אחת מקטלוג אוטו: קיה אופטימה

בכל שבוע נציג לכם מכונית אחת מקטלוג אוטו, הכולל את כל המכוניות המשווקות בישראל. והפעם: קיה אופטימה
מערכת אוטו |

קיה אופטימהשם מלא: קיה אופטימה
אחיות לפלטפורמה: יונדאי i40, יונדאי סונטה (i45)

מתחרות עיקריות: מאזדה 6, פורד מונדיאו, פיג'ו 508, יונדאי i40, סובארו B4, סקודה סופרב, פולקסווגן פאסאט, טויוטה אוונסיס, אופל אינסיגניה, הונדה אקורד, סיטרואן C5, שברולט מאליבו, רנו לטיטיוד
 

כדאי לדעת עליה: המשפחתית הגדולה של קיה נחתה בארץ ממש לפני שנה. היא חולקת פלטפורמה עם האחות לבית יונדאי, ה-i40 אשר משווקת פה גם כן, אך יש ביניהן גם כמה הבדלים. ראשית, העיצוב שונה (ומוצלח בשתיהן לטעמנו, אגב). יתרה מזאת – לאופטימה בסיס גלגלים מעט ארוך יותר (279.5 ס"מ) והיא גם ארוכה יותר עם 484.5 ס"מ (לעומת 474 ס"מ). כפי שכבר אמרנו, האופטימה נראית מצוין לכשעצמה – בטח בהשוואה למג'נטיס אותה היא החליפה.
 
 
צילום: רונן טופלברג

תא הנוסעים של האופטימה נאה, והוא גם מרווח למדי (חוץ מלגבוהים). איכות החומרים טובה (אך לא אחידה) וגם רמת ההרכבה גבוהה. על הצד השלילי – העיצוב לוקה בחסר, האווירה מעט קודרת (למי שבוחר בגוונים הכהים) וחלק מהמתגים נראה מיושנים. רשימת האבזור מכובדת עם גג זכוכית כפול (הקדמי נפתח), תפעול חשמלי למושב הנהג, שליטה קולית ועוד – כבר בגרסת הבסיס.
 

האופטימה משווקת בארץ עם שתי יחידות הנעה – 2.0 ליטר בנזין ו-1.7 ליטר דיזל. לשתיהן משודכת תיבת 6 הילוכים אוטומטית. הביצועים בגרסת הבנזין סבירים, אך לא ממש מספקים – והמכונית משרה תחושה קצת עצלה. גם צריכת הדלק סבירה – ושוב, זה לא מספיק טוב. התנהגות הכביש טובה ומשרת ביטחון, אך ההגה מנותק ולא מתקשר. גרסת הדיזל מיועדת, בעיקר... טוב, אתם יודעים למי.
וזה גם מה שמביא אותנו לסיכום. האופטימה היא מכונית טובה, ומהווה קפיצת מדרגה עבור קיה. היא מתקשה לעמוד בסטנדרטים של מובילות הקטגוריה, מה שפוגע בה, אבל היא מצליחה בכל זאת להיות אלטרנטיבה מעניינת – ולבטח לא רעה – לאותן מתחרות.
כל מה שטוב: עיצוב נהדר, רשימת אבזור מכובדת, מרווח פנים.
כל מה שרע: עיצוב פנים, ביצועים עצלים, הגה מנותק.
מה מקבלים: חוץ מהמראה ורשימת האבזור – משפחתית גדולה ממוצעת למדי.
גרסה נבחרת: גרסת הבסיס המאובזרת דיו.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
מטרו (נת"ע)מטרו (נת"ע)

אג"ח למטרו: נת"ע בוחנת גיוס חוב לפרויקט בגוש דן

מי המוסדי שישקיע בפרויקט הכי גדול במדינה אבל גם הכי מסוכן? החברה הממשלתית מקדמת הנפקת אג"ח כדי לגשר על פערי עיתוי בין הוצאות העתק להכנסות עתידיות ממסים ואגרות, אך מתווה המימון עדיין לא הוכרע, והשאלות על סיכונים, לוחות זמנים והרלוונטיות התחבורתית של הפרויקט מתרבות

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה מטרו גוש דן

פרויקט המטרו יהיה ארוך מהצפוי ויעלה יותר מהצפוי. פרויקט המטרו עלול להגיע לקו הסיום בעוד 20-23 שנים ולהיות לא רלוונטי כי יהיו פתרונות לתחבורה אחרים מהירים ויעילים יותר כי יהיה רובטקסי , אוטובוסים אוטונומיים וכמות הרכבים על הכביש תהיה נמוכה יותר משמעתית כי זה החזון העתידי של עולם הרכבים האוטונומיים. אז למה שמישהו ישקיע באג"ח של המטרו? הסיכון מטורף. הסיבה היחידה היא בגיבוי של המדינה - המדינה הולכת על הפרויקט שעשוי להגיע גם ל-250 מיליארד שקל ויותר  והיא צפויה לגבות אותו כלכלית. 

נת"ע, החברה הממשלתית שאמורה לבצע את פרויקט המטרו בגוש דן, מקדמת בחודשים האחרונים אפשרות להנפיק אג"ח בבורסת תל אביב. המטרה: לגשר על פער העיתוי בין ההוצאות האדירות הנדרשות להקמת הפרויקט לבין ההכנסות ממסים ואגרות, שחלקן אמורות להגיע רק בעוד שנים רבות - אם בכלל. המהלך ממתין להכרעה של מיכל עבאדי-בויאנג'ו, המועמדת לתפקיד החשבת הכללית, שעדיין לא אושרה בממשלה. השאלה שנשאלת היא מי בדיוק ירצה להשקיע באג"ח של פרויקט שיכול להימשך שנים, בעולם שבו הטכנולוגיה משתנה כל רגע ובקצב שדברים מתקדמים, אנחנו עשויים להיות במרחק שנים מרובוטקסי ברחובות.


מדובר בפרויקט תשתית בקנה מידה חריג, אולי הגדול שידעה ישראל, עם תג מחיר שמתקרב ל־180 מיליארד שקל לאחר הצמדות. אלא שבניגוד לכביש או מחלף, כאן מדובר במיזם רב־שנתי, רב־שלבי ורב־סיכונים, שמעטים יכולים לומר בביטחון מתי יושלם, כמה יעלה בפועל, והאם יעמוד בתחזיות הביקוש המקוריות. הוצאות על תכנון, חפירה וביצוע צפויות להתחיל הרבה לפני שמסים, אגרות גודש והשבחת קרקע יתחילו לזרום. חלק מההכנסות, אם יגיעו, תלויות בהחלטות של יזמים, תזמון מימוש נכסים ומצב שוק הנדל"ן, משתנים שקשה מאוד לבנות עליהם תזרים יציב.


במילים אחרות, מישהו צריך לממן את הפער. האפשרות שמונחת כעת על השולחן היא לגייס את הכסף מהציבור, דרך אג"ח. מדובר בחוב שמגובה בפרויקט שטרם התחיל בפועל, שמועד סיומו אינו ברור, ושכבר כיום מלווה באזהרות חוזרות ונשנות של מבקר המדינה ובנק ישראל. גם אם תינתן ערבות מדינה, כמעט הכרחית במקרה כזה, קשה להתעלם מהעובדה שמדובר בחוב שמגלם סיכון תפעולי, רגולטורי ופוליטי גבוה. כל שינוי במדיניות, כל עיכוב תכנוני, כל משבר תקציבי, עלולים לדחות עוד יותר את היום שבו המטרו יהפוך מרעיון למציאות.


הפתרון התחבורתי של העתיד?

עולה גם שאלה לגבי עצם ההיגיון התחבורתי של הפרויקט: האם המטרו, כפי שהוא מתוכנן כיום, אכן מייצג את פתרון הניידות המתאים לעשורים הבאים. שוק התחבורה העולמי מצוי בתקופה של שינוי מואץ, עם התפתחות של טכנולוגיות אוטונומיות, מודלים של תחבורה כשירות, ושירותי שיתוף שמערערים על ההבחנה המסורתית בין תחבורה ציבורית לפרטית. במקביל, רעיונות כמו הפעלה מסחרית של כלי רכב אוטונומיים, כולל שירותי רובוטקסי שנמצאים כיום בשלבי ניסוי והטמעה ראשוניים, מעלים שאלות לגבי גמישות, קיבולת ועלויות. בניגוד לתשתית מסילתית קבועה, פתרונות מבוססי תוכנה ורכב אוטונומי עשויים להתאים את עצמם מהר יותר לשינויים בדפוסי הביקוש, בצפיפות ובטכנולוגיה, ולהציב סימן שאלה סביב השקעות עתק בתשתיות קשיחות שמועד מימושן רחוק והיכולת להתאימן מוגבלת.