מנהיגות עיקשת ומנהיגות מעודדת על שפת ים סוף

התורה אינה קובץ סיפורים ובוודאי שאינה ספר מעשיות, למרות שיש בה לא מעט תיאורים של אירועים. היא גם איננה רק ספר מצוות, שהרי כאמור יש בה גם קטעים סיפוריים. התורה היא ספר מוסר, שמטרתו לשפר את נפשו של היהודי לו ניתנה - ולכן צריך לחפש את הלקח בכל סיפור הכלול בה.

כך גם לגבי קריעת ים סוף, שהתרחשה בליל שביעי של פסח ומחר נקרא עליה בתורה. מאחר שהתורה ניתנה בידי הבורא הנצחי, היא נצחית ולקחיה נצחיים. אני רוצה להציע שתי נקודות אקטואליות מאוד העולות מכמה פרטים בסיפור זה, שלרוב נבלעים בתוך הדרמה הגדולה של נס קריעת הים ונמצאים בצילה של השירה שאחריו. האחת נוגעת לפרעה, והשנייה - למשה.

"ויחזק ה' את לב פרעה"

חטאיו של פרעה גרמו לשלילת הבחירה החופשית (הגדת אמסטרדם, 1712)

מדוע פרעה רודף אחרי בני ישראל? מבחינה משפטית-פוליטית יש לו הצדקה מלאה. בקשתו של משה הייתה לאפשר לבני ישראל לצאת לשלושה ימים של עבודת אלוקים במדבר. הוא אמנם לא הבטיח במפורש שיחזרו, אך זו הייתה המשמעות הברורה של בקשה שנתחמה בזמן. נדרשו עשר מכות כדי שפרעה יאמר "לכו עִבדו את ה' כדברכם" - לשלושה ימים. כאשר ראה שאינם חוזרים, אך טבעי היה שיפעל נגדם בכוח.

• טראמפ, איראן וסין: סדר עולמי חדש במבחן נאט"ו?
• כאשר מיירט במחיר של מיליוני דולרים נלחם ברחפן זול
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

אבל התורה אומרת לנו במפורש, שאם הדבר היה תלוי בפרעה - הוא היה מוותר ואולי אפילו אומר "ברוך שפטרני". הקב"ה אומר למשה: "וחִזקתי את לב פרעה ורדף אחריהם, ואִכָּבְדָה בפרעה ובכל חילו וידעו מצרים כי אני ה'". יהיה צורך בחיזוק ליבו - ביצירת קשיות עורף - כדי שירדוף אחרי בני ישראל; ולמה? כדי שיקבל עוד עונש אחד מוחץ. אחרי עשר המכות שספג, פרעה לא היה יוצא מרצונו למרדף שכזה.

אותו ביטוי חוזר בהמשך הסיפור, כאשר ה' מצווה את משה לבקוע את הים ולהורות לבני ישראל להיכנס לתוכו: "ואני הנני מחזק את לב מצרים ויבואו אחריהם, ואכבדה בפרעה ובכל חילו, ברכבו ובפרשיו". באופן טבעי, המצרים - לא פרעה, אלא חייליו - לא היו נכנסים אחרי בני ישראל לים שנבקע בנס שכזה. רק חיזוק ליבם יביא עליהם את סופם.

חיזוק ליבו של פרעה מופיע גם אחרי מכות שחין, ברד, ארבה וחושך. כשלעצמו הוא היה משחרר את בני ישראל כבר אחרי מכת הדבר, אבל ה' מנע זאת ממנו. וכאן עולות שתי שאלות הקשורות זו בזו. האחת: עיקרון יסודי, אולי העיקרון היסודי, באמונה היהודית הוא חופש הבחירה: כל אדם מחליט האם להיות טוב או רע, האם לקיים מצוה או לעבור עבירה. והנה, כאן נשללה מפרעה הבחירה החופשית. השנייה: אז מדוע נענש על מה שעשה בעל כורחו?

• הרחפן שחיזבאללה לקח מאוקראינה - ועד כמה הוא מסוכן לחיילים בלבנון?
• מה וכמה מגיע לכם מביטוח לאומי? מחשבון
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• פרישה מוקדמת - ככה תעשו את זה נכון

הרמב"ם מספק תשובה ידועה מאוד: "אפשר שיחטא האדם חטא גדול או חטאים הרבה, עד שיתן הדין לפני דיין האמת, שיהא הפרעון מזה החוטא על חטאיו אלו שעשה ברצונו ומדעתו, שמונעין ממנו דרך התשובה ואין מניחין לו רשות שישוב מרשעו, כדי שימות ויאבד בחטאים אלו שעשה". פרעה "חטא מעצמו תחילה והרע לישראל הגרים בארצו... ניתן הדין למנוע ממנו התשובה עד שנפרעין ממנו, ולפיכך חיזק הקב"ה את ליבו".

האפשרות לחזור בתשובה היא חסד של הקב"ה, אשר יימנע ממי שחוטא שוב ושוב בזדון ובצורה חמורה. תחשבו על הליכי חדלות פרעון, שמטרתם לסייע לחייב להיחלץ ממצוקתו. הם לא מיועדים למי שיצר חובות כאשר עסק בפשיעה, והם יישללו ממי שצובר עוד ועוד חובות ואינו עומד בתנאים הנדרשים ממנו. כך גם התשובה.

ייתכן שזהו ההסבר להתנהגות בלתי רציונלית של ממשלות ומשטרים בימינו. מדוע ממשלת ישראל התעקשה להמשיך ב"רפורמה משפטית" שקרעה את העם ובודדה את המדינה? מדוע היא דבקה במדיניות הכלה הרסנית מול חמאס וחיזבאללה? ולהבדיל: מדוע ממשלת איראן ממשיכה במלחמה שמחריבה את ארצה?

איננו בוחני כליות ולב, ובוודאי שאיננו מנהלי חשבונותיו של הקב"ה, ולכן איננו יודעים האם מדובר ב"סתם" התנהגות חסרת היגיון, או שמא בעונש קשה של אובדן היכולת לנטוש את הרע ולבחור בטוב. אבל העיקרון שמציג הרמב"ם, כמו גם הדוגמא של פרעה (ודוגמאות אחרות שהוא מזכיר), מלמדים שזוהי אפשרות.

"ה' יילחם לכם"

משה צריך היה למסור מראש את המידע (הגדת דרמשטט, 1733)