הימים של 1997 והיום - להכניס דברים לפרופורציה
בהמשך לטור שכתבתי בשבוע שעבר, ולאור התגובות שקיבלתי והתגובות שנכתבו ביחס לכתבה באתר, הרגשתי צורך לכתוב את הטור הנוכחי.כמו כן, אנשים בתקופות ירידה בבורסה נוטים להיגרר לגישה שלילית קיצונית ושוללים או מזלזלים בכל תסריט מעט אופטימי, כמו שבתקופות השיא בבורסה הנטייה להיגרר לתסריטים אופטימיים קיצוניים ולשלול כל מבט פסימי מפוכח על הנעשה. בעצם טיבם של משקיעים להעצים מגמות שאותם הם רואים לנגד עיניהם.משקיע ממוצע הבא לבחון את מה שנעשה עכשיו בבורסה, אין לו את הרצון או הכלים להתבונן למרחק ארוך יותר, מרבעון או שניים. כתוצאה מכך בתקופות של ירידות חדות אנו נתקלים בגישה פטאלית בה כמעט כל המניות הן מניות של חברות "קיקיוניות".בשבוע שעבר כתבתי על חברות כגון פלסאון, פלרם, גן שמואל ועל בד, אומנם ניתן להגדיר חברות רבות כקיקיוניות אבל לדעתי הצנועה חברות אלו אינן נכנסות להגדרה זו.פלרם הינה חברה שמחזור הכנסותיה מעל מיליארד שקל ,לפלסאון מחזור הכנסות של כ 900 מיליון שקל , לגן שמואל מחזור הכנסות של מעל למיליארד שקל והיא אחת מיצואניות המזון הגדולות בישראל. ואילו על בד הינה אחת מיצרניות הבד הלא ארוג (מגבונים ) הגדולות בעולם.דבר נוסף שעל משקיע בשוק המניות לבחון הינו טווח ההשקעה הרלוונטי והתשואה אותה הוא צופה לקבל מהשקעתו. מרבית התגובות לכתבה הקודמת התייחסו לטווח הקצר – בישראל זה חודש חודשיים. משקיע בשוק המניות שנכנס לפוזיציה בשוק (במיוחד בתקופות ירידה כמו בתקופה הנוכחית) כאשר טווח ההשקעה שלו הינו מקסימום רבעון קדימה הינו ספקולנט גרידא ובאותה מידה הוא יכול להתייחס להשקעתו בחברה ציבורית כאל הימור, אין ספק שלמשקיע כזה שוק המט"ח הסחורות ושווקים אקזוטיים מתאימים יותר.ברצוני לצרף טבלה הממחישה את כוונתי: