מי אחראי לחשבונית שהוצאה שלא כדין?

העובדות

----------

חברת אלקטריק יורו בע"מ [להלן - "החברה"] הנה חברה פרטית. החברה הנה בבעלות מלאה של חברת יורו-מאני נכסים (1995) בע"מ [להלן - "החברה האם"]. החברה האם הנה בבעלותם של: רמי אביבי [להלן - "מערער 1"], חברת יורו-מאני בע"מ [להלן - "יורו-מאני"] וחברת מגא תחנות אחזקה בע"מ.

מערער 1 רשום ברשם החברות כמנהלן היחיד של החברה האם ושל יורו-מאני. בחודשים מאי-יוני 2004 הוציאה החברה חשבוניות מס, בלי שהייתה רשאית לעשות כן. על מערער 1 ועל שי לוגסי [להלן - "מערער 2"] הוטל תשלום קנס בסך 112,500 ש"ח, מכוח סעיף 50 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 [להלן - "החוק"].

מערער 2 טען שעבד כשכיר בחברה בין חודש מאי 2004 לחודש יוני 2005, וכי מערער 1 היה מנהל החברה, והוא גם מורשה החתימה היחיד בחברה.

עוד טען מערער 2 כי רואה החשבון של החברה לא אמר לו מעולם שאסור לו להוציא חשבוניות מס של החברה, וכי כבר בחודש אפריל 2004 העביר לרואה החשבון סכום כסף כדי שירשום את החברה ברשות המע"מ. לטענתו, לרואה החשבון של החברה יש מסמך חתום מרשות המע"מ, המאשר כי נפתח תיק מע"מ לחברה בתחילת חודש יוני 2004.

נוסף על כך, מערער 2 טען כי בחודש יולי 2004 אישר מנהל מס ערך מוסף - גוש דן [להלן - "המשיב"] את רישום החברה למפרע.

מערער 1 טען שהחברה הוקמה ביוזמתו של מערער 2, אשר פנה אליו כדי שיסייע במימון הקמת החברה. ואכן, בסוף שנת 2003 הוקמה החברה. מערער 1 טען שלא התערב בניהול החברה, וכי סמך על ניהולו של מערער 2.

ואולם, כאשר מערער 1 גילה כי מערער 2 משך מכספי החברה לכיסו הפרטי, דרש להתמנות למנהל בחברה ולבעל זכויות חתימה בחשבון הבנק שלה. הסכם, כאמור, נחתם בחודש מאי 2004. לטענת מערער 1, מי שניהל בפועל את החברה הנו מערער 2, ואף הוצג חוזה שכירות שעליו חתם מערער 2 כמנהל החברה וכמורשה החתימה בה. לטענתו, מערער 2 הוא שהוציא חשבוניות מס לאורך כל התקופה.

רק בחודש יולי 2004 נודע למנהל החברה כי רישום החברה טרם הוסדר. לטענתו, מערער 2 ורואה החשבון של החברה פנו למשרדי המשיב כדי להסדיר את הרישום.

טענות הצדדים

לטענת מערער 2, לא נגרם נזק למדינה, שהרי מס העסקאות כולו שולם למשיב, וחשבוניות המס הוצאו שלא בכוונת מרמה. נוסף על כך, בחודש יולי נפתח התיק למפרע מחודש מאי 2004, ולכן אין כאן מקום לקנס.

המשיב טען ששני המערערים ביחד חייבים בקנס, ו/או כל אחד מהם לחוד. כוונת המשיב לא הייתה להטיל כפל מס על שני המערערים, אלא רק על מי שנושא באחריות.

הרישום למפרע נעשה רק לאחר ביקורת במשרדי החברה. מערער 2 רשום כמנהל החברה, ואילו מערער 1 היה היזם ש"עמד מאחורי" החברה. במסגרת הליך פלילי שנוהל מול מערער 1 נקבע כי הוא "פקיד אחראי".

דיון והחלטה

בתקופה שהוצאו החשבוניות (מאי-יוני 2004) החברה לא הייתה רשומה ברשות המע"מ. גם טענה של רישום למפרע נכונה רק מחודש יולי 2004. מערער 2 היה בעל תפקיד ניהולי בחברה. סעיף 50 לחוק מטיל חבות על אדם שמוציא חשבונית שלא היה זכאי להוציאה. אדם ולא עוסק מורשה.

גם מערער 1 - שהיה רשום כמנהל החברה, ואף על פי שלא הוציא חשבונית - היה אמור לוודא שהוראות החוק מקוימות (כפי שנקבעה אחריות מנהל לעניין מס הכנסה בע"א 378/85, פקיד שומה תל אביב נ' אלטר שוורץ).

כל זמן שהמנהל לא הוכיח כי הסביר לעובדיו את הוראות החוק, ו/או הקפיד שעובדיו יישמו את הוראות החוק, נחשב גם הוא כאילו הוציא חשבונית שלא כדין.

לפיכך, שני המערערים מחויבים בתשלום קנס.

הערעור נדחה.

בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו

לפני: כב' השופטת ד' קרת-מאיר

ניתן ב-22.6.2008

באדיבות "כל-מס" מבית חשבים ה.פ.ס. בע"מ