מחילת חוב של בעל מניות הוגדרה כעסקה מלאכותית - ואישור קיזוז ההפסדים בוטל

הפרשה נחלקה לשתי שכבות עיקריות: האחת נוגעת להחלטת רשות המסים לבטל אישור שניתן למערערים לקזז הפסדים בעקבות מחילת חוב לטובת החברה, והשנייה לעיקרי שומת הפרשי ההון שהוצאה להם עבור 2016-2015. אך את שניהם מאחדת מסקנה אחת ברורה: המחילה שבוצעה, אופן התיעוד בדו"חות הכספיים ופרטי הדיווח שהוגשו לרשות המסים לא עמדו בסטנדרט המצופה, ובעיקר חשפו פערים מהותיים שהעלו חשש לפעולה מלאכותית.

במרכז המחלוקת עמדה טענתם של בעלי החברה, שלפיה ב-2016 מחלו על חוב שהחברה חייבת לבעלים, ושהמחילה זו יצרה עבורו הפסד הון אמיתי. ההפסד הזה, לטענתם, ניתן לקזז כנגד רווח הון שנוצר להם בעקבות מכירת מקרקעין בשנה שלאחר מכן. אלא שהבדיקה שביצעה רשות המסים במהלך הליכי השומה הצביעה על תמונה שונה. בתרשומת שהובאה בפני בית המשפט צוין כי "מחילת החוב יושמה באופן חלקי בלבד, רק בצד ההפסד אצל המערער, ולא נרשמה הכנסה אצל החברה בסכום המחילה", וכי נמצאו פקודות יומן "שככל הנראה נועדו להטעות את המשיב כאילו נרשמה הכנסה" (סעיף 12 לפסק הדין). עוד הוסיפה הרשות כי הדיווח על המחילה נעשה באופן רטרואקטיבי, ורק לאחר שבמסגרת דיון מס שבח נקבע כי מכירת המקרקעין היתה של המערער עצמו ולא של החברה.

"טענת המערער תמוהה"

בפני בית המשפט טענו המערערים כי רשות המסים חרגה מסמכותה וכי לא ניתן להם פירוט מספק של הסיבות שהובילו לביטול אישור קיזוז ההפסדים. השופטת דחתה זאת בצורה ברורה וקבעה בהחלטתה כי, "טענת המערער לפיה החלטת המשיב ניתנה ללא נימוקים תמוהה". מתוכן הפרוטוקולים שהוצגו עלה כי במהלך הדיונים הובהר למייצגי המערערים שהרשות רואה במחילת החוב פעולה מלאכותית, ואף הוזכר פסק הדין בעניין ויינברג - פסק דין מוכר שעסק בהבחנה בין מחילת חוב אמיתית לבין כזו שנועדה לייצר הפסד הון מלאכותי לצורכי מס.

• חייב מס של 34 מיליון על עסקה שלא היתה - האם ישלם?
• קנסות שגויים במחשב של רשות המסים - מה קבע העליון?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

השופטת פירטה בפסק הדין שפורסם בהרחבה כיצד נסיבות המחילה והעיתוי שבו בוצעה מעידים על בעייתיות מהותית. מבחינתה, החפיפה בין מועד המחילה לבין מועד עסקת המקרקעין, לצד הרישום החלקי בדוחות ופקודות היומן המעובדות, מציירים תמונה שאינה תואמת פעולה כלכלית טבעית. בכמה סעיפים חזר בית המשפט על העיקרון שלפיו יש לבחון האם פעולה של נישום נושאת אופי כלכלי אמיתי, או שמא היא מובילה למסקנה שהיא "עסקה מלאכותית שיש להתעלם ממנה". זו היתה גם התוצאה במקרה זה.

ההיבטים העובדתיים שנחשפו בפני בית המשפט לא הסתכמו במחילה עצמה. במהלך העדויות עלה כי החברה ובעלי השליטה הציגו מסמכים בלתי עקביים ואף חלקיים. כך למשל, בהתייחס לטופסי הפחת הצביעה השופטת על כך שבטופס עבור 2018 נרשמו כל הנכסים כאילו נרכשו ביום אחד - "ביום הקמת החברה בשנת 1988" - באופן שלא תאם את המציאות העסקית. המערער, שנשאל על כך, הסביר כי, "זה ברור שזה לא מיום הקמת החברה", אך הוא לא הצליח להציג נתונים מסודרים שיבהירו אילו נכסים נרכשו ומתי. השופטת קבעה כי המסמכים שהוצגו אינם מאפשרים להבין את שיעור הפחת שנדרש, וכי "לא עלה בידי החברה להוכיח כי נגרמו לה בשנה זו הוצאות פחת ואת שיעורן".

הפרש הון בלתי מוסבר של 2.67 מיליון שקל

הדיון לא פסח גם על טענות הנישומים בדבר מקורות הכספים והפערים בין הצהרות ההון. רשות המסים הצביעה על הפרש הון בלתי מוסבר של כ-2.67 מיליון שקל בין ההצהרות של 2012 ו-2016. המערערים ניסו לטעון שמקור הכסף בהלוואות או מתנות ממשפחת המערערת, אך הטענות האלה לא נתמכו במסמכים מלאים. בית המשפט ציין בהכרעתו כי, "המסמכים שהוצגו כללו המרת מט"ח בחשבון והעברות סוויפט אולם לא ניתן ללמוד מהם על קבלת כספים מחו"ל", ואף הוסיף כי חלק מהמסמכים שהוגשו לראשונה רק בשלב הערעור לא ניתן היה לבחון במסגרת השומה המקורית.

• פס"ד: מינוי בן ממשיך היה למראית עין - הנחלה תחולק
• המסעדה שעצרה את הבנייה - ותשלם חצי מיליון שקל
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• דירות בכיכר המדינה, פנטהאוז בראשון, מרצדס, יהלומים, ומזומנים...

לצד הפערים המהותיים בחומר הראיות, קבע בית המשפט כי גם התנהלותם של המערערים במסגרת הליכי השומה תרמה למסקנה שלפיה רשות המסים פעלה כדין. השופטת הדגישה כי במהלך הדיונים ניתנה למערערים הזדמנות מלאה להציג מסמכים ולהבהיר את טענותיהם, וכי אין יסוד לטענה בדבר פגם מהותי בשימוע שנערך. "הנימוקים הוסברו למייצג בדיונים", ולא הוכח כי הופרו כללי הצדק הטבעי.

בחלקו האחרון של פסק הדין חיזקה השופטת את המסר הכללי העולה מהתיק: נישום המבקש ליהנות מהטבות מס, ובכלל זה קיזוז הפסדים, נדרש להציג תיעוד מלא ואמין ולפעול באופן שתואם את המציאות העסקית. פעולה המתבצעת בסמיכות זמנים מובהקת לאירוע מס מהותי, שאינה מגובה במסמכים מלאים וברישום חשבונאי תקין, עלולה להיחשב עסקה מלאכותית שלא ניתן להכיר בה. בהתאם לכך נקבע כי, "מצאתי כי כדין קבע המשיב שמדובר בעסקה מלאכותית שיש להתעלם ממנה. מצאתי כי לא נפל פגם בהחלטת המשיב בנוגע לביטול אישור קיזוז ההפסדים".

ההכרעה בפרשה ממחישה שוב את גישתם של בתי המשפט בנוגע לפעולות הניתנות לכאורה לפרשנות כפולה: אם ישנה דרך כלכלית אמיתית לפעולה, אפשר להכיר בה; אך כשהפעולה אינה נתמכת בראיות מלאות, מבוצעת בדיעבד או מציגה פערים מהותיים, היא עשויה להיחשב התנהלות מלאכותית של ממש. כך גם במקרה זה, שבו נדחה הערעור והותיר על כנו את קביעתה של רשות המסים, לרבות ביטול אישור קיזוז ההפסדים והותרת שומת הפרשי ההון בעינה.