, "המתנה שניתנה לא נבעה ממניפולציה אלא מהיחסים האישיים והמשפחתיים, והיא היתה ביטוי לרצונו של האב ולאהבתו".

בית המשפט נדרש לשאלה עקרונית: האם צוואה שנערכה לפני תיקון החוק היא צוואה הדדית מגבילה, או שאולי היא מותירה בידי בן הזוג הנותר חופש פעולה מלא בנכסיו? השופטת פסו־ואגו ציינה בפסק הדין שפורסם כי, "צוואות הדדיות שנערכו לפני תיקון מס' 12 לחוק הירושה אינן כפופות להגבלות שנקבעו בו. לפיכך, הכלל הוא שכל אדם רשאי לשנות או לבטל את צוואתו בכל עת, אלא אם הוכח בבירור שהייתה כוונה מפורשת ומשותפת להגביל אפשרות זו".