עליה של 4% נרשמה אשתקד במשרות מסחר ושרותים

באגוד לשכות המסחר צופים עליה של 3.5% במספר משרות שכיר במסחר והשירותים ב-2005. כלומר: לעלות בכ-35 אלף משרות לכ-1.09 מיליון משרות בתחומים אלה
שי פאוזנר |

בשנת 2004 נרשמה עליה בשיעור של 4% במספר המשרות בענפי המסחר והשירותים בהשוואה לשנת 2003. מספר המשרות בענפים אלה עלה ב-37 אלף משרות והגיע ל-1.05 מיליון משרות. כך עולה מסקירה שפרסם היום אגף הכלכלה באיגוד לשכות המסחר, המנתחת אינדיקטורים מתחום התעסוקה, על בסיס נתוני הלמ"ס ואומדני אגף הכלכלה באיגוד לשכות המסחר.

אוריאל לין, נשיא איגוד לשכות המסחר התייחס לנתונים ואמר, כי "היעד המרכזי בשנת 2005 הוא יצירת מקומות עבודה. אסור להתעלם מהעובדה שעיקר הגידול במקומות העבודה נמצא במגזר המסחר והשירותים ולא בענפי התעשייה. לפיכך, על הממשלה לעודד את המגזר העסקי כולו".

מהסקירה עולה עוד, כי המגזר העסקי התרחב בשנת 2004 ב-41 אלף משרות, גידול של 3% לעומת תקופה מקבילה אשתקד. בענפי התעשייה נרשמה עליה של 5.2 אלף משרות (1.6%) שעמדו על 328 אלף משרות, בענף הבניה נרשמה ירידה של 1.5 אלף משרות (1.3%) ובמינהל הציבורי מספר משרות השכיר נשאר ללא שינוי.

ישראלה מני, מנהלת אגף הכלכלה באיגוד מציינת כי מקרב ענפי המסחר השירותים רשם ענף שירותי האירוח והאוכל עליה חדה של כ- 14 אחוזים בשנת 2004, המשקפת עליה של כ- 14 אלף משרות בהשוואה לשנת 2003. ענף השירותים העסקיים רשם עליה של 3 אחוזים שהם 12 אלף משרות, ענף המסחר רשם עליה של 3 אחוזים המשקפת עליה של 8.7 אלף משרות, וענף תחבורה אחסנה ותקשורת רשם עליה של 2.3 אחוזים שהם עליה של 3 אלף משרות. מאידך, בענף הבנקאות והפיננסים נרשמה ירידה של 1.6 אחוזים שהם 1.2 אלף משרות לעומת תקופה מקבילה אשתקד.

לדברי מני, בשנים 2001-2004 עלו מספר משרות השכיר בענפי המסחר והשירותים ב- 33 אלף משרות זאת לעומת ירידה של 10 אלף משרות בתעשייה. "העלייה בהיקף המשרות בשנים האחרונות למרות המיתון, דומה למגמה שמאפיינת את הארצות המערביות בעולם. לדוגמא גרמניה בה נרשמה עליה במשרות בענפי המסחר והשירותים, וירידה במשרות בתעשייה".

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
עובדים צעירים נכנסים לשוק העבודה, קרדיט: גרוקעובדים צעירים נכנסים לשוק העבודה, קרדיט: גרוק
פרשנות

שכר המינימום מתעדכן, המציאות לא

שכר במינימום, יוקר במקסימום: הנוסחה הקיימת מעלה את השכר הנומינלי, אבל מתעלמת מהמחירים ומהכנסה פנויה וגם - בכמה יעלה יעלה שכר המינימום באפריל על פי המנגנון החדש?

אדם בלומנברג |
נושאים בכתבה שכר מינימום

היום, ה-4 בינואר 2026, שוק העבודה הישראלי חווה רגע נדיר של נחת. מנגנון העדכון האוטומטי של חוק שכר מינימום נכנס לתוקפו, ובהתאם לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה - השכר יזנק החל ממשכורת אפריל הקרוב בכ-3.3% לרמת שיא של 6,443.85 ש"ח. על הנייר, זוהי בשורה פנטסטית: בזמן שיוקר המחיה משתולל, העובדים ברמות השכר הנמוכות מקבלים תוספת של כ-196 ש"ח בחודש. במציאות שבה כ-23.3% מהשכירים בישראל משתכרים "שכר נמוך" (עד שני שלישים מהשכר החציוני), מדובר באוויר לנשימה.

הפרדוקס הישראלי: שכר גבוה, ארנק ריק

כדי להבין את ייחודיות המצב בישראל, כדאי להרים את הראש אל מעבר לים. האיחוד האירופי אימץ לאחרונה את דירקטיבת "שכר המינימום ההולם" (Adequate Minimum Wages), המהווה שינוי תפיסתי דרמטי: לא עוד מספר שרירותי, אלא יעד כפול - שכר מינימום שיהווה לפחות 60% מהשכר החציוני ו-50% מהשכר הממוצע.

כאן נחשף הפרדוקס: במונחים יחסיים, ישראל היא "מעצמת שוויון". שכר המינימום שלנו (כ-61% מהשכר החציוני) הוא מהגבוהים ב-OECD ביחס לשכר הכללי במשק. אולם, כשבודקים את יכולת ההשתכרות במונחי כוח קנייה (PPP), הבלון מתפוצץ. בגלל יוקר המחיה הקיצוני - מהדיור ועד מחירי המזון - השכר הישראלי קונה הרבה פחות משכר מקביל בגרמניה או בהולנד. בעוד אירופה מתמקדת ב"הלימות" ובקיום בכבוד, ישראל נצמדת לנוסחה מתמטית עיוורת (47.5% מהשכר הממוצע). נוסחה זו נגזרת מעליות השכר בענף ההייטק, אך מתעלמת לחלוטין ממחירי העגבנייה והשכירות. התוצאה? השכר הממוצע עולה נומינלית, אך ההכנסה הפנויה של משקי הבית נותרת מאחור.

זאת ועוד: העובד הישראלי נדרש לעבוד 42 שעות שבועיות כדי להגיע לשכר המינימום, לעומת ממוצע של 37 שעות ב-OECD. המשמעות היא שעלינו לעבוד 14% יותר ממקבילינו בעולם כדי להגיע לאותו רף בסיסי.

שני צדדים למטבע הכלכלי

מול הנימוקים המוסריים והחברתיים של תומכי ההעלאה, ניצבים המתנגדים - המגזר העסקי וחלק מהאקדמיה הכלכלית. לשיטתם, התערבות אגרסיבית במחיר העבודה בעת משבר עלולה לפגוע במרקם העסקי ובתעסוקה. גם החשש מ"סחרור אינפלציוני" עולה בכל פעם שהשכר מתעדכן, וזאת למרות שהוכח כי משקלה של עליית שכר המינימום באינפלציה של השנים האחרונות היה זניח.

בית משפט (גרוק)בית משפט (גרוק)

בג״צ ממליץ לחברות הסיעוד למחוק את העתירה נגד הביטוח הלאומי

ההליך ביקש להגביל את שיקול הדעת של הביטוח הלאומי במקרים שבהם זכאי סיעוד לא מקבלים שירות בפועל. בית המשפט מאותת להשאיר את הסמכות בידי הביטוח הלאומי, על רקע מחסור בשירותים, כ-390 אלף זכאים לקצבה, ומאבק מתמשך סביב מכרזי הסיעוד

ליאור דנקנר |

בג״צ ממליץ לחברות הסיעוד למשוך את העתירה שהגישו נגד המדינה והביטוח הלאומי, סביב האפשרות להעביר גמלת סיעוד בכסף לזכאים שלא מקבלים שירות בפועל מחברות הסיעוד. לפי הדברים שנאמרים בדיון, השופטים מצביעים על כך שההסדר נשען על שיקול דעת מנהלי, ובנסיבות שבהן השירות לא מסופק בשטח, הביטוח הלאומי פועל בתוך המסגרת החוקית.

המחלוקת נוגעת לשאלה פרקטית שמתרגמת מהר לכסף ולשירות. כאשר זכאי סיעוד מאושר לשעות טיפול, אבל בפועל לא מקבל את המענה שאושר לו, הביטוח הלאומי מעביר את שווי הגמלה בכסף כדי לא להשאיר אותו בלי פתרון. חברות הסיעוד ביקשו למנוע את המנגנון הזה, ולטענתן אין לאפשר העברת זכאות במזומן בהיעדר שירותים זמינים.

ברקע עומד גם המהלך המתמשך של הביטוח הלאומי לקדם מכרז סיעוד שמבקש, בין היתר, להטיל סנקציות על חברות במקרים שבהם לא ניתנים שירותים לאזרחים ותיקים סיעודיים. לאורך השנים, וכחלק מההתאמה למציאות בשטח, הביטוח הלאומי מעביר את כספי הגמלה בכסף במצבים שבהם קשישים לא קיבלו שירות, כדי להבטיח שהזכאות שלהם לא תישאר תאורטית.


המחסור בשירות והפער בין זכאות על הנייר למציאות בשטח

לתוך הדיון נכנס נתון שמחדד את הפער בענף. יש כ-390 אלף זכאים לקצבת סיעוד, וכ-50% מהם מטופלים על ידי בני משפחה. הנתון הזה משמש אינדיקציה לכך שחלק גדול מהטיפול בפועל לא נשען על מערך שירות זמין ורציף, אלא על הבית, והוא מצביע על מחסור במטפלות סיעודיות מוכשרות, במיוחד באזורים שבהם קשה יותר לגייס כוח אדם.

לדיון מגיעים סגן יו״ר הכנסת אליהו רביבו, נציגי עמותות ׳נכה לא חצי בנאדם׳ ועמותת ׳מטה מאבק הסיעודיים׳. הנוכחות שלהם באולם מדגישה שהאירוע לא נשאר בתוך מסגרת משפטית בלבד, אלא נוגע לשאלת ההגנה על זכויות ולדרך שבה המדינה מתמודדת עם מצב שבו השירות המובטח לא תמיד ניתן בפועל.