הרשות השנייה כנגד עתירת גאידמק לבג"צ: "ברוסיה הוא דרש את המיקרופון ברדיו כדי לשדר בתחנה שלו"

הרשות מגיבה לעתירת גאידמק ורדיו 99 לבג"צ ונעזרת בכתבה ששודרה בערוץ 2: "גאידמק דרש את המיקרופון בעיצומה של תוכנית רדיו ברוסיה, בתגובה נאמר לו כי רוסיה אינה ישראל"
משה בנימין |

הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו הגישה היום (ב') את תשובתה לעתירה של רדיו 99 ומר גידאמק בבקשה לבטל את החלטת המועצה מיום 6/7/08 על כך שמניותיו של גידאמק יועברו לנאמן שתאשר המועצה (נאמנות עיוורת לצרכי מכירתן) וזאת עד ליום 15/12/08.

החלטת המועצה כי על גאידמק להעביר מניותיו בתחנה בשל האיסור על פוליטיקאי להחזיק בתחנת שידור, אינה פוגעת בחופש הביטוי שלו, שכן ממילא לפי החוק אסור לבעל תחנה להביע כל דעה אישית בשידוריה.

כזכור החלטת המועצה התקבלה לאור סעיף 42 (א)(3) לחוק הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו ולפיו "מפלגה או נציג או שלחו של מפלגה או של גוף אחר, שלדעת הוועדה, עלול להשתמש בשידורים לקידום המטרות המיוחדות של מפלגה או הגוף האמור".

החלטת המועצה התקבלה על יסוד מצב הדברים שבו מר גידאמק מחזיק 100% ממניות בעל הזיכיון (רדיו 99), והינו ראש מפלגה בישראל ומטעם מפלגתו מתמודדים מועמדים רבים בבחירות לרשויות המקומיות שיתקיימו בנובמבר הקרוב, חלקם אף ברשויות מקומיות המצויות באזור הזיכיון של התחנה. מר גידאמק אף מתמודד בעצמו לראשות עריית ירושלים.

אין לקבל מצב שבו תחנת שידור נשלטת בידי פוליטיקאי

הרשות השנייה השיבה לעתירה כי הכלל הקבוע בחוק הינו כי פוליטיקאי מובהק אינו רשאי להחזיק בזיכיון לשידורי רדיו או טלוויזיה. כך, ראש ממשלה, שר, חבר כנסת , ראש עירייה, ראש מפלגה וכדומה לא יוכלו להיות בעלי שליטה בבעל זיכיון וזאת אף ללא כל צורך בבחינה סובייקטיבית בדבר ה"אפשרות" שישפיעו בפועל על השידורים.

הרציונאל הקבוע למעשה בחקיקה הראשית, טוענת הרשות השנייה, הינו כי תחנות שידור הינם משאב ציבורי אשר משרת את חופש הביטוי של הציבור כולו, ולפיכך אין לקבל מצב שבו תחנת שידור נשלטת בידי פוליטיקאי מובהק, שמטבע הדברים שייך למפלגה מסוימת.

"עם אופירה אסייג זה שונה. היא אומרת, ארקדי שב, ודבר"

כן מובאות בתגובה דוגמאות המלמדות על כך שגם הלכה למעשה, קיים חשש לגבי מר גאידמק, כי הוא עלול להשפיע על שידורי התחנה לטובת קידום דעותיו. לתגובה מצורפת הקלטת וידיאו מתוך תכנית טלויזיה בה נראה גאידמק נכנס, בעיצומה של תכנית, לאולפן רדיו ברוסיה, ודורש, כבעלים של התחנה, את המיקרופון כך שיוכל לשדר.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
נתניהו וסמוטריץ
צילום: דוברות רהמ

ישראל נכנסת למירוץ - 120 מיליון שקל להקמת מטה לאומי לבינה מלאכותית

המטה צפוי לפעול במשרד ראש הממשלה, יפתח תשתיות מחשוב מתקדמות, יטמיע יישומי בינה מלאכותית בשירותי המדינה ויגבש תוכנית רב־שנתית להכשרת כוח אדם ולקידום רגולציה ואתיקה שיחזקו את מעמד ישראל בזירה הטכנולוגית העולמית

אדיר בן עמי |

הממשלה אישרה השבוע הקמת מטה לאומי לבינה מלאכותית עם תקציב של 120 מיליון שקל לשנתיים הקרובות, צעד שמסמן כניסה רשמית של ישראל למירוץ הגלובלי על עליונות טכנולוגית. המטה יוקם כיחידת סמך במשרד ראש הממשלה ויתמקד בשלושה צירים מרכזיים: גיוס כוח אדם איכותי, פיתוח תשתיות מחשוב מתקדמות והטמעת AI במערכות הממשלה. בתוך 120 יום תובא לאישור הממשלה תוכנית לאומית רב שנתית שתבטיח השקעות לטווח ארוך.


המהלך, ביוזמה משותפת של שר האוצר בצלאל סמוטריץ' ומשרד ראש הממשלה, נועד לשמור על מעמדה של ישראל בחזית החדשנות מול התחרות הגוברת של מדינות כמו סין, ארצות הברית וגרמניה. "הקמת המטה היא צעד חיוני שמבהיר שזו אינה אופנה חולפת אלא תחום אסטרטגי לעתיד ישראל", אמר סמוטריץ'. "למהלך יהיו השפעות כלכליות וביטחוניות עמוקות. הממשלה מאותתת מחויבות ברורה עם תקציב ראשוני ותוכנית לאומית בהכנה".


התוכנית כוללת הקמת תשתית מחשוב חזקה שתאפשר לישראל לעמוד בתחרות העולמית ולמשוך חוקרים ויזמים מהשורה הראשונה. במקביל, מערך הדיגיטל במשרד ראש הממשלה ישמש זרוע ביצועית ליישום בינה מלאכותית בשירותי הממשלה, כדי שהאזרחים יקבלו שירותים מהירים, פשוטים ויעילים יותר. זה אומר אוטומציה של תהליכים ביורוקרטיים, שירות לקוחות חכם ויכולות ניתוח נתונים מתקדמות שיכולות לשפר משמעותיות את איכות השירותים הציבוריים.


המטה גם ימפה את הצרכים האנרגטיים הנגזרים מהשימוש בבינה מלאכותית. מרכזי נתונים לבינה מלאכותית צורכים כמויות אנרגיה עצומות, ובישראל שכבר מתמודדת עם מחסור באנרגיה, התכנון המוקדם חיוני. בנוסף, המטה יבחן את השפעת הטכנולוגיה על שוק התעסוקה ויקדם מדיניות עדכנית בתחומי הרגולציה והאתיקה - נושאים שהופכים יותר ויותר רלוונטיים כשמערכות AI מתחילות להשפיע על חיי היומיום.


התקציב הראשוני של 120 מיליון שקל הוא רק תחילת הדרך. הממשלה מתכוונת להציג תוכנית רב שנתית שתכלול השקעות משמעותיות יותר, בדומה למה שעושות מדינות מובילות אחרות. המטרה היא ליצור מנגנון קבוע שלא יהיה תלוי בתחלופות פוליטיות ושיבטיח רציפות בפיתוח היכולות הלאומיות. ישראל מצטרפת בכך לרשימה של מדינות שהבינו שבינה מלאכותית היא לא עוד תחום טכנולוגי, אלא נדבך בביטחון הלאומי ובתחרותיות הכלכלית.