ניתוח טכני: החברה לישראל - לתפארת שוק המניות

מבט על גרף מניית החברה לישראל חושף מטפס הרים מיומן איפשהו באמצע ההר, המניה הזאת לא מפסיקה לעלות. המגמה הראשית היא מגמת עלייה ברורה, יש לשים לב לרמת ההתנגדות של 3,800 שקל ולאחר מכן ל-4000 שקל
אייל גורביץ |

הדבר המעניין והמלבב בשוק המניות הוא עניין היחסיות. מה שנראה זול היום וכדאי לקנייה, יכול להיראות מחר יקר להפליא. מאידך, מה שנראה היום יקר לקנייה, מפחיד, לא הגיוני ולא אנושי, יכול להיראות לך עוד שנה כטעות חייך. ניסיוני הקצר בשוק המניות לימדני שאין מחיר גבוה מדי לקנייה כמו שאין מחיר נמוך מדי למכירה. את הפעולות הללו יש לעשות כאשר התנאים בשלים. ההיסטוריה מרוצפת במשקיעים שסברו שכסף במסחר בניירות ערך עושים על פי הקלישאה "קנה בזול ומכור ביוקר". זה פשוט לא ממש עובד.

מבט על גרף מניית החברה לישראל חושף מטפס הרים מיומן איפשהו באמצע ההר. תוקע יתד בתוך הסלע, נועץ את הרגל וממשיך מעלה בנחישות. מדי פעם הא נתקל בזיז או במכשול ונאלץ לסגת כברת דרך מסוימת מטה, רק כדי לשפר עמדות ולחפש נתיב נוח יותר לטיפוס. ומניית החברה לישראל מטפסת מעלה במיומנות. המניה הזאת לא מפסיקה לעלות ובכל פעם בה כבשה פסגה חדשה בעבר, דומה היה שהפעם זה הסוף, יותר גבוה מזה לא יכול להיות. והאמת היא שהיה גם היה. ועם הקו הזה, נמשיך הלאה.

המגמות

המגמה הראשית היא מגמת עלייה ברורה, חד משמעית, ונכנעת לכל תכתיבי הניתוח הטכני. מלוא הפרמטרים האמורים להרכיב מגמת עלייה מצויים ובולטים לעין: נקודות השיא והשפל המסודרות בקפידה, המחזורים המתרחבים, התיקונים ורמות התמיכה שמסרבות להישבר כלפי מטה. מבט על הגרף המצורף, אפילו בעין לא מיומנת, יגלה שהמניה העפילה למחיר שיא של 4,119 שקלים למניה תוך מחזור שיא. למעשה המחזור הגבוה יותר שנרשם אי פעם על בסיס חודשי. המשמעות פשוטה וברורה. כאשר מניה מגיעה לשיא ויחד איתה מגיעים לשיא גם היקפי הפעילות, הסבירות היא שכל ירידה תהיה תיקון טכני ותו לא. בבחינת ירידה לצורך עלייה. וזו בדיוק הציפייה שלנו מהמניה

בתקופה האחרונה החלה המניה לתקן. לפחות עד לנקודת הזמן הנוכחית נראית ירידה זו כתיקון טכני הלובש את כל הסממנים האפשריים. שום רמת תמיכה מהותית לא נשברה כלפי מטה, המחזורים אינם מתרחבים, וכפי שאפשר לראות על הגרף המצורף, התיקון נופל בחיתוכים המקובלים. התנהלות זו מתיישבת היטב עם העובדה ולפיה המגמה הראשית עודנה עלייה ומחזקת את הנחת העבודה ולפיה כיוונה הכללי של המניה כלפי מעלה. ירידות המחירים האחרונות ימשיכו להיחשב כתיקון טכני סביר כל עוד לא תיסוג המניה מתחת לרמת 3,200 שקלים למניה.

רמות התמיכה והתנגדות

כמו בכל ניתוח של מניה אפשר למצוא לא מעט רמות תמיכה הזרועות מתחת למחיר הנוכחי. אלא שחייבת להיעשות הבחנה ברורה בין רמות תמיכה בעלות משמעות ממשית לבין כאלה ששבירתן מטה אינה מחייבת אפילו מבט חטוף. וכפי שרשמתי בפסקה הקודמת, רמת 3,200 שקלים למניה מייצגת את התמיכה המשמעותית ביותר שאפשר למצוא. כל ירידה עד לרמה זו תיחשב כירידה לגיטימית ולא תפגע בהוא זה בהנחת העבודה או בכושר הטיפוס של המניה. רק שבירתה מטה תחייב בחינה חוזרת של הנחות העבודה.

מבחינת רמות התנגדות הרי שיש לשים לב לרמת 3,800 שקלים למניה ומיד לאחר מכן לרמת 4,000 שקלים.

סיכום

המסקנה המקרה של החברה לישראל ברורה. הכיוון הכללי הוא מעלה. הפרמטרים הטכניים חיוביים להפליא וכל מה שנשאר כעת, לאחר הבנת התמונה הכללית, הוא לאתר את נקודת התזמון המדויקת.

*הערה : כל הזכויות שמורות. אין לשכפל, להעתיק, לתרגם, לצלם, להקליט או להעביר בכל צורה שהיא כל חלק מן החומר אלא באישור מפורש בכתב מן המחבר.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
שי אהרונוביץ רשות המסים
צילום: דני שם טוב דוברות

העלמתי הכנסות של 100 אלף שקל לפני עשור - להצהיר עליהן בגילוי מרצון?

למה נוהל גילוי מרצון לא יספק את מה שמצפים ממנו - אנשים יחששו לדווח באופן לא אנונימי ואין ביטול אוטומטי של קנסות, הצמדה וריבית 

משה כדר |
נושאים בכתבה גילוי מרצון

לאחר למעלה משלוש שנות ציפייה, רשות המסים פרסמה את נוהל הגילוי מרצון החדש - רשות המסים מודיעה על גילוי מרצון: דיווח על נכסים והכנסות שלא דווחו, בתמורה לתשלום מס וללא הליך פלילי
על פניו, מדובר במהלך חיובי שמטרתו לעודד שקיפות, להגדיל את רשת חייבי המס ולספק לנישומים הזדמנות להסדיר חובות עבר בכפוף לחיסון פלילי. זה גם אמור להגדיל את הקופה הציבורית מגביית מסים. בפועל קשה לומר שמדובר ב"בשורה" של ממש, וספק בתמריץ אמיתי לחשיפה.

ראשית, בניגוד לנהלים קודמים בנושא זה, הנוהל הנוכחי מציע אך ורק הליך שאינו אנונימי. אנשים צריכים להזדהות כאשר הם מגישים בקשה לנוהל גילוי מרצון. אין כאן כשל של רשות המסים אלא התנגדות של משרד המשפטים, אך המשמעות ברורה: נישומים רבים, שגם כך חוששים מהליך כזה, יירתעו עוד יותר מלהיחשף. מדובר על מחסום בסיסי של אנשים להיחשף מול הרשויות גם מכיוון שהם עשויים לחשוב שהם "סומנו" על ידי רשות המסים. כשמשלבים זאת עם החמרות נוספות, שכעת כתובות במפורש ובעבר היו בגדר "תורה שבעל פה", נוצרת תחושה שהרשות אמנם הפנימה את לקחי העבר אך בחרה לסגור פינות באופן קשיח מדי.

כדי להבין את הבעייתיות, נניח נישום שלא דיווח על הכנסה חייבת  בשיעור מס שולי של 100 אלף ש"ח בשנת 2015. אילו היה מדווח במועד, המס היה עומד, נניח, על כ-35 אלף שקל בלבד. כיום, בהליך גילוי מרצון, אותו נישום עשוי למצוא את עצמו מול תוצאה דרמטית:

תשלום על קרן המס בסך של 35 אלף שקל, ריבית והצמדה כ-5 אלף שקל ועל כל אלה מתווסף קנס גרעון של כ-30 אלף שקל נוספים. כלומר, חוב של 35 אלף שקל צומח לפי שלושה ויותר. איזה תמריץ יש כאן לנישום להיחפז ולדווח ביוזמתו? שהרי האמת צריכה להיאמר- אם לא נתגלה עד היום "מחדלו" זה, מה הסבירות שיתגלה אי פעם?

הנוהל החדש מבהיר שאין ביטול אוטומטי של הצמדה וריבית, ואין ביטול של קנסות גרעון אלא בכפוף לשיקול דעת פקיד השומה.

מירי רגב
צילום: שאול לנדנר

משרד התחבורה עושה סדר במספרי הדרכים והכבישים - הכל במקום אחד

כל המספרים במקום אחד: משרד התחבורה משיק מפת כבישים אחידה ומעודכנת שתשמש גם את הנהגים וגם את המשטרה

מנדי הניג |

משרד התחבורה השיק את "מפת מספרי הדרכים הארצית הרשמית של ישראל", לראשונה גם באינטרנט. המפה, שתהווה מעתה מקור המידע הרשמי והיחיד לנושא, נועדה לאחד את כלל הנתונים הקיימים ולמנוע כפילויות וסותרות במספור הכבישים. המשמעות: מהיום, כל גורם ממערכות GPS ועד המשטרה יעבוד על בסיס נתונים אחיד ומעודכן.

לדברי שרת התחבורה מירי רגב, "מפת מספרי הדרכים הרשמית מכניסה סדר והיגיון במספור רשת הכבישים, וכך תסייע לכל נהג ונוסע להתמצא בדרכים בקלות ובבטחה, ותשמש גם את הגורמים המקצועיים לניהול תנועה מתקדם ושקוף".

הצורך במפה אחידה גבר בשנים האחרונות עם התרחבות רשת הכבישים בישראל. כל כביש חדש מקבל מספר המשולב בשלטי הדרכים ובמערכות הניווט, אך עד כה היו מקרים של חוסר עקביות בין גורמים שונים. המספור הרשמי אמור לפתור את הבעיה ולאפשר מעקב ברור אחר תאונות, תחזוקה ותפעול התנועה.

מאחורי המספרים

בניגוד למה שנהוג לחשוב, המספור הוא לא שרירותי. מספר זוגי מציין דרך אורך מצפון לדרום כמו כביש 2 לאורך החוף או כביש 6 חוצה ישראל בעוד שמספר אי-זוגי מסמן דרך רוחב ממערב למזרח, דוגמת כביש 1 המחבר את תל אביב לירושלים או כביש 65 החוצה את העמקים.

גם מספר הספרות חשוב: כבישים חד-ספרתיים הם הצירים הראשיים והמהירים ביותר, כמו כביש 1 או כביש 4. כבישים דו-ספרתיים מייצגים צירים אזוריים מרכזיים, למשל כביש 44 או כביש 65, וכבישים תלת- וארבע-ספרתיים משמשים לדרכים משניות ומקומיות.