אחת מקטלוג אוטו: קיה אופטימה

בכל שבוע נציג לכם מכונית אחת מקטלוג אוטו, הכולל את כל המכוניות המשווקות בישראל. והפעם: קיה אופטימה
מערכת אוטו |

קיה אופטימהשם מלא: קיה אופטימה
אחיות לפלטפורמה: יונדאי i40, יונדאי סונטה (i45)

מתחרות עיקריות: מאזדה 6, פורד מונדיאו, פיג'ו 508, יונדאי i40, סובארו B4, סקודה סופרב, פולקסווגן פאסאט, טויוטה אוונסיס, אופל אינסיגניה, הונדה אקורד, סיטרואן C5, שברולט מאליבו, רנו לטיטיוד
 

כדאי לדעת עליה: המשפחתית הגדולה של קיה נחתה בארץ ממש לפני שנה. היא חולקת פלטפורמה עם האחות לבית יונדאי, ה-i40 אשר משווקת פה גם כן, אך יש ביניהן גם כמה הבדלים. ראשית, העיצוב שונה (ומוצלח בשתיהן לטעמנו, אגב). יתרה מזאת – לאופטימה בסיס גלגלים מעט ארוך יותר (279.5 ס"מ) והיא גם ארוכה יותר עם 484.5 ס"מ (לעומת 474 ס"מ). כפי שכבר אמרנו, האופטימה נראית מצוין לכשעצמה – בטח בהשוואה למג'נטיס אותה היא החליפה.
 
 
צילום: רונן טופלברג

תא הנוסעים של האופטימה נאה, והוא גם מרווח למדי (חוץ מלגבוהים). איכות החומרים טובה (אך לא אחידה) וגם רמת ההרכבה גבוהה. על הצד השלילי – העיצוב לוקה בחסר, האווירה מעט קודרת (למי שבוחר בגוונים הכהים) וחלק מהמתגים נראה מיושנים. רשימת האבזור מכובדת עם גג זכוכית כפול (הקדמי נפתח), תפעול חשמלי למושב הנהג, שליטה קולית ועוד – כבר בגרסת הבסיס.
 

האופטימה משווקת בארץ עם שתי יחידות הנעה – 2.0 ליטר בנזין ו-1.7 ליטר דיזל. לשתיהן משודכת תיבת 6 הילוכים אוטומטית. הביצועים בגרסת הבנזין סבירים, אך לא ממש מספקים – והמכונית משרה תחושה קצת עצלה. גם צריכת הדלק סבירה – ושוב, זה לא מספיק טוב. התנהגות הכביש טובה ומשרת ביטחון, אך ההגה מנותק ולא מתקשר. גרסת הדיזל מיועדת, בעיקר... טוב, אתם יודעים למי.
וזה גם מה שמביא אותנו לסיכום. האופטימה היא מכונית טובה, ומהווה קפיצת מדרגה עבור קיה. היא מתקשה לעמוד בסטנדרטים של מובילות הקטגוריה, מה שפוגע בה, אבל היא מצליחה בכל זאת להיות אלטרנטיבה מעניינת – ולבטח לא רעה – לאותן מתחרות.
כל מה שטוב: עיצוב נהדר, רשימת אבזור מכובדת, מרווח פנים.
כל מה שרע: עיצוב פנים, ביצועים עצלים, הגה מנותק.
מה מקבלים: חוץ מהמראה ורשימת האבזור – משפחתית גדולה ממוצעת למדי.
גרסה נבחרת: גרסת הבסיס המאובזרת דיו.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
כלכלת ישראל (X)כלכלת ישראל (X)

נתון כלכלי מדאיג - גירעון בחשבון השוטף, לראשונה משנת 2013; מה זה אומר?

נקודת מפנה בכלכלה המקומית: גירעון בחשבון השוטף ברבעון השלישי של 2025, אחרי שנים רצופות של עודף. האם צריך לדאוג?

ענת גלעד |

לראשונה מאז 2013 נרשם בישראל גירעון בחשבון השוטף של מאזן התשלומים, אירוע שעלול לבטא נקודת מפנה משמעותית במבנה המקרו-כלכלי של הכלכלה הישראלית. ברבעון השלישי של 2025 הסתכם הגירעון, בניכוי עונתיות, בכ-1.1 מיליארד דולר, לעומת עודף זניח של 0.1 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם, ועודפים רבעוניים ממוצעים של כ-3.8 מיליארד דולר בשנים שקדמו לכך.

המשמעות אינה טכנית בלבד. החשבון השוטף משקף את יחסי החיסכון-ההשקעה של המשק כולו ואת יכולתו לייצר מטבע חוץ נטו. מדובר על גירעון של תנועות הון ומעבר מעודף לגירעון מאותת כי המשק צורך, משקיע ומשלם לחו"ל יותר משהוא מייצר ומקבל ממנו - שינוי שעשוי להשפיע על שער החליפין, על תמחור סיכונים ועל מדיניות מוניטרית ופיסקלית גם יחד.

הסיבה: לא סחר החוץ, אלא ההכנסות הפיננסיות: הסיפור האמיתי מאחורי הגירעון

בניגוד לאינטואיציה, הגירעון אינו נובע מקריסה ביצוא או מזינוק חריג ביבוא הצרכני. למעשה, חשבון הסחורות והשירותים נותר בעודף של 1.8 מיליארד דולר ברבעון השלישי, שיפור ניכר לעומת הרבעון הקודם. יצוא השירותים הגיע לשיא של 22.9 מיליארד דולר, כאשר 77% ממנו מיוחס לענפי ההייטק, תוכנה, מו"פ, מחשוב ותקשורת.

הגורם המרכזי להרעה הוא חשבון ההכנסות הראשוניות, שבו נרשם גירעון עמוק של 3.7 מיליארד דולר, לעומת 2.0 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם. סעיף זה כולל תשלומי ריבית, דיבידנדים ורווחים לתושבי חו"ל על השקעותיהם בישראל, והוא משקף במידה רבה את הצלחתו של המשק הישראלי למשוך הון זר, אך גם את מחיר ההצלחה הזו.

הכנסות תושבי חו"ל מהשקעות פיננסיות בישראל קפצו ל-10.0 מיליארד דולר ברבעון, בעוד שהכנסות ישראלים מהשקעות בחו"ל הסתכמו ב-6.4 מיליארד דולר בלבד. הפער הזה לבדו מסביר את מרבית המעבר לגירעון. במילים פשוטות: חברות ישראליות מצליחות, רווחיות ומושכות השקעות, אך הרווחים זורמים החוצה, לבעלי ההון הזרים.