בקשה לביטול צווים שדחו השגה בשל טענת התיישנות

מאת: רו"ח שלמה הררי תקציר בש"א 6991/07, עמ"ה 507/07 חב' אביסרור משה ובניו עבודות בנין ופיתוח בע"מ נ' פקיד שומה באר שבע
עו"ד לילך דניאל |

תקציר בש"א 6991/07, עמ"ה 507/07

חב' אביסרור משה ובניו עבודות בנין ופיתוח בע"מ נ' פקיד שומה באר שבע

מאת: רו"ח שלמה הררי

העובדות

חברת אביסרור משה ובניו עבודות בנין ופיתוח בע"מ [להלן - "המבקשת"] הנה חברה, שעוסקת בתחום הבנייה. בשנים 2002-2001, היא בנתה פרוייקטים אחדים בשלבים שונים. בתאריכים 31.12.2002 ו- 9.2.2003, המבקשת הגישה דוחות לרשות המסים בישראל, בגין השנים 2001 ו- 2002 בהתאמה.

המבקשת יישמה את הוראות סעיף 18(ד) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 [להלן - "הפקודה"]. הסעיף האמור קובע סייגים לניכוי הוצאות מימון והנהלה, והוצאות כלליות.

לדעת פקיד שומה באר שבע [להלן - "המשיב"], למבקשת הוצגו תחשיבים שטענו, שיש לתאם הוצאות מימון, מעבר למוצהר, בסכומים של כ-657 אש"ח לשנת 2000, ושל 1,065 אש"ח לשנת 2002.

ביום 8.12.2005, המשיב הוציא שומות למבקשת, על פי מיטב השפיטה לשנים2002-2001. לשומות צורפו גם נימוקים.

ביום 18.1.2006 התקבל במשרדי המשיב מכתב מן המבקשת, שבו היא טענה שלא קיבלה דברי הסבר לקביעת השומות. נוסף על כך היא גם טענה, כדלהלן:

"... מכל מקום עד לקבלת נימוק השומות והכנת השגות מפורטות... אנו מבקשים כי תרשם השגה זמנית של החברה על כל התוספות להכנסה שנקבעו בשומות כאמור..."

לאור המכתב, המשיב וידא, שאכן נשלחו נימוקי השומות. ואכן הם נשלחו ביום 28.12.2005. כמו כן ממשרדי המשיב פנו לרואה חשבון והבהירו לו, שהמכתב נשלח ביום 18.1.2006. ההשגה נשלחה ביום 5.2.2006 ולמרות האיחור במשלוח, ההשגה נרשמה.

המבקשת חלקה על השיטה לייחוס הוצאות המימון, אולם לא הציגה חישוב חלופי. בסוף חודש ינואר 2007, המשיב הוציא צווים למבקשת, והם נשלחו באמצעות הפקס.

טענות הצדדים

המבקשת טענה להתיישנות. לטענתה, ההשגה נשלחה ביום 18.1.2006 ולכן מאותו המועד, יש לחשב את השנה, שהוזכרה בסעיף 152(ג) לפקודה. המשיב טען מנגד, שאת השנה יש למנות מיום 5.2.2006 - מועד הגשת ההשגה.

דיון

טענת ההתיישנות - דינה להידחות; עמדת המשיב היא שהתקבלה. מלבד ההודעה של המשיב, שההשגה מיום 18.1.2006 אינה נחשבת להשגה, הרי גם באותו המועד לא צירפו נימוקים מצד המבקשת - דבר, העומד בסתירה להוראות סעיף 150(א) לפקודה.

חובת ההנמקה של השגה הוגדרה גם בפסקי הדין, בעניין ע"א 808/95, מדינת ישראל נ' חיים גבאי; וכן בעניין ע"א 8519/02, סידה ג'אמל נ' פקיד השומה נצרת.

המבקשת, במכתבה מיום 18.1.2006, טענה שמדובר בהשגה זמנית. זהו מושג שהנו יצור כלאיים, ושאינו מוכר.

בעניין טענת המבקשת, שהשומות שהוצאו בתחילה לא היו מנומקות, הרי כבר נקבע בסעיף 158א לפקודה, ששומה אמורה להיות מנומקת ויש לתאר את הדרך, אשר על פיה נעשתה השומה.

בפסק הדין, בעניין ע"א 5954/04; ובעניין ע"א 1857/05, פקיד שומה ירושלים ואח' נ' משה סמי, נקבע כי החלטה בהשגה, שתישלח ללא נימוקים עד למועדים הקבועים בחוק - ייחשב הדבר כאילו התקבלה.

במקרה דנן, הסכומים בהחלטה בהשגה היו זהים לסכומים, שהיו בשומות הראשוניות, ולכן יש מקום לדחות את טענות המבקשת.

טענות המבקשת נדחו.

בבית המשפט המחוזי בבאר שבע

לפני: כב' השופטת רחל ברקאי

ניתן ב-16.1.2008

המידע באדיבות "כל-מס" מבית חשבים ה.פ.ס. בע"מ

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
עמית גל הממונה על שוק ההון; קרדיט: מורג ביטןעמית גל הממונה על שוק ההון; קרדיט: מורג ביטן

הרפורמה בביטוח הבריאות מציגה: עלייה בפרמיות וחוסר בהירות לציבור

דוח הממונה על רשות שוק ההון, ביטוח וחסכון חושף כי הציבור משלם יותר ובמהלך 2024 דמי הביטוח ברוטו עלו מהשנה הקודמת בכ-9% ל-17.9 מיליארד שקל וכי ההוצאות עולות בעקביות בעשור האחרון, כשב-2014 הסכום היה פחות מחצי, ועמד על כ-8.2 מיליארד שקלים בלבד; עמלות סוכני הביטוח עלו ב-8%

רן קידר |
נושאים בכתבה ביטוח בריאות

אחת הרפורמות המרכזיות שנכנסו במהלך 2024, במסגרת חוק התוכנית הכלכלית 2023-2024 נגעה לשינוי מבני בביטוחי הבריאות. הכוונה המקורית הייתה להפחית את עלויות הביטוח לציבור לצמצם כפילויות כיסוי בין הביטוחים הפרטיים לתוכניות השב"ן של קופות החולים. בפועל, התוצאה הייתה הפוכה: במקום ירידה ניכרת בהוצאות משקי הבית, חלק מהציבור נתקל בעלייה בעלויות ובחוסר בהירות לגבי היקף הכיסוי. לצד זאת, ההכנסות בענף המשיכו לגדול ופרמיות הבריאות מהוות כיום 1% מהתמ"ג והפך לגורם מרכזי במערכת הכלכלית והחברתית בישראל.

מבחינת הנתונים עצמם, ב-2024 הסתכמו דמי הביטוח הברוטו ב-17.9 מיליארד שקל, עלייה של כ-9% לעומת השנה הקודמת. עיקר הפעילות מתרכז בביטוחי פרט (57%) לעומת ביטוחים קבוצתיים (43%). בתוך כך, תחום הוצאות רפואיות הגיע להיקף של 6.5 מיליארד שקל, עלייה של 131% לעומת 2014, והביטוח הסיעודי נותר תחום מרכזי עם היקף של 6.6 מיליארד שקל, רובו (69%) בפוליסות קבוצתיות.


הציבור משלם יותר 

אז שוב, למרות שציפיית הרגולוטור היא למהלך שייצר שקיפות והוגנות עבור המבוטחים מחד, וירידה בהוצאות משקי הבית מאידך, הנתונים מראים בבירור, שלפחות ברמת ההקלה על משקי הבית, ההיפך הוא שקרה והציבור משלם יותר

מבוטחים רבים דיווחו על עלייה בפרמיות, על בלבול בנוגע להיקף הכיסוי ועל פערים בין מה שחשבו שמכוסה לבין המציאות. חלק מהפוליסות הוזלו במישור אחד אך התייקרו באחר, וכך נוצר מצב שבו במקום חסכון נטו, ההוצאה הכוללת של משקי הבית לא ירדה ואף עלתה. במשך שנים רבים שילמנו על פוליסות "שקל ראשון", שבפועל העניקו שירותים שכבר היו כלולים בתוכניות השב"ן של קופות החולים. הכוונה הייתה להעביר את הציבור לפוליסות מסוג "משלים שב"ן", שייכנסו לפעולה רק כאשר שירות אינו מכוסה על ידי הקופה. כפי שנכתב בהודעת משרד האוצר בעת החלת השינוי: "המהלך נועד ליצור שקיפות, להוזיל את העלויות ולמנוע מצב שבו הצרכן משלם פעמיים על אותו שירות רפואי".

ועם זאת, נתוני הפיקוח על הביטוח מראים כי אף על פי שהענף רשם גידול חד בהכנסות, החברות הציגו הפסד חיתומי של כ-132 מיליון שקל ב-2024, שאמנם נבלם מעט יחסית לשנים קודמות, אך עדיין היה שלילי. הרווחיות של חברות הביטוח נבעה מתשואות ההשקעה בשוק ההון והסתכמה בכ-1.26 מיליארד שקל. זאת אומרת, הכסף שהשארתם בידי חברות הביטוח עשה רווחים בשוק ההון, אבל לא ניתן לומר שהיעילות השתפרה או ירד המחיר לצרכן. הציבור שילם יותר, החברות לא הצליחו לייצר רווחיות מפעילות הליבה, והיעדים המקוריים של הרפורמה לא התממשו.