שמועות - כותרות - הנייר מגיב והחברה קונה

ערן סטפק, מנהל השקעות בכיר במיטב בית השקעות, על השבוע שהיה בשוק האג"ח בתל אביב
ערן סטפק |

סיכום השבוע בשוק אגרות החוב הממשלתיות מצביע על המשך המגמה המסתמנת בשבועות האחרונים, שבה אגרות החוב השקליות נסחרות במגמה חיובית, בעוד שאגרות החוב הצמודות למדד יורדות, וזאת בעיקר על רקע הירידות בשווקי הסחורות ובמחיר הנפט, ועל אף התחזקות הדולר והתבססותו ברמות גבוהות משמעותית מהרצפה בה שכן אך לפני מספר שבועות.

כפועל יוצא מתנועת המלקחיים הזאת, האינפלציה החזויה לאורך הטווחים השונים נעה בין 2.6% לשנה במח"מ קצר-בינוני ועד 2.77% לשנה במח"מ של 10 שנים, כשאזכיר בהקשר זה כי הציפיות הנ"ל עמדו אך לפני כחודש ברמה של כ-3.5% לשנה.

בשוק אגרות החוב הקונצרני נמשכות הסערות ברמת המיקרו, כאשר השבוע ולאחר הורדות הדרוג בקבוצת גזית, הגיעה תורה של אפריקה ישראל, שאגרות החוב שלה "זכו" להורדת דרוג של שלוש דרגות מחברת מעלות מ-AA ל-A.

נכון הוא שאגרות החוב של אפריקה ישראל כבר מזמן נסחרו בתשואה המשקפת דרוג שונה לחלוטין מהדרוג הקודם שניתן ע"י מעלות, ואגב הדבר אופיני לכל סקטור הנדל"ן ולא רק לאפריקה, אך יחד עם זאת, המסחר שיקף הורדת דרוג צנועה יותר, ומשזו היתה כה דרסטית אגרות החוב של החברה צללו השבוע בשיעורים שנעו לרוב סביב 3%.

לאפריקה ישנן סדרות אג"ח רבות מאד בשוק ולא מעטות מהן נסחרות במדדי התל-בונד השונים מה שגרם (גם ישירות וגם דרך השפעה "סביבתית" על אג"חים אחרים) לירידות חדות מאד השבוע במדד תל בונד 40 , בשיעור של כ-1.3%, בשל היותו עמוס באג"ח מסקטור הנדל"ן.

באגרות החוב הבלתי מדורגות היתה השבוע מגמה מעורבת כאשר לצד אגרות חוב בהן נראה כי המשקיעים איבדו את התקווה בהן נרשמו בחלק מאגרות החוב דווקא עליות שערים נאות: כך למשל באגרות החוב של אנטר הולדינגס, בוימלגרין, מטיס, גינדי, ניו הוריזון, אקסום, מליבו, לנדמארק, שיכון דיירים ואחרות.

מנגד אגרות חוב רבות רשמו ירידות שערים חדות ואציין כאן את חברת אופק נדל"ן שאגרות החוב שלה קרסו בכ-50% למחיר של 11 אג', מחיר המשקף את הבנתם של המשקיעים כי הסיכוים לקבל את מלוא החוב קלושים מאד .

אם באופק נדל"ן תשואת איגרת החוב כבר מזמן משקפת חשש כבד לגורל ההשקעה, הרי שהשבוע שתי חברות נוספות שתשואותיהן היו נמוכות יחסית, הצטרפו למעגל החברות שהשוק שינה (העלה) את תפיסת הסיכון בהן משמעותית.

הראשונה, פולישק, שאמנם כבר זמן רב נסחרת בתשואות דו ספרתיות, אולם השבוע, ללא ידיעה או הודעה כלשהי, קרסו אגרות החוב של החברה בלמעלה מ-17%, מה שמעמיד את התשואה באגרת החוב על כ-37%, כשאפילו במונחים של היום, מדובר באחת התשואות הגבוהות בבורסה, גם אם לא חריגה במיוחד.

השניה היא הכשרה החזקות חברה לביטוח (חברת האם של חברת הביטוח עצמה) שעד לפני שבועות מספר נסחרה בתשואות חד ספרתיות, מה שהעיד על אמונה חזקה מאד של השוק ביכולת ההחזר של החברה. לאחר תקופה קצרה של ירידות מתונות יחסית באג"ח, עלתה החברה לכותרות העיתונים, כשאלו הטילו ספק ביכולתה לשלם את התשלום הקרוב בחודש דצמבר הקרוב (כ-65 מיליון שקל) כתוצאה מכך צנחו אגרות החוב של החברה ממחיר של 110 אג' למחיר של 70 אג' תוך יומיים, כאשר במחיר זה, המשקף תשואה של כמעט 100%, נעשות עסקאות בהיקפים גדולים יחסית לגודל הסדרה (מחזור של כ 10 מיליון ע"נ).

החברה הגיבה כמעט מידית להתרחשויות הללו ויום למחרת הסערה באג"ח שיגרה הודעה לבורסה על החלטתה לרכוש את אגרות החוב הנ"ל בחזרה בהיקף של עד 50 מיליון שקל. אמרה ועשתה. עד סוף יום המסחר הספיקה החברה לרכוש קצת למעלה מ-3 מיליון שקל ובמחיר של כ 80 אג' .

ההודעה, והרכישה עצמה החזירו מעט צבע ללחיי המשקיעים ואגרות החוב זינקו ביום המסחר ב-21% , למחיר של 86.5 אגורות. ואגב, קניות בעלי העניין, גם השבוע הרכישות המסיביות של אגרות החוב נמשכו, כשהקונים הבולטים של השבוע מלבד הכשרה ביטוח הן החברות אסדיאס, שפיר, אייאיאס, מליבו, וילאר, יורוטרייד, אנטר הולדינגס, נאות מגור ואחרות.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
נשיא צרפת מקרון
צילום: איי.פי

צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?

מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים

משה כסיף |

שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.

הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי,  בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.

מדינה על הנייר, כיבוש במציאות

הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.

הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.

ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.