הפרקליטות סגרה את התיק נגד דני רימוני
החקירה נגד מנכ"ל ובעל מניות בחברת רימוני נפתחה בעקבות דיווחים על עסקה מתואמת מחוץ לבורסה, שבמסגרתה רכש רימוני מניות של ארי נדל"ן בהיקף של כ-4 מיליון שקל מאריה לנצברג, לשעבר מנהל חדר הנוסטרו בכלל פיננסים, באמצעות תיווך של עובד בווליו בייס. החשד היה כי רימוני קיבל מידע מוקדם מתוך הדו"חות הכספיים של ארי נדל"ן
הפרקליטות הודיעה על סגירת תיק החקירה נגד מנכ"ל ובעל מניות מרכזי ברימוני תעשיות, דני רימוני, בחשד לשימוש במידע פנים. ההחלטה התקבלה כשנה לאחר פתיחת החקירה, שבמרכזה ניצב חשד כי רימוני רכש מניות של
ארי נדל"ן על סמך מידע פנים שהועבר אליו מעובדים בבית ההשקעות ווליו בייס, שהיה מעורב בהנפקת החברה. במקביל, נסגר גם התיק נגד ווליו בייס. ההחלטה לסגור את התיק נגד רימוני מגיעה לאחר בחינה של הראיות והנסיבות, והפרקליטות קבעה כי אין מקום להמשיך בהליכים הפליליים נגדו.
החקירה נפתחה בעקבות דיווחים על עסקה מתואמת
מחוץ לבורסה, שבמסגרתה רכש רימוני מניות של ארי נדל"ן בהיקף של כ-4 מיליון שקל מאריה לנצברג, לשעבר מנהל חדר הנוסטרו בכלל פיננסים, באמצעות תיווך של עובד בווליו בייס. החשד היה כי רימוני קיבל מידע מוקדם מתוך הדו"חות הכספיים של ארי נדל"ן ל-2022, לפני פרסומם לציבור,
וביצע את העסקה על סמך המידע הזה.
רימוני תעשיות, החברה שבניהולו של דני, עוסקת בייצור ומכירת מוצרי פלסטיק מדויקים ותבניות להזרקת פלסטיק. החברה נוסדה ב-1954 על ידי אביו של רימוני,
יותם רימוני, והיא נמצאת בשליטת קרן ההשקעות פימי, שרכשה 50% ממניותיה ב-2020 לפי שווי של 400 מיליון שקל. לפי הדו"חות הכספיים לרבעון הראשון של 2025, החברה דיווחה על הכנסות של 46.5 מיליון שקל - ירידה של 3.5% לעומת הרבעון המקביל אשתקד, אך עם עלייה של כ-5% ברווח
הנקי שהסתכם ב-10.9 מיליון שקל.
החברה דיווחה היום על הכנסות של 46.5 מיליון שקל לרבעון הראשון - ירידה של 3.5% לעומת 48.2 מיליון שקל ברבעון המקביל ב-2024. הרווח הנקי של החברה הסתכם ב-10.9 מיליון שקל - עליה של כ-5% לעומת 10.4 מיליון שקל ברבעון המקביל. הירידה בהכנסות נובעת מירידה בפעילות החברה מול תעשיית הרכב, בעקבות ירידה בפעילות תעשיות הרכב האירופיות עצמן, כך לפי דירקטוריון החברה.
- 1.בתיק פלילי יש סגירה מחוסר ראיות ויש סגירה מחוסר אשמה. וכאן (ל"ת)ארנון 27/05/2025 11:21הגב לתגובה זו

המדינה התעכבה - ובמקום מאסר נגזרו עבודות שירות
אף שהעלים מאות אלפי שקלים ממע"מ, שב במהרה לסורו לאחר מאסר קודם והשיב רק חלק קטן מהכסף - החליט בית משפט השלום בראשון לציון להמיר את עונש המאסר של נאשם בעבודות שירות. השופט רפי ארניה קבע כי השיהוי הממושך של המדינה בהגשת כתב האישום - יותר משש שנים מאז
פתיחת החקירה - הוא שיקול משמעותי שהטה את הכף לטובת הקלה בעונש, חרף עברו הפלילי המכביד של הנאשם
מעל ראשו ריחף עבר פלילי עשיר, שכלל הרשעה קודמת ומאסר בפועל שריצה בעבר על עבירות דומות. אלא שהפעם, בניגוד לכל הציפיות, לא נשלח אריק דעדוש שוב אל מאחורי סורג ובריח, אלא יצא מבית המשפט בידיעה כי ירצה את עונשו במסגרת עבודות שירות. מה הוביל את השופט רפי ארניה לקבל הכרעה שכזו בעניינו של דעדוש, אדם שלא בפעם הראשונה מתייצב על דוכן הנאשמים בעבירות מס?
דעדוש, ששימש מנהל פעיל בצ.ב.א חי יזמות והשקעות, הורשע ביחד עם החברה כי ניכו מס תשומות בהיקף אדיר - יותר מ-850 אלף שקל - מבלי שהיו בידיהם מסמכים כדין. על פי כתב האישום שבו הודה, התקופה הרלוונטית לעבירות נפרשה בין תחילת 2014 ועד פברואר 2015, אז הוגשו תשעה דו"חות מע"מ תקופתיים שכללו ניכויים פיקטיביים. "אין המדובר במעידה חד פעמית אלא בסדרה של פעולות שיטתיות ומתוכננות מראש", ציין השופט בפסק הדין שפורסם.
הסדר הטיעון שנחתם עם הפרקליטות חייב את הנאשמים להחזיר סכום חלקי בלבד - 200 אלף שקל - לפני שלב הטיעונים לעונש. בתמורה הגבילה המדינה את דרישתה למאסר בפועל שלא יעלה על שנה אחת. התביעה הדגישה כי מדובר בעבירות חמורות, שבוצעו על ידי אדם שהיה כבר אמור להבין היטב את משמעות מעשיו, נוכח הרשעתו הקודמת מ-2010 בעבירות מס דומות שבעטיין ריצה 15 חודשי מאסר. לצד זאת, ציינה הפרקליטות כי דעדוש לא הסיר את המחדל במלואו, ואף השיב רק 200 אלף שקל מתוך יותר מ-850 אלף שקל. "הנאשם הפגין זלזול בקופה הציבורית ובערך השוויון בנטל המס", טענה המאשימה, וביקשה לגזור עליו מאסר ברף העליון של ההסדר - 12 חודשים בפועל.
מנגד, ההגנה הדגישה את הזמן שחלף - כמעט עשור מאז שבוצעו המעשים - ואת העובדה כי הנאשם אינו בעל החברה אלא רק המנהל שלה. עוד נטען כי במהלך השנים האחרונות השתנה אורח חייו, וכיום הוא עובד כשכיר ומתקשה מבחינה כלכלית עד כדי כך שהוכרז שהוא בהליכי חדלות פירעון. בנוסף, הזכירו סנגוריו כי סכום הניכוי שיוחס לו בתחילת ההליך היה גבוה בהרבה - מעל 1.2 מיליון שקל - ובהמשך הופחת באופן ניכר הסכום בעקבות החלטות בית המשפט, עד שהועמד על 851 אלף שקל בלבד.
- עורך דין מהצפון חשוד בהעלמת הכנסות של 8 מיליון שקל
- כ-69 מיליון שקל: קבלן מאום אל-פחם מואשם בניכוי חשבוניות פיקטיביות
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הדיון בענישה התרכז בשאלת משמעות השיהוי בהגשת כתב האישום. החקירה נפתחה עוד ב-2015, אך כתב האישום הוגש רק בנובמבר 2021, יותר משש שנים לאחר מכן. דעדוש נחקר לראשונה כבר ב-2016, אך מאז התיק הועבר הלוך ושוב בין יחידות שונות ברשות המסים ובפרקליטות, מבלי שניתן לכך הסבר מניח את הדעת. "זהו פרק זמן ארוך, ארוך מדי", הדגיש השופט בהכרעתו, "שתוצאתו היא שהנאשם נותן את הדין על מעשיו למעלה מעשור לאחר שבוצעו".

נדחתה תביעה לביטול מתנה: הדירה תישאר בידי האחות הקטנה
פסק דין מבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע עסק במקרה משפחתי מורכב: בני זוג ערכו צוואה הדדית בשנות השמונים, שבה הורישו זה לזה את כל רכושם, ולאחר מות שניהם - לשתי בנותיהם. אלא שבשנים שאחר כך הם רכשו דירה חדשה, וכשנפטרה האם עברה הבעלות כולה לאב, שהעביר
אותה בחייו במתנה לאחת הבנות. האחות השנייה עתרה לביטול המתנה, אך בית המשפט דחה את תביעתה וחייב אותה בהוצאות כבדות
בחיי משפחה לא אחת מתערבבים רגשות עמוקים עם סוגיות משפטיות מורכבות. כזה היה המקרה שהובא באחרונה בפני בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע, שם התמודדה השופטת דיאנה פסו־ואגו עם סכסוך בין שתי אחיות סביב דירת מגורים שהורישו הוריהן. הסיפור החל עוד ב-1987, אז החליטו בני הזוג לערוך צוואה משותפת. בצוואה הם קבעו כי כל אחד מהם יוריש את כל רכושו לבן הזוג האחר, וכי לאחר מות שניהם יעבור הרכוש במלואו לשתי בנותיהם. מדובר היה בצוואה הדדית קלאסית, שנועדה להבטיח יציבות ולהעניק ביטחון לצד שנותר בחיים, אך גם להבטיח כי בסופו של דבר ייהנו הבנות באופן שוויוני מן העיזבון.
אלא שלאחר עריכת הצוואה רכשו ההורים דירת מגורים בבאר שבע - נכס שלא הוזכר בצוואה המקורית. הדירה נרשמה על שמם בחלקים שווים, וכשנפטרה האם נרשמה הבעלות כולה על שם האב. כמה חודשים לאחר מכן, האב - שנותר לבדו - החליט להעביר את מלוא הזכויות בדירה לבתו הצעירה, וזאת באמצעות הסכם מתנה שנרשם כדין. ההעברה הושלמה ברישום בלשכת רישום המקרקעין, והדירה נהפכה להיות בבעלותה הבלעדית של הבת.
כשהלך האב לעולמו, גילתה האחות השנייה כי הדירה כבר אינה חלק מן העיזבון, והיא הגישה תביעה לביטול ההעברה. לטענתה, מדובר בהפרה של הצוואה ההדדית שערכו הוריה. לדבריה, "בהיותה צוואה מסוג 'יורש אחר יורש', התחייב האב לשמור על רכושם המשותף של ההורים כדי שלאחר מות שניהם יחולק הרכוש באופן שווה בין שתי הבנות". לטענתה, הענקת המתנה לנתבעת נוגדת את האינטרס של האם המנוחה ושל הצוואה המשותפת, ויש לראות בכך פעולה שנעשתה בחוסר תום לב.
"הצוואה היתה ביטוי לרצונו של האב ולאהבתו"
מנגד, האחות שקיבלה את הדירה טענה כי לא נפל כל פגם במתנה, שכן הצוואה נחתמה ב-1987 - שנים רבות לפני תיקון 12 לחוק הירושה. התיקון, שנכנס לתוקפו ב-2005, הוא זה שהגביל את האפשרות לשינוי צוואות הדדיות לאחר מות אחד מבני הזוג. "בענייננו", טענה הנתבעת באמצעות עורך דינה, "אין תחולה לסעיף 8א לחוק הירושה. לפיכך, האב היה רשאי לשנות את צוואתו או להעביר נכסים במתנה כרצונו". עוד נטען כי מערכת היחסים בין האב לבין התובעת היתה רעה במשך שנים, בעוד שעם הנתבעת שמר על קשר קרוב וטוב. לפי גרסתה, "המתנה שניתנה לא נבעה ממניפולציה אלא מהיחסים האישיים והמשפחתיים, והיא היתה ביטוי לרצונו של האב ולאהבתו".
- מתנה או הלוואה? הסכנות בהעברת כספים בתוך המשפחה
- עמותה דתית גבתה מאות אלפים בלחץ - "עושק ולא תרומה"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בית המשפט נדרש לשאלה עקרונית: האם צוואה שנערכה לפני תיקון החוק היא צוואה הדדית מגבילה, או שאולי היא מותירה בידי בן הזוג הנותר חופש פעולה מלא בנכסיו? השופטת פסו־ואגו ציינה בפסק הדין שפורסם כי, "צוואות הדדיות שנערכו לפני תיקון מס' 12 לחוק הירושה אינן כפופות להגבלות שנקבעו בו. לפיכך, הכלל הוא שכל אדם רשאי לשנות או לבטל את צוואתו בכל עת, אלא אם הוכח בבירור שהייתה כוונה מפורשת ומשותפת להגביל אפשרות זו".