עליית התשואות באג"ח הקונצרניות: חבל לפספס
משקיע "סולידי" שהגיע למסקנה שהשקעה באג"ח מדינה קצר לא מגרה לו את בלוטות הריגוש ובחר לרכז השקעה באג"ח קונצרניות, שילם מחיר כבד מאוד בשבועיים האחרונים. התשואות לפדיון זינקו בכל רמות הסיכון ואג"ח שנתפסו כ"השקעה בטוחה" השילו מעצמן שומן רב. האם יש בסיס לחששות המשקיעים או שמא מדובר בתופעה אנושית פסיכולוגית חסרת הגיון כלכלי, המלובה בשרשרת כשלים טכניים במערכת ניהול ההשקעות ותקשורת זמינה מדי?
הנחת היסוד שיש להתייחס אליה בפתח הדברים, וללא הציניות המתבקשת מהליך ביקורתי של תופעות עדר וכשלים אנושיים, היא שאין להתווכח עם קביעת השוק והמחיר נקבע במפגש בין ביקוש להיצע. לפיכך, אם המשקיעים חברו יחדיו להחלטה שהתשואה לפדיון צריכה לזנק ללא קבלתו של נתון מאקרו-כלכלי חדש ומפתיע, עלינו לפענח זאת כאמירה הטוענת שהסבירות לאי פירעון החוב עלתה משמעותית כתוצאה מנתון או אוסף נתונים שהתווספו לעניין הסיכון הגלום בהשקעה.
אם כך, מהו הנתון שהתווסף? הלאמת אנדי-מק ע"י הממשל האמריקני והחששות מקריסת בנקי משכנתאות נוספים הציפו ברגשות המשקיעים חזיונות אפוקליפטיים כדוגמת משבר שנות ה-30 של המאה הקודמת. הציבור נכנס לפאניקה ומכר האג"ח שברשותו בכל מחיר ועכשיו, בלי להעמיק ולבחון מהי באמת הסבירות שהחברות, להן בחר להלוות את מיטב כספו אך לפני זמן קצר, לא יפרעו את חובן ביום הפדיון. שלא תבינו אותי לא נכון, חשש מקריסת מערכת הבנקאות העולמית מצדיק מכירה גורפת של אג"ח. הייתי מרחיק לכת וממליץ להיצמד לחגורת מטבעות זהב על המותניים במצב שכזה, כיוון שגם הפיקדון בבנק לא יהיה זמין אם וכאשר. אלא שעפ"י האינדיקציות המוצגות בפנינו היום, תרחישים כאלה הם מנת חלקם של פסימיסטים כרוניים ורואי שחורות, ותו לא.
בהנחה שפסלנו את הסיבה הכלכלית והמוצדקת לנפילות באג"ח, עלינו לפנות לפרשנויות אחרות כדי לפתור התעלומה. אם נבחן את נפילות השערים במדד תל בונד 20, נראה כי מדד זה, המרכז אוסף של 20 אג"ח קונצרניות צמודות מדד, בעלות דירוג "AA-" ומעלה המגלמות סיכון נמוך יחסית לאפיק, החל בצניחה משיא שנקבע בראשית החודש, והשיל מערכו יותר מ-3% עד שנהדף בשפל המפולת במהלך השבוע החולף. ב-26 ביוני, מספר ימים לפני תחילת הנפילה באג"ח, החל גל הירידות במדדי המניות.
מאורעות דומים אירעו בעבר: באמצע חודש מארס השנה, החל מדד התל בונד 20 בצניחה חופשית של כ-2.3% ביומיים בלבד, שבוע לאחר שהתחילה המפולת בשוק המניות אז. מה שהתניע את גל הירידות היה החשש מקריסתו של בנק ההשקעות האמריקני בר סטרנס. חודש מאוחר יותר חזר מדד התל בונד 20 לשערים בהם שהה ביום שלפני נפילתו. מקרה אחר אירע עם פרוץ משבר משכנתאות הסאב-פריים ב-29 ביולי אשתקד, אז איבד מערכו מדד התל בונד 20 כ-3.4%, לאחר שביום ה-26 לאותו חודש החלה המפולת בשוק המניות. אז נדרשו יותר משלושה חודשים כדי להחזיר למחזיקי המדד את ערכו של הכסף ערב המפולת. באופן לא מקרי כנראה, מגיעה המפולת באג"ח ימים ספורים לאחר פרוץ המפולת במניות.
אז מה ניתן ללמוד ממאורעות קודמים? לא צריך להיות פסיכולוג מדופלם, כדי להסיק שביום בו מתחילה מפולת במניות, מתעוררים להם יצרים אפלים הדוחקים בנו לברוח ועכשיו. כשריח חריף של פחד נודף מעל זירות המסחר, נטיית ליבו של המשקיע היא להפסיק את הכאב אותו הוא חווה, למנוע נזקים נוספים ולמכור הכל בכל מחיר. הציבור מושקע בעיקר באמצעות תיקי השקעות, קופות גמל וקרנות נאמנות אג"חיות המשלבות השקעה מדודה במניות. כאשר נודע דבר המפולת במניות באמצעי התקשורת הזמינים כל כך, שולחים המשקיעים את ידם לחשבונות הבנק ופודים ההשקעה ללא רחם. הפדיונות מחייבים מנהלי ההשקעות להזין פקודות מכירה גם ובעיקר לאג"ח בסכומי עתק ובמחירים מגוחכים.
הגאות בשוק המניות ב-5 השנים האחרונות שטפה לקרבה משקיעים לא מעטים שבסך הכל רצו לשמר את ערכו של כספם ולא מוכנים לשמוע על הפסד. לך תאמין שאנשים כאלה מחזיקים בתיק בעל חשיפה של 30% מניות ויותר. "כשמגיע השפל ויורדים המים רואים מי לא לובש בגד ים", אמר פעם המשקיע האגדי וורן באפט. כשהמפולת מכה בחזם של משקיעים מבוהלים, לא מפתיע כלל שהם מגיבים בצורה לא רציונאלית, מרעידים את שוק האג"ח ועושים נזקים לעצמם.
בסוף השבוע כבר ראינו עליות הגונות באפיק, מנת חלקם של מי שלא מתרגש ממשברונים זמניים. אז מה יהיה בתקופה הקרובה? הנבואה לא ניתנה לי לדאבוני, אך מהסתכלות מפוכחת על אירועי העבר ובראיה ארוכת טווח אני אומר: חברים, בשוק האג"ח הקונצרניות היום קיימות הזדמנויות שחבל לפספס.

תן וקח - שחיתות מובנית בקשר בין בנק ישראל לבנקים
בצלאל סמוטריץ דורש מס יתר של 15% על רווחי הבנקים העודפים. זה לא פתרון טוב, אבל קודם צריך להבין את הבעיה - הבנקים עושקים אותנו כי הבכירים בבנק ישראל חברים של מנהלי הבנקים ומוצאים אצלם עבודה בהמשך - תראו את חדוה בר שמרוויחה היום מיליונים בבנק מזרחי טפחות ואיטורו והיתה המפקחת על הבנקים
לפני כחודש דיברנו עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל. שאלנו אותו על רווחי הבנקים הגבוהים. הוא הסביר שהוא והבנק המרכזי פועלים כדי לייצר תחרות. אמרנו שאם 7 שנים זה לא צלח, אז אולי סמוטריץ' צודק וצריך להעלות את המס. הוא אמר שבשום פנים ואופן כי זו התערבות פוליטית בבנקים וזה יפגע באמון המשקיעים והציבור. אז אמרנו לו שהוא יכול בקלות לדאוג ובצורה יעילה יותר לשינוי צודק ונכון דרך הקטנת הרווחים המופרזים של הבנקים ושיפור הרווחה של הציבור. מספיק להעלות במעט את הריבית בעו"ש. שהבנקים ישלמו ריבית על העו"ש בדיוק כפי שהם גובים על חובה בעו"ש.
"לא, זה לא קיים במדינות מערביות, זה גם התערבות בבנקים". אגב, זה קיים לתקופות מסוימות במקומות שונים בעולם, אם כי זה נדיר, אבל גם מערכת כל כך ריכוזית ומוגנת כמו הבנקים המקומיים לא קיימת בשום מקום. היא מוגנת על יד בנק ישראל, לוביסטים, משקיעים, מומחים מטעם, אנשים שחושבים שרווחים של בנק חוזרים לציבור כי הציבור מחזיק בבנקים (ממתי הבנקים הפכו למדינה שמקבל מסים מהעם ודואגת לרווחתו, בריאותו, ביטחונו, ומה הקשר בין גב כהן מחדשרה שעושקים אותה בעו"ש ואין לה פנסיה שמחזיקה במניות בנקים). וחייבים להוסיף - גם התקשורת מגנה על הבנקים, מסיבות כלכליות, מסיבות של פחד מהוראות מלמעלה ומסיבות של קשרים עסקיים וקשרי בעלות.
וכך יצא שגופים שחייבים את כל הרווחים שלהם למודל העסקי הפשוט של עולם הבנקאות - קבל כסף, תן ריבית נמוכה למלווים ותגבה ריבית גבוהה מהלווים, והאם עושים את זה במינוף של 1 ל-10 כי המדינה מאפשרת ומגבה - מרוויחים תשואה של 17% על ההון ו-15% על ההון. אף אחד לא מרוויח ככה, וכל זה כשהציבור מקבל אפס על העו"ש.
פרופ' ירון אמר בסוף השיחה שהנה מגיעה תחרות עם הרפורמה של המיני בנקים. אחרי שניתקנו הבנו שאולי הוא באמת מאמין בזה, או שהוא מערבב אותנו או שהוא תמים. אבל תמים ככל שיהיה הוא יודע טוב מאוד שלו עצמו ובעיקר לכפופים לו יש סיכוי טוב מאוד להיכנס למערכת הבנקאית. זה לא סתם להיכנס למערכת הבנקאית, זה להרוויח מיליונים. חדוה בר היתה מפקחת 5 שנים עד 2020. לפני שבוע היא נכנסה להיות דירקטורית בבנק מזרחי טפחות. היא מרוויחה מיליון שקל, יש לה סיכוי טוב להיות גם היו"רית בהמשך. לפני זה ובעצם במקביל היא גם יועצת, משנה למנכ"ל איטורו ועוד תפקידים. מיליונים זרמו לחשבון הבנק שלה, וזה בסדר, אבל אם היא היתה סליחה על הביטוי - "ביצ'ית" שעושה את העבודה למען הציבור ונכנסת בבנקים לטובת הציבור, האם היא היתה מוצאת עבודה?
- המפקח על הבנקים: “השוק השתנה מאז רפורמת בכר - נדרש עדכון רגולטורי”
- בקרוב: מוקד הונאות טלפוני 24/7 בכל הבנקים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אם בר היתה דואגת לתחרות, מסתכסכת עם הנהלות הבנקים, אבל מייצרת תחרות, מספקת ריבית טובה לציבור ועדיין שומרת על יציבות הבנקים (בנקים יכולים להיות יציבים גם ב-9% תשואה, לא רק ב-15%), האם היא היתה הופכת לחלק מהמערכת הבנקאית? יציבות הבנקים אבל זה לא אומר שהם צריכים להרוויח רווחים עודפים וזה לא אומר שזה צריך לבוא על חשבון הציבור, אבל בפיקוח על הבנקים נמצאים אנשים שרוצים להרוויח בהמשך. במקום לקבל 2 מיליון שקל בשנה בעבודה מפנקת, היא היתה מרצה בשני קורסים במכללה או באוניברסיטה (בלי לזלזל כמובן).

תן וקח - שחיתות מובנית בקשר בין בנק ישראל לבנקים
בצלאל סמוטריץ דורש מס יתר של 15% על רווחי הבנקים העודפים. זה לא פתרון טוב, אבל קודם צריך להבין את הבעיה - הבנקים עושקים אותנו כי הבכירים בבנק ישראל חברים של מנהלי הבנקים ומוצאים אצלם עבודה בהמשך - תראו את חדוה בר שמרוויחה היום מיליונים בבנק מזרחי טפחות ואיטורו והיתה המפקחת על הבנקים
לפני כחודש דיברנו עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל. שאלנו אותו על רווחי הבנקים הגבוהים. הוא הסביר שהוא והבנק המרכזי פועלים כדי לייצר תחרות. אמרנו שאם 7 שנים זה לא צלח, אז אולי סמוטריץ' צודק וצריך להעלות את המס. הוא אמר שבשום פנים ואופן כי זו התערבות פוליטית בבנקים וזה יפגע באמון המשקיעים והציבור. אז אמרנו לו שהוא יכול בקלות לדאוג ובצורה יעילה יותר לשינוי צודק ונכון דרך הקטנת הרווחים המופרזים של הבנקים ושיפור הרווחה של הציבור. מספיק להעלות במעט את הריבית בעו"ש. שהבנקים ישלמו ריבית על העו"ש בדיוק כפי שהם גובים על חובה בעו"ש.
"לא, זה לא קיים במדינות מערביות, זה גם התערבות בבנקים". אגב, זה קיים לתקופות מסוימות במקומות שונים בעולם, אם כי זה נדיר, אבל גם מערכת כל כך ריכוזית ומוגנת כמו הבנקים המקומיים לא קיימת בשום מקום. היא מוגנת על יד בנק ישראל, לוביסטים, משקיעים, מומחים מטעם, אנשים שחושבים שרווחים של בנק חוזרים לציבור כי הציבור מחזיק בבנקים (ממתי הבנקים הפכו למדינה שמקבל מסים מהעם ודואגת לרווחתו, בריאותו, ביטחונו, ומה הקשר בין גב כהן מחדשרה שעושקים אותה בעו"ש ואין לה פנסיה שמחזיקה במניות בנקים). וחייבים להוסיף - גם התקשורת מגנה על הבנקים, מסיבות כלכליות, מסיבות של פחד מהוראות מלמעלה ומסיבות של קשרים עסקיים וקשרי בעלות.
וכך יצא שגופים שחייבים את כל הרווחים שלהם למודל העסקי הפשוט של עולם הבנקאות - קבל כסף, תן ריבית נמוכה למלווים ותגבה ריבית גבוהה מהלווים, והאם עושים את זה במינוף של 1 ל-10 כי המדינה מאפשרת ומגבה - מרוויחים תשואה של 17% על ההון ו-15% על ההון. אף אחד לא מרוויח ככה, וכל זה כשהציבור מקבל אפס על העו"ש.
פרופ' ירון אמר בסוף השיחה שהנה מגיעה תחרות עם הרפורמה של המיני בנקים. אחרי שניתקנו הבנו שאולי הוא באמת מאמין בזה, או שהוא מערבב אותנו או שהוא תמים. אבל תמים ככל שיהיה הוא יודע טוב מאוד שלו עצמו ובעיקר לכפופים לו יש סיכוי טוב מאוד להיכנס למערכת הבנקאית. זה לא סתם להיכנס למערכת הבנקאית, זה להרוויח מיליונים. חדוה בר היתה מפקחת 5 שנים עד 2020. לפני שבוע היא נכנסה להיות דירקטורית בבנק מזרחי טפחות. היא מרוויחה מיליון שקל, יש לה סיכוי טוב להיות גם היו"רית בהמשך. לפני זה ובעצם במקביל היא גם יועצת, משנה למנכ"ל איטורו ועוד תפקידים. מיליונים זרמו לחשבון הבנק שלה, וזה בסדר, אבל אם היא היתה סליחה על הביטוי - "ביצ'ית" שעושה את העבודה למען הציבור ונכנסת בבנקים לטובת הציבור, האם היא היתה מוצאת עבודה?
- המפקח על הבנקים: “השוק השתנה מאז רפורמת בכר - נדרש עדכון רגולטורי”
- בקרוב: מוקד הונאות טלפוני 24/7 בכל הבנקים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אם בר היתה דואגת לתחרות, מסתכסכת עם הנהלות הבנקים, אבל מייצרת תחרות, מספקת ריבית טובה לציבור ועדיין שומרת על יציבות הבנקים (בנקים יכולים להיות יציבים גם ב-9% תשואה, לא רק ב-15%), האם היא היתה הופכת לחלק מהמערכת הבנקאית? יציבות הבנקים אבל זה לא אומר שהם צריכים להרוויח רווחים עודפים וזה לא אומר שזה צריך לבוא על חשבון הציבור, אבל בפיקוח על הבנקים נמצאים אנשים שרוצים להרוויח בהמשך. במקום לקבל 2 מיליון שקל בשנה בעבודה מפנקת, היא היתה מרצה בשני קורסים במכללה או באוניברסיטה (בלי לזלזל כמובן).
