עובד תבע לאחר שפוטר בעקבות סטטוסים בווטסאפ - מה קבעה השופטת?
בית הדין לעבודה בתל אביב דחה באחרונה תביעה שהגיש מהנדס שירות לשעבר בחברת כללית הנדסה רפואית, בדרישה לביטול החלטה של האחרונה לפטר אותו בשל העלאת סטטוסים שנויים במחלוקת לווטסאפ, כשבוע בלבד לאחר המתקפה של 7 באוקטובר, שבעקבותיה פרצה מלחמת חרבות ברזל. בסטטוסים נעשה שימוש, בין היתר, בפסוקים מהקוראן, שבהם משתמשים גם ארגוני הטרור במלחמתם נגד ישראל, ובאחד מהם אף נצבעו מלותיו בצבעים של דגל פלסטין. השופטת קארין ליבר-לוין קבעה כי ההחלטה על הפיטורים נמצאת בתוך מתחם הסבירות.
התובע הועסק בנתבעת – חברה בת של שירותי בריאות כללית – כמהנדס שירות במחלקת מעבדות, החל מספטמבר 2012. כשבוע לאחר מתקפת הטרור האכזרית שבוצעה על יישובי עוטף עזה, שדרות ואופקים, שבמהלכה נרצחו כ-1,200 ישראלים, ורבים נוספים נחטפו לשטח רצועת עזה, העלה העובד לאורך שלושה ימים עוקבים שלושה סטטוסים לחשבון הווטסאפ שלו - כל סטטוס מתפרסם לאנשי הקשר של האדם למשך 24 שעות.
הסטטוסים ציטטו פסוקים מתוך הקוראן. באחד מהם נכתב (בתרגום לעברית) כי "אם האל יתפוס את העושק הוא לא ישחררו", וגם "כאשר יתפוס אותו – המכה שינחית עליו תהיה כבדה ועזה". בסטטוס אחר נרשמו דברים המביעים סולידריות עם כל המאמינים בדת האסלאם, שמדמים אותם לאיברים רבים בגוף אחד. מלותיו של הסטטוס האחרון נצבעו באדום, ירוק ,שחור ולבן - צבעי של דגל פלסטין.
לאחר שקיבלה תלונות מעובדים אשר נחשפו לסטטוסים השנויים במחלוקת בלשון המעטה, זימנה הכללית את המהנדס לשימוע ובהמשך החליטה לסיים את העסקתו. מכאן התביעה שהוגשה לבית הדין בנובמבר אשתקד לביטול החלטת הפיטורים ולחלופין לתשלום פיצוי בסך 420 אלף שקל.
- הנער הספיק לעבוד שעה - ויפוצה במיליון שקל
- חברה תשלם לסמנכ"ל לשעבר פדיון חופשה של 234 אלף ש'
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
לטענת התובע, כמוסלמי אדוק הוא נהג לפרסם סטטוסים מהקוראן עוד הרבה לפני מלחמת חרבות ברזל, כך שאין לראות בפרסומים שלו, שהם מושאי התביעה, משום הסתה לטרור שבגינה היה מוצדק להחליט לפטר אותו.
ואולם את השופטת ליבר-לוין הטענות שלו שכנעו פחות. לדבריה, העיתוי של העלאת הסטטוסים – ימים בודדים בלבד אחרי שבוצעה מתקפת הטרור הרצחנית – מדבר בעד עצמו. היא כתבה כי, "כאשר מדינת ישראל מצויה במלחמה לאחר שבר גדול בשל אירועי ה-7 באוקטובר, רצף פרסומים העוסק במלחמת דת והנחתת מכה על העושק כאשר הפרסומים מבוצעים גם לאוכלוסייה שאינה דוברת ערבית, ובאחד הפרסומים מופיעים צבעים שנחזים להיות צבעי דגל פלסטין, לא ניתן לנתק את כלל ההקשרים הללו מהפרסומים שביצע התובע וכיצד הם יכולים להתפרש אצל מי שצופה בהם".
כדי לחדד את הכוונה האמתית של העובד, ציינה השופטת כי הפסוקים שהוא פרסם בווטסאפ משמשים בפועל את ארגוני הטרור, כולל חמאס, במלחמה שהם מנהלים נגד ישראל. יתרה מכך, העובד עצמו קשר את הפרסומים לאירועים של ה-7 באוקטובר ולמלחמה שפרצה בעקבותיהם, בשלב שבו המדינה עדיין ספרה את קורבנותיה וניהלה מאמצים לשחרר את חטופיה.
- סייעה להתאבדות - זה העונש שהטיל עליה בית המשפט
- צוואת הסבתא בת ה-97 נפסלה - וזו הסיבה לכך
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- הירושה נהפכה למכרז מחייב: 3 אחים ייאלצו למכור בית
השופטת הבהירה כי למעסיק נתונה הזכות שלא לעבור לסדר היום על פרסומים מצד העובדים שלו, שיש בהם הסתה ופגיעה ברגשותיהם של עובדים אחרים, וכי ההחלטה של כללית הנדסה רפואית לסיים את ההעסקה של התובע בוצעה בהתאם לעקרונות הניהוליים שלה, וללא מעורבות של שיקולים זרים. בתוך כך, ציינה השופטת כי שלושת מומחי ההגנה קבעו כולם באופן חד משמעי כי מדובר בפרסומים שמסיתים לטרור. אפילו המומחה של התביעה לא שלל זאת.
לכן קבעה השופטת כי ההחלטה של כללית הנדסה רפואית לפטר את התובע נמצאת במתחם הסבירות, ולכן אין שום סיבה להתערב בה. היא דחתה את התביעה, וחייבה את התובע לשלם למעסיקה שלו לשעבר הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום של 15 אלף שקל.
לפי עו"ד לימור ארגוב שנהב, התבטאויות חריגות ברשת בימים אלה, גם אם האדם לא מזוהה עם מקום עבודה בפרופיל שלו, עשויה להוביל לדיווח על הפרסום על ידי חבריו לפרופיל, בדרך כלל עמיתים שלו ממקום העבודה, למעסיק שלו. כך גם התבטאויות חריגות ברשת, כשהאדם מזוהה בפרופיל עם החברה שבה הוא עובד, מובילות כמעט מיד לדיווח ישיר למעסיק על דבר הפרסום. התבטאות חריגה וחריפה של עובד ברשתות החברתיות עלולה לפגוע בתדמית של המעסיק, באמון ציבור הלקוחות ולגרום לנזק ציבורי רב – בוודאי בעת זו - שישפיע על הרצון של המעסיק לנקוט ניהול הליכים משמעתיים כנגד אותו עובד. כך לדוגמה, כפי שהחליטה אל על לפטר דיילת ערביה שכתבה פוסט ברשתות החברתיות שבו "מרחמת על השהידים".
מאז שפרצה מלחמת חרבות ברזל היו לא מעט מקרים שעלו לכותרות, שבהם הביעו אנשים הזדהות או תמיכה עם ארגוני טרור או טרוריסטים, ובחלק מהמקרים הם שילמו, בין השאר, במקום עבודתם. כך למשל במקרה של נדירה שלהוב-קיבורקיאן, פרופסורית לקרימינולוגיה ועבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית בירושלים, שפקפקה במקרי האונס שביצעו מחבלי החמאס באירועי ה-7 באוקטובר והאשימה את ישראל ברצח עם. היא הושעתה מעבודתה לפני כחודש על ידי האוניברסיטה, לאחר שסירבה להתפטר.
- 4.... 05/05/2024 16:26הגב לתגובה זוכאדם ליברלי ואנטי דת, יש גבול להכלה של הטרלול הפרורסיבי, וכל אדם שמביע תמיכה בעוכרי ישראל צריך להיות במינימום מפוטר. חבל שבאקדמיה איפה שאני עובד, עדיין נותנים למחבלים להפיץ דברי שנאה נגד ישראל ולא מפטרים אותם
- 3.במדינה נורמלית היה מגורש עם משפחתו (ל"ת)עידן 05/05/2024 11:00הגב לתגובה זו
- 2.אלון 04/05/2024 23:07הגב לתגובה זוחבל שלא יצא בפסק דין לגרש את המנוול מהארץ.
- 1.כל אלה - שילכו חעבוד בעזה, או אצל אחים לנזק. (ל"ת)פאצ'ו הררה 04/05/2024 13:12הגב לתגובה זו
- ... 05/05/2024 16:28הגב לתגובה זווייגרמו באופן ישיר לרצח של עוד אלפי ישראלים
פתק אחד הפך נכס של 15 מיליון שקל למוקד מחלוקת עזה
בני זוג שחתמו לפני שנים על הסכם ממון שהבטיח חלוקה שוויונית בבית המגורים גילו, עם פרוץ המשבר ביניהם, כי פתק בכתב ידם עומד כעת במרכז סכסוך רכוש מהותי. למרות ההסכמה המקורית על בעלות שווה בנכס, ולמרות טענות האשה כי המסמך נחתם בלחץ וללא הבנה, בית המשפט העניק
תוקף מלא לאותו פתק. המשמעות: הנכס, ששווה 15 מיליון שקל, יישאר רשום ויחולק ביחס של שליש לאשה ושני שלישים לגבר
כמעט שלוש שנים לאחר שהחלו ההליכים המשפטיים בין בני זוג לשעבר, שבית אחד עמד במרכזם, הגיע לסיומו באחרונה שלב נוסף בסאגה המשפטית שמסעירה את הצדדים ומציפה מחדש שאלות על יחסי אמון, הסכמות משפחתיות והמשקל של מסמך אחד פשוט הכתוב בכתב יד. מדובר בבית מגורים ששוויו, לפי חוות דעת שמאית שהוגשה לתיק, מגיע לכ-15 מיליון שקל - נכס שנהפך לסלע מחלוקת בין בני זוג לשעבר, לאחר שחתמו ב-2006 על פתק קצר שהסדיר מחדש את חלוקת הבעלות בו, בניגוד להסכם הממון המקורי שערכו שש שנים קודם לכן.
לפי הסכם הממון משנת 2000, נקבע באופן מפורש כי בית המגורים של הצדדים יהיה משותף לשניהם "בחלקים שווים אף אם הכספים לבנייתו לא באו באופן שווה משני הצדדים". אלא שבחודשים שלפני רכישת הבית, כך לפי גרסת האיש, התברר כי הוריה של האשה, שהיו צפויים להשתתף במימון של רכישתו, אינם מתכוונים לקחת חלק כלל ברכישה. באותו שלב, כך טען, הציב אביו תנאי לתרומתו הכספית - הבית יירשם לא בשוויון, אלא בחלוקה של שלושה רבעים על שם הבן ורבע אחד בלבד על שם האשה. לבסוף הוסכם על חלוקה של שני שלישים לאיש ושליש אחד לאשה.
כאן נכנס לתמונה המסמך הקצר, שעליו חתמו הצדדים ב-3 ביוני 2006. מדובר בפתק שנכתב בכתב יד, שנחשב אז בעיניהם להסכמה פנימית פשוטה, אך קיבל מעמד דרמטי שנים לאחר מכן, כשהקשר עלה על שרטון וההליך הרכושי הגיע לפתחו של בית המשפט. האשה טענה שהמסמך נחתם תחת לחץ, בזמן שהיא אינה מבינה את השלכותיו, ושהוא עומד בסתירה מוחלטת להסכם הממון. מנגד, האיש טען שמדובר בהסכמה טבעית שנועדה ליישב שינוי נסיבות, וששני הצדדים הבינו היטב את משמעותו.
פסק הדין הנוכחי, שהוא השלישי במספר בעניינם של הצדדים, מתמקד בדיוק בשאלה זו: האם למסמך שנחתם ללא ליווי משפטי וללא אישור מבית המשפט, יש תוקף מחייב, והאם הוא גובר על הסכם הממון המקורי? בית המשפט קבע כי התשובה לכך היא חיובית.
- נדחו טענות אשה לקבלת 800 אלף שקל ממכירת דירה משותפת
- בזמן שפדתה פנסיה לצמצום המשכנתה, הוא היה עם אחרת
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
רק הוריו של הבעל נשאו בעלות הרכישה והבנייה
כבר בפתח נימוקיה, הדגישה השופטת אליה נוס כי המסמך נבחן תחילה מההיבט הראייתי: כיצד נחתם, מה היתה כוונת הצדדים בעת חתימתו, ומה עלה מהעדויות ומהמסמכים שסבבו את רכישת הבית. האיש העיד כי ההבנה המקורית ביניהם היתה שהמימון יתחלק בין משפחות הצדדים, ולכן ירשמו בעתיד את הבית בחלקים שווים. ואולם כשהדבר לא התממש, וכשהתברר שהוריו בלבד נושאים בעלות הרכישה והבנייה, נוצר צורך בעדכון ההסכמות. לדבריו, "העלינו את זה על הכתב, לא בניסוח של עו"ד", והוא הדגיש כי הדברים נכתבו "באווירה טובה... והכרת הטוב שאנחנו הולכים לקבל במתנה בית מהניילונים".
