המועד הקובע להתיישנות השגה - ביום קבלת ההודעה על ידי הנישום
תקציר ו"ע 1354/08 1. יוסף אליהו; 2. מונפילאר אינבסטמנט הולדינגס לימיטד נ' מנהל מיסוי מקרקעין מרכז
תקציר ו"ע 1354/08
1. יוסף אליהו;
2. מונפילאר אינבסטמנט הולדינגס לימיטד
נ' מנהל מיסוי מקרקעין מרכז
ועדת הערר קיבלה את טענת העוררים בדבר התיישנות ההשגה, מכיוון שההודעה המפרטת את נימוקי מנהל מיסוי מקרקעין (המשיב) לדחיית ההשגה - אמנם נשלחה לעוררים בתוך שנה לאחר הגשת ההשגה, אך התקבלה אצל העוררים רק לאחר שנה ממועד הגשת ההשגה.
השאלה המשפטית והרקע העובדתי
העוררים מכרו בניין משרדים וחויבו במס מכירה. המגרש שעליו נבנה הבניין נרכש בשנת 1993. עבודות הבנייה החלו בשנת 1999 והמשיכו עד אחרי 7.11.2001. עלות המגרש בסך של כ-3.4 מיליון ש"ח, עלויות הבנייה שהושקעו עד 7.11.2001 - בסך של כ-16.8 מיליון ש"ח, ועלויות הבנייה שהושקעו לאחר 7.11.2001 - בסך של כ-21.3 מיליון ש"ח. הבניין נמכר ב-22.2.2005 תמורת 43 מיליון ש"ח. העסקה הסתכמה בהפסד. בד בבד העוררים חויבו במס מכירה על מלוא תמורת המכירה.
העוררים הגישו השגה על שומת מס המכירה, וההשגה התקבלה אצל המשיב ביום 4.1.2006. המשיב חתם על ההחלטה לדחות את ההשגה ביום 2.1.2007 והודיע על כך לבא כוח העוררים בטלפון, אך ההודעה בכתב הגיעה לבא כוח העוררים ביום 7.1.2007.
בדיון עומדות שתי טענות: טענה מקדמית - התיישנות ההשגה משום שההודעה על דחיית ההשגה התקבלה אצל העוררים לאחר תום שנה מאז הגשת ההשגה; וטענה לגופו של עניין - לשיטת העוררים יש לחשב את מס המכירה רק על בסיס הסכומים שהושקעו בבנייה עד יום 7.11.2001 (יום ביטול מס המכירה), ולא על מלוא תמורת המכירה כפי שקבע המשיב.
לטענת העוררים ההשגה התיישנה משום שההודעה בכתב נמסרה ארבעה ימים לאחר תום שנה מאז הגשת ההשגה, ואין לקבל את טענת המשיב כי מששלח את ההודעה לפני תום שנה מאז הגשת ההשגה עמד בדרישת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963 (להלן: "החוק"). העוררים נסמכים על הלכת איקאפוד ומשה סמי (ע"א 1857/05 וע"א 5954/05), שם נקבע לעניין סעיף 152 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"), כי היום הקובע הוא מועד קבלת ההודעה אצל הנישום ולא מועד הזנת השומה למחשב.
לגופו של עניין טוענים העוררים כי משבוטל מס המכירה ב-7.11.2001, יש לחייב במס מכירה רק בגין עלויות שהושקעו בבנייה עד אותו התאריך.
המשיב טוען כי שלח את ההודעה על דחיית ההשגה לא מאוחר מיום 4.1.2006, משום שההודעה התקבלה אצל העוררים ביום 7.1.2006, דהיינו בתוך שנה מאז הגשת ההשגה, דבר שעונה על דרישת החוק.
לגופו של עניין טוען המשיב כי מס המכירה חל על מקרקעין שמועד רכישתם קדם ל-7.11.2001. העוררים לא רכשו זכויות נוספות לאחר יום 7.11.2001, ולכן יש לחייב את מלוא התמורה במס המכירה.
דיון
לעניין טענת ההתיישנות, סעיף 87 לחוק דן בהגשת השגה ודרכי הפעולה של מנהל מיסוי מקרקעין. להלן נוסח הסעיף כנוסחו לפני תיקון 70:
"87. (א) הרואה עצמו מקופח בהודעת שומה רשאי, תוך שלושים יום מיום שנמסרה לו ההודעה, להשיג עליה לפני המנהל בכתב שבו יפרט את פרטי השומה עליהם הוא חולק ויתן טעם להשגתו; המנהל ישיב למשיג את החלטתו המנומקת בכתב תוך שנה מיום שקיבל את הודעת ההשגה או תוך שלושים יום מיום שאישר כי המשיג המציא את כל המסמכים והפרטים שנדרש להמציאם, לפי המאוחר. לא השיב המנהל למשיג במהלך תקופה זו, יראו את ההשגה כאילו התקבלה."
סעיף 109 לחוק קובע לעניין דרך מסירת הודעה כדלקמן:
"מותר למסור הודעה וכל מסמך אחר לפי חוק זה לאדם, בין לידו ובין בדואר הרשום לפי מען בית מגוריו או בית עסקו, הידוע לאחרונה, בכפוף להוראות בדבר סדרי דין בבתי המשפט."
בעניין איקאפוד וסמי ציין בית המשפט העליון לעניין סעיף 152 לפקודה כי כל עוד לא קיבל הנישום את החלטת פקיד השומה - הוא מצוי באי ודאות משפטית, ולפיכך יש לכלול במגבלת הזמן שניתנת לפקיד שומה גם תקופה עד לקבלת ההודעה אצל הנישום, כדלקמן:
"במהלך התקופה בה טרם נענתה השגתו של הנישום, ועוד יותר מכך בתקופה בה נקבע כבר המס בצו אולם הצו טרם הגיע לידיעת הנישום, הנישום נמצא במצב של אי ודאות. אין זה ראוי להשאיר בעינו מצב זה של אי ודאות, ובפרט לתקופה בלתי ידועה בזמן.
המחוקק קבע כי משך הזמן שיועמד לרשות המנהל על מנת שיקבל בו החלטה אינו בלתי-מוגבל, ואף נקבע פרק זמן שכזה. איני רואה כל שיקול התומך בכך שמשכו של פרק זמן זה לא יהיה גלוי וידוע לנישום. רק כאשר משך זה מוגדר ותחום מראש יכול אדם לתכנן את צעדיו ולדעת, לפחות, החל מאיזה יום תהיה לו שוב האפשרות לכלכל את צעדיו בשים לב להחלטה... לא ניתן אפוא להגשים את תכליתה של מגבלת הזמן אשר קצב המחוקק לפקיד השומה מבלי שמגבלה זו תהיה ידועה גם לנישום עצמו. כאשר קובע פקיד השומה את המס בצו שבכתב ומניח את הצו ב'מגירתו' או במחשבו, אין הוא מגשים את התכלית המונחת בבסיס ההגבלה בזמן."
ועדת הערר פסקה בדעת רוב כי אין די ב"קביעה" של המנהל, אלא המנהל נדרש "להשיב למשיג את החלטתו בכתב". לפיכך נקבע כי כל עוד לא קיבל נישום את החלטתו של המנהל בכתב - לא יראו את המנהל כמי "שהשיב למשיג".
תוצאה
הערר התקבל בדעת רוב על יסוד טענת התיישנות ומבלי לדון לגופו של עניין.
בבית המשפט המחוזי בתל אביב
לפני כב' השופט (בדימוס) דוד בר אופיר והחברים דן מרגליות ומיכה לזר
ניתן ב-25.2.2013
הכותב - מומחה "חשבים" בתחום המסים

העלמתי הכנסות של 100 אלף שקל לפני עשור - להצהיר עליהן בגילוי מרצון?
למה נוהל גילוי מרצון לא יספק את מה שמצפים ממנו - אנשים יחששו לדווח באופן לא אנונימי ואין ביטול אוטומטי של קנסות, הצמדה וריבית
לאחר למעלה משלוש שנות ציפייה, רשות המסים פרסמה את נוהל הגילוי מרצון החדש - רשות המסים
מודיעה על גילוי מרצון: דיווח על נכסים והכנסות שלא דווחו, בתמורה לתשלום מס וללא הליך פלילי
על פניו, מדובר במהלך חיובי שמטרתו לעודד שקיפות, להגדיל את רשת חייבי המס ולספק לנישומים הזדמנות להסדיר חובות עבר בכפוף לחיסון פלילי. זה גם אמור להגדיל את הקופה
הציבורית מגביית מסים. בפועל קשה לומר שמדובר ב"בשורה" של ממש, וספק בתמריץ אמיתי לחשיפה.
ראשית, בניגוד לנהלים קודמים בנושא זה, הנוהל הנוכחי מציע אך ורק הליך שאינו אנונימי. אנשים צריכים להזדהות כאשר הם מגישים בקשה לנוהל גילוי מרצון. אין כאן כשל של רשות המסים אלא התנגדות של משרד המשפטים, אך המשמעות ברורה: נישומים רבים, שגם כך חוששים מהליך כזה, יירתעו עוד יותר מלהיחשף. מדובר על מחסום בסיסי של אנשים להיחשף מול הרשויות גם מכיוון שהם עשויים לחשוב שהם "סומנו" על ידי רשות המסים. כשמשלבים זאת עם החמרות נוספות, שכעת כתובות במפורש ובעבר היו בגדר "תורה שבעל פה", נוצרת תחושה שהרשות אמנם הפנימה את לקחי העבר אך בחרה לסגור פינות באופן קשיח מדי.
כדי להבין את הבעייתיות, נניח נישום שלא דיווח על הכנסה חייבת בשיעור מס שולי של 100 אלף ש"ח בשנת 2015. אילו היה מדווח במועד, המס היה עומד, נניח, על כ-35 אלף שקל בלבד. כיום, בהליך גילוי מרצון, אותו נישום עשוי למצוא את עצמו מול תוצאה דרמטית:
תשלום על קרן המס בסך של 35 אלף שקל, ריבית והצמדה כ-5 אלף שקל ועל כל אלה מתווסף קנס גרעון של כ-30 אלף שקל נוספים. כלומר, חוב של 35 אלף שקל צומח לפי שלושה ויותר. איזה תמריץ יש כאן לנישום להיחפז ולדווח ביוזמתו? שהרי האמת צריכה להיאמר- אם לא נתגלה עד היום "מחדלו" זה, מה הסבירות שיתגלה אי פעם?
- רשות המסים מודיעה על גילוי מרצון: דיווח על נכסים והכנסות שלא דווחו, בתמורה לתשלום מס וללא הליך פלילי
- האם גילוי מרצון מכשיר העברות כספים חשודים?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הנוהל החדש מבהיר שאין ביטול אוטומטי של הצמדה וריבית, ואין ביטול של קנסות גרעון אלא בכפוף לשיקול דעת פקיד השומה.

גילוי מרצון: הזדמנות להסדיר חובות - או מלכודת לנישומים?
רשות המסים השיקה מחדש את נוהל הגילוי מרצון במטרה להחזיר מיליארדים לקופת המדינה ולאפשר לנישומים להסדיר חובות עבר בלי הליך פלילי; טיעונים בעד ונגד, והאם ביטול האנונימיות הוא שגרם לתכנית הנוכחית להיות פחות אטרקטיבית?
גילוי מרצון חזר, והפעם עם פנים חדשות. רשות המסים הכריזה אמש על השקת הנוהל מחדש, שמאפשר לנישומים לדווח על הכנסות או נכסים שלא דווחו בעבר, לשלם את המס המתחייב ולקבל חסינות מהליך פלילי. להרחבה ראו כאן - רשות המסים מודיעה על גילוי מרצון: דיווח על נכסים והכנסות שלא דווחו, בתמורה לתשלום מס וללא הליך פלילי. הרעיון הוא די פשוט: מי שיבוא מרצונו ויסדיר את חובו, לא יועמד לדין. אבל השאלה המתבקשת היא האם מדובר בהזדמנות אמיתית או בתוכנית שתרתיע יותר מאשר היא תעודד, בעיקר כי מדובר בבקשה שמית ולא אנונימית כפי שהיה בעבר.
תחשבו על התרחיש הבא - מגיע נישום וחושף את הרווחים שלון בחו"ל מקריפטו. אומר לו פקיד השומה, תשלם X, לנישום אין אפשרות לערער או לחזור בו מהחשיפה. הוא יכול לנסות לשכנע את פקיד השומה שהמס גבוה מדי, אבל אין לו אפשרות לסגת, כי אפשר להשתמש במידע שנחשף, ואז גם החבות הפלילית קיימת. כלומר, זו דרך חד כיוונית, אי אפשר להתחרט, והנישומים "בידיים" של פקידי השומה. קחו גם בחשבון שאם מדובר בקריפטו צריך להביא אסמכתאות כדי לנתח את הרווחים על פני השנים - לרבים אין את המידע הזה ולא תמיד ניתן להשיגו, וגם שבינתיים אין הקלות של הצמדה וריבית. אז המוטיבציה לגלות על הון בחו"ל וגם בארץ (לרבות מכר דירה) לא מאוד גדולה, אבל יש גם יתרונות ללקוחות ובעיקר הידיעה שלא מחפשים ולא רודפים אחריהם. הם יכולים לישון טוב בלילה.
המדינה צריכה כסף - אולי יהיו הקלות בגילוי מרצון בהמשך
המדינה נמצאת בתקופה של הוצאות כבדות: מלחמה ארוכה, התחייבויות תקציביות ותשלומים הולכים ותופחים. גילוי מרצון נותן לממשלה דרך מהירה להכניס מיליארדים לקופת המדינה מבלי להטיל מיסים חדשים על כלל הציבור (כפי שעשתה עם המס על הרווחים הכלואים). מצד שני, גם לנישומים יש כאן רווח ברור: מי שמחזיק הכנסות לא מדווחות יכול להסדיר את מעמדו, לשלם את חוב המס ולדעת שהוא 'נקי' משפטית ולישון טוב בלילה. העובדה שבקשה שלא תאושר לא תשמש נגד הפונה בהליך אזרחי או פלילי מחזקת את הביטחון. כלומר, המידע שנמסר לא יכול לשמש לרעתו, אלא אם הגיע לרשות בדרכים אחרות, או וכאן כאמור הבעיה - אם הנישום לא הסכים לשומה, ואז הכל נפתח מחדש. רשות המסים לא חשבה כנראה על הנקודה הזו עד הסוף, ויש סיכוי שתוך כדי תנועה היא תפתור אותה לטובת הנישומים. זה כנראה גם תלוי בהיענות, אם ההיענות תהיה מאכזבת, ינסו לתת עוד צ'ופרים ללקוחות. .
בפועל, חשוב לזכור שהודעת הרשות עוד מציינת כי היא "תוכל לעשות שימוש בכל מידע הקשור לבקשה לגילוי מרצון שהגיע אליה בדרך אחרת, או במקרים שבהם לא שולם המס או שהבקשה לא נעשתה בתום לב, או הוסתר חלק מהמידע הרלוונטי". .
- העלמתי הכנסות של 100 אלף שקל לפני עשור - להצהיר עליהן בגילוי מרצון?
- רשות המסים מודיעה על גילוי מרצון: דיווח על נכסים והכנסות שלא דווחו, בתמורה לתשלום מס וללא הליך פלילי
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הטענות נגד ההליך ברמת המאקרו הן שלא ניתן לתת פרסם למעלימי רווחים והכנסות. העלמתם מס, זו עבירה פלילית, למה צריך ללכת לקראתכם? מבחינת הנישומים, סיכוי טוב שהם לא ירוצו להצהיר. הנוהל החדש פחות אטרקטיבי מהקודמים. הסיבה העיקרית היא ביטול האפשרות להליך אנונימי: בעבר נישומים יכלו לבדוק את מצבם בלי לחשוף זהות, ורק אחר כך להחליט אם להתקדם. כעת הכול גלוי מההתחלה - מה שעלול להרתיע רבים. מעבר לכך, הנוהל הנוכחי לא מבטל באופן אוטומטי קנסות, הצמדות וריביות. כך נוצר מצב שבו חוב ישן יכול לתפוח פי כמה. לדוגמה, נישום שלא דיווח על הכנסה של 100 אלף שקל ב־2015 היה משלם אז כ-35 אלף שקל מס. היום, במסגרת הנוהל, הוא עלול למצוא את עצמו מחויב ביותר מ-70 אלף שקל - אחרי ריבית, הצמדה וקנס גרעון. ומכאן עולה השאלה: העלמתי הכנסות של 100 אלף שקל לפני עשור - להצהיר עליהם בגילוי מרצון? צריך לסייג ולהגיד שבעבר במסגרת גילוי מרצון לא היה צורך לשלם מס גירעון ונראה שבסופו של דבר כך יהיה גם הפעם, אבל זה לא סגור.