בקשה לביטול צווים שדחו השגה בשל טענת התיישנות
תקציר בש"א 6991/07, עמ"ה 507/07 חב' אביסרור משה ובניו עבודות בנין ופיתוח בע"מ נ' פקיד שומה באר שבע מאת: רו"ח שלמה הררי העובדות חברת אביסרור משה ובניו עבודות בנין ופיתוח בע"מ [להלן - "המבקשת"] הנה חברה, שעוסקת בתחום הבנייה. בשנים 2002-2001, היא בנתה פרוייקטים אחדים בשלבים שונים. בתאריכים 31.12.2002 ו- 9.2.2003, המבקשת הגישה דוחות לרשות המסים בישראל, בגין השנים 2001 ו- 2002 בהתאמה. המבקשת יישמה את הוראות סעיף 18(ד) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 [להלן - "הפקודה"]. הסעיף האמור קובע סייגים לניכוי הוצאות מימון והנהלה, והוצאות כלליות. לדעת פקיד שומה באר שבע [להלן - "המשיב"], למבקשת הוצגו תחשיבים שטענו, שיש לתאם הוצאות מימון, מעבר למוצהר, בסכומים של כ-657 אש"ח לשנת 2000, ושל 1,065 אש"ח לשנת 2002. ביום 8.12.2005, המשיב הוציא שומות למבקשת, על פי מיטב השפיטה לשנים2002-2001. לשומות צורפו גם נימוקים. ביום 18.1.2006 התקבל במשרדי המשיב מכתב מן המבקשת, שבו היא טענה שלא קיבלה דברי הסבר לקביעת השומות. נוסף על כך היא גם טענה, כדלהלן: "... מכל מקום עד לקבלת נימוק השומות והכנת השגות מפורטות... אנו מבקשים כי תרשם השגה זמנית של החברה על כל התוספות להכנסה שנקבעו בשומות כאמור..." לאור המכתב, המשיב וידא, שאכן נשלחו נימוקי השומות. ואכן הם נשלחו ביום 28.12.2005. כמו כן ממשרדי המשיב פנו לרואה חשבון והבהירו לו, שהמכתב נשלח ביום 18.1.2006. ההשגה נשלחה ביום 5.2.2006 ולמרות האיחור במשלוח, ההשגה נרשמה. המבקשת חלקה על השיטה לייחוס הוצאות המימון, אולם לא הציגה חישוב חלופי. בסוף חודש ינואר 2007, המשיב הוציא צווים למבקשת, והם נשלחו באמצעות הפקס. טענות הצדדים המבקשת טענה להתיישנות. לטענתה, ההשגה נשלחה ביום 18.1.2006 ולכן מאותו המועד, יש לחשב את השנה, שהוזכרה בסעיף 152(ג) לפקודה. המשיב טען מנגד, שאת השנה יש למנות מיום 5.2.2006 - מועד הגשת ההשגה. דיון טענת ההתיישנות - דינה להידחות; עמדת המשיב היא שהתקבלה. מלבד ההודעה של המשיב, שההשגה מיום 18.1.2006 אינה נחשבת להשגה, הרי גם באותו המועד לא צירפו נימוקים מצד המבקשת - דבר, העומד בסתירה להוראות סעיף 150(א) לפקודה. חובת ההנמקה של השגה הוגדרה גם בפסקי הדין, בעניין ע"א 808/95, מדינת ישראל נ' חיים גבאי; וכן בעניין ע"א 8519/02, סידה ג'אמל נ' פקיד השומה נצרת. המבקשת, במכתבה מיום 18.1.2006, טענה שמדובר בהשגה זמנית. זהו מושג שהנו יצור כלאיים, ושאינו מוכר. בעניין טענת המבקשת, שהשומות שהוצאו בתחילה לא היו מנומקות, הרי כבר נקבע בסעיף 158א לפקודה, ששומה אמורה להיות מנומקת ויש לתאר את הדרך, אשר על פיה נעשתה השומה. בפסק הדין, בעניין ע"א 5954/04; ובעניין ע"א 1857/05, פקיד שומה ירושלים ואח' נ' משה סמי, נקבע כי החלטה בהשגה, שתישלח ללא נימוקים עד למועדים הקבועים בחוק - ייחשב הדבר כאילו התקבלה. במקרה דנן, הסכומים בהחלטה בהשגה היו זהים לסכומים, שהיו בשומות הראשוניות, ולכן יש מקום לדחות את טענות המבקשת. טענות המבקשת נדחו. בבית המשפט המחוזי בבאר שבע לפני: כב' השופטת רחל ברקאי ניתן ב-16.1.2008
המידע באדיבות "כל-מס" מבית חשבים ה.פ.ס. בע"מ
