טענו שאחיהם השתלט על החשבון של אמם המנוחה - וחויבו בהוצאות גבוהות
בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון דחה באחרונה תביעה כספית שהגישו יורשים נגד אחיהם. התובעים טענו כי האח השתלט על חשבון הבנק של אמם המנוחה, וחי חיי מותרות על חשבונה, תוך שהוא השאיר לה 2,000 שקל בחודש בלבד כדי להתקיים. בנסיבות אלה, דרשו התובעים כי אחיהם ישלם להם חצי מיליון שקל, אך השופטת הבכירה רבקה מקייס קבעה כי אין בדל של ראיה בטענותיהם, ואף חייבה אותם בהוצאות גבוהות.
שני התובעים והנתבע הם שלושה מתוך תשעה אחים, ילדיה של אשה שהלכה לעולמה בינואר 2020. בתביעה שהוגשה לבית המשפט יותר משנה לאחר מכן, באמצעות עורכי הדין טל פרי וליאורן עמר, העלו התובעים טענות קשות לגבי היחס שגילה, לכאורה, אחיהם הנתבע כלפי אמם.
לטענת התובעים, אחיהם ניצל את היותו שותף בחשבון הבנק של אמם כדי להשתלט עליו, למשוך ממנו כספים ולחיות חיי מותרות, שכוללים נסיעות לחו"ל ורכישות דירות באילת לו ולבנו. עוד סיפרו התובעים כי אחיהם הפריש לאמם 2,000 שקל בלבד בחודש, תוך שהותיר אותה בחרפת רעב.
אחת האחיות אף העידה כי כשהגיעה לבקר את אמה בביתה, הבחינה שהמקרר שלה ריק ושהיא אוכלת רק לחם עם בננה. האחות הוסיפה כי האם נהגה להגניב לכיסה מזון ממועדון הקשישים שאליו היתה מגיעה, כדי לאכול בבית. אח נוסף העיד כי המנוחה היתה רעבה ללחם ו"לא היה כמעט כלום בבית", לדבריו.
- צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד
- כך נדחתה תביעה על דירה, כספים והוצאות קבורה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
לפי התובעי, אחיהם פעל במרמה ובחוסר תום לב, ועליו להשיב לקופת העיזבון 500 אלף שקל. מנגד טען הנתבע, שיוצג באמצעות עורכי הדין איתן פלדמן וצביקה אבנון, כי מדובר בתביעה קנטרנית שהוגשה בחוסר תום לב וממניעים נקמניים. לדבריו, הוא מעולם לא השתמש בכספי אמו לצרכיו האישיים כך שהתביעה חסרת בסיס ויש לדחותה.
"תובענה זו הינה מסוג התובענות אשר עדיף לו לא הוגשה כלל", כתבה השופטת מקייס בראשית פסק הדין. לדבריה, חוסר האמינות של התובעים עולה מתוך הודאתם כי חרף מצבה הכלכלי החמור לכאורה של אמם, הם לא שלחו יד לכיסם כדי לסייע לה. כך, התובעת סיפרה שהיתה בקשר עם אמה ארבע פעמים בשבוע, ולמרות זאת נמנעה מלעזור לה. מציאות זו, לדברי השופטת, "מצביעה על חוסר תובנה של המצופה מכל אדם, לרבות בפסוק מהמקורות 'אל תשליכני לעת זקנה'".
גם התובע אישר בעדותו כי חרף חרפת הרעב לכאורה שבה חיה אמו, הוא לא סירב שתחזיר לו כסף על התרופות שקנה לה. אחות נוספת העידה כי לא מצאה לנכון לסייע לאמה.
- חברת הארנק באילת: הערעור שהתקבל והזיכוי שנשלל
- המתנה של ארבע שעות הובילה לפיצוי של מיליונים
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד
ואולם השופטת התרשמה שבפועל המנוחה חיה חיים נורמטיביים, ושהנתבע ויתר ילדיה מלבד התובעים עטפו אותה בדאגה ובמסירות. השופטת העירה כי אם האם היתה חיה בעוני ומסליקה אוכל ממועדון הקשישים, יש להניח שעובדיו היו מערבים את גורמי הרווחה.
בתוך כך, השופטת דחתה את טענת התובעים שלפיה אחיהם עשה שימוש לרעה בכספים של אמם. היא קבעה כי הטענות שלהם בדבר הנסיעות לחו"ל ורכישות הדירות מכספי האם, הועלו ללא שמץ של ראיה - ומכאן שיש לדחותן על הסף לאור הכלל "המוציא מחברו עליו הראיה".
בסופו של דבר השופטת מקייס דחתה את התביעה, וחייבה את התובעים לשלם לאחיהם שכר טרחת עורך דין בסכום של 60 אלף שקל והוצאות משפט. עוד היא קבעה כי לנוכח התנהלותם הדיונית הקלוקלת, הם ישלמו 10,000 שקל הוצאות לטובת קופת המדינה.
במקרה נוסף, סכסוך ירושה ארוך שנים בין שני אחים על נכסי אמם האלמנה, הגיע בתחילת השנה לסיומו בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב. אמם, שהתאלמנה ב-2001, היתה בעלת כמה נכסים, שאותם החליטה להוריש לבנה. האחות שנושלה הגישה לבית המשפט התנגדות לצוואת אמה המנוחה, המקפחת אותה לכאורה בחלוקת העיזבון לטובת אחיה. במקביל לצוואה ערכה האם גם עסקת מתנה שבמסגרתה העבירה לבנה את זכויותיה בדירה ובחנות שהיו בבעלותה. הבת התנגדה אף למתנה. השופט דחה את התנגדות האחות לצוואה ולעסקת המתנה, וקבע כי הבן יירש את נכסי אמו. עקב פטירתה של האחות במהלך הדיונים, קבע השופט הוצאות משפט מופחתות של 20 אלף שקל, שיורשיה ישלמו לדודם.
בית משפט (גרוק)המתנה של ארבע שעות הובילה לפיצוי של מיליונים
בית משפט השלום בתל אביב אישר הסדר פשרה בתובענה ייצוגית נגד רשפים דלתות: הלקוחות שהמתינו לביקורי התקנה ותיקון של טכנאי החברה יקבלו הארכת אחריות בשווי מצטבר של כ-3 מיליון שקל, לאחר שנקבע כי תיאום חלונות זמן ארוכים פגע בזכויות הצרכנים ובזמנם
הדלת כבר היתה מותקנת, הבית סגור, סדר היום השתנה, וההמתנה הלכה והתארכה. עבור לקוחות רבים של רשפים דלתות, זה היה תסריט מוכר: ביקור של מתקין או טכנאי שתואם לטווח של ארבע שעות, שבמהלכן נדרש הלקוח להישאר בבית, להמתין, לדחות פגישות ולעתים גם להפסיד יום עבודה. מה שנתפש במשך שנים כגזירת גורל צרכנית, נהפך לבסיס של תובענה ייצוגית, שהסתיימה כעת בפסק דין מפורט ובאישור הסדר פשרה רחב היקף, שבמרכזו פיצוי לציבור הלקוחות והתחייבות לשינוי התנהלות עתידי.
פסק הדין ניתן בבית משפט השלום בתל אביב על ידי השופט ליאור גלברד, במסגרת תובענה ייצוגית שהגישה זוהר יעקבסון נגד רשפים דלתות. ההליך עסק בפרקטיקה של תיאום ביקורי הובלה, התקנה ותיקון של דלתות ומוצרי החברה, בטווחי זמן של ארבע שעות, שלטענת המבקשת חרגו מהוראות חוק הגנת הצרכן ופגעו בזכויות הלקוחות. על פי המתואר בפסק הדין, המקרה הפרטי שממנו צמחה התובענה אינו חריג. יעקבסון רכשה דלת כניסה מתוצרת רשפים, ולאחר שהתגלתה תקלה ביקשה לתאם ביקור טכנאי. הביקור נקבע ליום מסוים, בטווח שבין 10:00 ל-14:00. ארבע שעות של המתנה, ללא אפשרות לדעת מתי בדיוק יגיע הנציג. לטענתה, לא מדובר במקרה נקודתי אלא במדיניות שיטתית, שננקטה כלפי לקוחות רבים. במסגרת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית צורפו גם ראיות נוספות, לרבות הליך משפטי אחר שבו הודתה החברה כי זהו חלון הזמן המקובל אצלה.
בבסיס התביעה עמדה פרשנות של סעיף 18א לחוק הגנת הצרכן, העוסק בזמני המתנה לביקור נותן שירות בבית הצרכן. הסעיף קובע כי כשנדרש ביקור של שליח, מתקין או מתקן, על העוסק לתאם מועד כך שזמן ההמתנה לא יעלה על שעתיים מעבר לשעה שנקבעה. לטענת המבקשת, תיקון לחוק שנכנס לתוקף ב-2018 הרחיב את תחולת ההסדר, כך שהוא חל על כלל נותני השירות ולא רק על טכנאים של מוצרי חשמל, כפי שהיה בעבר. תכלית התיקון, כך נטען, היא פשוטה וברורה: לכבד את זמנו של הצרכן ולמנוע פגיעה בשגרת יומו.
רשפים דלתות מצדה, דחתה את הטענות. בתשובתה לבקשה לאישור היא טענה כי החוק אינו חל עליה במלואו, וכי פרשנות המבקשת מרחיבה יתר על המידה את הוראות הדין. החברה הסתמכה בין היתר על חוות דעת של ארגון אמון הציבור, שלפיה החובה הנוגעת לזמני המתנה קשורה למוצרים מסוימים בלבד, ובראשם מוצרי חשמל, ואינה חלה בהכרח על דלתות. עוד נטען כי גם כשתואם חלון זמן של ארבע שעות, בפועל ברוב המקרים הגיעו נציגי החברה מוקדם יותר, כך שהלקוחות לא נדרשו להמתין את מלוא הזמן.
- נדחתה בקשת אמזון: ייצוגית של צרכנים תתברר בישראל
- האם פייסבוק פוגעת בפרטיות של מי שאינם משתמשים?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל
המבקשת לא קיבלה את הדברים. בתגובתה היא טענה כי עצם קביעת חלון זמן של ארבע שעות מהווה הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל. לדבריה, מדובר בפרקטיקה שמנצלת את העובדה שהחוק קובע פיצוי סטטוטורי רק לאחר חלוף פרק זמן מסוים, ומאפשרת לעוסקים להתיישר פורמלית עם הדין, אך לפגוע בפועל בצרכנים. עוד הודגש כי המונח "טובין" בחוק הגנת הצרכן אינו מוגבל למוצרי חשמל, אלא כולל כל נכס מוחשי שאינו מקרקעין, ובהגדרה זו נכללות גם דלתות.
חברת הארנק באילת: הערעור שהתקבל והזיכוי שנשלל
בית המשפט המחוזי בבאר שבע קבע כי רואה חשבון שפעל במסגרת שותפות אמיתית אינו חייב במס אישי לפי סעיף 62א לפקודה, אך דחה את טענתו שלפיה מרכז חייו נמצא באילת. פסק הדין המקיף משרטט את הגבולות הברורים בין תכנון מס פסול לשימוש לגיטימי בהתאגדות
בשלהי העשור הקודם, כשאילת המשיכה להיאבק על מקומה הכלכלי והמקצועי הרחק ממרכז הארץ, מצא את עצמו רואה חשבון יליד העיר בלב מחלוקת מס מורכבת, כזו שנעה על קו התפר הדק שבין תכנון מס אסור לבין התנהלות עסקית לגיטימית. מצד אחד עמדה רשות המסים, שביקשה לראות בהכנסות שהופקו באמצעות חברה בשליטתו הכנסה אישית שחייבת במס שולי, ומצד שני עמד הנישום, שטען לשותפות עסקית אמיתית ולזיקה מתמשכת לעיר שבה נולד. פסק דינה של השופטת יעל ייטב מבית המשפט המחוזי בבאר שבע עושה סדר בשתי הסוגיות גם יחד, אך לא מעניק למערער ניצחון מלא.
הערעור נסב על שומות שהוציא פקיד שומה אילת לשנות המס 2017 ו-2018, לאחר שדחה את טענת המערער. בלב המחלוקת עמדו שתי שאלות נפרדות אך שלובות זו בזו: האחת, האם יש לחייב את המערער במס אישי מכוח סעיף 62א(א) לפקודת מס הכנסה, סעיף שנועד להתמודד עם תופעת חברות הארנק; והשנייה, האם המערער זכאי להטבת המס המוענקת לתושב אילת לפי חוק אזור סחר חופשי באילת. כבר בפתח פסק הדין מבהירה השופטת כי התשובה לשתי השאלות אינה אחידה. “מצאתי שיש לקבל את הערעור בחלקו, ככל שהוא נוגע לחבות המס על פי הוראות סעיף 62א בפקודת מס הכנסה. יחד עם זאת מצאתי שיש לדחות את הערעור לעניין הזכאות להטבת המס מכוח חוק אזור סחר חופשי באילת”, היא כתבה.
הרקע העובדתי אינו שנוי במחלוקת מהותית. המערער, רואה חשבון במקצועו, נולד וגדל באילת, הקים בה משרד עצמאי, ובהמשך העביר את פעילותו לחברה שבבעלותו - נוריאל יועצים. בשלב מסוים נוצר קשר עסקי בינו לבין משרד רואי החשבון ברנע, שפעל גם הוא בעיר, והפעילות בסניף אילת התהדקה והלכה. במקביל, ב-2009 עבר המערער עם משפחתו להתגורר בתל אביב, שם הוא עבד כשכיר בתפקידים בכירים, תוך שהוא ממשיך להגיע לאילת לצורכי פעילות מקצועית. לאחר פטירת מייסד משרד ברנע, העמיק הקשר בין הצדדים, והמערער חזר לפעילות מלאה בסניף אילת, תוך חלוקת רווחים שווה.
יותר מ-70% מהכנסות החברה נבעו מלקוח אחד
פקיד השומה ראה בתמונה הזו דוגמה קלאסית להפעלת סעיף 62א לפקודה. לטענתו, השירותים ניתנו בפועל על ידי המערער, היו מסוג הפעולות הנעשות על ידי עובד עבור מעסיקו, וב-2017 אף התקיימה הקביעה שלפיה יותר מ-70% מהכנסות החברה נבעו מלקוח אחד. מכאן הסיק פקיד השומה כי יש לייחס למערער את הכנסות החברה כהכנסת עבודה לפי סעיף 2(2) לפקודה, תוך התעלמות מהאישיות המשפטית הנפרדת של החברה.
- מיסוי חברות ארנק ב-2025: הכסף על השולחן
- החשד: רואה החשבון השמיט הכנסות ושיקר - מה עשתה רשות המסים?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אלא שבית המשפט לא קיבל את הגישה הזו. פסק הדין מקדיש עמודים רבים לניתוח התכלית החקיקתית של סעיף 62א, שנוסף לפקודה במסגרת תיקון 235, בעקבות המלצות ועדת טרכטנברג. השופטת הזכירה בהכרעת הדין כי מדובר בחריג מצומצם למודל המיסוי הדו-שלבי, שנועד “להעמיד לרשות פקיד השומה כלי עזר לטיפול בתכנוני מס”, ולא לבטל את השימוש הלגיטימי בהתאגדות. “הפרשנות המתבקשת נוכח התכלית האמורה היא פרשנות דווקנית, המחילה את הוראות הסעיף על גדר המקרים הנדונים בו, בהתאם לתנאיו ומגבלותיו”, נקבע.
