קרנות הנאמנות היקרות בדמי ניהול - חלשות בביצועים

נושא דמי הניהול של קרנות הנאמנות צריך תמיד לעמוד במרכז הדיון על ההחלטה באיזו קרן להשקיע. זהו לא המדד היחידי, אבל הוא אחד הקריטריונים המרכזיים. דמי הניהול הם מצד אחד חיוניים לתפעול הקרן. ניהול של קרן נאמנות עולה כסף: תשתיות, כוח אדם, עלויות מסחר וכדומה, וכמובן שבית ההשקעות צריך גם להרוויח. מצד שני, דמי ניהול מופרזים נוגסים ישירות בתשואה של החוסכים, ובסופו של דבר מהווים משקולת על החברה בתחרות מול הקרנות האחרות. התשואות המוצגות באתרים השונים הן לאחר ניכוי דמי ניהול. אם החברה לוקחת דמי ניהול גבוהים יותר מהמתחרות היא נותנת להן יתרון התחלתי. אם בסופו של דבר לאחר ניכוי דמי הניהול הקרן מציגה תשואה עודפת, זה אומר שביצועי הקרן מצדיקים את דמי הניהול הגבוהים, ואם היא נגררת מאחור, ניתן להוסיף את דמי הניהול הגבוהים לסיבות לכישלון.​

אז מה קורה בפועל? אחת לזמן מסוים אנחנו בודקים בטור זה את ביצועי קרנות הנאמנות היקרות בישראל, כדי לבחון האם העלות הגבוהה מוצדקת בביצועים. התשובה תמיד זהה והחלטית: לא. לדעתי, תפקיד התקשורת הוא לשמור את הנושא בתודעה הציבורית משתי סיבות. הראשונה, לטובת החוסכים והמשקיעים – עלינו לשים לב מה יש לנו בתיקים, לא לעקוב בעיניים עצומות אחרי ההמלצות של יועצי ההשקעות או אחרי פרסומות כאלה ואחרות. חשוב לרדת לפרטים ולשים לב: גם אם באופן מקרי קרן מסוימת מציגה בטווח זמן מסוים תוצאות טובות, לאורך זמן הקרנות היקרות פשוט לא משתלמות, כפי שעולה פעם אחר פעם מהשוואות פשוטות וקלות לביצוע. הסיבה השנייה היא יצירת לחץ על מנהלי הקרנות לאזן את דמי הניהול היקרים מדי. הייתה תופעה מבורכת של ירידה בדמי הניהול הממוצעים בשנים האחרונות, תופעה שמעט נעצרה לאחרונה, אך בעוד שדמי ניהול סבירים והוגנים הם הכרחיים לקיומו של שוק הקרנות האקטיבי, את דמי הניהול היקרים שבקצוות עדיין חייבים לדחוף כלפי מטה.​

קרנות הנאמנות השונות מחולקות לקטגוריות, ודמי הניהול בכל קטגוריה משתנים בהתאם לעלויות התפעול ובהתאם לסיכויי הרווח. לכן באופן טבעי קרנות מנייתיות יקרות יותר מקרנות אג"ח, ובקרנות מעורבות ככל שעולה כמות המניות, בדרך כלל דמי הניהול מטפסים אף הם. לכן נבחן את ביצועי הקרנות היקרות ביותר בכמה קטגוריות מרכזיות בשוק הקרנות הישראלי: קרנות מנייתיות, אג"ח ומעורבות. בכל אחת מהקטגוריות הללו נתמקד בתת-הקטגוריות המרכזיות.​ בטבלאות שנראה בהמשך מופיע שם הקרן היקרה ביותר בכל תת-קטגוריה וכמה דמי ניהול היא גובה, לאחר מכן דמי הניהול החציוניים בכל קטגוריה, כדי להמחיש את הפער ממה שמקובל לגבות באותה תת-קטגוריה, ואז מיקום הקרן מתחילת השנה ובשלוש השנים האחרונות. 

קרנות מנייתיות

בקרנות המנייתיות נבחנו ארבע תת-קטגוריות: מניות גדולות ובינוניות, מניות אול קאפ (כל גודל שוק), מניות בארצות הברית חשופות מט"ח, וגמישות. הקרנות הגמישות אינן לגמרי מנייתיות, כיוון שעקרונית מנהל הקרן יכול להשקיע כראות עיניו בכל סוגי הנכסים, אך בדרך כלל הן מתנקזות לאחזקה משמעותית במניות. הנה התוצאות:

• רשות ניירות ערך: כללים חדשים לפרסום קרנות נאמנות ברשתות החברתיות
• זרקור על הקרן: קרן האג"ח שמשקיעה מחוץ לקופסה ומציגה תוצאות מצוינות
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

במשפט אחד שמסכם את הכל: בארבעה מקרים מתוך שמונה שנבדקו, הקרן היקרה ביותר מציגה את הביצועים הגרועים ביותר בקטגוריה. מנהלי הקרנות לא יכולים לבצע ניסים, ואם הם מתחילים את התחרות אחוז אחד מאחור, הם כנראה לא ידביקו את הפער. ההפרש בין הקרן היקרה לקרן החציונית נע בין 0.8% ליותר מאחוז. יש לציין שדמי הניהול החציוניים בקרנות המנייתיות, שנעים סביב אחוז וחצי או מעט יותר, הם סבירים ביותר ומאפשרים ניהול קרנות עם שולי רווח הגיוניים. לגבות מעל 2.5% בשנה על ניהול קרן נאמנות נראה כמו תאוות בצע שפשוט לא משתלמת למשקיעים, ובסופו של דבר גם לא תשתלם למנהלי הקרנות. 

המקרה יוצא הדופן היחיד בקטגוריה המנייתית, ואחד הבודדים בכל המקרים שנבדקו, הוא הביצועים של "הראל מניות מיד קאפ ישראל" בטווח הזמן של שלוש שנים, שבו היא מצליחה להיכנס לחמישייה הראשונה. מתחילת השנה לעומת זאת היא עומדת בסביבות האמצע. הראל היא החברה שמכניסה הכי הרבה חברות לרשימת הקרנות היקרות. בקרנות המנייתיות יש לה שתיים מתוך ארבע, ובהמשך השם הזה חוזר שוב.​

קרנות מעורבות

בקטגוריית הקרנות המעורבות נבדקו הקטגוריות המרכזיות: אג"ח כללי בארץ עד 10%, 20% ו־30% מניות.

• כמה מנהלת תעשיית קרנות הגידור והאם היא מספקת ערך?
• רבעון שלישי מנייתיות וגמישות: מה קורה שהיקף הנכסים מזנק פי 10?
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק

גם כאן השם הראל מופיע פעמיים מתוך שלוש. הפערים מדמי הניהול החציוניים לא מגיעים לאחוז אמנם, אך עדיין מדובר בערך בפי 2. כלומר, הקרנות היקרות גובות פי שניים מהקרן החציונית בקטגוריה, הרבה יותר מדי. האם הן מצדיקות זאת עם ביצועים טובים יותר? גם כאן העובדה שמתחילים במינוס משמעותי, כשמראש פוטנציאל העליות קטן יותר, לא מאפשרת לקרנות היקרות לבלוט. בשישה מתוך שישה מקרים שנבדקו הקרן היקרה נמצאת בין החמש האחרונות בקטגוריה. רק במקרה אחד, "הראל 90/10 כשרה" מתחילת השנה, הקרן מציגה ביצועים שנחשבים טובים ביחס למתחרות, אבל אותה קרן עצמה במקום החמישי מהסוף בתשואה לשלוש שנים. הקרנות היקרות בקטגוריות הללו מנהלות כמה עשרות מיליוני שקלים ועד 175 מיליון שקלים בקרן של עד 30% מניות, כך שמדובר בלא מעט כסף שיושב בקרנות עם ביצועים פוטנציאליים נמוכים יחסית לשוק שבו הן פועלות.​

קרנות אג"ח

לבסוף נבדקו שלושה סוגי קרנות אג"ח: אג"ח מדינה, אג"ח כללי ואג"ח חברות והמרה.

הפעם הראל נעדרת מהטבלה הלא מכובדת של הקרנות היקרות. הקרן "קסם אקטיב אג"ח מדינה", שיקרה בכ-60% מהקרן החציונית בקטגוריית אג"ח מדינה ללא מניות, לא מצליחה לסגור את הפער מול המתחרות בקטגוריה הצנועה, שבה מראש פוטנציאל הרווח קטן מאוד, והיא אחרונה בשני טווחי הזמן. לא מדובר בקרן גדולה, אך עדיין יושבים בה 41 מיליון שקלים שהיו יכולים למצוא בקלות בית רווחי יותר. מעניין לציין שסיגמא מחזיקה קרנות אחרות בקטגוריה של אג"ח כללי, שמציגות ביצועים טובים יותר מהקרן היקרה שלה עם אותה מדיניות השקעה. הקרן היקרה של סיגמא נמצאת בערך באמצע הטווח של הקטגוריה, וגובה יותר מפי שניים מהקרן החציונית.​ תופעה דומה ניתן לראות גם בקסם אקטיב. 

לסיכום: הנתונים מלמדים כי ברוב המקרים דמי ניהול גבוהים אינם מתורגמים לביצועים עודפים, אלא להפך, הקרנות היקרות נוטות להציג תוצאות חלשות יחסית למתחרות הזולות יותר. מומלץ לכל משקיע לבחון בקפדנות את דמי הניהול ולהבין שהם אחד הגורמים המרכזיים לתשואה נטו לאורך זמן.