מדד המעו"ף – המגמה עודנה מגמת ירידה?

על רקע הדינאמיקה שנוצרה בשבועות האחרונים והמומנטום השלילי הקיים, סביר להניח שכל עליה תהיה לצורך ירידה
אייל גורביץ |

בסקירות האחרונות הערכתי שכיוונו של מדד המעו"ף אמור להיות כלפי מטה, כאשר שבירתה של רמת 1,180 הנקודות סימנה את תחילתו של המפנה. הערכתי שלא עוד ירידות לצורך עליות כפי שהיה בשנים האחרונות, כי אם מגמת ירידה אמיתית בעלת פוטנציאל להישאר איתנו תקופה ארוכה ולשחוק את מדד המעו"ף עוד ועוד. לפחות לפי שעה, מתנהג השוק בהתאם ובעקבות כך נותרת הנחת העבודה על כנה.

שבוע המסחר האחרון שחק את מדד המעו"ף לשפל של 1,044 הנקודות, לא רחוק מרמת תמיכה אינדיקטיבית וחשובה השוכנת סביב 1,030 הנקודות ומיד נדבר בה. בבורסות חו"ל מדובר, גם כן, במגמת ירידה של ממש כאשר התנהלות השבוע האחרון הוכיחה ששוק המניות האמריקאי אינו מסוגל להתאושש משמעותית. וגם שם, השבועות הקרובים לא יביאו איתם בשורות חיוביות.

האינדיקטורים

1.אין עוררין על העובדה ולפיה המגמה היא מגמת ירידה. ברמת התנהלות המדד אפשר לראות זאת בגרף השבועי על ידי האופן שבו מסודרות נקודות השיא והשפל. כאשר נקודות השיר והשפל מסודרות במבנה יורד, מעיד הדבר על מגמת ירידה ברורה. למגמת ירידה זו, מתלווים היקפי פעילות שבשבוע האחרון האמירו משמעותית לעומת המחזורים הממוצעים אליהם הורגלנו בעבר. אחד מהתקדימים הידועים והברורים יותר הוא שירידה המלווה במחזור מסחר גבוה מעידה, במרבית המקרים, על סבירות גבוהה ולפיה צפויה המגמה להימשך. לכן, על רקע שני פרמטרים אלו אני מניח שרמת 1,044 לא הייתה התחתית האחרונה וכי מדד המעו"ף ימשיך לסגת לרמות תלת ספרתיות.

2.אלא שמגמת הירידה לא מספרת את מלוא הסיפור. אליה מתלווה המומנטום. ככל שהמומנטום חזק יותר, כך סביר יותר להניח שלמגמה יהיה קשה יותר להתהפך. וכאן, כאשר משתמשים בכלים שנועדו למטרה זו, כגון ממוצעים נעים ומדדי עוצמה, מגלים שהתנופה שנצברה במהלך הירידות האחרונות כה גבוהה, עד שהסיכוי ולפיו תסתיים המגמה בנקודה זו, קלושה למדי. גם לפי ניתוח המומנטום הקיים, עולה המסקנה ולפיה כיוונו של מדד המעו"ף צפוי להמשיך ולהיות כלפי מטה.

רמות תמיכה והתנגדות

1.יש לשים לב לרמת התמיכה השוכנת סביב 1,030 הנקודות. מדובר ברמת תמיכה בעלת מסורת ארוכת טווח שביכולתה לבלום, לפחות זמנית את מגמת הירידה. יש לשים לב, במידה ומדד המעו"ף ייבלם, למחזורי המסחר. עליות תוך מחזורים נמוכים יעידו כי מדובר בתיקון טכני ותו לא.

2.רמת התנגדות בין 1,090 – 1,100. הסיכוי לחצייתה מעלה אינו גבוה. במידה ורמות אלו תישברנה מעלה הרי שפוטנציאל העליות המקסימאלי של מדד המעו"ף נמצא, במקרה הורוד והאופטימי ביותר סביב 1,150 הנקודות.

היכן התחתית ?

מן הסתם, השאלה שתישאל הכי הרבה בשבועות הקרובים היא "היכן התחתית"? לפי מיטב ניסיוני בלתי אפשר לזהות מבעוד מועד היכן תסתיים מגמת הירידה וכל ניסיון לחזות את סיום המגמה מראש, הוא חסר משמעות ותוחלת. בבחינת "כל מספר זוכה".

סיכום

שוק המניות המקומי, כמו גם בורסות אחרות סביב הגלובוס, מצוי במגמת ירידה שעדיין לא הגיע לידי מיצוי. סביר להניח, על רקע הנתונים הקיימים, שנראה את מדד המעו"ף נסוג לרמות תלת ספרתיות.

* הכותב משמש כמנהל המקצועי של "המרכז להשכלה פיננסית" מקבוצת מטריקס ומלמד ניתוח טכני

* אין בסקירה זו משום המלצה לקנות את הנייר או למוכרו והעושה זאת פועל על סמך שיקול דעתו בלבד.

* הערה : כל הזכויות שמורות. אין לשכפל, להעתיק, לתרגם, לצלם, להקליט או להעביר בכל צורה שהיא כל חלק מן החומר אלא באישור מפורש בכתב מן המחבר.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
עובדים צעירים נכנסים לשוק העבודה, קרדיט: גרוקעובדים צעירים נכנסים לשוק העבודה, קרדיט: גרוק
פרשנות

שכר המינימום מתעדכן, המציאות לא

שכר במינימום, יוקר במקסימום: הנוסחה הקיימת מעלה את השכר הנומינלי, אבל מתעלמת מהמחירים ומהכנסה פנויה וגם - בכמה יעלה יעלה שכר המינימום באפריל על פי המנגנון החדש?

אדם בלומנברג |
נושאים בכתבה שכר מינימום

היום, ה-4 בינואר 2026, שוק העבודה הישראלי חווה רגע נדיר של נחת. מנגנון העדכון האוטומטי של חוק שכר מינימום נכנס לתוקפו, ובהתאם לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה - השכר יזנק החל ממשכורת אפריל הקרוב בכ-3.3% לרמת שיא של 6,443.85 ש"ח. על הנייר, זוהי בשורה פנטסטית: בזמן שיוקר המחיה משתולל, העובדים ברמות השכר הנמוכות מקבלים תוספת של כ-196 ש"ח בחודש. במציאות שבה כ-23.3% מהשכירים בישראל משתכרים "שכר נמוך" (עד שני שלישים מהשכר החציוני), מדובר באוויר לנשימה.

הפרדוקס הישראלי: שכר גבוה, ארנק ריק

כדי להבין את ייחודיות המצב בישראל, כדאי להרים את הראש אל מעבר לים. האיחוד האירופי אימץ לאחרונה את דירקטיבת "שכר המינימום ההולם" (Adequate Minimum Wages), המהווה שינוי תפיסתי דרמטי: לא עוד מספר שרירותי, אלא יעד כפול - שכר מינימום שיהווה לפחות 60% מהשכר החציוני ו-50% מהשכר הממוצע.

כאן נחשף הפרדוקס: במונחים יחסיים, ישראל היא "מעצמת שוויון". שכר המינימום שלנו (כ-61% מהשכר החציוני) הוא מהגבוהים ב-OECD ביחס לשכר הכללי במשק. אולם, כשבודקים את יכולת ההשתכרות במונחי כוח קנייה (PPP), הבלון מתפוצץ. בגלל יוקר המחיה הקיצוני - מהדיור ועד מחירי המזון - השכר הישראלי קונה הרבה פחות משכר מקביל בגרמניה או בהולנד. בעוד אירופה מתמקדת ב"הלימות" ובקיום בכבוד, ישראל נצמדת לנוסחה מתמטית עיוורת (47.5% מהשכר הממוצע). נוסחה זו נגזרת מעליות השכר בענף ההייטק, אך מתעלמת לחלוטין ממחירי העגבנייה והשכירות. התוצאה? השכר הממוצע עולה נומינלית, אך ההכנסה הפנויה של משקי הבית נותרת מאחור.

זאת ועוד: העובד הישראלי נדרש לעבוד 42 שעות שבועיות כדי להגיע לשכר המינימום, לעומת ממוצע של 37 שעות ב-OECD. המשמעות היא שעלינו לעבוד 14% יותר ממקבילינו בעולם כדי להגיע לאותו רף בסיסי.

שני צדדים למטבע הכלכלי

מול הנימוקים המוסריים והחברתיים של תומכי ההעלאה, ניצבים המתנגדים - המגזר העסקי וחלק מהאקדמיה הכלכלית. לשיטתם, התערבות אגרסיבית במחיר העבודה בעת משבר עלולה לפגוע במרקם העסקי ובתעסוקה. גם החשש מ"סחרור אינפלציוני" עולה בכל פעם שהשכר מתעדכן, וזאת למרות שהוכח כי משקלה של עליית שכר המינימום באינפלציה של השנים האחרונות היה זניח.

בית משפט (גרוק)בית משפט (גרוק)

ניצחון לביטוח הלאומי בבג״צ - עתירת חברות הסיעוד בדרך למחיקה

ההליך ביקש להגביל את שיקול הדעת של הביטוח הלאומי במקרים שבהם זכאי סיעוד לא מקבלים שירות בפועל. בית המשפט מאותת להשאיר את הסמכות בידי הביטוח הלאומי, על רקע מחסור בשירותים, כ-390 אלף זכאים לקצבה, ומאבק מתמשך סביב מכרזי הסיעוד

ליאור דנקנר |

בג״צ ממליץ לחברות הסיעוד למשוך את העתירה שהגישו נגד המדינה והביטוח הלאומי, סביב האפשרות להעביר גמלת סיעוד בכסף לזכאים שלא מקבלים שירות בפועל מחברות הסיעוד. לפי הדברים שנאמרים בדיון, השופטים מצביעים על כך שההסדר נשען על שיקול דעת מנהלי, ובנסיבות שבהן השירות לא מסופק בשטח, הביטוח הלאומי פועל בתוך המסגרת החוקית.

המחלוקת נוגעת לשאלה פרקטית שמתרגמת מהר לכסף ולשירות. כאשר זכאי סיעוד מאושר לשעות טיפול, אבל בפועל לא מקבל את המענה שאושר לו, הביטוח הלאומי מעביר את שווי הגמלה בכסף כדי לא להשאיר אותו בלי פתרון. חברות הסיעוד ביקשו למנוע את המנגנון הזה, ולטענתן אין לאפשר העברת זכאות במזומן בהיעדר שירותים זמינים.

ברקע עומד גם המהלך המתמשך של הביטוח הלאומי לקדם מכרז סיעוד שמבקש, בין היתר, להטיל סנקציות על חברות במקרים שבהם לא ניתנים שירותים לאזרחים ותיקים סיעודיים. לאורך השנים, וכחלק מההתאמה למציאות בשטח, הביטוח הלאומי מעביר את כספי הגמלה בכסף במצבים שבהם קשישים לא קיבלו שירות, כדי להבטיח שהזכאות שלהם לא תישאר תאורטית.


המחסור בשירות והפער בין זכאות על הנייר למציאות בשטח

לתוך הדיון נכנס נתון שמחדד את הפער בענף. יש כ-390 אלף זכאים לקצבת סיעוד, וכ-50% מהם מטופלים על ידי בני משפחה. הנתון הזה משמש אינדיקציה לכך שחלק גדול מהטיפול בפועל לא נשען על מערך שירות זמין ורציף, אלא על הבית, והוא מצביע על מחסור במטפלות סיעודיות מוכשרות, במיוחד באזורים שבהם קשה יותר לגייס כוח אדם.

לדיון מגיעים סגן יו״ר הכנסת אליהו רביבו, נציגי עמותות ׳נכה לא חצי בנאדם׳ ועמותת ׳מטה מאבק הסיעודיים׳. הנוכחות שלהם באולם מדגישה שהאירוע לא נשאר בתוך מסגרת משפטית בלבד, אלא נוגע לשאלת ההגנה על זכויות ולדרך שבה המדינה מתמודדת עם מצב שבו השירות המובטח לא תמיד ניתן בפועל.