
העתיד של גבעות עולם - בית המשפט קבע התמחרות על השליטה
הכרעה דרמטית בסכסוך שפילג את השותפות הציבורית לחיפושי נפט. לוסקין שהחזיק 16.8% טען לפערי כוחות וחשש שמניותיו "יירכשו בנזיד עדשים". בית המשפט: "התנהלותו של לוסקין הייתה כוחנית וחסרת תום לב". המשמעות: כל צד יוכל לגייס משקיעים חיצוניים להתמחרות
בית המשפט העליון דחה פה אחד את ערעורו של טוביה לוסקין והורה סופית: ההיפרדות בין בעלי המניות בגבעות עולם נפט תתבצע באמצעות התמחרות במעטפות סגורות. ההחלטה מסיימת סאגה משפטית שנמשכה למעלה מעשור וכללה סדרה של הליכים בבתי המשפט המחוזי והעליון.
גבעות עולם נפט, שותפות ציבורית הנסחרת בבורסה לניירות ערך בתל אביב ועוסקת בחיפושי נפט מאז 1993, מצאה עצמה בעין הסערה כאשר שתי קבוצות בעלי המניות בשותף הכללי - קבוצת בקר-בן דוד (הרוב) וקבוצת לוסקין (המיעוט) - נקלעו לסכסוך חריף בנושאי ניהול, ממשל תאגידי ואסטרטגיית הפקה. המחלוקת הגיעה לשיאה כאשר בית המשפט העליון קבע באוגוסט 2022 כי נדרשת היפרדות כפויה בין הצדדים מחשש לקיפוח עתידי.
הדילמה: פערי כוחות מול שיקולי צדק
לוסקין, שהחזיק ב-16.8% בלבד מהשותף הכללי נכון למועד פסק הדין הקודם, טען כי קיים פער כלכלי דרמטי בינו לבין קבוצת בקר-בן דוד. "בהינתן הפערים ביכולת הכלכלית ובשיעור ההחזקות, קיים חשש כי מניותיו של המערער יירכשו בהליך ההתמחרות 'בנזיד עדשים'", ציין הנשיא יצחק עמית בפסק הדין, תוך הכרה בבעייתיות הפוטנציאלית.
החשש לא היה חסר בסיס. כפי שהסביר בית המשפט, לוסקין יצטרך לגייס הון גדול פי כמה מזה שיידרשו המשיבים כדי לרכוש את חלקו, ועלויות המימון המשמעותיות עלולות למנוע ממנו אפשרות מעשית להיות הרוכש. "אם אברהם צופה את קשיי המימון של בנימין, הדבר ישפיע גם על המחיר אותו יציע", ציטט בית המשפט ממאמר אקדמי בנושא.
- גבעות עולם בצרות. המנכ"ל מודה: "בוחנים אפשרות מימון להמשך פעילות"
- גבעות הפסיקה את הקידוח במגד 6, המניה מתרסקת ב-58% ביומיים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אולם בסופו של דבר, שיקולי הצדק והאשם הכריעו את הכף. בית המשפט קבע כי "בניגוד מובהק לטענות קבוצת לוסקין אין המדובר בצד מקופח במובן הקלאסי של ההליך, אלא במי שנמצא כי התנהלותו כוחנית, לעומתית, חסרת תום לב ומגיעה כדי הפרת חובות האמון שלו כלפי החברה".
עוד נקבע כי מיום היווסדה של החברה, המשיבים הם שהזרימו את הכספים לפעילותה, בעוד לוסקין עצמו לא רק שלא ביקש סעד של היפרדות אלא אף התנגד לו מלכתחילה. המערכת ההסכמית בין הצדדים הופרה על ידי קבוצת לוסקין, ונמצא כי "לא טובתה של השותפות עמדה נגד עיניו, אלא עד כמה שזו תאמה את האינטרס האישי שלו".
היתרון המקצועי כמאזן כוחות
נקודה מעניינת שהעלה בית המשפט נגעה דווקא ליתרון הטמון בידי לוסקין. "איש המקצוע בתחום חיפושי הנפט הוא לוסקין", קבע בית המשפט, "והגם שאינו מעורה מזה כעשור בעסקי החברה, יש בכך כדי להקנות לו יתרון בהערכת שווי החברה והפוטנציאל שלה". יתרון זה, לצד הקושי המובנה בהערכת שווי של שותפות לחיפושי נפט שטרם הוכיחה יכולת הפקה מסחרית, היווה שיקול נוסף בהכרעה.
- התעלמות מסימני מצוקה: ביהמ"ש קבע אחריות למחדלים שהובילו לטרגדיה
- נותר נכה עקב ניתוח גב רשלני - וזה הפיצוי שיקבל
- תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
- כך רשות המסים מצליחה לגבות חובות ישנים
דווקא לוסקין עצמו טען לאורך ההליכים כי כל הערכה בעניין שווי השותפות תהיה "ספקולטיבית ביותר" וכי אין היתכנות אמיתית לבצע אותה באופן מהימן. טענה זו, באופן אירוני, חזרה כבומרנג כאשר בית המשפט השתמש בה כנימוק נוסף להעדיף התמחרות על פני הערכת שווי מורכבת ויקרה.
"הגיעה העת לסיים את הסאגה"
אחד השיקולים המרכזיים בהחלטה היה הרצון לסיים את הסכסוך הממושך. "הגיעה העת לסיים את הסאגה בין הצדדים, המתנהלת מזה כעשר שנים, ושיטת ההתמחרות היא הדרך הקצרה ביותר לשם כך", קבע בית המשפט בנחרצות.
האלטרנטיבה - מינוי מומחה להערכת שווי, הכנת חוות דעת, שאלות הבהרה ואולי אף חקירה בבית המשפט - הייתה מאריכה את ההליך לחודשים רבים נוספים ומטילה עלויות כבדות על כל הצדדים. "כל עוד הסכסוך בין הצדדים לא בא אל סיומו, מן הסתם יש לכך השלכה על פעילות החברה והשותפות", הדגיש בית המשפט.
ההחלטה מבוססת על סעיף 191 לחוק החברות, שמעניק לבית המשפט "ארגז כלים מגוון המאפשר לו לעצב 'בתפירה ידנית' את הפתרון ההולם את נסיבות המקרה". בהתבסס על התקדים מעניין אדלר, בית המשפט הבחין בין מצב של "קיפוח קלאסי" שבו דרך המלך היא רכישה כפויה, לבין מצב של הפרדת כוחות ללא קיפוח מובהק, שבו ההתמחרות היא הפתרון המועדף.
המשמעות המעשית היא שכעת, כל אחד מהצדדים יוכל להגיש הצעה במעטפה סגורה לרכישת חלקו של הצד השני. החשוב מכך - כל צד יוכל לגייס משקיעים חיצוניים או לחבור לשותפים אסטרטגיים כדי לממן את ההצעה. זוהי נקודה קריטית שעשויה לאזן במידה מסוימת את פערי הכוחות הכלכליים.
פסק הדין מהווה תקדים חשוב לשוק ההון הישראלי ומבהיר כי גם כאשר קיימים פערי כוחות, לא תמיד יינתן סעד של רכישה כפויה. אלא שתהיה התייחסות גם להתנהלות עסקית, שיקולי הצדק והיעילות. עכשיו, הכדור עובר למגרש העסקי, שם יוכרע סופית מי יישאר בעל השליטה בשותפות ומי ייאלץ לפרוש מהזירה. אחרי עשור של מאבקים משפטיים, ההכרעה תגיע דרך מנגנון השוק - מי שמוכן לשלם יותר, יזכה בשליטה.
את קבוצת בן דוד ייצגו עו"ד רפי שפירא ועו"ד רן יעקב קינן ממשרד ש. פרידמן, אברמזון ושות'.
- 1.אנונימי 31/08/2025 15:06הגב לתגובה זואיזה ימים קשים היו מכיר אנשים שהפסידו את הבית מגד 5 אעלק אין בושה

נותר נכה עקב ניתוח גב רשלני - וזה הפיצוי שיקבל
האיש, תושב הרשות הפלסטינית, שעבד במפעל בטון בישראל, נכנס לניתוח פשוט יחסית להסרת פריצת דיסק בבית החולים אלמקאסד בירושלים - ויצא ממנו עם נכות קשה ואובדן כושר עבודה. השופטת מרים ליפשיץ־פריבס קבעה כי בית החולים התרשל באופן חמור הן בביצוע הניתוח והן במעקב
אחריו, ופסקה לטובתו פיצויים בהיקף כולל של כ-2.5 מיליון שקל. טענותיו של התובע לאין־אונות ולגירושים שנבעו מההליך נדחו
הוא הגיע לניתוח שגרתי למדי בגב התחתון, כזה שמטרתו להקל על כאבים שנמשכו חודשים. אבל מה שאמור היה להיות הליך רפואי פשוט נהפך לטרגדיה אישית. גבר בן 39, תושב הרשות הפלסטינית ואב לשמונה, שעבד עד לאותו יום בעבודת כפיים מפרכת במפעל בטון בעטרות, שמצפון לירושלים, מצא את עצמו לאחר הניתוח מרותק לביתו, נעזר בקביים, ונאבק מדי יום בכאבים עזים ובמוגבלות תפקודית קשה. השבוע קבע בית המשפט המחוזי בירושלים כי בית החולים אלמקאסד, שבו נותח, התרשל בטיפול בו ופסק לו פיצוי של כ-2.5 מיליון שקל.
השופטת מרים ליפשיץ־פריבס קיבלה את עמדת התובע, שיוצג על ידי עורכי הדין עופר סולר ופידא קעואר, וקבעה כי הניתוח שבוצע לו ב-2017 היה רצוף כשלים חמורים - החל מתיעוד חסר ועד טיפול לקוי בקרע שנוצר בעמוד השדרה במהלך הניתוח. “החולה מפקיד את גופו בידי הרופא, ויש לו ציפייה מוצדקת שהרופא יעשה כל שביכולתו למנוע תקלה או פגיעה כתוצאה מהטיפול”, כתבה השופטת בהכרעתה, והוסיפה כי בית החולים “לא נהג בסבירות ובזהירות הנדרשת בביצוע הניתוח ובמעקב אחריו”.
הפרשה החלה באביב 2017, כשבדיקת MRI שנערכה לתובע גילתה פריצת דיסק בגובה L5-S1. בעקבות ההמלצה הרפואית הוא עבר ניתוח דיסקטומיה בבית החולים אלמקאסד. במהלך הניתוח אירע קרע בקרום הדורה - הקרום הקשה שעוטף את חוט השדרה, אך לפי פסק הדין, לא תועד כיצד טופל הקרע, אם בכלל. התובע שוחרר מבית החולים יומיים לאחר מכן, אלא שכבר זמן קצר אחר כך הוא שב לשם כשהוא סובל מדליפת נוזל שדרה, חולשה ברגליים, כאבי ראש קשים והחמרה ניכרת במצבו. במהלך השבועות שלאחר מכן אושפז האיש ארבע פעמים, אך מצבו רק החמיר.
דו"ח הניתוח היה "חסר להחריד"
בפני בית המשפט טען התובע כי מאז הניתוח הוא סובל מנכות קשה, מהפרעות אורולוגיות, מקשיי הליכה קשים ומכאבים מתמשכים. חוות דעת מומחה שהוגשה מטעמו, של פרופ’ יצחק שקד, קבעה כי הניתוח בוצע ברשלנות קשה. לדבריו, “מה שלא תועד - לא נעשה, ואם נעשה, אין לדעת כיצד ובאיזו דרך נעשה”. הוא הסביר כי דו"ח הניתוח היה “חסר להחריד”, וכי ההדמיות שבוצעו לאחר הניתוח מלמדות שהדיסק הפורץ כלל לא הוסר - הליך שהיה אמור להיות לבו של הניתוח. לדברי פרופ’ שקד, בשל הדחייה בבירור מצבו של המטופל והעובדה שהלחץ על העצבים לא הוסר, נגרם לו נזק נוירולוגי קשה ובלתי הפיך. הוא תיאר את מצבו של התובע ככזה הכולל “כאבי גב ורגליים קשים, חוסר שליטה חלקי על השלפוחית והליכה איטית וגרירה של הרגליים”. הוא העריך את נכותו הכוללת של המטופל בשיעור של כ-75%.
- רופא שיניים ישלם 150 אלף שקל פיצויים למטופלת
- עבר החייאה ויצא עם שבר בכתף: מד"א תפצה ב-185 אלף שקל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
מנגד, בית החולים טען כי הניתוח בוצע באופן תקין ולפי הסטנדרטים הרפואיים המקובלים. מומחה מטעם ההגנה, ד"ר חליל סלאמה, הסביר כי קרע בדורה הוא סיבוך מוכר ושכיח, וטען כי במקרה זה הקרום הפנימי נותר שלם וכי הטיפול בקרע היה סביר. לדבריו, לא נותר לחץ על חוט השדרה והמטופל שוחרר במצב תקין. הוא ייחס את תלונות התובע למחלה ניוונית קודמת, ולא לתוצאה של הניתוח עצמו.

אושר פרויקט תמ״א 38 חרף התנגדות דיירת: "לא הוכחה פגיעה ממשית"
פסק דין חדש קובע כי ניתן לאשר ביצוע פרויקט חיזוק לפי תמ״א 38, גם כשדיירת מתנגדת להקמת חדרי שירות מתחת לדירתה ולטענתה הדבר יפגע קשות בשווי הנכס. המפקח על רישום המקרקעין ברק ליפשיץ דחה את טענותיה, וקבע כי לא הוכח כל נזק ממשי, והפרויקט ברחוב עולי הגרדום
בראשון לציון ייצא לפועל. עוד נקבע כי למפקח יש סמכות לאשר שינויים קנייניים, ובהם העתקת חניה והענקת זיקת הנאה לבניין סמוך
ברחוב עולי הגרדום בראשון לציון עומד בניין ותיק שנבנה לפני עשרות שנים, כזה שאינו עומד עוד בתקני העמידות הנדרשים כיום בפני רעידות אדמה. דיירי הבניין החליטו עוד ב-2015 לחזק אותו במסגרת פרויקט תמ״א 38/1, שמטרתו חיזוק מבנים מפני רעידות אדמה ותוספת יחידות דיור. במשך שנים התעכב הפרויקט בשל הליכים תכנוניים ואישורי בנייה, אך לאחר קבלת היתר בנייה נותרה מתנגדת אחת - רחל הרפז, בעלת דירה בקומה הראשונה. היא טענה כי לפי התכנון יוקמו מתחת לדירתה חדרי שירות, ובהם חדר אשפה, חדר גז ומחסנים, וכי המיקום הזה יביא לירידת ערך דרמטית בדירתה ולפגיעה מהותית באיכות חייה.
התובעים - שבעה מבעלי הדירות האחרים בבניין - עתרו למפקח על רישום המקרקעין ברחובות, עו"ד ברק ליפשיץ, בבקשה לאשר את ביצוע הפרויקט מכוח סעיף 5 לחוק המקרקעין (חיזוק בתים משותפים מפני רעידות אדמה), התשס"ח-2008. לטענתם, הרוב הדרוש בחוק התקיים, שכן הם מחזיקים בכ-85% מהזכויות ברכוש המשותף, וכי ההתנגדות היחידה אינה מוצדקת. לאורך שלושה דיונים, שנערכו בינואר, יוני וספטמבר 2025, ניסה המפקח להביא את הצדדים לפשרה. היזם עצמו, שנכח בדיונים, הציע לנתבעת הצעה "מרחיקת לכת", כהגדרת פסק הדין, אך היא דחתה אותה. לאחר שלא נענתה גם להצעת בית המשפט, הורה המפקח להכריע לגופה של המחלוקת.
פסק הדין הארוך עוסק בשאלות משפטיות עקרוניות בדיני המקרקעין, ובראשן סמכותו של המפקח לאשר שינויים בזכויות קנייניות במסגרת פרויקט חיזוק לפי חוק החיזוק. הנתבעת טענה כי המפקח חרג מסמכותו, שכן התכנון שולל ממנה את זכות החניה הצמודה לדירתה ומעביר אותה למקום אחר, וכי בנוסף התוכנית כוללת הענקת זכות שימוש בשביל גישה לבניין סמוך ברחוב עולי הגרדום 63. המפקח ליפשיץ דחה טענות אלה אחת לאחת, וקבע כי סמכותו של המפקח לפי סעיף 5 לחוק החיזוק רחבה, וכוללת גם היבטים קנייניים הנדרשים לצורך ביצוע הפרויקט. לדבריו, "המחוקק, שהיה מעוניין בקידום חיזוק בתים משותפים, היה ער לכך שעל מנת לקדם את חיזוק הבית המשותף נדרשת, בדרך כלל, עסקה עם צד שלישי… לפיכך קבע החוק סמכות מפורשת למפקח לאשר גם העברת זכויות, הצמדת חניות ואף מכירת דירות חדשות".
החניה שהועברה היתה אילוץ תכנוני
ליפשיץ הדגיש כי יש להפעיל את הסמכות לפי מבחן מהותי: האם ההתנגדות של בעל דירה תסכל את ביצוע החיזוק בפועל. "ככל שלא יוכח שניתן לבצע את חיזוק הבית גם ללא ההיבט שאליו מתנגד בעל הדירה - יחולו הוראות חוק החיזוק והמפקח מוסמך לאשר את העבודות", כתב המפקח בהכרעתו.
- מפקח על מקרקעין אישר תמ״א 38 חרף התנגדות בעלי דירה
- סירב לחתום על ליווי בנקאי לתמ"א - וישלם ביוקר
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
לעניין החניה שנלקחה מהנתבעת והועברה למקום אחר, קבע המפקח כי מדובר באילוץ תכנוני. "היזם הצהיר כי למרות ניסיונות שנעשו אין אפשרות למקם את חדרי השירות במקום אחר בבית המשותף," נכתב בפסק הדין. בהתאם לכך, קבע ליפשיץ כי יש לראות בהעתקת החניה כצעד נדרש לצורך ביצוע הפרויקט, וכי החוק מעניק לו סמכות לאשר מהלך כזה גם ללא הסכמת כל בעלי הדירות. הוא אף הזכיר כי סמכות זו משתרעת במקרים מסוימים עד כדי אישור הריסת דירות והעתקתן במסגרת פרויקטי חיזוק, ולכן כל שכן ניתן לאשר שינוי במיקום חניה.