בשקט כמעט מוחלט, כשצלחת הקינוח האחרונה של הסועדים כבר נאספה מהשולחן, שורטט קו גבול חדש בין הכיס של המלצר לבין מחברת ההפרשות של המסעדן. פסק הדין שניתן ב-22 ביוני 2025 בבית הדין הארצי לעבודה בפרשת המלצרים נגד שגב אקספרס לא זכה אולי לכותרות ראשיות, אבל השלכותיו עשויות להיות מרחיקות לכת עבור כל מסעדה ובית קפה בישראל. ובייחוד עבור אלפי מלצרים שהטיפ הוא לחם חוקם. כבר בפתח פסק הדין כתבה נשיאת בית הדין הארצי היוצאת, ורדה וירט-ליבנה, כי מדובר ב"ערעור על פסק דין אזורי שבחן את הזכויות הנגזרות מכספי תשר", אך מאחורי המשפט היבש מסתתר עימות עקרוני: האם למסעדה מותר להשתמש בכספי טיפ (התשר) כדי לממן את החלק של המעסיק בהפרשות סוציאליות לעובד?

כדי להבין את גודל השינוי, צריך לחזור כמה שנים אחורה, לפסק הדין הידוע כהלכת קיס, שניתן ב-2018 ונכנס לתוקף בינואר 2019. הלכה זו קבעה שברירת המחדל היא שכספי הטיפים שנכנסים דרך קופת העסק שייכים לעסק, ולכן ניתן להשתמש בהם לתשלום שכר - אך לא לכל שימוש. בית הדין הארצי לעבודה קבע אז באופן חד וברור כי, "המעסיק רשאי להשתמש בכספי התשר אך ורק לשם תשלום שכר עבודה לעובדי שרשרת השירות... והוא אינו רשאי לשלם באמצעות כספי התשר תשלומי חובה כמו חלקו בדמי הביטוח הלאומי, במס בריאות או בהפרשות לפנסיה". כל שימוש אחר אסור, אלא אם קיימת הסכמה מפורשת וכתובה של העובד למה שמכונה בפסיקה "התניה חורגת". מה עשתה מסעדת שגב אקספרס? היא ניסתה להתאים את עצמה להלכה, אבל בדרכה. המסעדה החלה לנכות בין 10% ל-20% מהטיפים לטובת מימון ההפרשות הסוציאליות, ובמקביל היא רשמה תלושי שכר בהתאם לשכר מינימום. לטענתה, הדבר נעשה בהסכמה של המלצרים, שהתאגדו באותה עת בהסתדרות.

הוויכוח הגדול בתיק התמקד בדיוק בנקודה הזו: האם העובדים הסכימו בפועל לשימוש הזה בכספי הטיפ? "לא ניתן לראות בהתנהלות העובדים כהסכמה לשינוי", פסק בית הדין הארצי בנחרצות. אמנם המלצרים המשיכו לעבוד, אך המשך עבודה לבדו, כך נקבע, אינו בהכרח שווה ערך להסכמה על שינוי כה מהותי בחוזה העסקה. כמו כן, עצם העובדה שהעובדים החליטו להתאגד, להיכנס למשא ומתן ואף לסרב לחתום על תנאי העבודה החדשים, שוללת את האפשרות של הסכמה משתמעת. הדברים נכתבו במפורש בפסק הדין שפורסם: "קביעת בית הדין האזורי כי המשך עבודה של העובדים היא ראיה להסכמה לשינוי – שגויה, במיוחד נוכח פערי הכוחות המובנים בין עובד למעסיק". ובמלים אחרות: העובדה שהמלצר לא עזב את מקום העבודה כשהחלו לנכות לו מהטיפ, אינה הוכחה שהוא הסכים לכך. בדיוק להפך.

פסק הדין מתמקד בשלוש תקופות מרכזיות: עד ינואר 2019 - שבה עבדו המלצרים לפי ההסדר הישן, שלא חלה עליו הלכת קיס; בין ינואר לאוגוסט 2019 - תקופה שבה ההלכה נכנסה לתוקף אך המסעדה עדיין לא יישמה שינויים רשמיים; ומספטמבר 2019 ואילך - אז הוחלו שינויים חד-צדדיים מצד המסעדה. לגבי התקופה השלישית, כאן בא החידוד הדרמטי של בית הדין: כל שימוש בכספי הטיפים לתשלומים סוציאליים, כמו פנסיה או ביטוח לאומי, מחייב הסכמה ברורה וכתובה. כל ניכוי ללא הסכמה כזו, אינו חוקי. "המסעדה פעלה בניגוד להוראות הלכת קיס כאשר ניכתה כספים מכספי התשר לשם תשלום רכיבים סוציאליים מבלי שהתקבלה הסכמה בכתב של העובדים", פסקה השופטת וירט-ליבנה. בכך היא קבעה למעשה תקדים מחייב שלפיו, מעכשיו אין עוד מקום לפרשנויות מרחיבות.

• בישראל רוצים להטיל מס על טיפים - בארה"ב מבטלים את המיסוי
• למה מלצרים לא משלמים מס מלא והאם שי אהרונוביץ יצליח לגבות מהם מס אמת?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

פסק הדין חזר לבית הדין האזורי לקביעת גובה הפיצויים המדויקים, אך השורה התחתונה כבר ברורה: אסור לקזז מהטיפ סכומים על דעת המעסיק בלבד. אפילו לא אם המלצר מחייך, נאנח או ממשיך לעבוד - כל עוד הוא לא חתם, אסור. "מן הראוי לחדד ולחזק את רכיב ההסכמה המפורשת בשינוי ברירת המחדל... ולהוסיף כי מיום מתן פסק דין זה ואילך, החלת תניה חורגת תהא רק בהסכמה בכתב", קובעת הנשיאה לשעבר, והופכת בכך את מה שנחשב בעבר שטח אפור בתחום יחסי העבודה, למסגרת משפטית ברורה וקשיחה.

נקודת חיכוך נוספת שנדונה בערעור נגעה לזמן ההמתנה של מלצרים בפתח המסעדה, לפני קיבלו משמרת. שגב טענה שמדובר ב-15-10 דקות לכל היותר, והכחישה שמדובר בשעות עבודה. אלא שבית הדין קבע כי מכיוון שלא נוהלו רישומי נוכחות תקינים, וגם המסעדה הודתה בזמני ההמתנה - הרי שנטל ההוכחה עובר אליה. ומשלא הצליחה להראות אחרת, יש לשלם למלצרים גם עבור זמן ההמתנה. בית הדין הארצי קבע במפורש כי, "בהיעדר רישום ובשים לב להודאת המעסיק כי עובדים המתינו לעיתים, יש לקבוע כי זמן זה נחשב זמן עבודה - ויש לתגמל עליו בהתאם".

פסק הדין חיזק את הלכת קיס לא רק במובן התיאורטי, אלא גם בפרקטיקה היומיומית. מעכשיו כל מסעדה שרוצה להשתמש בכספי טיפ לשם כיסוי חלקה בזכויות הסוציאליות של העובד, מחויבת לעשות זאת באישור כתוב ומפורש, של העובד. השופטים לא הסתפקו בכך. הם גם הוסיפו מסר ברור למעסיקים, שלפיו אם לא תבקשו ותקבלו הסכמה כזו, כל שימוש בכספי טיפ ייחשב הפרת חוזה. ואכן, במשפט אחד פשוט הביעו השופטים את תמצית העניין, כשכתבו בהכרעת הדין כי, "המעסיק אינו יכול לקחת חלק מכספי התשר לצורך מימון הוצאותיו או חבויותיו שלו - ללא הסכמה כתובה של העובד".

• השתלטו על 110 מ"ר מהשטח המשותף - וכעת יישאו במחיר
• "מסלול לימודים בלי בינה מלאכותית זה פשע נגד הסטודנטים"
• תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
• הרכב "הגנוב" חנה בחוץ - והתובע הגיע איתו לבית המשפט: פסק...

מה ההבדל בין שכר לטיפ מבחינת החוק, ולמה זה כל כך חשוב?

"שכר" הוא כל סכום שמעסיק משלם לעובד תמורת עבודתו, וחייב בהפרשות לזכויות סוציאליות, לרבות פנסיה, ביטוח לאומי ודמי הבראה. טיפ (תשר) הוא סכום שמשולם על ידי לקוחות, ובמשך שנים רבות לא הוגדר בפירוש בחוק. הפסיקה האחרונה קובעת שמרגע שהוא עובר בקופת העסק, הוא נהפך לשכר לכל דבר. אבל עם מגבלות.

אם המלצר לא התנגד לשינוי, למה בית הדין לא ראה בכך הסכמה?

כי בדיני עבודה הסכמה משתמעת היא לא תמיד מספיקה. בשל פערי הכוחות המובנים בין עובד למעסיק, הפסיקה דורשת לעתים הסכמה מפורשת וכתובה. וכשמדובר בשינוי מהותי בליבת חוזה העבודה - כמו שימוש בטיפים במקום בשכר בסיס - לא די בכך שהעובד לא מחה. בפסק הדין נכתב במפורש כי, "דרישת ההסכמה המפורשת - ואפילו בכתב - אינה דבר של מה בכך".

האם כל המעסיקים בישראל יכולים עוד להשתמש בטיפים להפרשות סוציאליות?

כן, אבל רק אם יש להם הסכמה מפורשת וכתובה מהעובד. מעסיק שממשיך לנכות מהטיפ מבלי לקבל את ההסכמה הזו, עובר על החוק. הפסיקה מבהירה שגם אם עובדים המשיכו לעבוד תחת התנאים החדשים, לא ניתן להסיק מכך שהם הסכימו.

מה קורה אם ההסכמה היתה כללית או לא כתובה? האם היא תקפה?

לא בהכרח. הפסיקה החדשה קובעת כי “יש עדיפות ברורה להסכמה בכתב”. אם לא קיימת הסכמה כזו, והעובד לא הבין במפורש את המשמעות של השינוי, ניתן לראות בכך שינוי לא חוקי. גם אם היתה הסכמה "מהתנהגות", בית הדין יבחן אם היא נעשתה מרצון חופשי ומדעת, בייחוד כשמדובר בעובדים צעירים או מוחלשים.

איך תדע מסעדה שהיא עומדת בדרישות החדשות?

עליה לקבל חתימה מפורשת של כל עובד שמסכים שהטיפ ישמש גם להפרשות חובה של המעסיק, ורק עבור החלק שמעבר לשכר המינימום. היא גם חייבת לציין זאת בבירור בהודעה לעובד ובתלוש השכר. בית הדין הבהיר בפסיקתו כי, "מעסיק אינו יכול לדרוש את חלקו מהתשר - גם לא בדרך עוקפת".

מה לגבי עובדים שעבדו בשגב אקספרס לפני הלכת קיס?

לגביהם נפסק כי ההסדר הקודם שבו השתמשה שגב, של שימוש בטיפ לצורך תשלום שכר בסיס והפרשות, היה תקף באותן שנים, מכיוון שלא היתה אז ברירת מחדל מחייבת במשפט. לכן התביעה לגביהם נדחתה. כלומר ההלכה אינה רטרואקטיבית.

מה השפעת פסק הדין על כלל ענף המסעדנות בישראל?

משמעותית. אלפי מסעדות שבהן השכר מבוסס טיפ צפויות להידרש לעדכון הסכמי העבודה, כולל תיעוד והסכמה בכתב מהעובדים. המסר עבורן ממערכת המשפט הוא שהתניה חורגת על שכר חייבת להיות מתועדת, אחרת היא תיחשב הפרה של חוק הגנת השכר.

האם ההסתדרות יכולה להסכים בשם העובדים?

לא באופן אוטומטי. במקרה הנדון, גם ההתאגדות לא נחשבה הסכמה מספקת, שכן לא נחתם הסכם קיבוצי מחייב. פסק הדין הדגיש כי, "העובדים הביעו אי-הסכמה מפורשת", ולכן ההסתמכות על עמדת ההסתדרות בלבד לא הספיקה.

האם אפשר לשלם גמול על שעות נוספות ודמי חופשה מהטיפ?

לא. בית הדין קבע כי יש איסור מפורש לשלם גמול שעות נוספות, דמי חגים ודמי חופשה מתוך כספי טיפ, גם אם ניתנה הסכמה כללית. סעיף 5 לחוק הגנת השכר אוסר על מה שמכונה "שכר כולל", וגם התניה חורגת לא יכולה לעקוף זאת.

בתחילת החודש שעבר נודע כי לשכת יועצי המס ואיגוד המסעדות הצליחו להביא לשינוי ההחלטה של רשות המסים לאכוף גביית מע״מ על הטיפים החל מתחילת החודש הנוכחי. במכתב רשמי ממנהל רשות המסים, עו״ד שי אהרונוביץ', ליועץ המס ירון גינדי, נשיא לשכת יועצי המס, וליקיר ליסיצקי, יו״ר איגוד המסעדות בישראל, הובהר באופן חד־משמעי כי טיפ שניתן לעובד שכיר במסעדה אינו חייב במס ערך מוסף, ובלבד שהוא ניתן באופן וולונטרי, מתועד ביומן השירות של המסעדה ומדווח כדין בתלוש השכר של העובד. ברקע הדברים ניצבת סדרה ארוכה של דיונים מקצועיים עם רשות המסים, בהובלה משותפת של לשכת יועצי המס ואיגוד המסעדות, במטרה להסיר את האיום הכלכלי, להעניק ודאות לענף ולהסדיר את הנושא כולו אחת ולתמיד. זאת לאור הודעת רשות המסים מה-25 ליולי 2024 ובהודעותיה הנוספות, שבה נמסר כי בכוונתה להתחיל בגביית מע״מ על טיפים החל מה-1 ליוני 2025.