אחת מקטלוג אוטו: קיה אופטימה

בכל שבוע נציג לכם מכונית אחת מקטלוג אוטו, הכולל את כל המכוניות המשווקות בישראל. והפעם: קיה אופטימה
מערכת אוטו |

קיה אופטימהשם מלא: קיה אופטימה
אחיות לפלטפורמה: יונדאי i40, יונדאי סונטה (i45)

מתחרות עיקריות: מאזדה 6, פורד מונדיאו, פיג'ו 508, יונדאי i40, סובארו B4, סקודה סופרב, פולקסווגן פאסאט, טויוטה אוונסיס, אופל אינסיגניה, הונדה אקורד, סיטרואן C5, שברולט מאליבו, רנו לטיטיוד
 

כדאי לדעת עליה: המשפחתית הגדולה של קיה נחתה בארץ ממש לפני שנה. היא חולקת פלטפורמה עם האחות לבית יונדאי, ה-i40 אשר משווקת פה גם כן, אך יש ביניהן גם כמה הבדלים. ראשית, העיצוב שונה (ומוצלח בשתיהן לטעמנו, אגב). יתרה מזאת – לאופטימה בסיס גלגלים מעט ארוך יותר (279.5 ס"מ) והיא גם ארוכה יותר עם 484.5 ס"מ (לעומת 474 ס"מ). כפי שכבר אמרנו, האופטימה נראית מצוין לכשעצמה – בטח בהשוואה למג'נטיס אותה היא החליפה.
 
 
צילום: רונן טופלברג

תא הנוסעים של האופטימה נאה, והוא גם מרווח למדי (חוץ מלגבוהים). איכות החומרים טובה (אך לא אחידה) וגם רמת ההרכבה גבוהה. על הצד השלילי – העיצוב לוקה בחסר, האווירה מעט קודרת (למי שבוחר בגוונים הכהים) וחלק מהמתגים נראה מיושנים. רשימת האבזור מכובדת עם גג זכוכית כפול (הקדמי נפתח), תפעול חשמלי למושב הנהג, שליטה קולית ועוד – כבר בגרסת הבסיס.
 

האופטימה משווקת בארץ עם שתי יחידות הנעה – 2.0 ליטר בנזין ו-1.7 ליטר דיזל. לשתיהן משודכת תיבת 6 הילוכים אוטומטית. הביצועים בגרסת הבנזין סבירים, אך לא ממש מספקים – והמכונית משרה תחושה קצת עצלה. גם צריכת הדלק סבירה – ושוב, זה לא מספיק טוב. התנהגות הכביש טובה ומשרת ביטחון, אך ההגה מנותק ולא מתקשר. גרסת הדיזל מיועדת, בעיקר... טוב, אתם יודעים למי.
וזה גם מה שמביא אותנו לסיכום. האופטימה היא מכונית טובה, ומהווה קפיצת מדרגה עבור קיה. היא מתקשה לעמוד בסטנדרטים של מובילות הקטגוריה, מה שפוגע בה, אבל היא מצליחה בכל זאת להיות אלטרנטיבה מעניינת – ולבטח לא רעה – לאותן מתחרות.
כל מה שטוב: עיצוב נהדר, רשימת אבזור מכובדת, מרווח פנים.
כל מה שרע: עיצוב פנים, ביצועים עצלים, הגה מנותק.
מה מקבלים: חוץ מהמראה ורשימת האבזור – משפחתית גדולה ממוצעת למדי.
גרסה נבחרת: גרסת הבסיס המאובזרת דיו.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
אמיר ירון נגיד בנק ישראל
צילום: ליאת מנדל

ניהול סיכונים כושל של בנק ישראל

בנק ישראל מחזיק ברזרבות מט"ח של 235 מיליארד דולר - מה התשואה שהוא משיג על הסכום הזה ולמה הפיזור מסוכן?

ד"ר אדם רויטר |

קרוב ל-80% מרזרבות המט"ח של ישראל חשופות לנעשה בבורסות זרות. כלומר, במקרה של קריסת הבורסות הללו וזה יכול להיות מסיבות שונות ומגוונות כמו פלישת סין לטאיוואן או רוסיה למזרח אירופה, רזרבות המט"ח של ישראל תפגענה באופן חמור ביותר שעלול לייצר למדינת ישראל הפסד של עשרות של מיליארדי דולרים, שווה ערך למחיר של מלחמה.

ניתן לגדר את הסיכון הזה ע"י העברת השקעות מהבורסות לפקדונות בבנקים מרכזיים וע"י רכישת זהב ומתכות אחרות, אך עד כה דבר לא נעשה.

צריך לזכור שזה הכסף של כולנו וזה מעורר חשש לניהול סיכונים כושל של בנק ישראל. עוד לא הזכרנו את התשואה הנמוכה אותה השיג הבנק על רזרבות המט"ח האלו ב-5 השנים האחרונות.

לבנק ישראל שלושה תפקידים מרכזיים: שמירה על אינפלציה נמוכה, פיקוח על מערכת הבנקאות וניהול רזרבות המט"ח של המדינה. את החלק הראשון הוא עושה ע"י החזקת הריבית גבוהה מדי לזמן ארוך מדי, זאת לפחות ע"פ רוב הכלכלנים ואנשי שוק ההון - ואת החשבון משלמים לוקחי האשראי במשק. את החלק השני הוא עושה היטב ע"י הבטחה שמערכת הבנקאות הישראלית היא אמנם אולי הכי יציבה פיננסית בעולם, אך זאת במחיר של רווחיות גבוהה מאד על חשבון הציבור. בכל הנוגע לחלק השלישי הבנק המרכזי מחזיק ומנהל יתרות מט"ח אדירות בהיקף 230 מיליארדי דולרים, שהם 735 מיליארדי ש"ח. יתרות אלו הן השלישיות בגובהן בעולם ביחס לתוצר והן אחד מהפקטורים המרכזיים שמשקיעים זרים בוחנים בהחלטות ההשקעה שלהם. היקפי מט"ח אלו מבטיחים שישראל היא מדינה מאד יציבה פיננסית. אלו הן היתרות הכספיות במט"ח של מדינת ישראל ולכן למעשה של כולנו.

תשואה נמוכה על תיק רזרבות המט"ח

בנק ישראל כשלוח שלנו לא עשה בשנים האחרונות עבודה מדהימה בכל הקשור לתשואה על הכסף הזה. ביצועי העבר של התיק המנוהל הזה שמושקע בעיקר באג"ח ובמניות היו נמוכים - תשואה שנתית ממוצעת של 3.1% ב-5 השנים שבין 2020 ל-2024 (התשואה היא במונחי סל מטבעות). גם במונחים שקליים המצב רחוק מלהיות מזהיר: 3.3% בלבד, בממוצע שנתי, בחמש השנים הללו.

שמואל קצביאן
צילום: עזרא לוי

"השוק המקומי כבר מתומחר גבוה; השקל יגיע ל-3-3.12 בסוף 2026"

דיסקונט ברוקראז' עם סקירה סלקטיבית ל-2026: רוב הסקטורים מקבלים "תשואת שוק" - אפסייד של 26% בנייס, אלביט עם מחיר יעד של 1850 שקל 

מנדי הניג |
נושאים בכתבה דיסקונט

אחרי שנת 2025 חריגה בכל קנה מידה, עם זינוק של כ-50% בת"א 125 וזרימה של כספי משקיעים זרים לבורסה המקומית, דיסקונט ברוקראז' מנסים לשרטט את השוק של 2026. מצד אחד, הכלכלה הריאלית בישראל הולכת להנות משנה של התאוששות משמעותית, אבל מצד שני, שוק המניות כבר לא זול, וקשה יהיה לשחזר (ועל זה יסכימו רבים) את מה שראינו בשנה האחרונה.

נקודת המוצא זה שלא נכנס להחמרה ביטחונית משמעותית. אם נניח ככה, בדיסקונט מעריכים ש-2026 תהיה שנה שבה הכלכלה הישראלית תצמח בקצב גבוה מהעולם ואפילו מרוב מדינות המערב. תחזית הצמיחה של הכלכלה המקומית עומדת על 4.5% עד 5.5%, לעומת כ-3% בלבד בעולם (לפי קונצנזוס בלומברג). המנועים המרכזיים יהיו השקעות, בעיקר למגורים, חזרה של הצריכה הפרטית, וחלק מענפי היצוא.

במקביל, בדיסקונט מצביעים על המשך התמתנות באינפלציה. אחרי שהאינפלציה השנתית כבר ירדה לתוך היעד, הצפי של מחלקת המחקר הוא לירידה נוספת עד כ-1.6% בסוף 2026. לכך תורמים, בין היתר, חוזק השקל, התמתנות באינפלציה הגלובלית, שחרור מגבלות היצע, והעובדה שבשונה מ-2025, לא צפויה העלאת מע"מ.

הסביבה הזאת תאפשר לבנק ישראל להמשיך ולהפחית ריבית. בדיסקונט מעריכים לפחות שלוש הפחתות ריבית במהלך 2026, לרמה של 3% עד 3.5% בסוף השנה. הריבית הריאלית בישראל עדיין גבוהה יחסית, גם היסטורית וגם בהשוואה לעולם, והפער הזה, יחד עם האטה באינפלציה ורגיעה בפרמיית הסיכון, יתמוך בהמשך מהלך ההפחתות שכבר התחיל.


אג"ח ומט"ח: השקל ימשיך להתחזק, ירידת תשואות בטווח הקצר


בשוק האג"ח, בדיסקונט ברוקראז' מעריכים כי התנאים המאקרו-כלכליים תומכים בירידת תשואות, בעיקר בחלק הקצר של עקום התשואות, לפחות בחודשים הראשונים של 2026. המשך התמתנות האינפלציה, לצד צפי להפחתות ריבית והנחה ליציבות יחסית בפרמיית הסיכון, יוצרים סביבה נוחה יותר לאג"ח הממשלתי. עם זאת, הם מדגישים כי במבט של שנה קדימה חוסר הוודאות גובר, בעיקר בשל השאלה כיצד יתפתחו התשואות בארה"ב, ובתרחיש הבסיס הם מצפים לתשואת החזקה חיובית באג"ח הממשלתי בישראל לאורך העקום, אך ללא אחידות בין הטווחים.