טענו שאחיהם השתלט על החשבון של אמם המנוחה - וחויבו בהוצאות גבוהות
בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון דחה באחרונה תביעה כספית שהגישו יורשים נגד אחיהם. התובעים טענו כי האח השתלט על חשבון הבנק של אמם המנוחה, וחי חיי מותרות על חשבונה, תוך שהוא השאיר לה 2,000 שקל בחודש בלבד כדי להתקיים. בנסיבות אלה, דרשו התובעים כי אחיהם ישלם להם חצי מיליון שקל, אך השופטת הבכירה רבקה מקייס קבעה כי אין בדל של ראיה בטענותיהם, ואף חייבה אותם בהוצאות גבוהות.
שני התובעים והנתבע הם שלושה מתוך תשעה אחים, ילדיה של אשה שהלכה לעולמה בינואר 2020. בתביעה שהוגשה לבית המשפט יותר משנה לאחר מכן, באמצעות עורכי הדין טל פרי וליאורן עמר, העלו התובעים טענות קשות לגבי היחס שגילה, לכאורה, אחיהם הנתבע כלפי אמם.
לטענת התובעים, אחיהם ניצל את היותו שותף בחשבון הבנק של אמם כדי להשתלט עליו, למשוך ממנו כספים ולחיות חיי מותרות, שכוללים נסיעות לחו"ל ורכישות דירות באילת לו ולבנו. עוד סיפרו התובעים כי אחיהם הפריש לאמם 2,000 שקל בלבד בחודש, תוך שהותיר אותה בחרפת רעב.
אחת האחיות אף העידה כי כשהגיעה לבקר את אמה בביתה, הבחינה שהמקרר שלה ריק ושהיא אוכלת רק לחם עם בננה. האחות הוסיפה כי האם נהגה להגניב לכיסה מזון ממועדון הקשישים שאליו היתה מגיעה, כדי לאכול בבית. אח נוסף העיד כי המנוחה היתה רעבה ללחם ו"לא היה כמעט כלום בבית", לדבריו.
- בת הזוג נותרה בלי שום חלק בירושה
- בוטל חלקו של הבן בצוואת אמו - אף שאיש לא התנגד
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
לפי התובעי, אחיהם פעל במרמה ובחוסר תום לב, ועליו להשיב לקופת העיזבון 500 אלף שקל. מנגד טען הנתבע, שיוצג באמצעות עורכי הדין איתן פלדמן וצביקה אבנון, כי מדובר בתביעה קנטרנית שהוגשה בחוסר תום לב וממניעים נקמניים. לדבריו, הוא מעולם לא השתמש בכספי אמו לצרכיו האישיים כך שהתביעה חסרת בסיס ויש לדחותה.
"תובענה זו הינה מסוג התובענות אשר עדיף לו לא הוגשה כלל", כתבה השופטת מקייס בראשית פסק הדין. לדבריה, חוסר האמינות של התובעים עולה מתוך הודאתם כי חרף מצבה הכלכלי החמור לכאורה של אמם, הם לא שלחו יד לכיסם כדי לסייע לה. כך, התובעת סיפרה שהיתה בקשר עם אמה ארבע פעמים בשבוע, ולמרות זאת נמנעה מלעזור לה. מציאות זו, לדברי השופטת, "מצביעה על חוסר תובנה של המצופה מכל אדם, לרבות בפסוק מהמקורות 'אל תשליכני לעת זקנה'".
גם התובע אישר בעדותו כי חרף חרפת הרעב לכאורה שבה חיה אמו, הוא לא סירב שתחזיר לו כסף על התרופות שקנה לה. אחות נוספת העידה כי לא מצאה לנכון לסייע לאמה.
- האם ניתן לקבל מזונות רטרואקטיבית אחרי 14 שנה?
- הנושים נגד החברים: של מי הדירה?
- תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
- ויתר על הירושה כדי לא לשלם לנושים - מה קבע בית המשפט?
ואולם השופטת התרשמה שבפועל המנוחה חיה חיים נורמטיביים, ושהנתבע ויתר ילדיה מלבד התובעים עטפו אותה בדאגה ובמסירות. השופטת העירה כי אם האם היתה חיה בעוני ומסליקה אוכל ממועדון הקשישים, יש להניח שעובדיו היו מערבים את גורמי הרווחה.
בתוך כך, השופטת דחתה את טענת התובעים שלפיה אחיהם עשה שימוש לרעה בכספים של אמם. היא קבעה כי הטענות שלהם בדבר הנסיעות לחו"ל ורכישות הדירות מכספי האם, הועלו ללא שמץ של ראיה - ומכאן שיש לדחותן על הסף לאור הכלל "המוציא מחברו עליו הראיה".
בסופו של דבר השופטת מקייס דחתה את התביעה, וחייבה את התובעים לשלם לאחיהם שכר טרחת עורך דין בסכום של 60 אלף שקל והוצאות משפט. עוד היא קבעה כי לנוכח התנהלותם הדיונית הקלוקלת, הם ישלמו 10,000 שקל הוצאות לטובת קופת המדינה.
במקרה נוסף, סכסוך ירושה ארוך שנים בין שני אחים על נכסי אמם האלמנה, הגיע בתחילת השנה לסיומו בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב. אמם, שהתאלמנה ב-2001, היתה בעלת כמה נכסים, שאותם החליטה להוריש לבנה. האחות שנושלה הגישה לבית המשפט התנגדות לצוואת אמה המנוחה, המקפחת אותה לכאורה בחלוקת העיזבון לטובת אחיה. במקביל לצוואה ערכה האם גם עסקת מתנה שבמסגרתה העבירה לבנה את זכויותיה בדירה ובחנות שהיו בבעלותה. הבת התנגדה אף למתנה. השופט דחה את התנגדות האחות לצוואה ולעסקת המתנה, וקבע כי הבן יירש את נכסי אמו. עקב פטירתה של האחות במהלך הדיונים, קבע השופט הוצאות משפט מופחתות של 20 אלף שקל, שיורשיה ישלמו לדודם.
ויתר על הירושה כדי לא לשלם לנושים - מה קבע בית המשפט?
חייב שנושא חוב לעורך דינו כבר מאז שנות התשעים ויתר על חלקו בעיזבון של אמו כבר לפני עשור, ביחד עם אחיו, כדי לאפשר לאביו להמשיך להתגורר בבית המשפחה. כעת, על אף מצבו הרפואי ונכותו, בית המשפט הורה לבטל את הסתלקותו מהירושה ולהעביר את חלקו לקופת הנשייה - צעד שהיה תנאי למתן הפטר מוחלט מחובותיו.
בבית משפט השלום בטבריה ניתן באחרונה פסק דין העוסק בסיטואציה כמעט נדירה: אדם שנושא חוב לעורך דינו, מצא לנכון לוותר על חלקו בירושת אמו לפני כעשור כדי לאפשר לאביו להישאר בבית המשפחה. השופטת נסרין אסכנדר־מוסא נדרשה לשאלה אם ראוי שבית המשפט יכבד את הסתלקותו מהירושה, או שמא יבטל אותה כדי לאפשר לנושה הוותיק לקבל את חלקו. ההכרעה שהתקבלה חושפת את האיזון העדין בין דאגה לחייב במצב אישי וכלכלי קשה, לבין הגנה על זכויות הנושים.
הרקע למקרה מתחיל עוד ב-1995, אז שכר החייב את שירותיו של עורך הדין חסאן בסתוני אך לא שילם את שכר הטרחה שלו. החוב, שנפסק כבר אז בפסק דין חלוט, תפח עם השנים והגיע לסכום של 116,861 שקל. החייב, סובל מנכות רפואית לצמיתות בשיעור של 55% ואובדן כושר עבודה מלא. הוא מתקיים מקצבת נכות של כ-4,800 שקל לחודש ומתגורר בשכירות, כשהוא נעזר בסיוע בשכר דירה בסכום של כ-700 שקל בלבד. כלומר מדובר באדם שמצבו הכלכלי רעוע ביותר ואין לו שום נכסים משמעותיים.
למרות נסיבות חייו הקשות, התברר כי ב-2015, זמן רב לאחר שנוצר החוב ולא שולם, בחר החייב להסתלק מהעזבון של אמו המנוחה, שכלל דירת מגורים. לטענתו, ההחלטה נבעה משיקולים משפחתיים בלבד, במטרה לאפשר לאביו להמשיך להתגורר בבית. אלא שבית המשפט לא קיבל את הטענה הזו ככזו שמבטלת את זכויות הנושה. השופטת קבעה בפסק הדין שפורסם כי, "היחיד היה חייב כספים לנושה... היה על היחיד להיות הוגן כלפי הנושה בטרם יהיה נדיב כלפי אביו, ועליו לדאוג לשלם את חובו לנושה בטרם ייתן מתנה לאביו".
הנאמנת: חוסר תום לב של החייב
ההליך הנוכחי נפתח לאחר שבקשת החייב לפתיחת הליכים לפי חוק חדלות פירעון התקבלה בנובמבר 2023, והנאמנת מונתה לפקח על ביצוע ההליך. בדו"חות שהוגשו על ידי הממונה צוין כי מצבו האישי והבריאותי של החייב מצדיק מתן הפטר מהחוב, אבל הנאמנת טענה אחרת. לדבריה, הסתלקותו של החייב מהעזבון בעת שהיה מצוי בחובות מצביעה על חוסר תום לב. היא דרשה מבית המשפט לבטל את ההסתלקות כדי להחזיר את הנכס לקופת הנשייה.
- החייבת לא ביקשה - הרשם הפחית ריביות של 450 אלף ש'
- רשם הוצל"פ הפחית את ריביות לחייבת אחרי 20 שנה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בדיון שהתקיים בפברואר 2025 ניסה החייב להגיע להסדר והציע להוסיף לקופת הנשייה 60 אלף שקל - סכום ששווה לשווי חלקו בעיזבון כפי שהוערך בהליך קודם שהתנהל בעניינו. ואולם לאחר כמה חודשים הודיע החייב כי אינו מסוגל לעמוד בתשלום, והנאמנת הגישה בקשה רשמית לביטול ההסתלקות. השופטת קיבלה את עמדתה וקבעה כי הסתלקות מירושה מהווה פעולה הגורעת נכס מקופת הנשייה לפי סעיף 221 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי. "יש לראותה כפעולה הגורעת נכס מקופת הנשייה", היא כתבה בהכרעתה, והדגישה כי החוק נועד למנוע מיחיד לבצע פעולות בנכסיו באופן שפוגע בנושים.
