לאחרונה אנו מתבשרים על אפשרות של עסקות לרכישת שליטה בגופים פיננסיים מצד קרנות "פרייבט אקוויטי" בינלאומיות עתירות אמצעים .חשוב לדעת: קרנות מסוג זה מוקמות מלכתחילה לפרק זמן מוגבל, כ-9 עד 11 שנים.

השותפים המשלמים דמי ניהול קבועים ועמלת הצלחה, מצפים ממנהלי הקרן להניב תשואה ראויה שתחולק כדיבידנד לבעלי היחידות. אינטרס השותף הכללי בקרן כזו הוא למקסם רווחיות על מנת לדלג על המינימום השנתי שרק מעליו יהיה זכאי לעמלת ההצלחה. 

מיותר לציין כי קרן כזו הרוכשת גוף שמנהל כספים פנסיוניים מצויה הגדרתית בניגודי עניינים. לעתים ינחו הדירקטורים החדשים את מנהלי ההשקעות "לקחת" סיכונים גבוהים מהמקובל על מנת לקבל תשואה גבוהה יותר. בסיטואציה כזו - מנהל תיק השקעות לטווח ארוך שמקורו בכספי חיסכון חודשיים המיועדים להבטיח פנסיה סבירה בעת פרישה  עשוי למצוא עצמו בניגודי עניינים  ברורים ,שכן, תשואה קצרת טווח גבוהה  לשותפי הקרן תושג

רק ב"מחיר" של סיכון גבוה מהסביר לחוסכים .סיכון זה עלול להתממש רק לאחר שהקרן "תסיים" את חייה.

• הקרן המכניסה ביותר בישראל - הנה הסיבה (השלילית) שאף אחד לא עוזב אותה
• תביעת הדיבה של היזם נדחתה: הדיירים זעמו - ובצדק
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

לחדי הזיכרון, אציין כי בשנת 2005 קבוצת קרנות בשם "סרברוס גבריאל" זכתה במכרז  לרכישת כ-10% ממניות המדינה בבנק לאומי תמורת 2.5 מיליארדי שקלים. בממשלה בירכו על התקבול הגדול, אולם בנק ישראל היה סבור אחרת. הואיל והשלמת העסקה וקבלת אישור להחזקת שליטה (יותר מ-10%), הייתה תלויה בהסכמת הבנק המרכזי, היא התעכבה בטיעונים שונים .אחד החשובים שלא הובלט היה שמוסד פיננסי, השני בגודלו בישראל ואשר משרת מאות אלפי לקוחות, אסור שיירכש על ידי גוף בעל אורך חיים מוגבל, שלעתים שוקל שיקולי רווחיות המנוגדים לאינטרס המפקידים.

הואיל והנגיד סטנלי פישר עמד על דעתו השלילית, למגינת לבם של ראש הממשלה ופקידי האוצר - לא יצאה העסקה לפועל. כשמדובר במוסד פיננסי, שאינו נתון לפיקוח בנק ישראל, הרשות המוסמכת לאישור מכירת שליטה כנ"ל היא רשות שוק ההון במשרד האוצר. גוף זה בגלגולו הקודם לא מיהר בעבר לאשר עסקות של מכירת שליטה גם לתאגיד שהוא "​GOING CONCERN" בגלל נימוקים שונים. במקרה דנן, הבעייתיות זועקת לשמים.