אלרואי מפשט את מבנה חברת קמן: מגיש הצעת רכש למניות ישאל
קבוצת קמן אחזקות, שבשליטת רוני אלרואי, פירסמה היום הצעת רכש לרכישת 3.4 מיליון מניות חברת ישאל במחיר של 16 שקל למניה ובתמורה כוללת של כ-54.4 מיליון שקל. קמן מחזיקה כיום בכ-76% מהון המניות של ישאל. המועד האחרון להיענות להצעה נקבע ליום-30 בינואר 2008.
במקרה בו תתקבל הצעת הרכש באופן מלא, תרכוש קמן את כל אחזקות הציבור בחברה היא תחזיק ב-100% ממניותיה, וישאל תחדל מלהיות חברת ציבורית ומניותיה יימחקו מהמסחר בבורסה.
יצויין, כי הצעת הרכש של קמן איננה מותנית בהענות מלאה, (להבדיל ממרבית הצעות הרכש המתפרסמות בשנים האחרונות). כלומר, קמן תרכוש המניות גם במקרה שבו רק חלק מהמשקיעים ייענו בחיוב להצעה. קמן תוכל להגדיל במקרה זה את אחזקותיה רק עד לשיעור של 90%.
גיורא ענבר, מנכ"ל קמן אחזקות ויו"ר ישאל, אמר היום: "הצעת הרכש נועדה לפשט את מבנה קבוצת קמן אחזקות, ולמנוע מצב שבו קיימת כפילות של שתי חברות אחזקה, באופן שבמידה והצעת הרכש תושלם , קמן תחזיק ישירות בחברות הבנות שלה, ע"פ תחומי עיסוקן".
יש לציין, כי השליטה בישאל נרכשה על ידי קמן מקבוצת דוברת שבשליטת מר אהרון דוברת באפריל 2005 לפי מחיר של 15 שקל למניה. מאז חילקה ישאל דיווידנדים בהיקף כולל של כ- 4.25 שקל למניה, כך שמחיר המניה בניכוי הדיבידנדים עומד על כ- 10.75 שקל למניה.
ישאל הינה חברה ותיקה, אשר נוסדה בשנת 1993 ע"י חברה בשליטת כלל וקבוצת משקיעים מדרום אמריקה. בשנת 1998 החברה הונפקה בבורסה ועברה לקבוצת דוברת, ובאפריל 2005 עברה כאמור השליטה לקמן אחזקות. מנהליה בעבר היו ד"ר הוגו צ'אופן, רוני מייקל, רון מאור וכיום מנוהלת ישאל ע"י מר ערן סער. יו"ר החברה הינו מר גיורא ענבר. במהלך שנותיה החזיקה ישאל חברות תעשייתיות וטכנולוגיות רבות, נכסי נדל"ן ופעילויות נוספות. הבולטות שבהן היו חברת כבלי ציון ("סופריור"), קרגל תעשיות, נכסי נדל"ן במתחם פי גלילות ועוד.
תיק ההשקעות של ישאל כולל אחזקות בהיקפים שונים בחברות ניו-פארם; יצרנית המצברים מפעלי ע.שנפ ושות'; וכן מחזיקה קמן ב שליטה בחברות פרנץ קאלף, מתכות פינקלשטיין , הגליל תעשיות, אביגדור תעשיות, חברת הדלק האמריקנית אמפייר פטרוליום, קבוצת ת.א.ת הפועלת בשוק התעופה בעיקר בארה"ב, וכן פעילות בתחום הנדל"ן במזרח אירופה.
כלכלת ישראל (X)נתון כלכלי מדאיג - גירעון בחשבון השוטף, לראשונה משנת 2013; מה זה אומר?
נקודת מפנה בכלכלה המקומית: גירעון בחשבון השוטף ברבעון השלישי של 2025, אחרי שנים רצופות של עודף. האם צריך לדאוג?
לראשונה מאז 2013 נרשם בישראל גירעון בחשבון השוטף של מאזן התשלומים, אירוע שעלול לבטא נקודת מפנה משמעותית במבנה המקרו-כלכלי של הכלכלה הישראלית. ברבעון השלישי של 2025 הסתכם הגירעון, בניכוי עונתיות, בכ-1.1 מיליארד דולר, לעומת עודף זניח של 0.1 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם, ועודפים רבעוניים ממוצעים של כ-3.8 מיליארד דולר בשנים שקדמו לכך.
המשמעות אינה טכנית בלבד. החשבון השוטף משקף את יחסי החיסכון-ההשקעה של המשק כולו ואת יכולתו לייצר מטבע חוץ נטו. מדובר על גירעון של תנועות הון ומעבר מעודף לגירעון מאותת כי המשק צורך, משקיע ומשלם לחו"ל יותר משהוא מייצר ומקבל ממנו - שינוי שעשוי להשפיע על שער החליפין, על תמחור סיכונים ועל מדיניות מוניטרית ופיסקלית גם יחד.
הסיבה: לא סחר החוץ, אלא ההכנסות הפיננסיות: הסיפור האמיתי מאחורי הגירעון
בניגוד לאינטואיציה, הגירעון אינו נובע מקריסה ביצוא או מזינוק חריג ביבוא הצרכני. למעשה, חשבון הסחורות והשירותים נותר בעודף של 1.8 מיליארד דולר ברבעון השלישי, שיפור ניכר לעומת הרבעון הקודם. יצוא השירותים הגיע לשיא של 22.9 מיליארד דולר, כאשר 77% ממנו מיוחס לענפי ההייטק, תוכנה, מו"פ, מחשוב ותקשורת.
הגורם המרכזי להרעה הוא חשבון ההכנסות הראשוניות, שבו נרשם גירעון עמוק של 3.7 מיליארד דולר, לעומת 2.0 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם. סעיף זה כולל תשלומי ריבית, דיבידנדים ורווחים לתושבי חו"ל על השקעותיהם בישראל, והוא משקף במידה רבה את הצלחתו של המשק הישראלי למשוך הון זר, אך גם את מחיר ההצלחה הזו.
הכנסות תושבי חו"ל מהשקעות פיננסיות בישראל קפצו ל-10.0 מיליארד דולר ברבעון, בעוד שהכנסות ישראלים מהשקעות בחו"ל הסתכמו ב-6.4 מיליארד דולר בלבד. הפער הזה לבדו מסביר את מרבית המעבר לגירעון. במילים פשוטות: חברות ישראליות מצליחות, רווחיות ומושכות השקעות, אך הרווחים זורמים החוצה, לבעלי ההון הזרים.
