הכוכבת של השבוע - זינוק לתשואות של 61% ו-90%

ערן סטפק, מנהל השקעות בכיר בבית ההשקעות מיטב, סוקר את השבוע שהיה בשוק האג"ח
ערן סטפק |

למרות הרוחות השליליות שמגיעות מחו"ל, אין ספק שהפרמטר המאקרו כלכלי המרכזי שפורסם, ושהשפיע משמעותית מאד על השוק, היה פרסום מדד המחירים לצרכן בישראל, שהפתיע בעליה צנועה יחסית של 0.1%, לעומת ה"תחזיות" שציפו למדד גבוה בהרבה ונעו סביב 0.5%-0.7%.

זאת לא הפעם הראשונה שהחזאים מפספסים, למעשה כמעט בכל מדד מחדש התחזית היחידה הנכונה היא שהחזאים לא יחזו נכונה את המדד. לאחרונה, התחזיות היו נמוכות מדי, ואילו הפעם, כאמור, התחזיות היו גבוהות מדי.

בכל מקרה, הפרסום הפתיע מאד את פעילי השוק, מה שהוביל לשבוע נוסף בו במצטבר אגרות החוב השקליות עולות, ואילו אגרות החוב הצמודות למדד הממשלתיות יורדות. תנועת המלקחיים הנ"ל כיווצה את פערי האינפלציה החזוים, וכך לאחר תקופה ארוכה ירדה רמת הציפיות האינפלציוניות המגולמת בשוק אל מתחת לרף שלושת האחוזים, כמעט בכל נקודות הזמן בעקום.

אבל, למרות הסערה היחסית בשוק אגרות החוב הממשלתיות, גם השבוע היה הרבה יותר סוער ומעניין בשוק אגרות החוב הקונצרניות, בעיקר כמובן בחלק הבלתי מדורג שבו.

כמו בשבוע שעבר, אז כזכור היתה ה"כוכבת" התורנית חברת ארזים, שאגרות החוב שלה קרסו ברעש גדול, השבוע זכתה לכבוד (המפוקפק) הנ"ל חברת בוימלגרין, אשר אגרות החוב שלה קרסו מתחילת החודש בשיעור של 40% (סדרה א') ו-32% (סדרה ג ') וזאת בהמשך לירידות מתחילת השנה.

יחד עם זאת, בניגוד למקרי עבר בהם אגרות החוב של החברה צנחו והחברה הגיבה ורכשה אותן, הרי שלאחרונה לא הגיעו דיווחים כאלה, וזאת על אף שהמחירים הרבה יותר נמוכים, מה שככל הנראה הגביר עוד יותר את הלחץ אצל המשקיעים, שזרקו, כאמור, את שתי הסדרות לשוק ושלחו אותן לתשואות אסטרונומיות של 90% ! (סדרה א') ו-61% (סדרה ג').

ואגב במקביל, חברת הבת של בוימלגרין וההשקעה המרכזית שלה, חברת אזורים , החלה לרכוש את אגרות החוב של החברה עצמה, וזאת על אף שהתשואה בהן צנועה בהרבה - כ-8%-9% .

אבל צרות הן לא רק מנת חלקם של המשקיעים באגרות החוב של חברת בוימלגרין, אגרות חוב רבות קרסו מתחילת החודש בשיעורים מבהילים: אוסיף מזרח אירופה 32% , גילאון אגל"ה 25%, אמריקן קולוני מליבו ומנופים 23%, פי.אם.אס. וגלובוס 20% ועוד שורה ארוכה של חברות שירדו בשיעורים דו ספרתיים וזאת בנוסף לירידות שהיו בהן מתחילת השנה ועד תחילת חודש יולי.

אין ספק כי נקודת האור היחידה בסקטור, בתקופה הנוכחית, היא העובדה שניתן לראות מדי יום קניות, לעיתים אפילו אגרסיביות יחסית, של בעלי העניין באגרות החוב של החברות, וזאת על מנת לנצל את המחירים הנמוכים שלהן.

השבוע הצטרפה לרשימת הרוכשים חברת אלעזרא שהודיעה על החלטת הדירקטוריון בנוגע לרכישה של אגרות החוב של החברה, הנסחרות בתשואה הנושקת ל-30%, עד לסך של 20 מיליון שקל.

החברה פעלה מייד והחלה לרכוש את אגרות החוב שלה במהירות, ובסה"כ אספה כ-20 מיליון אגרות חוב בשוק (תמורת כ 10 מיליון שקל). עד כמה המשבר בשוק חמור ניתן לראות מכך שלא זו בלבד שאגרות חוב אלו סופקו לחברה במהירות כאמור, אלא שהדבר קרה ללא עליית שער, מה שבלתי אפשרי בתקופות נורמליות בשוק.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
נשיא צרפת מקרון
צילום: איי.פי

צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?

מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים

משה כסיף |

שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.

הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי,  בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.

מדינה על הנייר, כיבוש במציאות

הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.

הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.

ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.