אלרואי מפשט את מבנה חברת קמן: מגיש הצעת רכש למניות ישאל
קבוצת קמן אחזקות, שבשליטת רוני אלרואי, פירסמה היום הצעת רכש לרכישת 3.4 מיליון מניות חברת ישאל במחיר של 16 שקל למניה ובתמורה כוללת של כ-54.4 מיליון שקל. קמן מחזיקה כיום בכ-76% מהון המניות של ישאל. המועד האחרון להיענות להצעה נקבע ליום-30 בינואר 2008.
במקרה בו תתקבל הצעת הרכש באופן מלא, תרכוש קמן את כל אחזקות הציבור בחברה היא תחזיק ב-100% ממניותיה, וישאל תחדל מלהיות חברת ציבורית ומניותיה יימחקו מהמסחר בבורסה.
יצויין, כי הצעת הרכש של קמן איננה מותנית בהענות מלאה, (להבדיל ממרבית הצעות הרכש המתפרסמות בשנים האחרונות). כלומר, קמן תרכוש המניות גם במקרה שבו רק חלק מהמשקיעים ייענו בחיוב להצעה. קמן תוכל להגדיל במקרה זה את אחזקותיה רק עד לשיעור של 90%.
גיורא ענבר, מנכ"ל קמן אחזקות ויו"ר ישאל, אמר היום: "הצעת הרכש נועדה לפשט את מבנה קבוצת קמן אחזקות, ולמנוע מצב שבו קיימת כפילות של שתי חברות אחזקה, באופן שבמידה והצעת הרכש תושלם , קמן תחזיק ישירות בחברות הבנות שלה, ע"פ תחומי עיסוקן".
יש לציין, כי השליטה בישאל נרכשה על ידי קמן מקבוצת דוברת שבשליטת מר אהרון דוברת באפריל 2005 לפי מחיר של 15 שקל למניה. מאז חילקה ישאל דיווידנדים בהיקף כולל של כ- 4.25 שקל למניה, כך שמחיר המניה בניכוי הדיבידנדים עומד על כ- 10.75 שקל למניה.
ישאל הינה חברה ותיקה, אשר נוסדה בשנת 1993 ע"י חברה בשליטת כלל וקבוצת משקיעים מדרום אמריקה. בשנת 1998 החברה הונפקה בבורסה ועברה לקבוצת דוברת, ובאפריל 2005 עברה כאמור השליטה לקמן אחזקות. מנהליה בעבר היו ד"ר הוגו צ'אופן, רוני מייקל, רון מאור וכיום מנוהלת ישאל ע"י מר ערן סער. יו"ר החברה הינו מר גיורא ענבר. במהלך שנותיה החזיקה ישאל חברות תעשייתיות וטכנולוגיות רבות, נכסי נדל"ן ופעילויות נוספות. הבולטות שבהן היו חברת כבלי ציון ("סופריור"), קרגל תעשיות, נכסי נדל"ן במתחם פי גלילות ועוד.
תיק ההשקעות של ישאל כולל אחזקות בהיקפים שונים בחברות ניו-פארם; יצרנית המצברים מפעלי ע.שנפ ושות'; וכן מחזיקה קמן ב שליטה בחברות פרנץ קאלף, מתכות פינקלשטיין , הגליל תעשיות, אביגדור תעשיות, חברת הדלק האמריקנית אמפייר פטרוליום, קבוצת ת.א.ת הפועלת בשוק התעופה בעיקר בארה"ב, וכן פעילות בתחום הנדל"ן במזרח אירופה.
עובדים צעירים נכנסים לשוק העבודה, קרדיט: גרוקשכר המינימום מתעדכן, המציאות לא
שכר במינימום, יוקר במקסימום: הנוסחה הקיימת מעלה את השכר הנומינלי, אבל מתעלמת מהמחירים ומהכנסה פנויה וגם - בכמה יעלה יעלה שכר המינימום באפריל על פי המנגנון החדש?
היום, ה-4 בינואר 2026, שוק העבודה הישראלי חווה רגע נדיר של נחת. מנגנון העדכון האוטומטי של חוק שכר מינימום נכנס לתוקפו, ובהתאם לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה - השכר יזנק החל ממשכורת אפריל הקרוב בכ-3.3% לרמת שיא של 6,443.85 ש"ח. על הנייר, זוהי בשורה פנטסטית: בזמן שיוקר המחיה משתולל, העובדים ברמות השכר הנמוכות מקבלים תוספת של כ-196 ש"ח בחודש. במציאות שבה כ-23.3% מהשכירים בישראל משתכרים "שכר נמוך" (עד שני שלישים מהשכר החציוני), מדובר באוויר לנשימה.
הפרדוקס הישראלי: שכר גבוה, ארנק ריק
כדי להבין את ייחודיות המצב בישראל, כדאי להרים את הראש אל מעבר לים. האיחוד האירופי אימץ לאחרונה את דירקטיבת "שכר המינימום ההולם" (Adequate Minimum Wages), המהווה שינוי תפיסתי דרמטי: לא עוד מספר שרירותי, אלא יעד כפול - שכר מינימום שיהווה לפחות 60% מהשכר החציוני ו-50% מהשכר הממוצע.
כאן נחשף הפרדוקס: במונחים יחסיים, ישראל היא "מעצמת שוויון". שכר המינימום שלנו (כ-61% מהשכר החציוני) הוא מהגבוהים ב-OECD ביחס לשכר הכללי במשק. אולם, כשבודקים את יכולת ההשתכרות במונחי כוח קנייה (PPP), הבלון מתפוצץ. בגלל יוקר המחיה הקיצוני - מהדיור ועד מחירי המזון - השכר הישראלי קונה הרבה פחות משכר מקביל בגרמניה או בהולנד. בעוד אירופה מתמקדת ב"הלימות" ובקיום בכבוד, ישראל נצמדת לנוסחה מתמטית עיוורת (47.5% מהשכר הממוצע). נוסחה זו נגזרת מעליות השכר בענף ההייטק, אך מתעלמת לחלוטין ממחירי העגבנייה והשכירות. התוצאה? השכר הממוצע עולה נומינלית, אך ההכנסה הפנויה של משקי הבית נותרת מאחור.
זאת ועוד: העובד הישראלי נדרש לעבוד 42 שעות שבועיות כדי להגיע לשכר המינימום, לעומת ממוצע של 37 שעות ב-OECD. המשמעות היא שעלינו לעבוד 14% יותר ממקבילינו בעולם כדי להגיע לאותו רף בסיסי.
- רשתות השיווק לוחצות להגדיל את מכסת העובדים הזרים - על חשבון העובדים הישראלים
- גידול של מיליונים בהוצאות: איך העלאת שכר המינימום תשפיע על שופרסל?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
שני צדדים למטבע הכלכלי
מול הנימוקים המוסריים והחברתיים של תומכי ההעלאה, ניצבים המתנגדים - המגזר העסקי וחלק מהאקדמיה הכלכלית. לשיטתם, התערבות אגרסיבית במחיר העבודה בעת משבר עלולה לפגוע במרקם העסקי ובתעסוקה. גם החשש מ"סחרור אינפלציוני" עולה בכל פעם שהשכר מתעדכן, וזאת למרות שהוכח כי משקלה של עליית שכר המינימום באינפלציה של השנים האחרונות היה זניח.
