הזדמנויות של פעם בדור -ראה מקרה קרן LTCM ב-1998
ברוח החג ובפתחה של השנה החדשה, לא יכולתי להסתיר את האופטימיות האופפת אותי דווקא ברגעי משבר אלה בהם שרויה כלכלת העולם. סימני השאלה הרבים כל כך העולים בשעה שעתידה הכלכלי של המעצמה השלטת מונח על כף המאזניים, והחלטות חסרות תקדים ורבות השפעה ממענות להתקבל, מגדילים את אי הודאות ויוצרים אפקט פחד חוצה גבולות ויבשות.
בתקופות דרמטיות שכאלה פועלים המשקיעים באופן שאינו רציונאלי וללא הגיון כלכלי, וככל שתמשך תקופת אי הודאות זמן רב, כך תפתחנה בפני מי שידע להתעלות על הרגש הזדמנויות רבות ואטרקטיביות יותר ויותר.
בראש השנה אנו נוהגים לשים מאחורינו את שקרה בשנה החולפת, להתבונן קדימה ולסמן לעצמנו מטרות ויעדים חדשים. האנאלוגיה של מנהג התחדשות זה לעולם ההשקעות הפיננסיות, בו מה שעולה גם יורד ולהפך, תלמד אותנו שאחרי שנה של מפולת מדד האופטימיות צריך להיות דווקא גבוה יותר מאשר זה שאחרי שנת עליות חדות.
שנת ההשקעות החולפת הסתיימה באקורד צורם במיוחד, והמהלכים האחרונים מזכירים במובנים רבים את סיפורה המרתק של קרן הגידור-ארביטראז' LTCM) Long Term Capital Management), שפעלה בשנים 1994-1998 וקריסתה איימה אז על כלכלת העולם. הקרן שנוהלה ע"י מתמטיקאים וכלכלנים דגולים ובהם גם חתני פרס נובל מפתחי מודל B&S לתמחור אופציות, הראתה רווחיות ותשואה פנומנאלית לאורך זמן וללא תנודתיות כך שנראה היה שמנהליה הגאונים יכולים לפשט את עולם אי הודאות לנוסחאות קשיחות. גופים פיננסיים רבים שלטשו עיניהם בפועלה אפשרו לקרן להחזיק בשעורי מינוף מפלצתיים של 100 מיליארד דולר ואף חתמו עימה על הסכמי נגזרי שער ריבית בהיקף של יותר מטריליון דולר, כל זאת כנגד הון עצמי של לא יותר מ-5 מיליארד דולר בלבד.
בסתיו 98 השתנה הלך הרוחות בוול סטריט ומשבר הרובל הרוסי שתפס תאוצה בעקבות צניחת מחיר הנפט והמשבר בשווקים האסיאתיים יצרו חששות נזילות וגל מכירות מהיר ואגרסיבי ביותר של אג"ח. קרן LTCM נפגעה באופן מכריע מהמהלך ואיימה לגרור איתה לקריסה את כל המערכת הפיננסית. רק התערבות הפד יחד עם ראשי הבנקים הגדולים בוול סטריט הצליחה לייצב את פעילות הקרן ולאפשר לה לפעול עד לסגירתה הסופית שנתיים מאוחר יותר.
תחת הנחות מודלים מתמטיים מורכבים ותוך לקיחת סיכונים עצומים, פעלו מנהליה הגאונים של הקרן עד לקריסתה. הנחתם הייתה כי כל סטייה במרווחי הארביטראז' תחזור במהרה לתחום הנורמאלי, אלא שהם גילו לתדהמתם כי הנחת ההתפלגות הנורמאלית אינה רלוונטית בקבלת החלטות אנושיות והשווקים אינם מתנהגים לוגית בכל מקרה אפשרי. ברובם המכריע של המופעים המהלכים יתרחשו עפ"י המודל, אך בנקודות הקיצון, כאשר פחד המוות שולט בליבנו במהלך מפולות, וכאשר חמדנותנו להעצמת הרווח עוברת את גבול הטעם הטוב בנקודת שיא הבועה, ההיגיון הכלכלי והמתמטי מתפוגגים והתנהגותנו הופכת להיות לא רציונאלית ובלתי ניתנת לחיזוי.
סיפורה של הקרן נותן שיעור מאלף בניהול סיכונים, והאנלוגיות לתקופתנו הן רבות ורלוונטיות כמעט בכל דבר ועניין. המשבר הנוכחי במערכת הבנקאות האמריקאית נולד מפעילות לא אחראית של מינוף ותרבות של צריכה ללא כיסוי. הרצון להרוויח עוד הביא את ספקיות המשכנתאות לתת נזילות לכל דורש וכך נופחו מחיריהם של הנכסים מעבר לערכם הריאלי. תכנית ההצלה של הממשל האמריקאי תביא כנראה להקטנת הנזק שיגרם, תזרים חמצן למערכת הפיננסית ותמנע את שיתוק הכלכלה.
את האנלוגיה החשובה ביותר בעיניי לסיפורה של LTCM יכולנו לראות במכירת החיסול הגורפת וחסרת התקדים שארעה באחרונה בשוק האג"ח המדורגות. החשש הגובר מקריסת המערכת הפיננסית ומשבר נזילות אפשרי הביא את המשקיעים לאבד שליטה ולרסק את שוק האג"ח לזמן קצר, באופן ובעוצמה שקשה היה לחזותם.
השנה הבאה עלינו לטובה טומנת בחובה הזדמנויות של פעם בדור. ההערכה היא כי עוד מוקדם לנער בקבוק שמפניה לרגל סיום המשבר וסביר להניח שעוד לא ראינו את התחתית, אך מי שישכיל לנהל נכונה את הסיכונים בהשקעותיו וישמור לעצמו את היכולת להגיב ולרכוש בכל פעם שמפלס החרדה יעלה, הפאניקה תשלוט ברחובות ויתקיימו מהלכי מכירות גורפים ונטולי הגיון כלכלי, יגדיל לבטח את רווחיותו מההשקעה בקבועי זמן קצרים יחסית. השנה הבאה אם כן היא שנת הזריעה ואת הפירות נקטוף בוודאי בשנים שיבואו אחריה.
תן וקח - שחיתות מובנית בקשר בין בנק ישראל לבנקים
בצלאל סמוטריץ דורש מס יתר של 15% על רווחי הבנקים העודפים. זה לא פתרון טוב, אבל קודם צריך להבין את הבעיה - הבנקים עושקים אותנו כי הבכירים בבנק ישראל חברים של מנהלי הבנקים ומוצאים אצלם עבודה בהמשך - תראו את חדוה בר שמרוויחה היום מיליונים בבנק מזרחי טפחות ואיטורו והיתה המפקחת על הבנקים
לפני כחודש דיברנו עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל. שאלנו אותו על רווחי הבנקים הגבוהים. הוא הסביר שהוא והבנק המרכזי פועלים כדי לייצר תחרות. אמרנו שאם 7 שנים זה לא צלח, אז אולי סמוטריץ' צודק וצריך להעלות את המס. הוא אמר שבשום פנים ואופן כי זו התערבות פוליטית בבנקים וזה יפגע באמון המשקיעים והציבור. אז אמרנו לו שהוא יכול בקלות לדאוג ובצורה יעילה יותר לשינוי צודק ונכון דרך הקטנת הרווחים המופרזים של הבנקים ושיפור הרווחה של הציבור. מספיק להעלות במעט את הריבית בעו"ש. שהבנקים ישלמו ריבית על העו"ש בדיוק כפי שהם גובים על חובה בעו"ש.
"לא, זה לא קיים במדינות מערביות, זה גם התערבות בבנקים". אגב, זה קיים לתקופות מסוימות במקומות שונים בעולם, אם כי זה נדיר, אבל גם מערכת כל כך ריכוזית ומוגנת כמו הבנקים המקומיים לא קיימת בשום מקום. היא מוגנת על יד בנק ישראל, לוביסטים, משקיעים, מומחים מטעם, אנשים שחושבים שרווחים של בנק חוזרים לציבור כי הציבור מחזיק בבנקים (ממתי הבנקים הפכו למדינה שמקבל מסים מהעם ודואגת לרווחתו, בריאותו, ביטחונו, ומה הקשר בין גב כהן מחדשרה שעושקים אותה בעו"ש ואין לה פנסיה שמחזיקה במניות בנקים). וחייבים להוסיף - גם התקשורת מגנה על הבנקים, מסיבות כלכליות, מסיבות של פחד מהוראות מלמעלה ומסיבות של קשרים עסקיים וקשרי בעלות.
וכך יצא שגופים שחייבים את כל הרווחים שלהם למודל העסקי הפשוט של עולם הבנקאות - קבל כסף, תן ריבית נמוכה למלווים ותגבה ריבית גבוהה מהלווים, והאם עושים את זה במינוף של 1 ל-10 כי המדינה מאפשרת ומגבה - מרוויחים תשואה של 17% על ההון ו-15% על ההון. אף אחד לא מרוויח ככה, וכל זה כשהציבור מקבל אפס על העו"ש.
פרופ' ירון אמר בסוף השיחה שהנה מגיעה תחרות עם הרפורמה של המיני בנקים. אחרי שניתקנו הבנו שאולי הוא באמת מאמין בזה, או שהוא מערבב אותנו או שהוא תמים. אבל תמים ככל שיהיה הוא יודע טוב מאוד שלו עצמו ובעיקר לכפופים לו יש סיכוי טוב מאוד להיכנס למערכת הבנקאית. זה לא סתם להיכנס למערכת הבנקאית, זה להרוויח מיליונים. חדוה בר היתה מפקחת 5 שנים עד 2020. לפני שבוע היא נכנסה להיות דירקטורית בבנק מזרחי טפחות. היא מרוויחה מיליון שקל, יש לה סיכוי טוב להיות גם היו"רית בהמשך. לפני זה ובעצם במקביל היא גם יועצת, משנה למנכ"ל איטורו ועוד תפקידים. מיליונים זרמו לחשבון הבנק שלה, וזה בסדר, אבל אם היא היתה סליחה על הביטוי - "ביצ'ית" שעושה את העבודה למען הציבור ונכנסת בבנקים לטובת הציבור, האם היא היתה מוצאת עבודה?
- המפקח על הבנקים: “השוק השתנה מאז רפורמת בכר - נדרש עדכון רגולטורי”
- בקרוב: מוקד הונאות טלפוני 24/7 בכל הבנקים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אם בר היתה דואגת לתחרות, מסתכסכת עם הנהלות הבנקים, אבל מייצרת תחרות, מספקת ריבית טובה לציבור ועדיין שומרת על יציבות הבנקים (בנקים יכולים להיות יציבים גם ב-9% תשואה, לא רק ב-15%), האם היא היתה הופכת לחלק מהמערכת הבנקאית? יציבות הבנקים אבל זה לא אומר שהם צריכים להרוויח רווחים עודפים וזה לא אומר שזה צריך לבוא על חשבון הציבור, אבל בפיקוח על הבנקים נמצאים אנשים שרוצים להרוויח בהמשך. במקום לקבל 2 מיליון שקל בשנה בעבודה מפנקת, היא היתה מרצה בשני קורסים במכללה או באוניברסיטה (בלי לזלזל כמובן).
תן וקח - שחיתות מובנית בקשר בין בנק ישראל לבנקים
בצלאל סמוטריץ דורש מס יתר של 15% על רווחי הבנקים העודפים. זה לא פתרון טוב, אבל קודם צריך להבין את הבעיה - הבנקים עושקים אותנו כי הבכירים בבנק ישראל חברים של מנהלי הבנקים ומוצאים אצלם עבודה בהמשך - תראו את חדוה בר שמרוויחה היום מיליונים בבנק מזרחי טפחות ואיטורו והיתה המפקחת על הבנקים
לפני כחודש דיברנו עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל. שאלנו אותו על רווחי הבנקים הגבוהים. הוא הסביר שהוא והבנק המרכזי פועלים כדי לייצר תחרות. אמרנו שאם 7 שנים זה לא צלח, אז אולי סמוטריץ' צודק וצריך להעלות את המס. הוא אמר שבשום פנים ואופן כי זו התערבות פוליטית בבנקים וזה יפגע באמון המשקיעים והציבור. אז אמרנו לו שהוא יכול בקלות לדאוג ובצורה יעילה יותר לשינוי צודק ונכון דרך הקטנת הרווחים המופרזים של הבנקים ושיפור הרווחה של הציבור. מספיק להעלות במעט את הריבית בעו"ש. שהבנקים ישלמו ריבית על העו"ש בדיוק כפי שהם גובים על חובה בעו"ש.
"לא, זה לא קיים במדינות מערביות, זה גם התערבות בבנקים". אגב, זה קיים לתקופות מסוימות במקומות שונים בעולם, אם כי זה נדיר, אבל גם מערכת כל כך ריכוזית ומוגנת כמו הבנקים המקומיים לא קיימת בשום מקום. היא מוגנת על יד בנק ישראל, לוביסטים, משקיעים, מומחים מטעם, אנשים שחושבים שרווחים של בנק חוזרים לציבור כי הציבור מחזיק בבנקים (ממתי הבנקים הפכו למדינה שמקבל מסים מהעם ודואגת לרווחתו, בריאותו, ביטחונו, ומה הקשר בין גב כהן מחדשרה שעושקים אותה בעו"ש ואין לה פנסיה שמחזיקה במניות בנקים). וחייבים להוסיף - גם התקשורת מגנה על הבנקים, מסיבות כלכליות, מסיבות של פחד מהוראות מלמעלה ומסיבות של קשרים עסקיים וקשרי בעלות.
וכך יצא שגופים שחייבים את כל הרווחים שלהם למודל העסקי הפשוט של עולם הבנקאות - קבל כסף, תן ריבית נמוכה למלווים ותגבה ריבית גבוהה מהלווים, והאם עושים את זה במינוף של 1 ל-10 כי המדינה מאפשרת ומגבה - מרוויחים תשואה של 17% על ההון ו-15% על ההון. אף אחד לא מרוויח ככה, וכל זה כשהציבור מקבל אפס על העו"ש.
פרופ' ירון אמר בסוף השיחה שהנה מגיעה תחרות עם הרפורמה של המיני בנקים. אחרי שניתקנו הבנו שאולי הוא באמת מאמין בזה, או שהוא מערבב אותנו או שהוא תמים. אבל תמים ככל שיהיה הוא יודע טוב מאוד שלו עצמו ובעיקר לכפופים לו יש סיכוי טוב מאוד להיכנס למערכת הבנקאית. זה לא סתם להיכנס למערכת הבנקאית, זה להרוויח מיליונים. חדוה בר היתה מפקחת 5 שנים עד 2020. לפני שבוע היא נכנסה להיות דירקטורית בבנק מזרחי טפחות. היא מרוויחה מיליון שקל, יש לה סיכוי טוב להיות גם היו"רית בהמשך. לפני זה ובעצם במקביל היא גם יועצת, משנה למנכ"ל איטורו ועוד תפקידים. מיליונים זרמו לחשבון הבנק שלה, וזה בסדר, אבל אם היא היתה סליחה על הביטוי - "ביצ'ית" שעושה את העבודה למען הציבור ונכנסת בבנקים לטובת הציבור, האם היא היתה מוצאת עבודה?
- המפקח על הבנקים: “השוק השתנה מאז רפורמת בכר - נדרש עדכון רגולטורי”
- בקרוב: מוקד הונאות טלפוני 24/7 בכל הבנקים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אם בר היתה דואגת לתחרות, מסתכסכת עם הנהלות הבנקים, אבל מייצרת תחרות, מספקת ריבית טובה לציבור ועדיין שומרת על יציבות הבנקים (בנקים יכולים להיות יציבים גם ב-9% תשואה, לא רק ב-15%), האם היא היתה הופכת לחלק מהמערכת הבנקאית? יציבות הבנקים אבל זה לא אומר שהם צריכים להרוויח רווחים עודפים וזה לא אומר שזה צריך לבוא על חשבון הציבור, אבל בפיקוח על הבנקים נמצאים אנשים שרוצים להרוויח בהמשך. במקום לקבל 2 מיליון שקל בשנה בעבודה מפנקת, היא היתה מרצה בשני קורסים במכללה או באוניברסיטה (בלי לזלזל כמובן).
