הפוטנציאל העצום והאתגרים הטכנולוגיים

הטכנולוגיה הקוונטית מתקדמת בקצב מהיר, עם פיתוחים גם בצד הטכנולוגי וגם בצד המסחרי. ממשלות בעולם משקיעות מיליארדי דולרים בפיתוח מחשוב קוונטי, במטרה לשמור על יתרון תחרותי ולהוביל בתחומים חדשים. בין החברות הבולטות שכדאי לעקוב אחריהן נמצאות D-Wave, Rigetti, IonQ ו-IBM. שלוש הראשונות והקטנות יותר משמעותית מ-IBM הניבו מאות אחוזים בשנתיים האחרונות, בממוצע קרוב ל-800%. שוק המניות תמיד מקדים את השוק הטכנולוגי, אבל הערכים של החברות האלו כבר גבוהים ומבטאים התקדמות מאוד משמעותית. הן בנקודת הזמן הזו בחזית הטכנולוגיה, אבל זו השקעה מסוכנת מאוד. 

בכל מקרה, האפליקציות המבטיחות של המחשוב הקוונטי נוגעות לתחומים רבים, כמו רפואה, פיננסים וחקר חומרים, בזכות יכולת עיבוד מאסיבית של נתונים מורכבים עם דגש על בעיות שמייצרות כמויות עצומות של קומבינציות. מחשבים קלאסיים מעבדים מידע בצורה סדרתית, בעוד שמחשבים קוונטיים יכולים לבחון מספר אפשרויות במקביל, וכך להתמודד עם בעיות שיש בהן מיליוני משתנים בו זמנית. לדוגמה, חברת IBM השיקה לאחרונה את המחשב הקוונטי הגדול ביותר שלה עד כה, עם 433 קיוביטים, שמרחיב את היכולת להריץ בעיות מורכבות יותר.

עם זאת, הטכנולוגיה עדיין מתמודדת עם אתגרים, כמו רגישות לטעויות ותקלות תפעוליות. חברות כמו Quantinuum, בשותפות עם קונגלומרט Honeywell, ו-IBM מדווחות על התקדמות משמעותית בתחום תיקון השגיאות, צעד שנחשב קריטי בדרך למכונות גדולות ויציבות יותר. Quantinuum, למשל, הציגה לאחרונה את 'Helios', שנחשב למחשב הקוונטי המדויק ביותר כיום.

מבט על השחקניות המובילות בבורסה

כיום, שלוש חברות קוונטיות הנסחרות בבורסה זוכות לתשומת לב מיוחדת מצד מומחים ומשקיעים. חברת D-WaveD-Wave Quantum -0.38%   מובילה את התחום עם מחיר יעד ממוצע של כ-45 דולרים למניה, בעוד IonQ IonQ -0.97%  זוכה להערכת שווי גבוהה יותר עם מחיר יעד של כ-100 דולרים. Rigetti Rigetti Computing -1.16%  , לעומת זאת, זוכה עם הערכות שמרנית זהיר יותר עם מחיר יעד של כ-30 דולר למניה, בעיקר בשל התלות הגבוהה שלה במענקי ממשלה, שהיוו כמעט 90% מההכנסות שלה.

• אנחת רווחה: פריצת הדרך שתציל את המחשב הקוונטי
• הכסף ממשיך לזרום לחברות הקוונטים
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

ההסתמכות על תקציבי ממשלה היא נקודת תורפה ל-Rigetti במידה ולא תצליח להרחיב את המכירות וההכנסות מהשוק המסחרי. עם זאת, Rigetti ו-IonQ מחזיקות במאזנים נקיים מחובות משמעותיים, כאשר IonQ הגדילה את מאגר המזומנים וההשקעות שלה לכ-3.5 מיליארד דולר לאחר הנפקת הון בשווי 2 מיליארד דולר בסוף 2024.

תחילת 2026 ובולגריה נכנסת לגוש האירו וזה ממש לא רגע של אופוריה בשביל המדינה המזרח-אירופאית. זה מגיע אחרי מסע כלכלי ארוך, טעון וטראומטי. עבור רבים במדינה, המעבר לאירו אינו נתפס כמהלך טכני של החלפת שטרות ומטבעות, אלא כסגירת מעגל היסטורית שמתחילה דווקא בקריסה הכלכלית של שנות ה-90. בין 1996 ל-1997 חוותה בולגריה היפר-אינפלציה, הבנקים קרסו בזה אחר זה, חסכונות של משפחות התאדו כמעט בן לילה, והאמון במערכת הכלכלית נפגע עמוקות. בפברואר 1997 לבדו, האינפלציה החודשית הגיעה ל-242%. במונחים שנתיים, האינפלציה בשיאה חצתה את רף ה-2,000%. זו הייתה אחת התקופות הקשות בתולדות הכלכלה הבולגרית המודרנית, והיא נצרבה היטב בזיכרון הקולקטיבי.

כדי להמחיש את עומק המשבר, בתחילת 1996, דולר אחד היה שווה כ-70 לֶב. בפברואר 1997, שער החליפין כבר עמד על 3,000 לֶב לדולר. הכסף הפך לנייר חסר ערך תוך חודשים ספורים. השכר החודשי הממוצע בשיא המשבר צנח לשווה ערך של כ-30 דולר בלבד. פנסיות של חיים שלמים הספיקו בקושי לקניית כמה כיכרות לחם. כשליש מהמערכת הבנקאית בבולגריה הוכרזה כפושטת רגל. אנשים עמדו בתורים אינסופיים מחוץ לבנקים סגורים, רק כדי לגלות שחסכונותיהם נעלמו.

מעבר לא חלק מהקומוניזם

שורשי המשבר של אמצע שנות ה-90 נעוצים באופן שבו בולגריה ניהלה את המעבר מכלכלה קומוניסטית לכלכלת שוק. אחרי נפילת המשטר, הממשלות נמנעו ממהלכי עומק כואבים כמו הפרטה מהירה וסגירת חברות ממשלתיות כושלות. במקום זאת, המדינה המשיכה להזרים אשראי וסובסידיות לחברות מפסידות, שחלקן הפכו בפועל ל"חברות זומבי" שחיו על חשבון התקציב. התוצאה הייתה הצטברות מהירה של חובות, מערכת בנקאית חלשה ותלות גוברת בכסף ציבורי, בלי מנגנונים אפקטיביים של פיקוח וניהול סיכונים.

כדי לממן את הגירעונות ולמנוע קריסה מיידית, הבנק המרכזי בחר בפתרון הקל והמסוכן, הדפסת כסף. ההיצע המוניטרי תפח במהירות, האמון במטבע המקומי נשחק, והאינפלציה יצאה משליטה. בתוך הסחרור הזה עלו גם טענות קשות לשחיתות שלטונית, כולל ניצול המשבר על ידי גורמים בממשל ובמערכת הבנקאית להעברת כספים ולהתרוקנות יתרות המט"ח של המדינה. השילוב בין ניהול כלכלי רופף, מימון אינפלציוני ואובדן אמון ציבורי הוא זה שהוביל בסופו של דבר לקריסה של 1996-1997 ולמהלך הדרמטי של הצמדת המטבע.

מתוך המשבר הזה נולד מהלך דרמטי. בולגריה אימצה מנגנון של "לוח מוניטרי" (Currency Board), שבמסגרתו הוצמד המטבע המקומי, הלב, למארק הגרמני, ובהמשך לאירו. במילים אחרות, הבנק המרכזי הבולגרי ויתר בפועל על היכולת לנהל מדיניות מוניטרית עצמאית, לקבוע ריבית או לשחק עם שער החליפין. כבר כמעט שלושה עשורים שבולגריה חיה עם מטבע שמחירו קבוע, כשהשליטה האמיתית נמצאת מחוץ לגבולותיה. במובן הזה, המעבר הרשמי לאירו היום הוא פחות אובדן ריבונות ויותר הכרה רשמית במצב שקיים בפועל מאז סוף שנות ה-90.