בפסגות רואים בחברה לישראל דיסקאונט ביחס לכיל ובזן
בית ההשקעות, פסגות אופק, פירסם היום (ד') הודעה בה הוא מצהיר כי במניית החברה לישראל נפתח דיסקאונט סחיר משמעותי ביחס להשקעה ישירה בחברות הבנות שלה, כי"ל ובז"ן.
האנליסט, עמיחי בומבך, מציין, כי ב-31 באוקטובר פרסמו בפסגות עבודה לפיה אחזקה בחברות הבנות של החברה לישראל, כי"ל ובזן הינה עדיפה על אחזקה בחברה לישראל, לאור הדיסקאונט הנמוך שהיה קיים באותה עת. עם זאת, ממועד ההמלצה עלתה מניית כי"ל בכ-16% ומניית בז"ן עלתה בכ-14%. אולם, מניית החברה לישראל עלתה באותה תקופה ב-2% בלבד.
כמו כן, ב-16 בדצמבר פרסמו בפסגות המלצת קניה על החברה לישראל במחיר יעד של 5,253 שקל, כאשר מחיר היעד הסחיר עמד על 4,626 שקל, מה ששיקף דיסקאונט סחיר של 5%. נכון להיום, לאור עליית מחירי מניות החברות הבנות, ובעיקר כי"ל שהאחזקה בה מהווה קרוב ל-75% משוויה של החברה לישראל, נוצר דיסקאונט סחיר של 17.7%.
בומבך מדגיש, כי איננו רואה סיבה לכך שמניית החברה לישראל הניבה תשואת חסר במהלך תקופה זו לעומת מניות החברות הבנות. סיבה אפשרית לכך היא אולי העובדה שמניות חברות ספנות ירדו קצת בעולם בתקופה הזו, אך לא באופן כזה שישפיע לרעה על החברה לישראל ועל שווי האחזקה הפרטית המהותית שלה, צים.
בפסגות מוסיפים ,כי כפי שהם ציינו בעבודה, הם לא סבורים כי הנפקה של חברת צים הינה כדאית עבור החברה לישראל בתקופה הקרובה, בשל ההאטה בצמיחה בארה"ב ובשל העובדה שלפחות בשנת 2008 צים לא חייבת להגדיל את ההון העצמי שלה לצורך ביצוע ההשקעה הגדולה באוניות שהיא מתכננת בהיקף של 4 מיליארד דולר עד 2012. בעבודתם מה-16 לדצמבר הערכיו בפסגות את צים בכ-1.2 מיליארד דולר, ולהערכתם לא קרה דבר שמצדיק שינוי בהערכה זו.
כלכלת ישראל (X)נתון כלכלי מדאיג - גירעון בחשבון השוטף, לראשונה משנת 2013; מה זה אומר?
נקודת המפנה: הגירעון בחשבון השוטף ברבעון השלישי של 2025 – אירוע מקרו-כלכלי חריג
לראשונה מאז 2013 נרשם בישראל גירעון בחשבון השוטף של מאזן התשלומים, אירוע שמסמן נקודת מפנה משמעותית במבנה המקרו-כלכלי של הכלכלה הישראלית. ברבעון השלישי של 2025 הסתכם הגירעון, בניכוי עונתיות, בכ-1.1 מיליארד דולר, לעומת עודף זניח של 0.1 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם, ועודפים רבעוניים ממוצעים של כ-3.8 מיליארד דולר בשנים שקדמו לכך.
המשמעות אינה טכנית בלבד. החשבון השוטף משקף את יחסי החיסכון–ההשקעה של המשק כולו ואת יכולתו לייצר מטבע חוץ נטו. מעבר מעודף לגירעון מאותת כי המשק צורך, משקיע ומשלם לחו"ל יותר משהוא מייצר ומקבל ממנו – שינוי שעשוי להשפיע על שער החליפין, על תמחור סיכונים ועל מדיניות מוניטרית ופיסקלית גם יחד.
לא סחר החוץ – אלא ההכנסות הפיננסיות: הסיפור האמיתי מאחורי הגירעון
בניגוד לאינטואיציה, הגירעון אינו נובע מקריסה ביצוא או מזינוק חריג ביבוא הצרכני. למעשה, חשבון הסחורות והשירותים נותר בעודף של 1.8 מיליארד דולר ברבעון השלישי, שיפור ניכר לעומת הרבעון הקודם. יצוא השירותים הגיע לשיא של 22.9 מיליארד דולר, כאשר 77% ממנו מיוחס לענפי ההייטק – תוכנה, מו"פ, מחשוב ותקשורת.
הגורם המרכזי להרעה הוא חשבון ההכנסות הראשוניות, שבו נרשם גירעון עמוק של 3.7 מיליארד דולר – לעומת 2.0 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם. סעיף זה כולל תשלומי ריבית, דיבידנדים ורווחים לתושבי חו"ל על השקעותיהם בישראל, והוא משקף במידה רבה את הצלחתו של המשק הישראלי למשוך הון זר – אך גם את מחיר ההצלחה הזו.
הכנסות תושבי חו"ל מהשקעות פיננסיות בישראל קפצו ל-10.0 מיליארד דולר ברבעון, בעוד שהכנסות ישראלים מהשקעות בחו"ל הסתכמו ב-6.4 מיליארד דולר בלבד. הפער הזה לבדו מסביר את מרבית המעבר לגירעון. במילים פשוטות: חברות ישראליות מצליחות, רווחיות ומושכות השקעות – אך הרווחים זורמים החוצה, לבעלי ההון הזרים.
