לפני למעלה משנה (29.1.07) פרסמתי מאמר ב"הארץ" שבו חזיתי משבר כלכלי עולמי. המאמר מסתיים במשפטים הבאים :"...נראה שההדרדרות היא בלתי נמנעת עקב חומרת הגרעונות המצטברים של ארה"ב ויום אחד יכריז מישהוא "הדולר הוא עירום" ונעמוד בפני רעידת אדמה בכלכלה הבינלאומית – הדולר יצנח ושוקי ההון יקרסו".

היום, לאחר משבר ה-Sub Prime, אני נדרש לשאלה - האם אני שותף לתחזיות של מרבית המומחים "שהרע ביותר כבר מאחורינו" וש"הדולר רואה בימים אלו את התחתית שלו ומכאן פניו כלפי מעלה", או אמירה בנוסח : "יהיה מיתון מחזורי כמו רבים אחרים שראינו בעשורים האחרונים וב- 2009 תחזור הכלכלה העולמית להמשך הצמיחה שלה".

לפני שארחיב, אומר: "אני משוכנע שהרע ביותר עוד לפנינו, ושהרע ביותר בארה"ב יגיע לממדים שעלולים להזכיר את 1929 ולא עוד מיתון מחזורי".

הראייה הפסימית שלי נובעת מהניהול הכושל של המשבר בידי ההנהלה הנוכחית של הבנק המרכזי האמריקאי, אותו בנק שהביא עלינו, בניהולו הקודם, את המשבר הנוכחי. המשבר האמריקאי נובע בעיקרו מהמדיניות המרחיבה חסרת האחריות של מימשל בוש ושל הפד בניהולו של אלן גרינשפן.

בתקופתם הגיע הגרעון הפדרלי השנתי לכ- 0.8 טריליון דולר לשנה ולחוב כולל כולל של כ- 10 טריליון דולר! אם נצרף את החוב הכולל של העסקים ומשקי הבית נגיע לכ- 60 טריליון דולר (וזאת ללא חוב אדיר בגין התחיבויות נצברות של Social Security ו- Medicare ומה שקרוי (Off Budget Debt).

ועכשיו, כשתוצאות פעילות זו של הבנק המרכזי מראות את פניהן ממשיך בן ("הליקופטר") ברננקי במדיניות מרחיבה יותר. עוד לא נשמע בעולם הרפואה שמחלה שנגרמה מהזרקת חומרים מזיקים ("הדפסת דולרים") ניתנת להבראה ע"י הזרקת יתר מסיבית נוספת של אותם חומרים.

הכלכלה האמריקאית היא כלכלת צריכה מובהקת (כ- 70% מהתל"ג), רמת החיסכון בה נעה סביב האפס ורמת החוב האישי הגבוה מגובה בנכס המגורים. ירידה משמעותית של שווי זה הביאה משפחות רבות למצוקה והן נאלצות "להחזיר" את בתיהן לבנקים (Foreclosure).

ההיצע הגובר של מגורים מקטין מצידו את כח הקניה של האמריקאי הממוצע ומכאן פגיעה גורפת בכל מערכת הכלכלה האמריקאית. בשלב הבא מתחילות גם משפחות ה- Prime להתקשות בפרעון המשכנתא שלהן, גם קיטון הזמינות של הלוואות לרוכשים חדשים מקטינה אף היא את הביקושים וחוזר חלילה – מה שנקרא Vicious Cycle.

לכל הצרות הללו מצטרפות צרות נוספות שבראשן התייקרות מחירי הנפט. התייקרות זאת נובעת מהצמיחה הדרמטית של המשקים במזרח הרחוק ביחד עם מדיניות המימשל וסגנון חיים בזבזני של משק הבית האמריקאי. בנוסף לכל אלו מנהל המימשל שתי מלחמות סרק יקרות נגד גורם טרור ערטילאי-חמקמק מחד ומשחרר את האלפיונים העליונים מתשלום מס מאידך. הפד, מצידו, ממשיך להלוות כספים בריבית של 2% לזמן קצר בעידן של אינפלציה של 4%!.

מדיניות זו מנחיתה על ארה"ב את המכה הגרועה מכל – את הסטגפלציה. אינפלציה הנובעת מהדפסת כספים המלווה בהאטה חריפה הנובעת מפקיעת הבועות השונות. שנתו של ברננקי נודדת בימים אלו מאחר והוא מצוי היום בין פטיש –האינפלציה, לסדן - הדפלציה.

ניתן היה לחשוב שפיחות הדולר יגביר את היצוא ויקטין את היבוא, אך דא עקא: יכולת הייצור והתחרות בסקטורים שלמים עברו מארה"ב למה שנקרא Off Shore במזרח הרחוק.

נזכיר את Lenovo הסינית שרכשה את חטיבת המחשבים של IBM, כל ייצור ההלבשה, האלקטרוניקה, תעשיית הרכב שסובלת מקיטון משמעותי ומהפסדי ענק (פשיטת רגל של GM– סמלה ההיסטורי של התעשיה האמריקאית - היא אפשרות מאד סבירה). הפער העצום בין השכר במערב למזרח לא יאפשר לארה"ב להפוך תחרותית עוד שנים רבות. כך, למשל, היורו פוחת לעומת הדולר ב- 4 השנים האחרונות בכ- 100%! ולעומת היואן הסיני בכ- 15-20% ובמקביל, ראו זה פלא, נמשכה העלייה המתמדת בגרעון הסחר האמריקאי.

התמונה המתקבלת היא כי ארה"ב עומדת בפני התפוצצות של בועות רבות. הראשונה – הבנקים המחזיקים משכנתאות בהיקף של כ- 12-15 טריליוני דולרים (בראשם Fanny Mae ו- Freddie Mac הסמוכות על שולחן המימשל), גם FAS 157 ישפיע על הצגה ריאלית נמוכה יותר באופן משמעותי ביותר של רווחי הבנקים, אחריהם בועת קרנות הגידור והמט"ח ועולם הנגזרות (עולם שבו רב הנסתר על הנגלה בהיקף של מאות טריליוני דולרים – בסדרי גודל גדולים מהתוצר הריאלי העולמי), אחריהם בועת החוב של משקי הבית בארה"ב (כרטיסי אשראי ומשכנתאות) הנעה סביב 2.5 טריליון דולר, אחריהם בועת הנדל"ן המניב (מי צריך כל כך הרבה קניונים ומשרדים כאשר הצריכה בנסיגה). ולא נתייחס כאן להוצאות הממשלתיות התופחות, בסדר גודל של עשרות טריליוני דולרים של ה- Social Security וה- Medicare של השכבות החלשות ושל דור ה- Babyboomers המזדקן.

קשה לראות כיצד ארה"ב תצא מהמצב החמור בטווח הזמן הקרוב (ללא תלות במי שיבחר כנשיא הבא). ההאטה החזקה בכלכלה האמריקאית תגרור קיטון חד בגביית המיסים ומכאן גידול נוסף בגרעון הממשלתי שחלק ניכר מהוצאותיו הן קשיחות, לרבות הריבית על החוב הממשלתי עצמו והאינפלציה שתגביר את הוצאות הממשלה. על רקע זה אנו חוזים משבר כלכלי חמור שעלול, להערכתנו, להימשך 5 שנים לפחות.

כיצד ניתן להתגונן בפני הבאות? יש הממליצים להמיר את הדולר כבר כיום למטבעות אחרים, דוגמת היורו ויש הממליצים לקנות זהב שהוא נכס המפלט האולטימטיבי בעיתות משבר. מתכת אצילה זו משמשת Store of Value המוביל המנותק למעשה ממשק מדינתי כלשהו ובעיקר - לא ניתן להדפיס אותו. בשנות ה- 80, על רקע האינפלציה הגוברת, עלה מחיר הזהב לכ- 800 דולר, שהם כ- 2,500 דולר במחירי 2008. בפני הפעילים בשוק ההון עומדת, כמובן, האפשרות לנצל את המכשירים הפיננסיים המתאימים (שורט, פוט וכו').

לגבי ישראל מדובר לא רק בשאלה כלכלית קשה אלא בתרחיש משמעותי מבחינה מדינית. הסכנה של החלשות ה"ענק האמריקני" כגורם משפיע בזירה הכלכלית העולמית תפגע קשה גם במוניטין שלו כמעצמה. ישראל נסמכת כיום על שולחנו של הדוד סם לכל דבר כמעט, כולל סיוע כלכלי נדיב הנתון בסימן שאלה. אך חשוב יותר: ארצות הברית חלשה עלולה גם שלא להגן על ישראל במועצת הביטחון, ולאפשר למדינות ערב להוביל יוזמות לכפיית פתרון משלהן על הסכסוך הישראלי-פלסטיני.