בית המשפט
צילום: Pixbay

בת 30 גרה עם הוריה ונקלעה לחובות - מדוע נדחה ההסדר?

הצעירה עובדת במשרה מלאה, וביקשה לפתוח בהליך חדלות פירעון בטענה כי הסתבכה כלכלית, מבלי שידעה להסביר כיצד צברה חובות בהיקף של כ-280 אלף שקל. כשנדרשה להציג מסמכים התומכים בטענותיה, היא לא עשתה זאת. היא לא הציגה תדפיסי חשבון בנק, לא פירוט כרטיסי אשראי ולא כל מסמך שמאיר באור כלשהו את נסיבות הסתבכותה הכלכלית. לדבריה, את הראיות היא השמידה כדי למנוע פגיעה בה מול משפחתה

עוזי גרסטמן | (1)

בהחלטה שניתנה לאחרונה בבית משפט השלום בחיפה, נחשף מקרה מעורר תהיות הנוגע לאישה צעירה בת 30, עובדת במשרה מלאה, שביקשה לפתוח בהליך חדלות פירעון בטענה כי הסתבכה כלכלית, מבלי שידעה להסביר כיצד צברה חובות בהיקף של כ-280 אלף שקל. השופטת מירב קלמפנר נבון לא חסכה בביקורת על התנהלותה של המבקשת, והורתה לבסוף על ביטול ההליך, תוך שהיא קובעת כי מדובר במקרה מובהק של חוסר תום לב.

הצעירה, רווקה המתגוררת עם הוריה בבית המשפחה, לא משלמת דמי שכירות ומשתכרת כשכירה בעבודתה כסייעת בגן ילדים בסכום של כ-6,800 שקל לחודש. לא מדובר באשה שחיה מתחת לקו העוני או חסרת מקורות הכנסה. ובכל זאת, היא נטלה הלוואות בהיקף גבוה במיוחד, מבלי להציג אסמכתאות שיבהירו כיצד נוצר החוב ומדוע אין באפשרותה לעמוד בו.

בתחילה טענה המבקשת כי נפלה קורבן לסחיטה רגשית מצד גבר שעמו היתה בקשר, ככל הנראה עמית לעבודה, שסחט ממנה כספים תוך הפעלת לחצים רגשיים. לדבריה, היא אף הגישה תלונה במשטרה כבר בינואר 2024, אך מאז לא ידוע מה עלה בגורלה. התיק ככל הנראה לא התקדם. כמו כן, כשנדרשה להציג מסמכים התומכים בטענותיה, היא לא עשתה זאת. היא לא הציגה תדפיסי חשבון בנק, לא פירוט כרטיסי אשראי ולא כל מסמך שמאיר באור כלשהו את נסיבות הסתבכותה הכלכלית. את הראיות, כך סיפרה באמצעות בא כוחה, היא השמידה - לטענתה כדי למנוע פגיעה בעצמה מול בני משפחתה. בית המשפט התקשה לקבל את ההסבר הזה.

במהלך הדיון שנערך ב-14 ביולי 2025, במעמד כל הצדדים, טען עורך הדין של החייבת כי מדובר במערכת יחסים שקרית שבמסגרתה נוצלה נפשית וכספית. הוא הוסיף כי "כשזה נודע להוריה, הכל נפתח", והסביר כי המבקשת השמידה את מכשיר הטלפון בשל חששה מתגובתם. לדבריו, אף מתנהלת חקירה במשטרה, אך לא ניתן לקבל חומרים מהחקירה, ואין בידיהם מסמכים פורמליים לאשש את הטענות.

מאידך, הנאמנת מטעמה של המדינה הצביעה על שורה של פעולות חריגות שביצעה המבקשת גם לאחר מועד הגשת התלונה. כך למשל, יומיים לפני שהגישה את התלונה, היא העבירה 30 אלף שקל מחשבונה, ואילו שלושה חודשים לאחר מכן היא העבירה סכום נוסף של 82 אלף שקל. "אין כל ראיות באשר להעברות הכספים ומי קיבל אותם", טען בא כוחה של הנאמנת, והוסיף כי כל טענות המבקשת נשארות תלויות באוויר. גם השופטת עמדה על כך כשכתבה: "מתעוררת השאלה, אם פני הדברים הוא כמתואר בידי היחידה, מדוע היחידה העבירה מחשבונה הפרטי, בשונה מהחשבונות הדיגיטליים שם לטענתה בוצעו העברות הכספים, סך 82,000 ש"ח , שלושה חודשים לאחר הגשת התלונה במשטרה?!".

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

בפסק הדין שפורסם נכתב כי המבקשת נדרשה פעם אחר פעם להמציא מסמכים שיתמכו ולו באופן חלקי בגרסתה, אך לא עשתה כן. מעבר לכך, ההתנהלות הכלכלית שדיווחה עוררה תהיות בפני עצמה. כך למשל, הגישה קבלות עבור רכישת דלק למספר כלי רכב שונים ודיווחה על הוצאות רכב גבוהות, מבלי שהמציאה רישיון רכב או הסבר לגבי הבעלות. גם השתתפותה המדווחת בתשלומי חשמל, מים וארנונה בבית הוריה לא לוותה באסמכתאות על כך. "היחידה אומנם עמדה בתשלום צו התשלומים החודשי והמציאה דו"חות חודשיים באופן חלקי", קבעה השופטת, "אך מחדלה העיקרי בהליך הוא היעדר שקיפות והיעדר שיתוף פעולה מלא עם בעלי התפקיד".

השופטת קלמפנר נבון הסבירה כי לא ניתן להיעתר לבקשה להליך חדלות פירעון כאשר המבקשת פועלת תוך חוסר שקיפות וחוסר תום לב. "הליך זה מצריך מידה משמעותית של שקיפות ומידה לא מבוטלת של שיתוף פעולה, כיאה למי שרוצה לזכות בחסד המחוקק שהוא מהותו של הליך זה", כתבה. בהמשך התייחסה גם לאפשרות שמדובר בסחיטה אינטימית: "לא נסתרו מעיניי, הדברים העולים 'מבין השורות' של ב"כ היחידה וכי ייתכן שמדובר בסחיטה על רקע רומנטי או אינטימי, עם כל הקשיים המובנים הנובעים מכך. אולם, היחידה לא יכולה להסתתר מאחורי טענות עלומות אלה ולבקש את חסד המחוקק ללא נטילת אחריות, באשר לנטילת ההלוואות ומסירת מידע מהימן בצירוף אסמכתאות באשר לנסיבות אותן הלוואות וההסתבכות הכלכלית".

קיראו עוד ב"משפט"

השופטת המשיכה והבהירה כי אין מנוס מביטול ההליך. לדבריה, המבקשת "נהנית מן ההטבות שהוענקו לה מכוח צו פתיחת ההליכים ומאידך היא פועלת בניגוד גמור לחוק", ולכן "יש בהתנהלות זו טעם לפגם מהותי ואף משום חוסר תום לב". מאחר שאין בידיה של המבקשת כוונה אמיתית לחשוף את פרטי הסתבכותה, ואין אפשרות לקבוע תוכנית שיקום כלכלי, ההליך כולו מבוטל.

בסיום פסק הדין נקבע כי הצו לעיכוב יציאת המבקשת מהארץ יישאר בתוקף למשך 90 יום נוספים. עוד הובהר כי ככל שתרצה להגיש בקשה חדשה בעתיד, תיאלץ להמתין בין שנה לשנתיים וחצי, בהתאם להלכת אלקצאצי, תוך שהיא מחויבת בתשלום נוסף על סך 2,000 שקל. את הוצאות ההליך המשפטי תשלם המבקשת לפי התקנות או לפי הנחיות הממונה.

בעוד שהשופטת הכירה בקושי של יחידים להביא ראיות במקרים של סחיטה רגשית, היא לא היתה מוכנה להשלים עם ניצול ההליך לצרכים לא ברורים. בעיניה, כשמדובר באדם בגיר, עצמאי כלכלית, שמבקש חסד מהמדינה - מוטלת עליו אחריות מלאה להבהיר את נסיבות הסתבכותו, ולספק את המידע הנדרש לכך. לדבריה, לא ניתן לדרוש את חסות החוק ולהסתתר בו-זמנית מאחורי טענות שלא ניתן לבדקן.


מדוע לא הסתפקה השופטת בכך שהחייבת עמדה בצו התשלומים והגישה דו"חות חודשיים חלקיים?

עמידה בצו התשלומים היא תנאי הכרחי, אך לא מספיק. הליך חדלות פירעון נועד לאפשר שיקום כלכלי למי שזכאי לכך בתום לב, אך רק כשהחייב משתף פעולה באופן מלא עם רשויות האכיפה הכלכלית ומספק שקיפות מלאה על נסיבות הסתבכותו. במקרה זה, השופטת קבעה כי אין שקיפות מספקת, והעובדה שהחייבת לא מסרה מידע בסיסי ואף השמידה ראיות - שוללת את האפשרות להעניק לה את "חסד המחוקק".


האם בית המשפט נתן משקל לנסיבות האישיות של החייבת, לרבות טענותיה בדבר סחיטה רגשית?

כן, בהחלט. השופטת הביעה מודעות לכך שיתכן ומדובר בסיטואציה רגישה מאוד, הכוללת סחיטה רומנטית או אינטימית, והדגישה את הקשיים המובנים שמלווים מקרים מסוג זה. עם זאת, היא הבהירה כי גם בנסיבות מורכבות יש לצפות מהחייבת ליטול אחריות מלאה ולספק מידע מהימן. השתיקה, ההשמדת ראיות והיעדר שיתוף פעולה, מנעו את האפשרות להעניק לה הגנה משפטית.


כיצד ראה בית המשפט את העובדה שהחייבת מתגוררת עם הוריה ולא משתתפת בהוצאות המדור?

העובדה שהחייבת מתגוררת בבית הוריה ללא תשלום, ושאינה נושאת בהוצאות בסיסיות כגון שכירות, ארנונה ומים, שימשה כבסיס להנחת מוצא כי הכנסתה מספיקה לכלכלתה, ולכן הסתבכותה הכלכלית אינה נובעת מקשיי מחייה רגילים. זהו פרט ששולל, בעיני השופטת, את האפשרות להסביר את החובות במונחים של מצוקה כלכלית או עוני.


האם טענה כללית על סחיטה מספיקה כדי לקבל סעד משפטי?

לפי פסק הדין, לא. טענה על סחיטה חייבת להיות מגובה בעובדות, מסמכים או לפחות הסברים עקביים. אם לא ניתן להוכיח מי סחט את מי, כמה כסף הועבר, ומדוע - לא ניתן לבסס על כך בקשה לשיקום כלכלי. יתרה מכך, הטענה עצמה נחלשה כשהתברר כי גם לאחר הגשת התלונה, המבקשת המשיכה לבצע העברות בסכומים גבוהים מבלי להסביר אותן.


מה ההשלכות של ביטול ההליך עבור החייבת?

ביטול ההליך מביא לחידוש כל ההליכים המשפטיים וההגבלות שהיו מוקפאות בזכות צו פתיחת ההליכים. בנוסף, עיכוב היציאה מהארץ יישאר בתוקף לשלושה חודשים נוספים. אם תרצה המבקשת לפתוח הליך חדש, היא תצטרך להמתין בין שנה לשנתיים וחצי ולשלם אגרה מראש, בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון בהלכת אלקצאצי.


אילו לקחים עולים מהמקרה הזה עבור חייבים אחרים?

הלקח המרכזי הוא שחייב אינו יכול להסתמך רק על תחושת עוול או על נסיבות רגשיות כדי לזכות בהגנת החוק. שקיפות, שיתוף פעולה והצגת מסמכים, הם תנאים יסודיים בהליך חדלות פירעון. מי שמבקש את חסד המחוקק חייב לנהוג באמון, באחריות ובשקיפות מלאה.


במקרה אחר,גבר בן 46, מסתערב לשעבר ונכה צה"ל, נקלע לחובות של כמעט 2 מיליון שקל, והחליט לפנות לבית המשפט לחדלות פירעון - הליך שאמור להעניק לו הגנה מפני הנושים ולאפשר לו התחלה חדשה. ואלם מה שהתחיל כניסיון להוציא את ראשו מהמים, נהפך לדרמה משפטית שחשפה הסתרת הכנסות מוצנעת ודפוס התנהלות שיטתי שהוביל לסיומו המר של ההליך מבחינתו. במאי האחרון ניתן פסק דין חריף במיוחד בבית המשפט המחוזי בחיפה. מאחורי הפסיקה המשפטית מסתתר סיפור מסובך של מסיבות יוקרה, הסתרת הכנסות, ודפוס התנהלות שחזר על עצמו לאורך השנים. הגבר הגיע לבית המשפט עם רקע של שירות ביחידת המסתערבים של משמר הגבול ופציעה במהלך מלחמת לבנון השנייה. הוא הציג עצמו כנכה רפואי בשיעור 50%, עם אובדן כושר עבודה בשיעור של 100% באופן זמני על רקע נפשי. עם זאת, התמונה שהתגלתה בהליך היתה מורכבת בהרבה. על פני השטח, הוא גר בחדר בדירה שכורה עם בת זוגו לשעבר ובילה את זמנו בגידול הילדים. אך מאחורי הקלעים, כפי שגילתה הנאמנת מטעם הממונה על הליכי חדלות פירעון, הוא היה מעורב בפעילות כלכלית שלא דווחה - הפקת מסיבות למבוגרים בלבד בווילות יוקרתיות בקיסריה ופרדס חנה, שכוללות אלכוהול חופשי, ונראה כי מדובר בעלויות משמעותיות, כולל שכירות ורכישת שתייה ומזון. הפעילות התגלתה בעיקר דרך פרסומים בקבוצות טלגרם, שבהן הציג האיש את עצמו כמנהל הקבוצה ופרסם מודעות דרושים בנוגע למסיבות. עוד הפנתה נציגתה של הממונה חדלות הפירעון לפרסומים בקבוצות טלגרם, שמהם עולה שהוא גם מפרסם את המסיבות, שנקראות על ידו "המסיבות של ע' וג'", וגם מציג את עצמו כמנהל הקבוצה, ואף מפרסם מודעות דרושים בעניינן.

תגובות לכתבה(1):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    ערן הראל 03/09/2025 18:07
    הגב לתגובה זו
    מה זה חוג במתנס
דיור מוגן קשישה מבוגר זקנה הליכון
צילום: Istock

צוואת הסבתא בת ה-97 נפסלה - וזו הסיבה לכך

שופטת בית המשפט לענייני משפחה קבעה כי צוואתה של האשה, עיוורת וחירשת, שנערכה לטובת נכדה ששימש כנהגה - פסולה. הפגמים הצורניים, הספקות בכשרותה, המעורבות המשמעותית של הנהנה, והיעדר יכולת ההוכחה שידעה על מה חתמה, הובילו למסקנה אחת. בפסק הדין נכתב: "נותר ספק ממשי שהצוואה משקפת את רצונה החופשי והאמיתי של המנוחה"

עוזי גרסטמן |

בוקר אחד בראשית פברואר 2017 הובאה אשה ירושלמית כבת 97 אל משרדו של עורך דין מוכר בעיר. השנים הארוכות והקשות שעברה - עלייה מעיראק בשנות החמישים, התאלמנות מוקדמת, גידול שתי בנות בעוני ובמאמץ מתמיד - כבר הותירו בה את חותמן. היא לא ידעה קרוא וכתוב, ראייתה לקתה עד שהוגדרה עיוורת, שמיעתה היתה ירודה והיא תלויה בעזרת הליכון כדי להתנייד. באותם ימים כבר כמעט שלא יצאה מביתה. הפגישה שנערכה באותו משרד תוליך אותה אל מסמך אחד - צוואה, שלימים תיהפך למוקד מאבק משפחתי ומשפטי עיקש, שבסופו הכרעה תקדימית.

הנכד, שהיה גם הנהג הקבוע שלה ומי שליווה אותה לכל מקום, ביקש לקיים את הצוואה. בתה של המנוחה, שהיא דודתו, התנגדה לקיומה. מאחורי ההתנגדות לא עמד רק כאב משפחתי, אלא שורה של טענות כבדות משקל: פגמים צורניים בצוואה, שאלות בדבר כושרה של האם לחתום עליה, מעורבות עמוקה של הנהנה בהכנתה, ותמונה רפואית ותפקודית שהציבה סימני שאלה קשים סביב יכולת גמירת הדעת של המנוחה.

בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, מפי השופטת אורית בן דור ליבל, בחן במשך חודשים ארוכים את העדויות, המסמכים, חוות הדעת והקשרים המשפחתיים, ובסופו קבע בפסק דין מקיף כי הצוואה פסולה. בסיכומו של דבר הסבתא, שהיתה בת 97 בעת עריכתה לפי הרישום, לא הוכח שידעה מהו המסמך שעליו חתמה, לא נאמרה בפניה הצהרה כנדרש, העדים לא אישרו את שנדרש מהם, והנהנה - הנכד - היה בעל מעורבות עמוקה מדי בכל שלבי הכנת המסמך. הצוואה, כך נקבע, אינה יכולה לשקף את רצונה החופשי.

הפגמים בצוואה לא היו שוליים

הסיפור מתחיל בקביעה בסיסית שמנחה את דיני הירושה: כיבוד רצון המת. אלא שכפי שמזכירה השופטת בתחילת פסק הדין, הכלל הזה אינו מוחלט. לעתים אותות המציאות מצביעים על כך שהמסמך המוצג כמבטא את רצון המצווה אינו אלא צל של רצון, או תוצר של פגמים חמורים. "צוואה שיש בה פגם מבחינת הצורה אינה נהנית עוד מהחזקה שהיא משקפת את רצונו החופשי", ציינה השופטת. במקרה הזה הפגמים לא היו שוליים כלל - הם עמדו בלב ההכרעה.

בפסק הדין נכתב כי הצוואה לא כללה את אישור העדים לכך שהמצווה הצהירה בפניהם שזו צוואתה - פגם שהפסיקה רואה בו פגם צורני מובהק, שמעביר את נטל ההוכחה לכתפי מבקש הקיום. "על התובע מוטל הנטל להוכיח את היסוד העובדתי", קבעה השופטת בהחלטתה, "שהמנוחה הצהירה בפני העדים שזו צוואתה קודם לחתימה עליה". אלא שהתובע לא הצליח לשכנע בכך. לא העדים, לא המסמכים, ולא התצהירים תמכו בטענה שהמנוחה כלל אמרה את המלים האלה.

חוזה מכירת דירה CHATGPTחוזה מכירת דירה CHATGPT

ניצחון לרוכשי הדירות: המחוזי החיה חברה באופן זמני

עמדתם של רוכשי הדירות התקבלה על ידי המחוזי מרכז לוד, שאישר להחיות חברת נדל"ן שפורקה, במקביל למינוי עורך הדין שלהם לכונס נכסים לצורך רישום הזכויות בטאבו. בניגוד לעמדת משרד המשפטים, נקבע כי פיצול ההליך לשני הליכים נפרדים רק יכביד על הצדדים ויבזבז משאבים שיפוטיים, ללא כל הצדקה עניינית

עוזי גרסטמן |

בשולי המרשם היבש של רשם החברות, הרחק מהכותרות היומיומיות על עסקות ענק ויזמים גדולים, התנהלה במשך שנים מציאות מורכבת עבור רוכשי דירות שביקשו לעשות דבר בסיסי לכאורה: להשלים רישום זכויות במקרקעין על שמם. החברה המשכנת שהיתה אמורה לבצע את הפעולה כבר חדלה מלהתקיים, נמחקה ממרשם החברות, והשאירה אחריה נכס לא רשום, בעלי זכויות חסרי אונים, ומבוי סתום ביורוקרטי. השבוע קבע בית המשפט המחוזי מרכז לוד כי במצב שכזה, אין סיבה להוסיף עוד מכשולים בדרך, וקיבל את בקשת הרוכשים להחיות את החברה ולמנות כונס נכסים במסגרת הליך אחד.

ההחלטה ניתנה על ידי השופט הבכיר יעקב שפסר, בתיק שעסק בבקשה להחייאת בלו גולדמן חברה לבניין, חברת נדל"ן שחוסלה בעבר. המבקשים - קבוצת רוכשי דירות, כולם בעלי זכויות במקרקעין נשוא הבקשה - פנו לבית המשפט בבקשה חריגה יחסית בהיקפה אך לא במהותה: להחיות את החברה באופן זמני, אך ורק לצורך הסדרת רישום המקרקעין, ובמקביל למנות את בא כוחם ככונס נכסים כדי שיבצע את פעולות הרישום בטאבו. מול הבקשה הזו ניצבה עמדת משרד המשפטים, באמצעות רשמת החברות והשותפויות, שהתנגדה לכריכת הסעדים. לטענת המדינה, יש להיצמד לכלל הדיוני שלפיו תחילה יש לדון אך ורק בשאלת החייאת החברה, ורק לאחר שהחברה אכן הוחייתה, לפנות בהליך נוסף, נפרד, לקבלת סעדים משלימים, ובראשם מינוי כונס נכסים והסמכתו לבצע פעולות רישום.

אלא שבית המשפט בחר לסטות מהכלל, וקבע כי בנסיבות המקרה אין מדובר בסטייה בלתי מוצדקת, אלא בהכרעה מתבקשת, יעילה והוגנת כלפי המבקשים. בפסק הדין ציין השופט שפסר כי לאחר שעיין בבקשה ובנספחיה, ולאחר שבוצע יידוע לכל בעלי העניין בדבר הגשת הבקשה להחייאת החברה, וכשלא הוגשו התנגדויות, אין מניעה עקרונית לאשר את ההחייאה. עוד צוין בפסק הדין שפורסם כי מולאו כל התנאים שאליהם הפנתה המשיבה, ובכללם הסכמת המבקשים לכך שבתום הפעולה שלשמה התבקשה ההחייאה, יינתן צו להשבת החברה לסטטוס של חברה מחוסלת.


"החייאת החברה לצורך ביצוע פעולה נקודתית"


בהקשר הזה, הדגיש בית המשפט בהכרעת הדין כי מדובר בהחייאת חברה לצורך פעולה נקודתית ומוגדרת היטב. בפסק הדין נכתב כי מדובר ב"החייאת החברה לצורך ביצוע פעולה נקודתית של הסדרת רישום מקרקעין, באופן שבסופו של יום לא יווצר מצב בו תוותר במרשם חברה שאין בה פעילות תוך הטעיית הציבור". הדברים האלה שימשו בסיס להחלטה לאשר את החייאת החברה והשבתה לרישומי רשמת החברות.

אלא שעיקר המחלוקת לא נסב סביב עצם ההחייאה, אלא סביב השאלה האם ניתן וראוי לכרוך בהליך אחד גם את מינוי כונס הנכסים והסמכתו להשלים את פעולות הרישום. משרד המשפטים הפנה לפסיקה שלפיה הכלל הוא שיש להפריד את הסעדים, וציין כי תחילה יש לדון רק בהחייאת החברה, ורק לאחר מכן - ובהליך נוסף - לדון בסעדים נוספים. בית המשפט לא התעלם מן הכלל, ואף ציין במפורש בהחלטתו כי,  "אכן, הכלל הוא יש לדון מלכתחילה רק בשאלת החייאת החברה, וככל שהוחייתה, יש לעתור בהליך נוסף ונפרד, לקבלת סעדים נוספים". עם זאת, כאן בדיוק נכנס החריג לכלל. השופט שפסר הבהיר כי בנסיבות הספציפיות של המקרה, הכלל הדיוני אינו משרת את תכלית ההליך, אלא להפך.